"מיוזיק" (ארה"ב 2021) *** וחצי

דרמה. סרטה של סיה. זו (קייט הדסון) היא סוחרת סמים לשעבר שנגמלה לאחרונה מהשימוש בהם, שמשימה כבדה מוטלת עליה: לטפל במיוזיק (מאדי זיגלר), אחותה למחצה האוטיסטית. זאת לאחר שסבתן מילי, שגידלה את מיוזיק, הלכה לעולמה וזו נקראה לחזור לדירתן. מיוזיק צמודה לאוזניות ומקשיבה למוזיקה, המרגיעה אותה. כשיש למיוזיק את אחד ההתקפים שלה מגיע השכן אבו (לסלי אודום), המכיר אותה, כדי להרגיעה. זו ואבו מתיידדים והיא מגלה שהוא עוסק באגרוף ומלמד ילדים צעירים להתאגרף. זו לומדת איך לטפל במיוזיק בעזרת אבו, אבל ממשיכה למכור סמים כדי לממש את חלומה, לעבור לקוסטה ריקה ולחיות שם. זאת בעוד שהיא עדיין תחת פיקוח קצין מבחן. בשלב מסוים מתקשה זו להמשיך ולטפל במיוזיק ומביאה אותה למרכז אימוץ, אך אין לה לב להשאירה שם. היחסים המתהדקים בינה ובין אבו גורמים להם לפנטז על תא משפחתי, יחד עם מיוזיק. 107 דקות.

עבודת הקולנוע הראשונה של היוצרת המוזיקלית והזמרת האוסטרלית הנודעת סיה, שכתבה את התסריט יחד עם דאלאס קלייטון. הסרט הזה הוא ככל הנראה בבואה, או תמונת מראה, של עולמה הפנימי של סיה. היא מוזיקאית נפלאה, אבל בהתנהגותה על הבמות בהופעותיה (אחת מהן הייתה כאן בפארק הירקון) יש משהו ביזארי, לא קומוניקטיבי. עולמה של מיוזיק, הצמודה לאוזניות ולמוזיקה האסקפיסטית שלה, מאפשר לה ריחוף במציאות הקיומית הקשוחה. היא לא מדברת, להוציא מלמולים ופה ושם מילים, וניכר שהיא מכורה למוזיקה לה היא מאזינה נון סטופ. למעשה, את השפעת המוזיקה עליה משרטטת לנו סיה באמצעות קליפים מעוצבים עתירי דמיון ובעלי כוריאוגרפיות נהדרות. נציין כי מאדי זיגלר היא כוכבת הקליפים הקבועה של סיה בקריירה המוזיקלית שלה וזו הסיבה לכך שבמובנים מסוימים סרט הביכורים של המוזיקאית-זמרת נראה כמו קליפ ארוך. עבודת הקולנוע שלה אמנם לא שגרתית ומסוגננת למדי בדרכה, אבל עם זאת לא התגבשה לכדי יצירת קולנוע קוהרנטית, בעלת אמירה ברורה. גם די קשה להבין מדוע אחת משתי הגיבורות המרכזיות שלה היא אוטיסטית. האם זה סוג של אפיון עצמי?        

