להחזיר את קסם בראשית

הוא יכול היה להיות יזם הייטק מצליח, חד-קרן מסוג המתעשרים החדשים, העומסים בימים אלה את הכביש המהיר להצלחה ישראלית, אבל גדי ביטון בחר בריקוד.

דרך ארוכה עבר תלמיד הישיבה החרדית, שהשתלב עם יציאתו בשאלה בתעשיית ההייטק שהייתה אז בחיתוליה, ועד שהגיע לתפקידו הנוכחי – מנהלו האמנותי של פסטיבל המחולות בכרמיאל. אבל האיש שהכניס את ישראל לספר השיאים של גינס כשארגן בעשור הראשון של המילניום החדש את הרקדת הזוגות הגדולה בעולם, "הציץ ונפגע".

מהרגע הראשון בו נחשף במקרה למעגלי הרוקדים, נשאב ביטון עמוק לתוכם. כעת הוא מבקש להפיץ את הבשורה, להוביל את התחום רחוק ככל האפשר מהדימוי הפולקלוריסטי המיושן שדבק בו, ולהחזיר את קסם בראשית לריקוד שחולל תרבות חדשה בארץ ישראל ומחבר, מימי העליות הראשונות ואילך, רוקדות ורוקדים מכל שדרות החברה הישראלית.



"יש נטייה לזלזל בריקודי עם"

"לקחתי על עצמי כאתגר לפרוץ את מחסום התודעה בכל הנוגע לתחום הזה", אומר ביטון בראיון, זמן קצר לפני פתיחת שערי הפסטיבל שמעליו מרחפת שוב עננת הקורונה. "בארץ ריקודי עם משום מה, על אף היקפם, מתקיימים תחת רדאר תודעתי ולצערי זה בא לידי ביטוי גם מבחינה תקציבית.

"יש נטייה לזלזל בתחום, כי אנשים לא תמיד מבינים את הערכים הרבים שיש במחול הישראלי הזה ואת מה שהדבר מעניק לכל מי שלוקח בו חלק מבחינה פיזית, נפשית וחברתית. אני נתקל ברמה היומיומית באנשים שנפגשים עם ריקודי העם בפעם הראשונה ופשוט בהלם. להיכנס לאולם ענק ולראות אלף איש רוקדים, זו תופעה.

"החיבור בין אנשים זרים, שבאים מתוך אהבת הריקוד, יוצר מרחב נקי מציניות. למי שרוקד איתך במעגל, לא אכפת אם אתה טייס או סנדלר. אתה שווה בין שווים. זה מרחב מהנה ומאחד". 
 

ושוב איתכם, צילום: זיו ברק

אהבה ממבט ראשון
 
ביטון הוא איש של עשייה, לא של מילים ריקות. ההתפייטות שדחפתי אותו אליה אינה נוחה לו ואף על פי כן, מלאת כנות ופורצת מתוך עמקי הנשמה שבחרה כבר בגיל צעיר בחירה אמיצה: ללכת עם הלב.

הוא נולד בשנת 1965 באשדוד וגדל במשפחה חרדית בת תשעה ילדים. בגיל 11, לאחר שאותר כמחונן, השתלב בפרויקט בר-אילן. משם המשיך לישיבה תיכונית בירושלים, בה למד גם אלקטרוניקה ומחשבים. בהיותו בישיבה נחשף במקרה לריקודי עם כשחלף בדרכו ליום לימודים שגרתי על פני הרקדה בחוצות הבירה. זו הייתה אהבה ממבט ראשון.

"בהתחלה רק התבוננתי ברוקדים, מתגנב להרקדות בסתר", הוא מספר. בסוף אזר אומץ והצטרף למעגל. "התחלתי לקחת שיעורים, למדתי לרקוד מבלי שאף אחד ידע". אבל יד המקרה גלגלה אחד מפרנסי הישיבה למקום וזה זיהה אותו כשחלף במקרה על פני ההרקדה. ביטון הוענש ונותק לזמן מה מהריקוד, אך בסופו של דבר האהבה ניצחה - לא בלי הקרבה. כשסיים את לימודיו החליט לעזוב את הדת וללכת אחר צו לבו למורת רוחה של משפחתו. הוריו, כך סיפר, לא השלימו עם דרכו, ובהמשך גם את הקריירה שעשה לא קיבלו. "הלכתי לצבא מתוך תחושה של תסכול מחיים שנכפו עליי", הוא מעיד.

