הכוריאוגרפית משלבת רקדנים גברים, אום כולתום ותודעה מזרחית במופע "פקרוני" בפסטיבל תל אביב דאנס של מרכז סוזן דלל ומצהירה: "מזרחיות זה לא סלוגן"
כמו לחזור הביתה
למרות הקורונה, הפסקת הטיסות וסגירת האולמות, פסטיבל תל אביב דאנס של מרכז סוזן דלל יתקיים גם השנה, וגם הוא במהדורה מקוונת. הפסטיבל יציע תשע בכורות של מופעי מחול ישראליים, כשאחד המסקרנים שבהם הוא "פקרוני" (הזכירו לי) שיבוצע לקולה של אום כולתום. את העבודה יצרה הרקדנית והכוריאוגרפית אורלי פורטל.
פורטל נחשפה לתרבות הערבית עוד מילדותה בקרית שמונה, בשכונה שכל תושביה יוצאי צפון אפריקה. חווה את המקום כמו היה כפר מרוקאי שבו הזמן עמד מלכת, מוקפת באנשים שחיו על פי המנהגים והתרבות שהביאו אתם מהרי האטלס הרחוקים; חיה ונושמת את המוזיקה, הקולות, הזיכרונות והריקודים; נעה במהלך השנים הלוך ושוב, לתוך התרבות הזו ומחוצה לה, משלימה את לימודיה התיכוניים באקדמיה למחול בירושלים ואז מצטרפת ללהקת קול ודממה (1990-1987), בניהולו של הכוריאוגרף משה אפרתי, כשבתום שלוש שנים היא נשאבת לאנסמבל בת שבע, בניהולו של אוהד נהרין (1992-1990).
אחרי חמש שנים רצופות של הופעות, שיפור הכושר הגופני וחיזוק השרירים, בחרה פורטל במסגרת ללא מסגרת. כשהיא מסתגרת בסטודיו לחקירה, שמה מוזיקה ערבית קלאסית ורוקדת בשכיבה, מטלטלת את המים שבגוף ובמיוחד את המים שבאגן. "כך הבנתי שיש בתוכי תשוקה גדולה לחקור את ריקוד הבטן. הרגשתי שחזרתי הביתה", היא מספרת.
אנרגיית המחול באגן גברי
ספרי על העבודה החדשה
"'פקרוני' היא יצירת מחול שהיא שיר הלל לאהבה. זה מחול תשוקה, החושף מנקודת מבט אישית את הקשר בין הגוף הזמני לאהבה הנצחית על רקע פסקול שירתה של אום כולתום. אלא שהפעם, לראשונה, משתתפים ביצירה שלי שלושה רקדנים גברים שבגילם הספיקו כבר לעבור גם דרך וגם חיים, היצירה מבוססת על האנרגיה הגברית שלהם כשבשלב מסוים יש את הכניסה שלי לתוכה. העבודה נוצרה במהלך תכנית שהות אמן שעשיתי במרכז סוזן דלל, שהפך לי לבית במשך חצי שנה".
עד עכשיו יצרת עם רקדניות נשים. מה הוליד את הבחירה לעבוד עם רקדנים גברים?
"לכאורה נדמה שמדובר במעבר קיצוני, אבל הרגע הזה הוא טבעי לגמרי בתמונת היצירה הגדולה והשלמה שלי. הרבה שנים הייתי צריכה לחקור את הגוף שלי הנשי בתנועה, ולעבוד עם הדקויות שיש באנרגיה הנשית. אז חקרתי את זה כי הייתי זקוקה לזה גם כבת אדם וגם כיוצרת כדי לבנות שפה שהיא הטבע הגופני שלי. זאת גם הסיבה שיצרתי עם נשים. את השפה הזו הבנתי ודיברתי. כן היה לי ברור שבמהלך חיי היצירה שלי תהיה תפנית ואני אבחר לקיים את אותה אנרגיה בגוף גברי או לעבוד על ההתכה בין האנרגיה הנשית לגברית.