למועדי הקרנות

מיוזיק, תמונה באדיבות פורום פילם

"עד במנוסה" (ארה"ב 2021) *** וחצי

מתח-אקשן. סרטו של טיילור שרידן, על פי הרומן של מייקל קוריטה. האנה (אנג'לינה ג'ולי), מפקחת יערות ולוחמת אש מתקשה להתאושש מאירוע של שריפת ענק בחורש שבפיקוחה בו נשרפו למוות עמיתיה בעוד היא קופאת ולא נחלצת לסייע להם. אוון (ג'ייק וובר), רואה חשבון שיש לו מסמכים ועדויות על שחיתות והתנהלות בתאגיד גדול נמלט עם בנו הקטן קונור (פין ליטל) ברכב, לאחר שהוא מבין כי החברה שלחה בעקבותיו שני מחסלים רצחניים, ג'ק (איידן גילן) ופטריק (ניקולס הולט). אלה מצליחים לאתרו באזור הררי מיוער וגורמים לרכבו להתדרדר במורד הר. האיש שנפצע מעביר את המסמכים לבנו הקטן ומאיץ בו לברוח ולהעביר אותם לערוץ טלוויזיה כלשהו. בעת מנוסתו של הילד ביער פוגשת בו האנה. הוא חושד בה אך לבסוף היא מצליחה לרכוש את אמונו ומבטיחה לסייע לו לממש את בקשת אביו. השניים יוצאים למסע רגלי ביער, אך שני המחסלים לא מתכוונים להניח להם להתחמק ומציתים דלקה גדולה על מנת ליצור הטעיה שתמשוך כוחות לשם. 95 דקות.

מייקל קוריטה ידוע כמחבר ספרי מתח רבי מכר. בין הרומנים הידועים שלו: "איך זה קרה?", "מילים אחרונות", "הנביא" ו"עד במנוסה", שזהו העיבוד הקולנועי שלו. טיילור שרידן מרכיב כאן פרופיל של מרדף המכיל מספר מרכיבים: מפקחת יער המתאוששת מטראומה, אב ובן הנמלטים מפני רוצחים אכזריים שבדרך לקרבנותיהם המיועדים מנסים לחסל גם את כל מי שראה אותם, בהם השריף המקומי ואשתו ההרה. הנוסחה הזו עובדת לא רע, שומרת על מתח מובנה בסיפור והעלילה מתקדמת ומתפתחת כגובה הלהבות של דלקת היער שהציתו הרוצחים להשכיר. בסך הכל מדובר במותחן אפקטיבי שמתנהל בקצב טוב ומספק בידור מהנה לשעה וחצי פלוס. אנג'לינה ג'ולי, המובילה את הסיפור יחד עם הילד פין ליטל, כבר זמן רב לא הופיעה בסרט ראוי לשמו, אבל היא ממשיכה לעבוד נון סטופ והשנה נראה אותה גם ב"הנצחיים", עוד מוצר קומיקסי מבית "מארוול".    

למועדי הקרנות

עד במנוסה, תמונת יחסי ציבור


"הנוקמת" (ארה"ב 2021) *** וחצי 

אקשן. סרטו של מרטין קמפבל. מודי (סמואל אל ג'קסון), מתנקש בכיר, הציל ילדה קטנה ממוות בווייטנאם ולקח אותה תחת חסותו. הוא מגדל ומאמן אותה ומקץ 20 שנה אנה (מגי קיו) היא רוצחת שכירה מקצועית ומיומנת. היא מבצעת עבורו עבודות, הכוללות איתור אנשים ש"נעלמו", אבל לאחר ביקור מסתורי בחנות הספרים שלה בבוקרשט – סיפור הכיסוי שהיא משתמשת בו – של רמברנדט (מייקל קיטון), גבר כוחני שכוונותיו לא ידועות לה, מתחולל אירוע שישנה את כל מאזן הכוחות. בהתקפה יזומה ואפקטיבית הורגים מחסלים את מודי, ואנה מתחילה לתכנן את מסע הנקם שלה. הוא יכלול חזרה לווייטנאם, איתור כל הנפשות הפועלות הקשורות בהתנקשות הרצחנית במנטור שהיה לה כמו אב, ואז היא נכנסת לפעולה. עם דייוויד רינטול, ריי פירון, רוברט פטריק, אורי פפר, טודור צ'ירילה. 109 דקות.     

