"הברך" (ישראל 2021): *****
דרמה. סרטו של נדב לפיד. במאי קולנוע בן 40 פלוס, י' (אבשלום פולק), הוגה סרט חדש שבמרכזו עהד תמימי, הצעירה שסטרה לחייל בעת הפגנה והפכה לגיבורה פלסטינית עממית. בתוך כדי כך הוא טס לדרום הארץ כדי להשתתף בהקרנת סרטו במכללה שם, שלאחריה ישתתף בדיון על הסרט. הוא משוחח תכופות עם אמו, השותפה ליצירותיו, שלקתה במחלה חשוכת מרפא ונאבקת על חייה. את פניו מקבלת יהלום (נור פיבק), פקידה של משרד התרבות, שמסייעת לו להתארגן במקום ומלווה אותו. במרוצת שהותו שם היא תציג לו - כמחויבות שלו על מנת לקבל תשלום - שאלון על נושא סרטו המכיל רק מושגים שהאג'נדה שלהם ימנית-לאומית, והעובדה הזו מקוממת אותו. הנהג שמסיע אותו להקרנה (יורם הוניג) פורש בפניו את מחשבותיו ומתאר לו תמונות מאורח חייו באזור. בעת ההקרנה הבמאי ויהלום מנהלים שיחה שבמהלכה הוא חולק איתה בין היתר חוויות טראומטיות משירותו הצבאי ואת השלכותיהן עליו. 109 דקות.

הברך, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

לאורך ארבעת סרטיו הארוכים עד כה - "השוטר", "הגננת", "מילים נרדפות" ו"הברך" – פיתח נדב לפיד שפה קולנועית מקורית-ייחודית ושכלל אותה עוד ועוד, וכעת הוא כבר חתום על מודל מעוצב מתקדם מאוד שלה. השפה הזו מכילה עולם דימויים ויזואלי וטקסטואלי מהפנט. חלק מהטקסטים שלו הופכים למניפסטים דרמטיים מדוקלמים עוצרי נשימה. "הברך" הוא לטעמי סרטו המגובש ביותר. לפיד לא עושה הנחה לצופיו. הוא מציע להם חוויה מורכבת ומאתגרת שמצריכה כושר ריכוז גבוה ויכולות ניתוח אינטקטואליות. אבל שווה מאוד להתעמק ביצירתו זו, וקשה להישאר אדיש ושווה נפש לה. הביקורת החריפה שלו על גופים ותופעות שונות בארץ מקבלת כאן ביטוי סרקסטי, ציני, קיצוני וחסר פשרות. בכלל זה ההתנהלות והמדיניות של משרד התרבות (ניסיונותיו לכופף את היצירה לטובת סוג מאוד מסוים של "ציונות", לשיטתו)  והאלמנט המיליטריסטי-מיליטנטי בתרבות שלנו (סצנות של חיילים רוקדים בפראות ובאקסטזה והעמדתם במבחן של נטילת כדור ציאניד), מתבטאת כאן, כאמור, בצורה צינית, סרקסטית, קיצונית וחסרת פשרות. לפיד, שזוהי יצירתו האישית ביותר והבמאי י' הוא לחלוטין בן דמותו במידה כזו או אחרת, מקונן כאן על מות התרבות והיצירה החופשית, ובמקביל על מותה הקרב של אמו (אין כאן אזכור שמות, אבל הכוונה היא ללא ספק לאמו במציאות, העורכת ערה לפיד ז"ל, שהלכה לעולמה לפני כשלוש שנים). לטעמי זוהי יצירת אמנות נדירה, סרט חובה שצפייה אחת בו אינה מספיקה.

