"ג'ירפה" (רוסיה 2019)

דרמה. סרטו של קנטמיר בלאגוב, בהשראת "הפנים האנטי נשיות של המלחמה", ספרה של סבטלנה אלכסייביץ' מ-1985. לנינגרד 1945. מלחמת העולים השנייה הותירה עיקר הרוסה עם בתים קורסים ואנשים שחווה טלטלה פיזית ורגשית. בתוך כל הכאוס הזה, מנסות איה (ויקטוריה מירושניצ'נקו) ומאשה (ואסיליה פרליגינה), שתי נשים צעירות, אחוזות הלם קרב, למצוא משמעות שתיצוק תוכן לבנייה מחודשת של חייהן. איה, המכונה ג'ירפה בשל גובהה יוצא הדופן, עובדת כאחות בבית חולים בו מנסים פצועי המלחמה להשתקם, לאחר ששוחררה משירותה בצבא הרוסי. כשחברתה הטובה מאשה חוזרת אף היא הביתה ומגויסת לעבודה בבית החולים, ינסו השתיים לאסוף את רסיסי חייהן ולנרמל אותם. מתברר שלאחר שובה מהמלחמה של איה, שסובלת מהתקפים נוירוטיים ובלק-אאוטים, היא קיבלה על עצמה לשמור על התינוק שמאשה ילדה בהיותה בחזית, פשקה (טימופיי גלאזקוב) שכעת הוא כבר בן שש. אלא שאירוע טראגי ישבש את האידיליה ביחסי שתי הנשים, יטלטל את חייהן מחדש ויגרום לאיה לבצע מהלך קיצוני כדי לנסות לרפא את פצעיהן. עם אנדריי ביקוב, איגור שירוקוב, קונסטנטין בלאקירב. 130 דקות.

הבמאי קנטמיר בלאגוב, רק בן 27, עומד כאן מאחורי יצירה טעונה, בשלה ובוגרת, שמעידה כי הוא ניחן בעומק רגשי נדיר. במבנה הסיפורי ובאופן הבימוי אפשר לזהות כאן השפעות של אלכסנדר סוקורוב (איתו בלאגור למד) והבמאי המנוח אלכסיי ג'רמן. המלחמה כאילו שייכת כבר לעבר, אבל מאוד נוכחת בעיר לנינגרד ובלאגור חוקר כאן את השפעותיה ההרסניות, למעשה חסרות תקנה, על נשים בכלל, אותן מייצגות שתי הגיבורות שלו. הן חסרות אונים ואסרטיביות באותה מידה, והחברה מצפה מהן שימהרו לחזור לשגרת החיים. אלא שהסביבה המעורערת בה הן חיות בעיר ששוחררה מהמצור עליה ועדיין לא חזרה לדופק חיים מאוזן, לא תורמת ליציבות שלהן, בלשון המעטה. בגוונים ירוקים-פסטליים צובע בלאגוב את המציאות הכאוטית שהוא מציג, בה גם מערכות היחסים בין הנפשות הפועלות, נשים וגברים כאחת, אינן נורמטיביות. ויקטוריה מירושניצ'נקו וואסיליה פרליגינה המצוינות מבצעות כאן התערטלות פיזית ונפשית שמבטאים את חיפוש המקום הנואש שלהן בחיים שאחרי המלחמה. ואולי זו אלגוריה למצבה של רוסיה היום, בעיני הבמאי? כך או כך, "ג'ירפה" זו בהחלט עבודת קולנוע מסעירה ומהפנטת, שתאתגר את הצופה.

דירוג: *****

מועדי הקרנות


ג'ירפה, באדיבות בתי קולנוע לב