"סל תרבות ארצי" הוא נווה מדבר תרבותי. מפעל שאין לו אח ורע בעולם, הדואג לחשיפת ילדי ישראל לתרבות ואמנות, ומצליח מעל 30 שנה להחזיק את הראש מעל למי האפסיים של תרבות הרייטינג המציפה אותנו מכל עבר. בדיוק כמו הפתגם הסיני העתיק שאומר ש"אם יש לך שני מטבעות, תקנה באחד לחם כדי לחיות, ובשני פרח בשביל שיהיה לך בשביל מה לחיות" – כך שומר סל תרבות ארצי על עוד ענף מלבלב מעץ חיי הרוח שלנו.
 
בסוף יוני יוביל "סל תרבות ארצי" ועידה ראשונה מסוגה לחינוך, אמנות ותרבות, המבקשת להתבונן קדימה אל העשור הקרוב ואתגריו בכל הנוגע לחינוך, אמנות ותרבות. 
 
איך מחנכים לתרבות


רן שפירא, תמונת יחסי ציבור
 
"מי שעוסק בתרבות ולא יודע לחדש או לשמור על רעננות, נמצא במקצוע הלא נכון", מסביר רן שפירא, מנכ"ל סל תרבות ארצי, כיצד השתמר המפעל לאורך זמן כה רב."אמנים תפקידם לייצר כל הזמן יצירות חדשות עם תכנים חדשים ומגוונים מעצם זה שתקופות החיים משתנות, וכולנו ביחד חושבים על פרויקטים חדשים".
 
למשל?
 
 "אני בתפקיד כמעט שבע שנים, וכל הזמן מנסה לעדכן ולהתעדכן ולחדש. הקמנו אתר עם עולם שלם של מופעי תרבות, ובכל שנה אנחנו בוחרים פרויקט חדש. בשנת ה-70' למדינת ישראל דאגנו לאוטובוסים שיביאו תלמידים מהפריפריה למוסדות התרבות המרכזיים בישראל למופע ושיחה עם היוצרים, וכשראינו שתחום המוזיקה פחות נגיש לתלמידים דאגנו להביא אותו למרכז הבמה.
 
"בשנת הקורונה הוצאנו כבר בהתחלה קול קורא כדי להיערך להבאת תרבות לתוך בתי הספר לקהלים בהיקף של כיתה. אם בשנה רגילה אנחנו עוסקים בכ-500 בקשות לתכני תרבות, בשנת הקורונה זה הכפיל את עצמו. כולם הבינו שסל תרבות יכול גם לשרת את התלמידים אבל גם לספק הכנסה מכבדת לאמנים. לצורך הדוגמא ביוני 2020 היו כחמשת אלפים מופעים ומפגשים בקפסולות גם בבתי הספר וגם בזום פי שתיים מבדרך כלל.
 
"כל רשות מקומית שמצטרפת לסל תרבות מזכה כל אחד מתלמידיה בשלושה מופעים או מפגשי תרבות לאורך השנה. מנהלי בתי הספר יכולים לבחור מבין שישה תחומים: קולנוע, תיאטרון, ספרות, אמנות פלסטית, מחול ומוזיקה. בסל תרבות יושבות שש ועדות של מתנדבים, שבוחרות את המופעים המתאימים בכל תחום. אנחנו פועלים ב-187 רשויות ומול כמיליון וחצי תלמידים שעבור חלקם זו ההזדמנות היחידה להיחשף לתרבות ואמנות. אני לא אדם ספורטיבי במיוחד אבל אני יכול לסכם ולומר שכדי לחנך לתרבות לאורך זמן אנחנו צריכים לדאוג שהמערכת כולה תשמור על כושר".
 
אז איך מחנכים לתרבות? מה תפקידם של המחנכים, של ההורים?
 