למועדי הקרנות

יחידת המתאבדים, תמונת יחסי ציבור

יודעי הקומיקסים לבית DC מכירים את "ליגת הצדק" בתור החבר'ה הטובים ואת "יחידת המתאבדים" בתור החבר'ה הרעים. לפני חמש שנים יצא הסרט הראשון של "יחידת המתאבדים", אותו ביים דיוויד אייר, ומאחר שלא היה מוצלח במיוחד, היה מקום לתיקון - ועכשיו הוא הגיע. הבמאי ג'יימס גאן עבד קודם לכן עם המתחרים ממארוול וביים עבורם את "שומרי הגלקסיה" המצליח. את "יחידת המתאבדים" הוא ביים בתנופה והפך אותו לקונצרט מרהיב של צבע ותנועה, של אפקטים מיוחדים שנראים נהדר במיוחד על מסך האיימקס, של אלימות מסוגננת אה-לה טרנטינו, של פסקול אולדיס נוסטלגי נהדר וגם של הומור וקומיק-רליפים במקומות הנכונים. ניכר בו כי הוא שולט בז'אנר בצורה אולטימטיבית, והתוצאה אכן מענגת. אחת ההברקות של הסרט היא הבחירה להשתמש בקולו של סילבסטר סטאלון לתפקיד קינג שארק, כך שכל פעם שרואים את דמותו הגמלונית של הכריש שומעים את סטאלון. מבין השחקנים בולטים כמצופה ויולה דיוויס, אידריס אלבה וג'ון סנה, אבל מי שגונבת את ההצגה בענק היא מרגו רובי על תקן הארלי קווין היחידה במינה. משחקה של רובי קפריזי, תיאטרלי, מתייסר, מתפנק, מתרסק - מה שצריך בכל סצנה נתונה - והיא גם הופכת למכונת הרג אפקטיבית כשהיא נדרשת לכך. יכולותיה כשחקנית ורסטילית ראויות להערצה. בעיניי "יחידת המתאבדים" 2021 הוא אחד הסרטים המהנים ביותר בתחום הסרטים מבוססי הקומיקס בזמן האחרון בכלל וביקום של DC בפרט.              

למועדי הקרנות

"קיץ 85" (צרפת 2020): *** וחצי  
דרמה. סרטו של פרנסואה אוזון. העלילה מתרחשת בחודשי הקיץ של שנת 1985. אלקסיס (פליקס לפברה) בן ה-16 מעביר חופשת קיץ נעימה עם משפחתו בעיירת נופש לחוף נורמנדי. הוא כבר מחובר לכמה בנות ובנים מקומיים, ומבלה איתם ובלעדיהם. באחד הימים, שעה שהוא משיט סירה של חבר, היא מתהפכת ולעזרתו נחלץ דויד (בנג'מין וואזן), בחור נאה שופע כריזמה וקסם אישי. הקשר בין השניים הולך ומתהדק, נעשה מהר מאוד קרוב ואינטימי עד שהוא הופך לרומן לוהט. אלקסיס גם מתחיל לעבוד בחנותה של מאדאם גורמן (ואלרי ברוני טדסקי), אמו של דויד, המחבבת אותו אף היא. כשנכנסת לתמונה קייט (פיליפין וולג'), בחורה בריטית העובדת במקום כאו-פר ורוקמת קשר עם אלקסיס תחילה, מופר האיזון בקשר שבין שני הצעירים והאידיליה עתידה להתפוגג ואף להתרסק. 101 דקות.

