שערורייתי, מניפולטיבי ונערץ
 
גאון או שרלטן? חקיין או ממציא? רב אמן או מאסטר במרקטינג שמוליך את שוק האמנות באף כבר ארבעה עשורים? ראוי להערצה או פשוט מוערך מדי? יוצר פורץ דרך או מאחז עיניים? אמן בעל משקל או יצרן כותרות פופוליסט וידוע לשמצה? איך שלא תהפכו בזה, האמן האמריקני ג'ף קונס מעורר מחלוקת ואינספור שאלות, שערורייתי, מניפולטיבי, מעצבן ומסקרן, נערץ ושנוא במידה שווה.

שבוע עבר מאז ביקרתי בתערוכה "ערך מוחלט", המציגה במוזיאון תל אביב 12 עבודות מייצגות של קונס מהאוסף הפרטי של מארי וחוזה מוגרבי, מאספני האמנות העכשווית המובילים בעולם. בלעדיהם, צריך לומר, זה לא היה קורה. בשל מגיפת וירוס הקורונה המשתולל, שמגבילה את חופש התנועה וההתקהלות, הצטמצמו ממדיו של מה שאמור היה להיות אירוע השנה בשדה האמנות בישראל. התורים הארוכים, שצפתה הנהלת המוזיאון לתערוכת היחיד הראשונה בישראל של אמן הניאו-פופ האמריקני, הפכו, למצער, לטפטופי מבקרים בקפסולות.

שבוע עבר ומטוטלת הרגשות שמעוררת בי התערוכה, עודה נעה ונדה בין התנגדות עזה ומובנית לכל ה"גלינג גלינג" הזה, לבין התפעלות זהירה ושאלות שמעוררים ריבוי השכבות, שמשתקפות ביצירותיו המצטטות ללא הרף ובאופן מטריד אחרים, נעות קדימה ואחורה על צירי ההיסטוריה של האמנות ולא פחות המניפולציות הויזואליות המרהיבות שעושה האמן בחומר. 



ג'ף קונס צילום: כריס פנינג
 
אמנות בשליטה אובססיבית

שווי העבודות בתערוכה נאמד ב-140 מיליון דולר. אין ספק, קונס תמיד היה סחורה מבוקשת, אך באותה נשימה מלבה יצרים וכמו אנדי וורהול לפניו, גם דיון פנימי נסער על התמסחרות האמנות. בניגוד למאסטר הפופ ארט, אייקון בעצמו שיצר אמנות חיה אשר הגיבה לתנועות ותדרים בנקודת הזמן בה נוצרה ובכך הפכה למעין קפסולה מייצגת של תקופה בשדה האמנות ובחברה האמריקנית, יש משהו חלול, קר ומנוכר במונומנטים המוגזמים לאין שיעור של קונס, או אולי זו פשוט תחושת הריקנות המכבידה שמלווה אותך ביציאה מאולמות התצוגה.

ג'ף קונס, צילום: אלעד שריג


זה מתחיל כבר בחלל הכניסה לתערוכה עם בלון הכלבלב הענק, 11 מטרים של פלדת אל חלד יצוקה ובוהקת, שמוצבת במפל אור כשתוך התבוננות יכול הצופה לראות את עצמו משתקף, סטייטמנט נבוב משהו על אמנות בעיני המתבונן. הפסל האיקוני, מתוך סדרת "סלבריישן", הפך לסמל ההיכר של קונס כשאחת מתוך חמש הוורסיות שלו נמכרה ב-2013 עבור 58.3 מיליון דולר ובכך שברה את השיא הקיים לשווי יצירה של אמן חי. זו לא תהיה הפעם האחרונה. דימויים של מתנפחים מחומרים שונים חוזרים ככלל בגוף יצירתו של קונס ומטבע הדברים, גם בתערוכה זו. תרמית החומר, שמתחזה לחומר אחר מעוררת השתהות. הגודל המוגזם, הראוותנות המאיימת, הקפיטליזם החזירי שמשתקף בעבודה אך בעיקר אמנות בשליטה אובססיבית משהו, מעוררים בי התנגדות.

נהוג לקשור את אמנות הניאו-פופ, תנועה לה משויך קונס, לשיח ביקורתי על תרבות הצריכה אך קונס, בניגוד לאחרים, הדגיש לא פעם כי עבודותיו אינן מקפלות בתוכן מסרים סמויים או ביקורת. What you see is what you get. 
 

צילום מסך


של מי בעצם היצירה?
 
נתחיל במה שרואים. בחירת העבודות בתערוכה מדויקת וחושפת יצירות מפתח כמו גם סדרות שמייצגות תקופות ושלבים שונים בגוף היצירה של האמן. פסל העץ, "דב ושוטר", שנבחר כפוסטר החוצות של התערוכה, לקוח מהסדרה "בנאליות". עבודת הגילוף המשובחת, שהופקדה בידי אמן עץ, ששמו חתום על הפסל עצמו ובעלי מלאכה שונים, מעוררת בעבודה זו ובאחרות את השאלה של מי בעצם היצירה? ושוב תרמית החומר – עץ מגולף, שצבעיו משווים לו מראה פלסטיק, דוגמת אובייקטים נאיביים קיטשיים המוצבים בקניונים. "דב ושוטר", נחשפה בתערוכות שנערכו במקביל בקלן, שיקגו וניו יורק, אקט שיווקי מסחרי שפתח שיח על אמנות כמוצר צריכה לאלפיון העליון.