בצבא שרת כמפקד מעבדת מכ"ם מוטס בחיל האוויר ועשה חיל. במקרה שמע על קורס מרקידים צבאיים שנפתח בדיוק ופתח לו נתיב חזרה אל אהבת נעוריו. תמורת השתתפות בקורס, התחייב להרקיד את החיילים בבסיס אחת לשבוע. כך נסללה גם דרכו ללהקת חיל האוויר, אותה ניהל בזמנו הכוריאוגרף שלמה ממן, מי שלימים יירש את מפעל האדירים שהקים יונתן כרמון בכרמיאל והאיש שבסגירת מעגל מטורפת, מחליף כעת בתפקיד ביטון עצמו.

"זה הרבה יותר מסגירת מעגל", אומר ביטון. "זה לא רק שרקדתי בלהקה של שלמה ממן בחיל האוויר, לאורך כל השנים ניזונתי מהדרך היצירתית שלו. עשינו דרך ארוכה יחד, הייתי לצדו בתקופות של יצירה וגם שיתפנו פעולה בהרבה מאוד פרויקטים בהם גם שיא גינס. ליוויתי אותו בכניסתו לתפקיד המנהל האמנותי בכרמיאל, עמדתי מאחוריו ולחצתי בכל כוחי שיקבל את התפקיד הזה אחרי כרמון. זה לא היה ברור מאליו וכך נסענו במכונית שלי ממקום למקום ועשינו נפשות. כשזה קרה והוא אכן קיבל את התפקיד, התרגשנו ביחד. אני מאוד גאה להיות ממשיכו והייתי שמח לראות אותו חוזר לפסטיבל כיו"ר הוועדה המייעצת למנהל האמנותי. ממרומי ניסיונו העשיר יש לו הרבה מה לתרום". 
 

פסטיבל כרמיאל, צילום: אלכס הובר


נושא הבשורה

עם שחרורו מצה"ל המשיך ביטון "לרקוד על שתי החתונות", תרתי משמע. לאחר שהשלים קורס מרקידים מוסמכים במכון וינגייט, עבד ביום כטכנאי מחשבים ובלילה הרקיד המונים. לאט ובטוח עשה לעצמו שם בתחום. לאורך השנים חיבר עשרות רבות של ריקודי עם בסגנונות מוזיקליים ומחוליים שונים, זכה לפרסים רבים אך חשוב מכך, את יצירותיו רקדו ורוקדים עדיין בישראל וגם מחוצה לה.

"אני אדם של חדשנות ושינויים, כל הזמן מחפש מה אפשר לעשות אחרת, מה ניתן לנכס מתחומים וממקומות אחרים לטובת המחול הישראלי", כך מעיד על עצמו האיש והמהפכה. יש האומרים כי הפסטיבל שקיבל לידיו קפא על שמריו בשנותיו האחרונות, ושידר נינוחות מפֹהקת, עייפות החומר, תנועה מכוח האינרציה. ביטון, השונה מאוד מקודמיו בתפקיד, מביא איתו בהרבה מובנים בשורה.
 
"יש בי המון הערכה וכבוד למי שהיה כאן קודם, לפניי", הוא אומר. "זה נכון שאנחנו שונים מאוד וטוב שכל אחד לוקח למקומות אחרים, רואה את הדברים בצורה קצת אחרת". 
 

פסטיבל כרמיאל, צילום: אלכס הובר

מארג של שיתופי פעולה
 
זמן קצר לאחר שמונה ביטון לתפקיד פרצה לחיינו הקורונה וכך נגנזה גרסתו החיה של פסטיבל כרמיאל 2020 עליו עמל ואותו אפיין. "זה היה אמור להיות פסטיבל משוגע לגמרי שבנוי מתוך החלומות שאנשי השטח, היוצרים עצמם, ביקשו להגשים. יש המון כוחות בזירת המחול העממי הישראלי שלא קיבלו עד כה ביטוי מספק ובכלל נדמה לי שהגיע הזמן לנער קצת את השורות".

חלק מהדברים שתוכננו לפסטיבל אשתקד, שנערך בגרסת און-ליין בה צפו, לדבריו, מעל 10,000 איש, נדחו מטבע הדברים. חלקם יקבלו ביטוי בפסטיבל הנוכחי. את השינויים, שבהם דוגל ביטון, ניתן לראות כבר מהתבוננות מהירה בתכניה. מופעי הענק בפארק, אלה שהתפארו תמיד בכמויות אדירות של רוקדים על במה אינסופית, משנים את פניהם. לצד היקף הרוקדים, חשוב לביטון לספר סיפור, לשלוח את הקהל הביתה עם חוויית עומק שתיחרט. חשוב לו לא פחות לחבר את קהיליית היוצרים והמבצעים למארג של קשרים ולבנות בתוכה שיתופי פעולה.