"ללא ספק החלקים חשובים לא פחות מהשלם. אנחנו לבד יכולים לתת כלים ולהעמיד את הפלטפורמות ולחשוב יצירתי, אבל צריך את משרד החינוך שתומך כלכלית ותקציבית ויודע ומבין שסל תרבות היא תכנית הדגל שלו לצפייה מושכלת. המורים המחנכים צריכים לתווך בין המופע לתלמיד, להכין אותו לצפייה דרך שיח לפני האירוע ולאחריו. הדבר הנוסף אלה ההורים, שגם מעודדים את השתתפות הילדים במופעים ובמפגשים, וגם מאפשרים את קיומו של שיח משפחתי נלווה לזה שמתקיים בכיתה. מאוד חשוב לנו שהתלמידים ירחיבו את האופקים ויחוו העשרה רוחנית, אבל גם שלאט לאט יפתחו טעם וחוש ביקורת. ובשביל זה חשוב מאוד שכל המעגלים המשיקים ידברו האחד עם השני". 
 

"ילדי המסכים מאתגרים אותנו"
 
מה השיקולים להכיל או לא להכיל מופע בסל?
 
"השיקולים הם שיקולים אמנותיים נטו. ברור שהמופע צריך להתמזג עם ערך חינוכי. הסל פתוח לכל האמנים והיוצרים - גדולים כקטנים, עצמאיים, עמותות, מוסדיים, רפרטואריים, הכל. בוועדות שלנו לא יושבים חובבי תרבות גרידא אלא אנשים שתרבות היא העיסוק המקצועי היומיומי שלהם והם בעלי שיעור קומה בתחומם".
 
מהו ערך חינוכי בעיניך?
 
"כל דבר שמאפשר לתלמיד לצאת עם ערך נוסף מעבר ללימוד הפרונטלי. אם יש בחירה לדבר על סובלנות או על חריגים בחברה או קבלת השונה - יש הבדל בין דיון בנושא בשיעור חברה לבין קבלת המסרים דרך צפייה בהצגה. כשהערך החינוכי והתרבותי מתמזגים זה בזה הם נצרבים בנו".
 
יש תחום שמאתגר במיוחד לתיווך לתלמידים?
 
"כל תחום מאתגר היום, כשאנחנו ניצבים מול ילדי המסכים. לכן החשיבות לחינוך לצריכת אמנות איכותית היא כל כך קריטית. אולי בתיאטרון המסר עובר קצת יותר בקלות ממוזיקה או מאמנות פלסטית. בכל מה שהוא לא בימתי אנחנו גם בוחנים את התיווך. כמו למשל אצל סופרים, הרי לא כל סופר טוב יודע לתווך את הכתיבה שלו החוצה". 
 
 
"אמנות ותרבות הן חיים נורמליים" 
 
יזמתם השנה ועידה ראשונה מסוגה המציעה מבט הוליסטי על האתגרים בחינוך, אמנות ותרבות, במסגרתה מתכנסים כל השותפים לשיח משותף. האם משבר הקורונה יצר את המצב שבו אתם נדרשים לחשב נתונים מחדש?
 
"הרעיון עלה עוד לפני שנת הקורונה והוועידה הייתה אמורה להתקיים בדיוק לפני שנה. ההרשמה אליה נפתחה במרץ 2020 ואז הגיעה הקורונה. היא נולדה בעקבות צפייה שלנו במופעים בשעות אחר הצהריים-ערב שהעלתה תמונה בעייתית - רוב הקהל שמגיע הוא של אנשים יחסית מבוגרים. ואם אנחנו כסל תרבות משקיעים בתלמידים, אז מה קורה באמצע? איך הילדים של היום, אלה שקצת יותר בוגרים, מגיעים לצפות במופעים?
 
"הבנו שמחנכים, יוצרים, אמנים, מנהלי תרבות וסל תרבות ברשויות, מפיקים, צוותי מוסדות תרבות, אנשי אקדמיה, מובילי דעה וכל מי שהאמנות והתרבות קרובים לליבו, כולם עושים אבל במסלולים מקבילים ולא מתוך שיח משותף. רציתי שכולנו נתחיל את אותו שיח משותף בוועידה כדי שנבחן ביחד איך כל ההשקעה לא יורדת לטמיון אלא מתעצמת לדבר אחד - חינוך לתרבות. אני רוצה שמנהל מוסד תרבות לא יחשוב רק על איך הוא מתקיים באמצעות תקציבים אלא גם על יצירת שינוי בחשיבה או בתפיסה שיביא אליו תלמידים. למשל, נוער היום לא יודע להתחייב למופע תרבות אז אולי צריך הקצאה קטנה לכרטיס לרגע האחרון כמו שקורה במקומות שונים בעולם. צריך לחשוב על זה.
 