"אבל הייתי צריכה קודם כל למצוא בית בגוף, במיכל הזה, בתנועת המים שיש בו, לדעת איך לנהל אותו, לדבר איתו, לתקשר איתו, לקבל ביטחון ולבוא להתחכך עם האנרגיה הקדומה שבו. והרגע הזה הגיע, רגע בו עניין אותי כחוקרת איך אני מניחה את האנרגיה הזו באגן גברי".
פקרוני, אורלי פורטל, צילום: רפי דלויה
"נשים נכנעות לכוח המשיכה באופן טבעי"
כשאני שואלת את פורטל אם יש הבדל בין הפוטנציאל היצירתי שנמצא באגן שלנו, הנשים, לזה של הגברים היא מספרת שבתהליך עצמו, כדי שהרקדנים הגברים יאמצו אל ליבם את שפת המחול שלה היא התחילה עם טקס איטי של שעה ורבע שיצרה בו היא עובדת על חיבור למשקל של האגן בעזרת תנועה מעגלית המלווה בנשימה. את הטקס הזה שהופך אותה כל בוקר לרקדנית מעוגנת היא הציעה לרקדנים כחיבור למקור הנביעה.
"ככה, במשך חצי שנה, שלוש-ארבע פעמים בשבוע, הם היו מתחילים כל חזרה, כשהמסירות שלהם והרצון שלהם להתחבר לאותו שורש, לעגל בעצמם את הפינות מובילים אותם. הצורך הזה דומה גם אצל רקדנים גברים וגם אצל רקדניות נשים והאנרגיה החושנית והחיונית שנולדה מתוך זה גם היא הייתה דומה. התחושה הייתה שהם חיכו לי, חיכו שאני אושיב אותם".
יכול להיות שמה ששונה זה היחס של הגוף הגברי לכוח המשיכה, האופן שבו הם נעים ואולי נכנעים אחרת לגרביטציה?
"זה מעניין וכשאני חושבת על זה מהכיוון של חכמת אמנויות הלחימה נדמה לי שאת צודקת. נדמה לי שלנשים אין ברירה. הן כנועות לכוח המשיכה מלכתחילה, ואם הן מבינות את העוצמה שיש בכניעה הזאת ואם הן מסכימות לה הן זוכות. אבל רוב הנשים נאבקות בכניעות הזאת הן רוצות לשלוט. לידות מכניעות אותנו, התפקיד שלנו בעולם מכניע אותנו, וחבל כי אפשר דווקא להגיע מלמטה לאנרגיה גבוהה".
פורטל מספרת שהמניע שלה לרפא את האגן נולד מהאינטראקציה שלה עם גברים וזוהי בעצם האמירה הנשית שלה בעולם. "זה מקום שרציתי להיות בו יותר שקטה ויותר נינוחה ולא חינכו אותי לזה והייתי צריכה לעשות חינוך עצמי. בעבר נשים היו שותפות שלי לחשיבה ולחקירה הזאת. כאם ב'פקרוני', ממצב שאין לי קיום בלי בן זוג שיבחר בי המשכתי גם לרצות זוגיות ולא להתכחש לה אבל גם לא לראות בהיעדרות שלה כישלון או חלק חשוב בקיומי השלם. ושלושת הגברים כאן הם חלק מאותה אנרגיה גברית סמכותית ועצמאית שאפשרה לי להתקיים לצידה במרחב משותף".
פקרוני, אורלי פורטל, צילום: רפי דלויה
"מזרחיות זו תודעה"
ב"פקרוני" רוקדים ארתור אסטמן, אנדרסון בראז וארז זוהר. מה חיפשת ברקדנים שבחרת לעבוד איתם?
"כל אודישן היה תהליך. מסע של שלושה ימים, שבו חיפשתי רקדנים בוגרים שהם יוצרים בעצמם ושיש להם אגו כבר מספיק מפותח. למרות שזה היה פחד אלוהים חיפשתי את המקום השוויוני. אני מוכרחה לומר שפגשתי לא מעט רקדנים מנוסים ומצוינים אבל מעטים מהם הסכימו להשיל את הריקוד ואת הניסיון, ולהיפגש עם האנרגיה הגולמית שהבאתי איתי.