"יש תחרות מאוד גדולה ביננו לבין עצמנו, חוסר התקשורת בעוכרינו, זה מייצר מצב של מלחמה מתמדת שכולם מפסידים ממנו. ניצלתי את שנת הקורונה לעבודת גיבוש, ליצירת שיתופי פעולה, לעשייה ביחד מתוך רצון לקדם את התחום. במובן זה פסטיבל 2021 הוא אירוע של שלום, אחווה ואהבה קודם כל בתוכנו". 
 

MARS וחוזר חלילה, מקור: אתר פסטיבל כרמיאל

חוויה אינטראקטיבית
 
אין ספק, ביטון פה כדי לשנות קונספציות שמונעות מכוחו של הרגל ולנתץ שבלונות, אבל גם כדי להוביל ולהניע קדימה את גלגלי העשייה בתחום. "ביקשתי מכוריאוגרפים לצאת מהמסגרת, לחשוב מחוץ לקופסא, להעז. יש הרבה מאוד דברים שיוצרים לא העזו לעשות קודם לכן כיוון שהתפיסה הכללית הייתה יותר מסורתית, שמרנית. "אני חושב שאפשר להתחדש, ליצור חיבורים מעניינים, ועדיין לשמור על המחול הישראלי והפולקלור", הוא אומר. "זה לא בלתי אפשרי".
 
חידושים שהכניס לפסטיבל, כאמור, לא חסרים. כך למשל טקס פרסי המחול העממי, מצעד ריקודים שנתי עם הצבעות און-ליין שתוצאות האמת שלהן ייחשפו בפסטיבל. את הריקודים הזוכים ירקדו באירוע וכבונוס יופיעו על הבמה זמרים אורחים שיבצעו את שיריהם.
 
"זה עולם אינטראקטיבי והפסטיבל מציע לקהל שמגיע לכרמיאל וגם לקהל בחו"ל, חוויה אינטראקטיבית שהופכת אותו לחלק מהדבר עצמו", מדגיש ביטון. "אנחנו הרבה יותר עדכניים ומעודכנים ופתוחים לעולם וזאת מבלי לפגוע, חלילה, במהות היצירה כפולקלור". 
 

מופע ריקודי נשף, מקור: אתר פסטיבל כרמיאל 

ישראליות במובן הטוב
 
בוא נחזור רגע לכאן ועכשיו. זה לא סוד שתחום התרבות נפגע אנושות משנת הקורונה. אתה מרגיש שהתאוששתם?

"בתוך תחום התרבות, אני חושב שהקורונה פגעה בנו בצורה הקשה ביותר. מכיוון שהמהות של ריקודי עם זה מפגש ומגע, היינו האחרונים בשרשרת לקבל אישור לקיום פעילות וגם כעת, עם החזרה ההדרגתית לשגרה, הרבה מאוד אנשים עדיין חוששים להגיע להרקדות. אני מעריך שיש ירידה של 30 אחוז בכמות המשתתפים פיזית באירועים. רבים מתוך אלה שכן מגיעים, כיוון שאינם יכולים לוותר על זה, רוקדים עם מסיכה על אף שאינם מחויבים לכך. זה טבעי שאנשים לא רוצים לקחת סיכון. זו התאוששות קשה.

"אתמול קבלנו הוראה לאשר השתתפות של פרטים ולהקות בפסטיבל רק אחרי קבלת תוצאות בדיקת קורונה שליליות. אין ספק שאנחנו עומדים בפני אתגר לא פשוט. לאלוהים פתרונים האם ואיך נצלח אותו, אבל זו הישורת האחרונה ואנחנו ממשיכים לדחוף את העגלה ומקווים לטוב".

אם הכל ילך כשורה ופסטיבל כרמיאל ייערך כמתוכנן, מבטיחה התכניה שרקח ביטון לא מעט הפתעות אך בעיקר שלושה ימים של הרקדות מסביב לשעון, מופעי בכורה לצד הפקות מקור מיוחדות והרבה מאוד מוזיקה ישראלית טובה. אחרי שנה בסימן של ריחוק חברתי, בידוד וסגרים, פסטיבל כרמיאל מבקש להחזיר לחיינו ולו לשלושה ימים, קצת ממה שחסרנו: מפגש, מגע, חיבור אנושי, ישראליות במובן החם והטוב של המילה ותנועה חופשית. 

גדי ביטון, צילום: שירעד שליט

פסטיבל המחולות כרמיאל בניהולה של לילך וקסמן רנה יתקיים בין התאריכים 29-27 ביולי 2021 ברחבי כרמיאל. מחירי הכרטיסים נעים בין 140-20 ₪, מופעי היכל התרבות נעים בין 120-70 ₪. שאר האירועים – כניסה חופשית לקהל הרחב ללא תשלום. לפרטים נוספים: 04-9881111 פסטיבל כרמיאל