"בנוסף יש את משבר הקורונה שהשפיע גם על החינוך וגם על התרבות וזה גם דורש מכל השותפים בעולמות האלו לבדוק מה יהיו ההשלכות על העשור הקרוב וכיצד השפיעה כניסתו של הזום וצורות שונות של אמנות מקוונת, על התלמידים והיוצרים.
 
"אחד מהמשתתפים בוועידה הוא יניב ויצמן מנכ"ל Teenk, סוכנות פרסום ותוכן לבני נוער, שישתף אותנו בתפיסה ובכלים שלו כיצד לתת מענה הוליסטי בפנייה השיווקית לבני נוער, כדי לדעת מה יביא את בני הנוער לבחור מוצר אחד ולא אחר כשהם במעמד הקנייה. מה שחשוב לי בוועידה זה באמת ליצור תחושת סולידריות, עניין והעשרה הדדית. כי אמנות ותרבות בסוף זה המזון הרוחני שמאפשר לנו לחיות במקום שפוי ונורמלי".
 
מהו זיכרון הילדות התרבותי הראשון שלך?
 
"הצגות בגן כשאני משחק ומביים. נגינה על חלילית ואחר כך על חצוצרה. מוזיקה קלאסית קלה בבית והתקליטים 'חנהל׳ה ושמלת השבת', 'מחול החרבות' מצד שני ואילן אשד נגן החצוצרה מצד שלישי. הקשבתי להם שוב ושוב". 
 

"הוועידה תגרום לאנשים לחשוב"


עודד זהבי, צילום: מקסים ריידר  
    
"בגלל הגודל והיקף הפעילות, סל תרבות יכול להיות ממש סוכן שינוי בשדה התרבות הישראלית", קובע עודד זהבי, מלחין, מעבד ופסנתרן ישראלי, פרופסור למוזיקה באוניברסיטת חיפה ויו"ר ועדת מוזיקה של סל תרבות ארצי.
 
מה אתה חושב על הוועידה?מה היית רוצה שיקרה בעקבותיה?
 
"אני חושב שטוב לשוחח. השיח הפתוח על נושאים שהם רלוונטיים יכול להוביל לתפיסות ולכיוונים חדשים בשיח ובפעילות התרבותית. אני אשמח שאנשים יצאו מהוועידה הזו חושבים, חושבים, חושבים".
 
כיו"ר ועדת המוזיקה בסל תרבות ארצי, מה עמדתך לגבי מופעים ומפגשי מוזיקה מקוונים לילדים?ֿ
 
"יש לי דעה מורכבת בנושא. מצד אחד אנחנו מאד קשובים ל'שטח', ואם השטח מתרגל לצרוך תרבות באופן דיגיטלי אנחנו צריכים להיות מסוגלים לספק מופעים שהפורמט, המבנה והאיכות שלהם יהיו פורצי דרך, חכמים, מצוינים מבחינה טכנולוגית ומוזיקלית ומאפשרים צפיה מרחיבת דעת. תיעוד, אפילו סביר של מופע חי והעלאתו לרשת לא יתרום להעשרה באופן שבו אנחנו רוצים לעבוד.
 
"מצד שני אנחנו לא רוצים לוותר על המופעים החיים. אני חושב שהאתגר המתמיד עכשיו הוא האם אנחנו רוצים להתחרות במופעים המרהיבים ועתירי התקציב שנמצאים שם בחוץ או אולי לחזור אל הכיתה, אל המפגש האינטימי, אל ההיכרות המרטיטה עם הכלי ועם המבצעים".
 
איזה תובנות אתה לוקח מהפקת פסטיבל המוזיקה בזום? איזה לקחים הפקת לגבי החינוך למוזיקה בעקבות הקורונה?
 
"ראיתי אנשים ששמחים להקשיב למוזיקה מורכבת בזמנם הפנוי, שניתן לסקרן אותם על ידי זמינות רשתית, שאפשר כמו בכל פסטיבל ליצור אמון בין מי שבוחרים את הרפרטואר ובין מי שצורכים אותו, ושצריך להבין ולפצח את סוד המבנה של מופע שאין שום הכרח של הצופים והמאזינים לצפות בו במלואו או אפילו בקטעים ממנו. כמו בכל דבר, חייבים להתעקש על האיכות. ב'חג המוזיקה הישראלית' לבמאית סימה כהן הייתה חשיבות גדולה. הפרשנות הטלוויזיונית וההקלטות החכמות של ירון אלדמע היו חלק חשוב בביצוע של המוזיקה שהוצגה בפסטיבל".
 