מאחורי המותחן המסחרר הזה עומדים אנשי חברת "מילניום", המפיק משה דיאמנט ועם המפיקים בפועל נמנים בועז דוידזון, אבי לרנר ויריב לרנר. הבמאי מרטין קמפבל אוחז בלא מעט קבלות של סרטים מצליחים, מ"המסכה של זורו" ועד סרטי ג'יימס בונד "גולדן איי" ו"קזינו רויאל". גם כאן הוא ממחיש את המיומנות שלו כבמאי מתח ואקשן מצוין, בהפקה גדולה ומושקעת. את מגי קיו ילידת הוואי אנחנו מכירים מ"מורדים", "מפוצלים", "אי האשליות", "שעת שיא 2" והסדרה "ניקיטה", שמחברת אותה לתפקיד הרוצחת השכירה שהיא עושה כאן. רק לאחרונה ראינו את ג'סיקה צ'סטיין בתפקיד דומה ב"סוכנת במלכוד" ואת חבורת הנשים הקטלניות ב"מילקשייק אבק שרפה", וגם לוק בסון הביא לנו לא מעט נשים מחסלות כמו "אנה" ו"ניקיטה" וג'ניפר לורנס עשתה את זה ב"דרור אדום". "הנוקמת" כאמור אינו מקורי בקונספט שלו אבל כמותחן אקשן לא יומרני הוא עשוי היטב ויספק את הסחורה לחובבי הז'אנר.   

למועדי הקרנות    

הנוקמת, תמונה באדיבות סרטי שובל ויונייטד קינג

"הוסט" (ארה"ב 2020) ***

אימה. סרטו של רוב סאוואג'. בתקופת הסגר הגדול הראשון של הקורונה בארה"ב, מזמינות חמש חברות טובות מדיום מקצועית שתערוך להן בתשלום באמצעות הזום סיאנס של העלאת רוחות. החברות הן היילי (היילי בישופ), אמה (אמה לואיס ווב), ג'מה (ג'מה מור), ראדינה (ראדינה דרנדובה) וקרוליין (קרוליין וורד). יש גם בחור, טדי (אדוארד לינרד), אבל הוא יוצא מהתמונה די מהר. המדיום המתקשרת היא סיילן (סיילן בקסטר). הן מתכנסות, כל אחת מול מסך המחשב שלה, באווירה אפלולית עם נרות דולקים בתוך כוסות, וסיילן מבקשת מהן לעצום עיניים, לחשוב על מישהו או מישהי מבני משפחותיהם או חבריהם שאינם בחיים עוד, כדי לזמן אותם להתגלות ולתקשר עם החברות. אלא שג'מה חומדת לצון ומזמינה דמות פיקטיבית של בן כיתתה שהתאבד כביכול, סיפור ובחור שלא היה ולא נברא. ואז מתברר שהיא עשתה את טעות חייה. המדיום מסבירה להן שאם מזלזלים ברוחות, הסבירות הגבוהה היא שמהצד השני יגיחו רוחות שטניות לא סימפטיות, בלשון המעטה. ואז הבנות שומעות רחשים וקולות מוזרים ומתחילים להתרחש דברים ביזאריים. 57 דקות. 

הסרט הזה הוא רק בן 57 דקות ולכן בהגדרתו הוא לא נחשב לפיצ'ר (סרט באורך מלא הוא בן 70 דקות ומעלה). ולגופו של עניין, זה ניסיון מעניין של המחשת החרדה שעוררה הקורונה, תוך שימוש באמצעי התקשורת שהפך בתקופה ההיא לפופולרי ביותר – הזום. מה שרואים ברוב דקות הסרט אלה המסכים עם המצלמות שקולטות את הבנות ומאפשרות את הקשר ביניהן. זה סרט מחשב קלאסי, שמצליח להיות אפקטיבי למדי ולעורר אימה גם כשהקשר בין הגיבורות אינו ישיר. הדיאלוגים ביניהן טובים בדרך כלל אבל הבעיה העיקרית כאן היא שהטכניקה ה"מוגבלת" לא מאפשרת לסרט להתפתח מעבר לגבולות מסכי המחשב, וכשמתחילים לקרות דברים בביתה של כל אחת מהמשתתפות, טכניקת הצילום משתנה וזה כבר לא רק "סרט מסכי מחשב". הוא גם מתכתב במידה מסוימת עם סדרת סרטי "פעילות על טבעית", שאורן פלי הפך לתת-ז'אנר כמעט עצמאי. ובכלל, מעבר לקונספט האלגורי המקורי של התמודדות עם החרדה מהמגיפה באמצעות פנייה לעולם הרוחות, כל מה שקורה כאן מעבר לכך אינו מקורי ואופייני לנרטיבים של סרטי אימה מוכרים.    

