מה המשותף לקרן פלס, טל שגב, אביבה אבידן והדורבנים? שום דבר למעט העובדה שכולם משגרים סינגלי בכורה מבשרי טובות לקראת אלבומים חדשים. המקרה של שלומי שבת וגיא בוסקילז קצת אחר.
קרן פלס - "איתי"
(הד ארצי)
סטוצים נחשבים לגזרה גברית. כלומר, ברור שגם נשים הן חלק מהעניין, אבל איכשהו יוצא שרק לגברים נוח לשיר ולדבר על זה. עד שהגיעה קרן פלס. "איתי" זה השיר הראשון שפלס משחררת לרדיו, כשהיא בקדמת הבמה, ולא רק מסתתרת תחת הכותרת "מילים ולחן" בשירים של מירי מסיקה והראל סקעת. מה שיפה ב"איתי" הוא שהקול הרך והמלטף של קרן מאוד לא מסתדר עם הנושא – משחקים של אהבה כשלשני הצדדים ברור שאחרי הלילה העניינים לא הולכים לשום מקום. עיבוד המיתרים שעושה אוהד חיטמן מוסיף ל"איתי" טאצ` של תמימות, והמילים והלחן של קרן פלס פשוט מראים איך זמרת אחת עם יכולת לשרטט במילים פשוטות מציאות מורכבת שכמעט כל אחד ואחת מאיתנו מכיר. נכון שטוחנים את השיר הזה ברדיו, אבל אני עדיין מגבירה בכל פעם מחדש.
טל שגב - "נזכרתי בך"
(בייס רקורדס)
טל שגב מוציא כבר אלבום רביעי, ומשהו בקול שלו ובמה שהוא משדר השתנה, לפחות כששומעים את "נזכרתי בך". מדובר בשיר אהבה למישהי שכבר איננה, אבל הלב עדיין אוהב ומתגעגע. השיר הקצר הזה מורכב משמונה שורות בלבד (כולל פזמון), ובכל זאת כל מילה בו נראית כאילו מחושבת וקולעת למטרה – "אין לי מצב רוח לשיר עכשיו שירים, ואין לי מצב רוח למצוא עכשיו מילים, מזיל מדמעותיי פוחד ממחשבותיי, וממולי עומד הלב".
אפילו הקול של שגב ב"נזכרתי בך" שונה ממה שהורגלנו ממנו ב"על הברכיים", ו"דברים קטנים". פתאום יש שם כאב אמיתי. כאילו השיר הזה נכתב ממש (אבל ממש) כשהוא היה מאוהב.
אביבה אבידן - "ילדה שלי"
(בן מוש הפצה)
את "ילדה שלי" הגישה לנו אביבה אבידן לראשונה יחד עם בתה מאיה במסגרת הקדם אירוויזיון האחרון, שם השיר לא זכה להצלחה מסחררת. העניין הוא שאם שומעים את השיר הזה במנותק מחווית הפלסטיק והנצנצים של הערוץ הראשון, מסתבר שהוא לא פחות ממופלא. מאיה אבידן כתבה והלחינה את השיר שעוסק בקשר שבין אם לבת. – על הדמעות, הצחוקים, המריבות והאהבה הגדולה. "ילדה שלי" הוא חלק מאלבום חדש של אבידן שיוצא בימים אלה לאור. הסינגל הזה מאותת שלאבידן בהחלט יש לה מה להציע, ולצבע שהקול שלה מוסיף למוזיקה הים תיכונית אין תחליף.
שלומי שבת וגיא בוסקילז - "בליבי"
(מירו את עדן הפקות)
לשלומי שבת יש הרבה חברים, ואתם הוא עושה כבר שני אלבומים ברצף. לוקח חבר מפה וחבר משם, מכניס אותם לחדר הקלטות, מסלסל קצת בקולו ויאללה – לאלבום הבא. כאן שבת משתף פעולה עם גיא בוסקילז ממשפחת תאקט והאמת? ממש לא נפלתי. מרוב ניסיון לדחוס לתוך 4 דקות ו-10 שניות את כל הסגנונות העכשוויים יוצא סלט בלי טעם של עוד. הלטיני, ההיפ הופ, הים תיכוני ממש לא מתיישבים טוב אחד עם השני ב"בליבי", ומה שיוצא זה שיר מפוספס. גם שלומי שבת וגם בוסקילז היו יכולים לעשות אותו הרבה יותר טוב לבד.
הדורבנים - "עוד לילה"
(הליקון)
לשירים של הדורבנים יש אופי מוזר – בהתחלה לא מבינים מה הם רוצים, אבל מהר מאוד אי אפשר להפסיק לפזם אותם. כך זה היה עם "יצאנו לרקוד" ועם "שוב הדיסקו כאן" מאלבומם הקודם "קובי", ונראה שזה בדיוק המתכון גם ב"עוד לילה". כבר מהרגע שלוחצים על "פליי" במערכת יש חשק להתחיל לקפץ ולזוז לצליליו של "עוד לילה". שיר קליל, קליט עם פזמון כובש, שאפשר לנחש שהולך לכבוש בקיץ הזה את תחנות הרדיו. היכונו, הדורבנים חוזרים, והם לא מתכוונים לתת לנו להישאר אדישים אליהם...
06/06/2006
:תאריך יצירה
|