קיץ 85, תמונה באדיבות קולנוע לב

פרנסואה אוזון הוא במאי שאני מאוד אוהב, בין היתר כי הוא משכיל כל פעם מחדש לברוא עולמות מציאות שלמים בקולנוע שלו, שמצד אחד יש בנרטיבים שלהם פשטות כובשת ומן הצד השני הוא משלב בהם אניגמות וסיפורי מסתורין מסקרנים. אציין מבין סרטיו את "פרנץ", "בריכת שחייה", "בתוך הבית", "צעירה ויפה", "מאהב כפול", "שמונה נשים" 5X2ועוד. בכולם יש את אותו תמהיל מרתק של תמימות עם אלמנטים אפלים מאחורי הקלעים, עד שהסיפור מתבהר בסוף. אבל בתסריט של "קיץ 85", המבוסס על הרומן של איידן צ'יימברס "רקוד על קברי", קיים חוסר איזון מהותי. תחילה נבנה סיפור אהבה בין שני הנערים, שיש ביניהם גישות הפוכות לחיים. אלקסיס הוא הנער הנאיבי, הנאמן, שחווה אהבה ראשונה ועוד עם בחור, ומחפש קשר אמין, אמיתי ויציב. דויד הוא הצעיר הספונטני, הסקרן, שמשתעמם מהר ומחפש כל הזמן התנסויות חדשות. קייט היא האקדח שנכנס במערכה מתקדמת למדי של הסיפור, נעלם לזמן מה ואז שוב מופיע במפתיע, ואז נורית הירייה. הכל קורה מהר מדי, לא נבנה מספיק - כאילו אוזון התסריטאי, בלי להתייחס לרומן עליו התבסס, מיהר לחתוך לסיום כשהוא מספק פתרונות שטחיים, לא מנומקים ונטולי עומק. וזה לא אופייני לו. לכן הסרט הזה פחות טוב משמעותית בעיניי מיצירותיו הקודמות.                           

למועדי הקרנות

חופשה באיביזה, באדיבות שובל סרטים

בזכות שני שחקניו המובילים, בעיקר כריסטיאן קלאבייה ("למה זה מגיע לי"), אבל גם מתילד סנייה ("לחזור לגור עם אמא") מצליח הבמאי ארנו למורט לארגן כאן לצופים מסיבת קיץ קולנועית באיביזה, שמשתמשת כמעט בכל מה שאנחנו יודעים על אי ההוללות, הסמים ופורקן היצרים אבל כזו שנשארת תמימה ולא מזיקה, ואינה גולשת להארדקור הפרוע של המקום. הקומדיה הזו נשענת בעיקר על רוח החופש ותחושת השחרור שהאי הזה משדר, ויש כאן כר נרחב לצחוקים, דאחקות ושאר אלמנטים של הנאה מבילוי במקום מצית דמיון ואקזוטי שכזה. בסך הכל זוהי קומדיה מסחרית נחמדה שעשויה להסב הנאה לצופים.

למועדי הקרנות 

"כנרת – ים של חיים" (ישראל 2020): ****
דוקומנטרי/ לכל המשפחה. סרטו של משה אלפרט. מעקב אחר החיים בכנרת, כשבתוך כך מגולל הבמאי-צלם את סיפורה של גורת חתול ביצות שנותרה לבדה לאחר מות אמה וצריכה להתחיל להסתגל לחיים במרחב המחיה שלה, שכוללים הישרדות לא פשוטה והתמודדות עם לא מעט סיכונים. 91 דקות.

כנרת - ים של חיים, צילום: משה אלפרט

את עבודות צילומי הטבע של משה אלפרט, הצלם-במאי הוותיק איש קיבוץ אפיקים, אנחנו מכירים כבר שנים רבות. הוא החל לעבוד כצלם פילם כבר ביומני כרמל ומסוף שנות ה-60 עבד בערוץ הראשון. לאחר מלחמת יום הכיפורים החל לצלם גם עבור CBS News. ב-1983 פרש מרשות השידור לטובת הקמת "אפיקים הפקות", חברה המתמחה בהפקת סרטי טבע. במסגרת זו יצר את סרטיו הנודעים "ארץ בראשית" ו"יללת הזאבים" וכעת גם את "כנרת – ים של חיים". סרט זה הוא תוצאה של 20 שנות מעקב עדשת המצלמה של אלפרט אחר בעלי החיים שבסביבת הכנרת. צילומיו מסעירים, מרתקים ומרהיבים. הטקסטים הסיפוריים הנלווים והקריינות במקרה זה פחות טובים.   