למועדי הקרנות             

הוסט, באדיבות רד קייפ הפצה

"חלון אחורי" (ארה"ב 2018) ** וחצי

דרמה-מתח. סרטו של טים האנטר. בעקבות טראומה שחווה, בה איבדו את בתם הקטנה, בני הזוג ריי (ניקולס קייג') ומאגי (רובין טאני) קונים מלון דרכים ישן בעיירה נידחת, בתקווה לפתיחת חיים חדשים ומתגמלים, אישית וכלכלית. הם מתאקלמים במוטל שבפאתי עיירה באזור לאס וגאס, ומתחילים לנהל אותו ואת חייהם שם. אלא שריי מגלה במרתף המלון מראה דו כיוונית המאפשרת לו להציץ אל חדר השינה של אחד מחדרי המלון. הלקוחה הראשונה שמגיעה, צעירה יפהפייה, מבקשת את חדר מספר 10. ריי יודע שזה החדר אליו הוא יכול להציץ. באותו לילה הוא יורד למרתף, ומה שהוא רואה שם יתחבר לו למקרה רצח מחריד של אישה. בהמשך הוא יגלה שהחדר הזה משמש אורחים המזמינים אותו למימוש תאוות וסטיות שונות. ריי הופך פרנואיד ועוקב אחר אישה נוספת, סטרוברי בלונד (קאסי קונוויי), שהתעניינה בחדר. במפגש עם השריף המקומי הווארד (מארק בלוקס), שבא לרחרח במקום, מתברר לריי שהוא חשוד עיקרי ברצח. כשהוא רואה מהמרתף את אשתו כפותה ופיה חסום בחדר המקולל ברור לו שעליו להצילה ואת עצמו מסוד איום הקשור למוטל. 103 דקות.

השם "חלון אחורי" שניתן על ידי המפיצים לסרט הזה הוא מאוד לא תקין. "חלון אחורי" הוא יצירת המופת של אלפרד היצ'קוק, וכל ניסיון לקשר אותה לסרט הזה הוא פגום ובעייתי מיסודו. לכאורה זהו סרט שיש בנרטיב שלו מרכיבים אטרקטיביים: בני זוג אחרי טראומה מודחקת שנקלעים לסביבה חדשה ומבטיחה, אבל אז הבעל נחשף לסבך של סיטואציות אפלות, מיניות ופליליות, שמערערות אותו ומציגות את הקשר הזוגי שלו עם אשתו באור אחר. הבעיה היא שהסיפור הזה מחובר בתפרים גסים, בלי ניואנסים, בצורה מאוד זולה, וכל סיכוי לאניגמטיות או למסתורין מתאדה מהר מאוד. התסריט (אותו חיבר ג'רי ראפ) לא טוב, וכך גם הבימוי. טים האנטר הוא במאי ותיק בשנות ה-70 שלו, שהתחיל את הקריירה בשנות ה-80 כבמאי סרטים אבל אז עבר לטלוויזיה ויצר מאז בעיקר סדרות וסרטים למסך הקטן, ופה ושם גם סרטי קולנוע. והעבודה הזו באמת נראית כמו חלק מפס ייצור טלוויזיוני לא מחייב. זוהי גם עוד חוליה במסע בחירת התפקידים והסרטים הלא מוצלחים של ניקולס קייג' במשך לא מעט שנים. נראה כי הוא מתעקש לעבור מפרויקט לפרויקט ויהי מה, כשהאיכות שלהם לא משחקת תפקיד אצלו. קשה להאמין שזה אותו שחקן שכיכב ב"מוכת ירח" ו"לעזוב את לאס וגאס" המעולים. בשורה התחתונה, מדובר בסרט כושל ומאכזב שאפשר לוותר עליו.    

למועדי הקרנות            

חלון אחורי, תמונה באדיבות סרטי שובל