"יש כאן בארץ תפיסה מוטעית לגבי מה זו מזרחיות ואיך רוקדים מזרחיות. אנשים רואים במחול המזרחי משהו אוריינטליסטי קישוטי ולא נקי. וזו אנרגיה נקייה חפה שמבקשת להשיל את כל הדפוסים. יכול להיות שמה שחיפשתי זה רקדנים פולקלוריסטים, שאולי הם לא מצהירים על זה אבל הפולקלור הוא חלק מהטבע מההיסטוריה הגופנית שלהם. והיה כאן בשלושתם חיבור לתדר הרוסי או הברזילאי השבטי או הגרוזיני".
מה זו מזרחיות בשבילך?
"מזרחיות בשבילי זאת עובדה. אני באה מבית מרוקאי שחי את התרבות הזאת ולכן אין לי עליה שאלה. אני כן בוחנת איך מי שלא בא מהתרבות הזאת מתייחס אליה. ושם אני מזהה בורות שלא רואה את העומק ולא את התדר הנקי ולא את הצבע. מזרחיות זה לא סלוגן, זאת תרבות שלמה מסועפת שצריך ואפשר ללמוד את התדר שלה. בשבילי זאת לא מוזיקה שהיא מזרחית אם מסלסלים אותה או מחול שמבקש להיות מפותל ומקושט בתנועות ידיים. ריקוד שבטי הוא ריקוד נקי וענייני. מבחינתי מזרחיות זה סוג של תודעה".
פקרוני, אורלי פורטל, צילום: שרה הולצמן
בדברים שאמרת בעבר דיברת הרבה על מיזוג בין מזרח ומערב, על חיבור בין משמעת ופראיות. למה צריך בכלל למזג ביניהם?
"לא צריך. אני עשויה מהאקדמיה, מהתובענות המערבית ומהתרבות היחפה בבלוק בקרית שמונה ואני מאוד מכבדת את שניהם. הרבה שנים עבדתי עם רקדניות שלא הכשרתי אלא באו מהמחול הקלאסי או העכשווי כדי להעניק להן את האנרגיה המזרחית. אבל אחרי 'פולחן האביב' שיצרתי הבנתי שזה מוצה והאנרגיה הזאת, החכמה השורשית הזאת, היא מקורית ולא קשורה למזרח או מערב. היא מה שהיא והיא תוצאה של ההיסטוריה שלי. זה תהליך שהייתי צריכה לעבור אותו".
"הייתי צריכה לאחות כוחות מנוגדים"
אחרי תהליך חקירה כל כך ארוך את יודעת לומר מה נרשם בגופך בעזרת המחול הזה שאת מדברת עליו?
"המתנה הכי גדולה שקיבלתי דרך החקירה הזאת זה סוג של ריפוי. הייתי צריכה לאחות כוחות מנוגדים ואת הבית המזרחי המורכב מאוד שבאתי ממנו. לשורשים ולעוצמות יש מחיר, זה כמו להתחכך באש. והייתי צריכה ללמוד לחיות עם העוצמה הזאת ולארגן אותה בתוכי לשקט ועוגן ובית. להפוך את הטעויות שנעשו בי ליתרונות, להפוך את החוסר אהבה לאהבה, ואת החוסר קיום לקיום. דברים עמוקים שהשגתי דרך אותה שהייה באגן והנשימה. וישבתי שם שנים. היום אני יכולה בכל מצב להוריד את המשקל ולהיות בטוחה שם. זאת הנביעה".
הציפייה של הקהל ממך ל"אותנטיות" זה עול?
"אני מתמודדת עם הדימוי ששמו עלי אבל עם השנים זה משהו שאני פחות חושבת עליו. אני לגמרי מכבדת את הציפייה אבל כבר לא עובדת עבורה".
איך המחול שלך יעבור בצפייה אונליין?
"אני חוששת שזה יוריד מהעוצמה אבל התכוננתי לזה בשלבים וניסיתי לחיות בנינוחות עם המדיה הווירטואלית שהתקופה הזאת זימנה. יש מקומות שזה שיחרר אותי מעצמי ולרגעים נדמה לי שזה חשף יותר ממה שתכננתי. חשוב לי להיות יוצרת שהיא חלק מהתקופה הזאת, ואם זה כרוך בשינוי תפיסה אז אני פתוחה לזה".