מהו זיכרון הילדות התרבותי הראשון שלך?
 
"שומע קנטטה של באך בירושלים. הייתי בן חמש, זה היה הקונצרט החי הראשון שבו נכחתי. אין טוב מלהתחיל בבאך מורכב בירושלים". 

עניין, סקרנות, השלמה והבנה   

שנהב גרוס, סל תרבות אשקלון, תמונת יחסי ציבור

 
גם שנהב גרוס, מנהלת סל תרבות יישובית של העיר אשקלון,משוכנעת שהתרבות צריכה להיות חלק בלתי נפרד מסדר היום הציבורי. "זו הפעם הראשונה שבה מתכנסים אנשים שעיסוקם חינוך, אמנות ותרבות על כל היבטיהם, זוהי הזדמנות לשיח אמיתי וחשוב שיוכל לתת נקודות מבט שונות ומגוונות במגוון היבטי התרבות. זאת גם אמירה על חשיבות התרבות, ועל משמעותה עבור כל אחד ואחת מאיתנו".
 
לאורך תשע השנים שאת מכהנת בתפקיד, איזה שינוי את רואה אצל הילדים כקהל צורך תרבות?מה לדעתך יקרה בעשור הקרוב?
 
"במהלך השנים אני רואה את הילדים נחשפים החל מגיל הגן ועד סיום התיכון למגוון תחומי האמנויות ולסוגים שונים של מופעים שלא בהכרח היו פוגשים אלמלא סל תרבות. ככל שאנו מרבים בפעילויות תרבותיות ניתן לראות שהרגלי הצפייה באולמות התרבות ובכלל במופעים עצמם מתעצבים והופכים להיות חלק בלתי נפרד מאיכות המופע, כמו כן הילדים עוברים הכנה לפני המופעים ועיבוד לאחריו, מה שגורם לעניין, סקרנות, השלמה והבנה. אני רוצה לקוות ולהאמין כי תתחדד ההבנה על חשיבות התרבות, על היכולת שלה להשפיע, לחנך, לרפא וליצור דברים חדשים. הנפש של הילדים ובכלל נפשו של האדם זקוקה לרגעי הקסם שהתרבות מזמנת ובסופו של יום משפיעה על כל אחד ואחת מאיתנו בדרך כזו או אחרת".  

איזו השפעה יש לפעילויות סל תרבות על הילדים?
 
"באמצעות סל תרבות הילדים נחשפים לתחומי האמנות השונים בגיל צעיר. החשיפה למופעים מבוקרים ואיכותיים פותחת צוהר לתרבות על כל גווניה שמזמינה כל ילד וילדה להרגיש, לחשוב, לדמיין כל על שעל ליבם. נוכחתי לא פעם לראות את תשואות הקהל, הברק בעיניים במהלך המופע, דמעות ההתרגשות, ההבנה המתחדדת בסיטואציות שמתקיימות בבמה ולא תמיד מבינים אותן בחיי היומיום, והחשיפה שגרמה לרצון ללמוד, לעסוק, לצפות בשנית בתחום אמנות שלא היה מוכר עד כה, ללכוד ילד שבעקבות מופע מוזיקלי רצה ללמוד נגינה או בעקבות מופע מחול ללמוד לצפות במופעי מחול נוספים".
 
מהו זיכרון הילדות התרבותי הראשון שלך?
 
"כילדה רקדתי, ניגנתי וצפיתי במופעים שונים, וזו גם הדרך שבה אני מחנכת את ילדיי ורואה כשליחות את העשייה בעיר. אני שמחה על הזכות שניתנת לי כל יום מחדש להשפיע ולחנך את ילדי העיר אשקלון, לחשוף בפניהם עולמות חדשים מלאי איכות ויצירה בשיתוף עם הצוותים החינוכיים, תוך ליווי מתמיד של סל תרבות ארצי שחרת על דגלו להגיע לכמה שיותר ילדים בארץ עם מגוון של מופעים איכותיים ומגוונים". 

