מחול - "בעקבות האהבה" - פוטנציאל בלתי ממומש

סרטה של הבמאית הגרמנייה הרמינה הונטגבורת "בעקבות האהבה", על פי ספרה האוטוביוגרפי של קורין הופמן "הייתי מסאית לבנה", מתאר סיפור אהבה בלתי אפשרי בין אישה שוויצרית צעירה ולוחם מסאי משבט הסמבורו בקניה. האדפטציה לקולנוע, שעולה השבוע לאקרנים - בעייתית, שגרתית ונטולת השראה.

מתברר כי לאהבה יש גבולות

הטענה הרומנטית-אידילית הגורפת שלאהבה אין גבולות, ושמדובר בשפה בינלאומית, ושאפשר לחצות באמצעותה פערים של תרבות, מנטליות, רקע חברתי וכו` - מתבררת כשטות מוחלטת. לפחות במקרה של קורין הופמן, שווייצרית צעירה נאה ומוצפת הורמונים, שהחליטה ללכת אחר גחמותיה בעת חופשה בקניה עם החבר שלה. היא נטשה אותו רגע לפני שהשניים היו אמורים לעלות על מטוס שיחזירם לאירופה, נשארה בקניה ופצחה בחיפוש אחר מאליאן, בן המסאי, לוחם משבט הסמבורו, שחור, זקוף, תמיר ואניגמטי, שאותו פגשה במקרה.

לקח לה ארבע שנים ובת, כדי "להודות בטעותה" ולקלוט שלחיבור הזה אין עתיד. אבל מההרפתקה הזו לפחות לא רק נולדה לה בת אלא גם רב מכר, "הייתי מסאית לבנה", שתורגם ל-16 שפות ונמכר בכארבעה מיליון עותקים ברחבי העולם. מן הסתם, לא מעט בגלל הפיקנטריה של איחוד רומנטי מסקרן בין ניגודים: בלונדה אירופית ושחור, יליד שבט אפריקני.

ג`והנס בטס עיבד את הספר לתסריט, והבמאית הגרמנייה הרמינה הונטגבורת הפכה אותו לסרט, שבמקור נקרא כמו הספר, אבל כאן המפיצים בחרו לקרוא לו "בעקבות האהבה". הונטגבורת עוקבת ממש בנאמנות אחר ההרפתקה של הופמן, שבסרט נקראת קרולה (נינה הוס). לקראת סוף החופשה שלה ושל החבר, סטפן (יאנק רייק) במומבסה, נתקלים השניים במאליאן (ג`קי אידו), לוחם מסאי גאה, עטוף בשמלה, נשק ושאר סממנים שמעידים על שיוכו השבטי. לאחר המפגש איתו קרולה לא מוצאת מנוח, מחליטה כאמור לא לטוס עם סטפן בחזרה לשוויץ, אלא להישאר בקניה ולחפש באובססיביות אחר מאליאן.

המסע יוביל אותה להיכרות עם אליזבת (קטיה פלינט), גרמנייה החיה בפרובינציה קנייתית. בעזרתה היא תצליח לאתר את מאליאן ותלך איתו אל כפרו הנידח, בארסלוי. למרות הקיום העלוב בכפר, קרולה מתעקשת להמשיך במסעה למימוש סו-קולד אהבתה, אבל כבר על ההתחלה היא מגלה שהפנטזיה האקזוטית שלה לא בדיוק מגשימה את עצמה. כמאהב מאליאן מתגלה (לשיטתה, השונה לחלוטין מזו המסורתית שלו) כשגל בהמי חסר רגש, והיא צריכה ללמד אותו איך זה עובד באמת. גם בשלב הזה קרולה עדיין לא מתחילה אפילו להתפכח.

השניים נישאים בטקס מקומי מסורתי, ולאחר מכן נראה שהחיים ביניהם נכנסים למסלול סביר ומתנהלים על מי מנוחות. אבל אז מתחילה השווייצרית לגלות לחרדתה יותר מדי עובדות מטרידות על חיי השבט, כמו הטקס המתועב של כריתת הדגדגן, והיא מנסה לשנות את הבלתי ניתן לשינוי. אבל האכזבה הגדולה תבוא לאחר לידת בתם. מאליאן מפתח אובססיה כלפיה, מקנא לה באופן חסר פשרות וחושד בה ובכל גבר שבסביבתה - שהם מצמיחים לו קרניים. מכאן, קצרה הדרך עד לנסיעתה ממנו עם הילדה, כביכול רק כדי לראות את אמה, אלא ברגע שהיא עולה על האוטובוס, יודעת קרולה שכאן מסתיימת ההרפתקה הרומנטית המפוקפקת שלה.

נרטיב דידקטי ויבש

הונטגבורת, הבמאית, רצתה לעשות סרט כמה שיותר אותנטי וקרוב למציאות ההתרחשות שלו, וצילמה בקניה, פחות או יותר באתרים שבהם התרחש סיפורה של קורין. "ברגע שהגעתי לשטח, הוקסמתי מהאנשים בעלי חוש הומור שקיבלו אותנו בחמימות" אומרת הבמאית. "קורין הצליחה לתאר בספרה את כוח המשיכה העצום שהיה לאנשים האלה עליה, מה שעזר לה לשרוד למרות החסכים התרבותיים הקשים שחוותה. צריך רק לראות את הדיאטה שלהם: הסמבורו מתקיימים על חלב מעורב בדם, בשר עיזים ותה עם סוכר. תזונה כזו היא בלתי נתפסת במושגים מערביים. ויש לא מעט הבדלים תרבותיים גם בהקשרים האחרים. המיניות, למשל, מובנת באופן שונה לחלוטין בתרבות שלהם, כך שהתפתחות קונפליקטים היא כמעט בלתי נמנעת. הגברים והנשים בשבט מקיימים יחסי מין לפני הנישואין, אבל גם לאחר ההתחייבות הטקסית זה לזו, הנישואין והאהבה אצלם, כמושגים הנהוגים אצלנו, אינם קיימים".

הבעיה העיקרית של "בעקבות האהבה" היא הפוטנציאל הבלתי ממומש של מפגש התרבויות הטעון. הבמאית הרכיבה פאזל קולנועי נרטיבי סטנדרטי, דידקטי ויבש, ולמרות שמדובר בדרמה, לפעמים יש תחושה של צפייה בסרט טבע אנתרופולוגי של "נשיונל ג`אוגרפיק". הבימוי השגרתי ונטול ההשראה וההברקות התסריטאיות, במרבית חלקי הסרט, השאירו אותי מרוחק מהדמויות, לא מזדהה איתן ולא מתחבר למוטיבציות שמניעות אותן. הסרט בכללו, למרות הסיטואציה הדרמטית שבבסיסו, גולש מהר מאוד לחוויה שגרתית מדי, שלא לומר מעייפת ומשעממת.