פקרוני, אורלי פורטל, מקור: אתר סוזן דלל
"אמי הצנועה ואום כולתום המפוארת הן הפסקול שלי"
גם ב"פקרוני", כמו ביצירות הקודמות שלך, בחרת לרקוד ביצירה. למה בעצם לא ויתרת על הנוכחות שלך?
"כל יצירה שלי היא קודם כל עוד חלק בפאזל שלי שהופך אותי לבת אדם שלמה יותר. אבל הפעם זה היה קצת שונה. כי ליצור עם רקדנים גברים היה עבורי רגע מכונן ומרגש והרגשתי מסופקת רק מהתבוננות בהם. זה הגיע למצב שלא הצלחתי לוותר על עונג הצפייה בחומרים שהבאתי והם מיד קיבלו קיום ממשי ופידבק. אחרי הרבה התלבטויות ושבר, ברגע שהנוכחות שלי לא הייתה הכרחית לעבודה, הצלחתי למצוא את עצמי כאישה בתוך היצירה".
אורלי פורטל מקור אתר סוזן דלל תל אביב דאנס
אבל יש את השירה של אום כולתום, האישה שנותנת ליצירה את השדרה שלה?
"אום כולתום היא השידרה ואני האידרה. אום כולתום היא לא רק זמרת, הגבירה הגדולה, אלא היא עבורי סמל לעוצמה ועצמאות. בשירה שלה ובתוקף שהיא נתנה למוזיקה הערבית יש חד משמעיות שמרגשת אותי. שמעתי אותה בבטן אמי בוקר וערב, וגדלתי לתוך הזמזום והליווי של פס הקול הזה שנוצר מאמי הצנועה החסרה עוצמה קולית וממלכת המזרח העוצמתית. שני דברים סותרים שהתחברו. כשחזרתי אליה בגיל 18 זה היה כאישה צעירה שלמדה לשיר אותה בעל פה ודרכה את מסע הלב שלי. חיכיתי שנים כדי להשיל ולרקוד את אום כולתום כי לא רוקדים אותה, לא מפריעים לה. שלא לדבר על זה שלבחור שיר אחד שלה היה גם עניין לא פשוט, כי כל בחירה היא גם ויתור על מימוש חלקים אחרים בי. 'פקרוני' נבחר כי הוא קברט מפואר ומאוד תיאטרלי. מה גם שזה שיר אהבה שבו לא היא זו שמשועבדת לאהבה אלא הגבר הוא זה שמשועבד לזיכרון שלה אותו. וזה רלוונטי לי להיום".
דיברנו הרבה על מה מצאת. מה את עוד מחפשת?
"בכל יצירה אני מנסה להתקרב לאנרגיה הגולמית שגלומה בגוף האדם, לבית העירום. ולמרות שהגנתי עליה ושמרתי עליה יש לי צורך להשיל מעלי אפילו את התרבות המזרחית. כחוקרת תנועה, מדענית של הגוף, יש לי צורך יום אחד לעלות לבמה או לבוא למשטח ולא לשים מוזיקה ולא להתלבש ולא להתכונן כדי להגיע למקום שמראה את האנרגיה בצורה הטהורה ביותר שלה, כשהיא לא מזרח ולא מערב ולא ריקוד. אנרגיה שהתשוקה שמתעוררת בה אין לה גם קשר למגדר. אינשאללה".
פקרוני, אורלי פורטל, מקור: אתר סוזן דלל
המופע "פקרוני" יתקיים ב-12 בספטמבר 2020 בשעה 21:00 במסגרת פסטיבל תל אביב דאנס שיתקיים בתאריכים 16-8 בספטמבר במרכז סוזן דלל בתל אביב. מחיר כרטיס: 20 ש"ח למופע, הפתוח לצפייה בסטרימינג למשך 24 שעות. ניתן לרכוש כרטיס משולב לכל 9 המופעים במחיר של 99 ש"ח. כל היצירות יוצגו באתר סוזן דלל עד ה-25 בספטמבר 2020. כמו כן ניתן לתרום למרכז סוזן דלל לעידוד המחול והיצירה הישראלית המתמודדים עם משבר הקורונה.
לרכישת כרטיסים ולהרשמה לצפייה מקוונת