צילום מסך


העבודה החדשה ביותר המוצגת בתערוכה בחשיפה עולמית ראשונה היא "זוג רקדנים" (מתוך הסדרה "ימי קדם"). גם כאן עושה האמן שימוש באובייקט קיים – פסלוני הפורצלן מחנויות העתיקות – אותו הוא מנכס והופך לפסל שיש היפר ריאליסטי ענק. הפסל סותת על ידי אמני שיש איטלקיים כיחידה אחת שכל כובד משקלה, 1.5 טון, נשען על קצות אצבעותיהם של הרקדנים. עוצמת השיש מתרככת בצביעה ייחודית שמסגלת לחומר את האיכויות השבריריות של הפורצלן.

גם "הענק הירוק", פסל איקוני נוסף שמוצג בתערוכה ומשלב בתוכו אמירה מסוימת על גבריות נפוחה ומחווה לאנדי וורהול, משטה בעין. מה שנראה כצעצוע ויניל מתנפח הוא למעשה פסל ברונזה שסוחב על גבו סלע שיש. בדיוק כמו הדולפין, אולי העבודה היחידה שמקפלת בתוכה מעין ביקורת על המצב האקולוגי העגום של כדור הארץ, גם שקר החומר יוצר אשליה מתוקה והתפעלות מנחמת אך מה שבעוכרי היצירה הוא דווקא האובססיה לשלמות ביצועית וגימורים נטולי רבב שאינם מותירים מקום לאנושי. 
 

ג'ף קונס צילום: טום פאוול

אילוזיה מושלמת
 
עבודות מרשימות במיוחד הן "מפל ורוד", ציור שמן על בד, שנראה כמו בלואו-אפ מפוקסל של הדפס קומיקס ועליו שכבה נוספת בה משרבט האמן דימוי של וגינה, אם תרצו מחווה ל"מקור העולם" השערורייתי של גוסטב קורבה. זוהי עבודה יפהפייה שעל פי מיטב המסורת הקונסית מייצרת אילוזיה מושלמת – מספיק להתקרב ממש כדי לראות את משיכות השמן על הבד ולהבין שאין מדובר בהדפס ומנהלת דיאלוג עם מונומנטים אמנותיים ויוצרים שהם השראה כמו רוי ליכטנשטיין ואנדי וורהול.

עבודה מרתקת נוספת היא "סאטיר", יצירת שכבות מתוך הסדרה "ימי קדם" (Antiquity), בה מתבלט פסלון מוזהב של בריה מיתולוגית שמחציתה אדם ומחציתה תיש שאברה מזדקף בגאון. בפסלון המקורי נתקל קונס באחד משיטוטיו במוזיאון המטרופוליטן הסמוך לביתו בניו יורק. כרקע לפסלון המוזהב, המצויר בדיוק מרהיב שמשווה לציור טקסטורה מתעתעת, מניח האמן שכבה של נוף ומפל פסטורלי ומעל, שוב, מעשה שרבוט-כמו-ילדי בטוש אדום, של סירת מפרש על גלי ים, ציפורים ושמש. בכך מתערבלים להם נקודות התייחסות וסמלים ומתבטלות ההיררכיות.

צילום מסך

גם אחרי ביקור בתערוכה, נותר ג'ף קונס תופעה תרבותית שהיא בגדר תעלומה. אמן שנוי במחלוקת שמעורר רגשות קוטביים, אספן בלתי נדלה של דימויים קיימים שמתקשט בציטטות ורפרנסים, דמגוג מונטאז'יסט, שמטשטש בכישרון רב את הקו הנזיל בין טעם טוב לקיטש, בין אמנות לעיצוב מוצר (מתיקים ללואי ויטון ורשת H&M ועד למגני טלפון לגוגל, מליין סנובורדים מפונפנים לחברת ציוד הסקי של ג'ייק בורטון, בקבוקי דום פריניון מעוצבים כפסלי הבלונים של ונוס ועד לעטיפת האלבום 'ארט פופ' של ליידי גאגא). אתגר לעולם האמנות? לא בהכרח. שווה צפייה? לגמרי.

את התערוכה, שתינעל ב-10 באוקטובר 2020, מלווה סרט תיעודי על חייו ויצירתו של קונס. הבאים בשעריה יכולים ליהנות ממדריך קולי חינמי לילדים ולמבוגרים שניתן להורדה כאפליקציה.

ג'ף קונס צילום: טום פאוול

התערוכה תתקיים עד ה-10 באוקטובר 2020 במוזיאון תל אביב, שלישי-רביעי: 18:00-12:00, חמישי: 21:00-15:00, שישי: 14:00-10:00, שבת: 18:00-10:00, לפי הנחיות משרד הבריאות.
לאתר המוזיאון