שובב עם לב זהב

שלושה ימים אחרי השבת החורפית מאוד בה נסענו לחולון לצפות ב"ילדיסקו", ההצגה החדשה של המדיטק חולון - קצת אחרי הסיפור על התרנגולת שחשבה שהיא דינוזאור, וקצת לפני שמכבים את האור ומחליפים נשיקות לילה טוב - מיכאל אמר פתאום: "אמא, אני לא מבין משהו". איזה משהו אתה לא מבין? שאלתי. והוא המשיך מהורהר: "הם אמרו שהוא ילד רע, אבל הוא בכלל לא היה ילד רע. הוא פשוט היה שובב". מי - הם? שאלתי. ומי הוא? ומיכאל, שהוא רק בן חמש ושלושה חודשים ושבועיים, אבל עם ראש מלא תלתלים ומחשבות, התחיל לשיר: "ילדים טובים, ילדים טובים, אף פעם לא משתובבים". ואז, השתתק ואמר בקול ששמור להחלטות: "זה לא נכון". אתה צודק, ילד, אמרתי בחיוך. בלב חשבתי – זה עובד.

אורי, הדמות המרכזית במחזה החדש של שי להב, שנכתב כמחווה לפסטיבלי הילדים של פעם במלאת יובל למיזם, הוא ילד שובב אבל לב לו זהב. ממש כמו בשיר. גם לאורי, כמו למיכאל שלי, יש בראש מלא רעיונות והמצאות. הוא לא ילד רע, ממש לא, פשוט לפעמים זה מתבלגן.

כמו בפעם ההיא שהחליט לעשות פארק מים בשכונה ותלש את צינור ההשקיה של הפרחים מהאדנית ואז הגיעה סיגלית בורשטיין חדד, הפקחית הכי קשוחה באזור, וכמעט נתנה קנס לתנתן, חבר שלו. או אז, כשפתח את מועדון הריקודים ברחוב וכולם השתוללו ובלי כוונה, לנעה היפה נפל ונסדק הטלפון הנייד החדש שרק קבלה במתנה מההורים שלה. או כשמיקי הגאונה, גם בלי כוונה בכלל, קיבלה מכה. אבל זו לא הייתה אשמתו. לא באמת. אורי לא ילד רע. הוא פשוט, ובכן - ילד. מבינים?

ילדיסקו, צילום: כפיר בולוטין

תוספת סיכון

"ילדיסקו" הוא ניסיון לחזור אל השכונה של פעם, אל חוויות הילדות של שנות ה-70, אל הפשטות, אל ימי התום וגם אל השירים, שהם חלק מפסקול חיים של לא מעט מקהל ההורים שבאולם. זה נשמע כמו הימור בטוח? כשחושבים על כך לעומק – לחלוטין לא.

למען האמת, להיטים שנתפרו לתוך מסגרת עלילתית כזו או אחרת, היו עד כה, על פי רוב, פלופ. קחו את "מאמה מיה", שסימן את לידת הז'אנר המפוקפק הזה ותפר סיפור מתקתק עד קבס ללהיטיה הגדולים של להקת אבבא השבדית. או את הגרסה הישראלית, המגוחכת לא פחות – "מרי לו", שעשתה צימעס מהלהיטים של צביקה פיק. היו גם אחרים, שפחות נסקו ויותר התרסקו, מעבר לים וגם פה.

בכל הנוגע לשירי ילדות, תוספת הסיכון, יש לומר, גבוהה בהרבה ולו רק בשל העובדה שתקופות ואופנות משתנות ובמהירות. מה שעבד פעם, לא בהכרח עמיד נגד פגעי הזמן. תוסיפו על כך סכריניות מעושה שנלווית, איך שלא תהפכו בזה, למילה המתרפקת – "נוסטלגיה", וקבלתם עוד פוטנציאל לאסון. קו תחתון: העלאת הפקה מוזיקלית לילדי דור האלפא, אלה שנולדו עם האייפד ביד, המבוססת על שירים מהמאה ה-20 זה הכל חוץ מ"ללכת על בטוח". ובכל זאת - זה עובד. מה זה עובד? ברמת שלאגר!