"שייקה אופיר הראה לי את קסם התיאטרון"



הדס קלדרון, צילום: רמי זרנגר
  
 
"ההחלטה של מנכ"ל הסל רן שפירא להרים את הוועידה הזו היא יוזמה חשובה מאין כמוה", מוסיפה הדס קלדרון – המנהלת האמנותית של תיאטרון הארצי מיסודו של סמי לוי, שחקנית תיאטרון, טלוויזיה וקולנוע, מחזאית תסריטאית ומפיקה. "לשים את הילדים במרכז, להביא אליהם את מיטב יצירות התרבות ולהעשיר את עולמם, זו שליחות שאין חשובה ממנה".
 
"אחרי 30 שנה של פעילות יוצאת דופן וייחודית ובעיקר אחרי שנת הקורונה, הגיע הרגע להישיר מבט ולהסתכל לעבר העשור הבא ולגבש חזון להמשך והתרחבות הפעילויות של סל התרבות".
 
ספרי על שיתוף הפעולה שלך עם סל תרבות לאורך השנים
 
"בגיל עשר התחלתי את דרכי בעולם התיאטרון בהצגת ילדים בהבימה יחד עם שייקה אופיר, כך שעולם הצגות הילדים מוכר לי כבר מילדות. כשהתבגרתי שיחקתי שנים בתיאטרון הרפרטוארי למבוגרים עד לפני כארבע שנים עם לידת בני, אז גיליתי מחדש את עולם הצגות הילדים השופע תוכן, צבע, וערכים. התחלתי לכתוב יחד עם שותפי עודד אהרליך הצגות לילדים כגון 'החבר הכי טוב שלי', 'לציונה יש כנף אחת', 'פרפר נחמד', 'הכל זהב' ועוד. לימים הציע לי סמי לוי מנכ"ל התיאטרון הארצי לנהל אמנותית את התיאטרון והסכמתי. עולם תיאטרון הילדים וסל תרבות הוא עולם איכותי מלא בדמיון עשיר וחגיגה של תכנים". 
 


מהם השיקולים המנחים אותך בבניית התכנית האמנותית של התיאטרון- האם הם השתנו בעקבות הקורונה?
 
"שנת הקורונה הייתה שנה שבה המצאנו עצמנו מחדש. דווקא בשנה הזו נעשינו יותר יצירתיים ויותר פעילים. לא יצאנו אף יום אחד לחל"ת וכל יום חשבנו איך אנחנו ממשיכים להגיע אל הילדים ולאפשר פרנסה ליוצרים ושחקנים. זו הייתה תקופה שבה הופענו על משאיות עם שירי ילדים, בבתי אבות, יצרנו פסטיבל לעשרה ילדים בלבד, והפקנו הפקות בגדלים שונים וגמישים  דווקא בתקופה כזו כדי להמשיך את תפקידנו ומחויבותנו לילדים ליוצרים ולשחקנים. כפי שאמר סבי  המשורר אברהם סוצקבר: 'תפקידו של האמן להביא יופי מרפא שנותן כוח לחיים'".
 
מהו זיכרון הילדות התרבותי הראשון שלך?
 
"גדלתי בבית של אמנים. סבי משורר, אמא שלי ציירת ובעצם אמנות סבבה את כל תחומי חיי. אני עצמי התחלתי להופיע בתיאטרון כבר מגיל שש אחד האירועים שזכורים לי הוא ההצגה 'המלך מתיא הראשון' שבה השתתפתי בהבימה .היינו כמה ילדים ופעם אחת כשמצאנו את עצמנו צוחקים על הבמה, לקח אותנו שייקה אופיר בהפסקה ובעדינות ואהבה הסביר לנו כמה קסם יש בהצגה ובמה שאנחנו עושים על הבמה, ושאם אנחנו צוחקים הקסם פג. הרגשתי כמה כבוד ואהבה יש לו למקצוע הזה, וזה בהחלט השפיע עלי". 
 
  
 

הוועידה השנתית הראשונה ביוזמת סל תרבות ארצי תתקיים ב-21 ביוני החל משעה 09:00 בתיאטרון הבימה בתל אביב. 

הכרטיסים אזלו