למועדי הקרנות

"פול ספיד" (ישראל 2021): ** וחצי  
דרמה. סרטו של קובי מחט. האקדמיה המוטורית בבקעת הירדן פותחת לראשונה את שעריה לנשים. יעל (חן אמסלם זגורי) משמשת בו כמדריכה ואלונה (שירה לוי) כחניכה. השתיים ינסו לנפץ את תקרת הזכוכית מול תחושת העליונות של הגברים בענף המירוצים והנהיגה המהירה. המחזור הנוכחי, שהשניים המצטיינים בו יזכו להישלח למירוץ דייטונה המפורסם בארה"ב, כולל את החניכים נמרוד (קווין רובין) הנלחם בשדי העבר, עידו (אברהם ארנסון) הפדנט, פלג (נועם אמבר), בן לאב עשיר (נתי רביץ) שבזכותו התקבל לאקדמיה ורוי (און רפאלי) השוביניסט. הולנדר (אקי אבני), מנהל המוסד, אמנם תופס עצמו כליברלי ונאור, אבל כשינסה לחזר אחר יעל והיא תסרב לו, הוא יתנכל לה. מי שמחזיק קצר את החניכים הוא חליבה (גל אמיצי), מדריך מגמת השטח ויד ימינו של הולנדר. עידו, נמרוד ואלונה הופכים לחבורה מגובשת, אבל גם הם ייקלעו לקונפליקט לא פשוט במהלך הקורס. 115 דקות.

פול ספיד, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


קובי מחט, שחקן ומנחה טלוויזיה, אוחז גם בפס ייצור של סרטי נעורים כבמאי. ברשימתו: "גויאבות", "האוצר מעבר לנהר", "ג'סטה", "עד הקצה: ג'סטה 2", "פול גז" ו"פול ספיד", שהוא מעין המשכון שלו. מחט יודע בדיוק מיהו קהל היעד שלו ולכן משתמש בקולקציה של כוכבי נעורים, הפעילים הן בטלוויזיה והן ככוכבי רשת וכמובילי דעת קהל צעיר. הסרטים שלו מדברים אולי לקהל הצעיר בגובה העיניים, אבל הם נוסחתיים, שטחיים ושבלוניים. אזכיר שיש גם סרטי נעורים טובים הרבה יותר לטעמי, כמו "הרפסודה" ו"הרפתקה בשחקים". התסריט של "פול ספיד" ירוד, נחות ועמוס קלישאות. משאיפה לשוויון זכויות לנשים מול הגברים גם על מסלולי מירוצי המכוניות עם הסיסמה "אנחנו יוצאות מהמטבח", ועד עיסוק בהטרדה של הולנדר את יעל. הנער הישראלי העכשווי יוצא מהסרט הזה ממש לא טוב. הוא שחצן, לועג לנשים ולחוליות החלשות גם בקרב הגברים. הוא שובינסט ולא מתחשב בדבר פרט לטובתו האישית. בשורה התחתונה: "פול ספיד" סובל מכל התסמינים שלא מאפשרים להתייחס אליו ברצינות ולנתח אותו בכובד ראש.

למועדי הקרנות

"שמלת השבת של חנה'לה" (ישראל 2021): ***
מחזמר/ ילדים/ לכל המשפחה. סרטו של רני מגר. עיבוד קולנועי לספר הילדים בן 80 השנה "שמלת השבת של חנה'לה" מאת יצחק שוויגר-דמיאל, שהוא כבר קלאסיקה בעולם הסיפורת לילדים. במרכז העלילה חנה'לה הקטנה (מיכל וייצמן), בת למשפחה ענייה במושבה אי שם בגליל. בגלל שנת הבצורת אביה החקלאי חיים (חיים זנאתי) לא מצליח להביא פרנסה הביתה. אמה שלה, שרהל'ה (חני נחמיאס), כובסת המושבה, מצליחה להביא מעט כסף הביתה, לאחר שחנהל'ה וחיית המחמד של המשפחה חמוריקו (דוצי), מחזירים את הכבסים ללקוחות. גיטל (סבינה) הקשוחה, בעלת מרבית האדמות באזור, מאיימת לפנות את משפחתה של חנהל'ה מביתה אם לא יחזירו את חובם לה. בנותיה המעצבנות, צילי (שירן סנדל) וגילי (נואל ברקוביץ), עושות הכל כדי להתנכל לחנהל'ה, להעליב אותה ולפגוע בה, בעוד אחיהן יונתן (מיכאל גבעתי) הוא דווקא נער טוב לב, נאה מראה וחביב הבנות, שבינו ובין הגיבורה שלנו נרקם קשר מיוחד. כשחנהל'ה מקבלת בהפתעה שמלת שבת לבנה שתפרו לה אמה וסבתה בלה (דורית רנוב), היא יוצאת להרפתקה מפתיעה שתיקח אותה למחוזות לא מוכרים ותספק לה תובנות חיים חשובות. עם שלמה וישינסקי, יפית לוי, אביב עמר, שי לי קרמר. בסרט שלובים שירי ילדות ישראלית קלאסיים רבים מאת מיטב כותבי ומשוררי שירי הילדים הישראליים, בהם חיים נחמן ביאליק, אבשלום כהן, אהוד מנור ועוד. 74 דקות.