מקסים ומרחיב לב

בחכמה לא מבוטלת מצליח הטקסט המקסים, שרקח העיתונאי, מבקר המוזיקה ובשנים האחרונות המחזאי, שי להב, לחמוק כמעט מכל מוקש אפשרי ולייצר דרמה מהדהדת וראויה לשיח בין קטנים וגדולים שצופים יחד בהצגה. להב אינו חושש לגעת בנקודות החולשה של החיים בעידן השפע, במשפחות מסוגים שונים, בכסף ובמעמד כמו גם בחלומות שרק דמיון וזמן פנוי לשוטט במחזותיו, יכולים להביא לכדי מימוש. בחירת השירים מוקפדת ונפלאה, העריכה המוזיקלית של טל בלכרוביץ עוטפת, הבימוי של נעם שמואל, מנהלו האמנותי של המדיטק, נותן מקום של כבוד ללהקת השחקנים וגם לקהל. התוצאה: חגיגה.

אם לחזור רגע למוזיקה - קשה להמעיט בכוחה של המוזיקה לחבר בין אנשים. בהצגה הזו, השירים הם בנוסף גשר בין-דורי שמתעצב תוך כדי צפייה. לצד שירים מוכרים לילדים של היום, הם נחשפים גם לשירים "ישנים"-חדשים שדבקים בהם וזה מקסים ומרחיב לב.

צריך לזכור שבפסטיבלי שירי הילדים, לאורך כל השנים, לקחו חלק מיטב הכותבים והמבצעים מתוך אמונה בחשיבות כתיבת שירי ילדים בעברית. מטבע הדברים, ההצגה מרפרפת בנגיעות קלות על מקבץ מצומצם אך איכותי של שירים מתוך המוני הלהיטים לאורך יובל שנותיו של הפסטיבל. בתוך זה מקופלת, כשלעצמה, הצעה להמשיך ולחטט יחד עם הילדים בסמטאות האינסופיות של יוטיוב.

ילדיסקו, צילום: כפיר בולוטין



כמה פשוט, ככה מורכב

ובחזרה להצגה. גילוי נאות: דן קיזלר הוא שחקן אהוב עליי במיוחד. מראשית דרכו בבית צבי ובהמשך, בתיאטרון הרפרטוארי כמו גם בתיאטרוני הילדים בהם שיחק, איכשהו כל תפקיד שלו קטן כגדול מהדהד וזכור לטובה. זה לא ברור מאליו. גם אורי שלו, ילד יצירתי עם דמיון עשיר וכנפיים, הוא כזה. קיזלר בונה אותו בעדינות, באהבה ובהומור, הוא מביא לבמה איזו ישירות חשופה וזה עובד ונוגע ומעורר אמפתיה והזדהות. הוא מוקף בחבורה תומכת של שחקנים בהם בולטת ליאור בן יהודה בתפקיד מיקי-פדיה הגאונה לצד רועי רביב (תנתן), גל מלכה (נועה) ובתפקידים מתחלפים , ליז רביאן ויובל סטוניס.

הם שרים בין היתר את "שירי ילדות", "הסבון בכה מאד", "אין לי כסף אין לי", "אמא" וכמובן "ילדיסקו" ושיר הפסטיבל ובמשך שעה וקצת, מצליחים לסחוף את הקטנים והגדולים לתוך קפסולת זמן מחוץ לזמן.

"ילדיסקו" זו בעצם כשחושבים על זה הסיבה למסיבה, אלו השירים והמשחקים שרק לפני קצת שאלנו איפה הם עכשיו וכעת, מקבלים תוקף מחדש, זו הבקשה הזו הפשוטה והלא מובנת מאליו: תנו לגדול בשקט. כמה פשוט, ככה מורכב.

מחזה: שי להב, בימוי: נועם שמואל, ניהול מוזיקלי ועיבודים: טל בלכרוביץ'. משתתפים: דן קיזלר, גל מלכה, רועי רביב, ליאור בן יהודה, ליז רביאן ויובל סטוניס. תנועה: מיטל (טולה) דמארי. תפאורה: זאב לוי. תלבושות: טל וייס. תאורה: אורי מורג. שפה ודיבור: מרגלית גז. 

ילדיסקו, צילום: כפיר בולוטין



ההצגה תתקיים ב-25 בפברואר ב-17:30 וב-28 במרץ ב-10:30 במדיטק חולון. להזמנת כרטיסים באתר המדיטק או בטל': 1800-20-29-30

לרכישת כרטיסים באתר המדיטק