שמלת השבת של חנהל'ה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

סרט ילדים קטן, צנוע ומפתיע לטובה. נראה שהשקיעו לא מעט בהפקתו ובעיצוב הלוקיישנים בהם הוא מתרחש. השאלה היא: אם העלילה מתרחשת במושבה בגליל בזמן עבר כמו שמצוין בו, מדוע הסרט נראה כאילו הוא מתרחש בשטעטל, בעיירה יהודית גלותית במזרח אירופה של המאה ה-19? בהחלט מתעוררת כאן אסוציאציה לעיירות המתוארות בסיפורי שלום עליכם ובסרטים כמו "טוביה החולב", "כנר על הגג" ודומיהם. יתכן כי הרעיון הוא לקרב את הילדים להוויה של החיים היהודיים של פעם? לא עולה בדעתי הסבר אחר. אבל העיצוב האמנותי המצוין תורם מאוד לאווירת הסרט והשחקניות והשחקנים עושים עבודה טובה ותורמים למוצר קולנועי בטעם של פעם שמעניין אם ידבר לילדים הקטנים של היום.  

למועדי הקרנות  

"דארטניאן ושלושת המוסקטרים" (ספרד 2021)
אנימציה. סרטם של טוני גרסייה וסטפן יוז. דארטניאן הכלבלב מגיע לפריז במטרה להפוך למוסקטר. כדי לזכות בתואר יהיה עליו להוכיח את כישוריו ונאמנותו. אחר כך יידרשו הוא ושלושת המוסקטרים הנודעים האחרים להגן על המלך מפני מזימותיו הסודיות והמרושעות של החשמן רישלייה. הסרט מבוסס על הדמויות מספריו של אלכסנדר דיומא האב. 89 דקות.

למועדי הקרנות    


דארטניאן ושלושת המוסקטרים, תמונה באדיבות פורום פילם

"אופססס! 2 – ההרפתקה ממשיכה" (אירלנד 2020)
אנימציה. סרטם של טובי גנקל ושון מקורמק. לאחר שהוסר איום המבול הגדול, שטה תיבת נח בים בחיפוש אחר יבשה. ההרמוניה בין בעלי החיים מתחילה להיסדק ככל שעוברים הימים בתיבה הצפופה, כשמלאי האוכל המצומצם מתחיל להיגמר. בין דיירי התיבה גם החברים הטובים פיני, יצור פרוותי מתוק וליאה, גורה ממשפחת חתולי בר. יום אחד, עקב שרשרת טעויות, הם מוצאים עצמם מחוץ לתיבה. הם מופרדים ונסחפים כל אחד למקום אחר. ליאה וחברתם של השניים ג'לי המדוזה נסחפים לאי נידח, ואילו פיני מתעורר לצד יצורים ידידותיים בני מינו החיים במושבה בה הר געש פעיל מאיים להתפרץ ולסכן את כולם. 85 דקות.

למועדי הקרנות      


אופסססס! 2: ההרפתקה ממשיכה