"סדר חדש" (מקסיקו 2020) *****
דרמה. סרטו של מישל פרנקו. מריאן (נאיאן גונזלס נורבינד), בת למשפחה אריסטוקרטית בעיר במקסיקו חוגגת את מסיבת חתונתה לאלאן (דריו יאזבק ברנאל) ברוב פאר והדר, כשכל חברי המשפחה בני האצולה נקבצים לווילה המפוארת, המאובטחת בקפידה. אלא שיש סימני אזהרה בשטח. מברז בחדר האמבטיה יוצאים מים ירוקים. עובד לשעבר של בני המשפחה מופיע במקום ומבקש מאם המשפחה הלוואה לשם טיפול ברעייתו שאמורה לעבור ניתוח לב מורכב. האישה מסייעת לו ככל יכולתה ובתה הכלה מריאן מגייסת עוד כסף אלא שמאחר שהבחור כבר עזב מאוכזב את הבית היא מבקשת מאחד מעובדי המשפחה להסיע אותה לביתו. ואז קורה הכל. חבורה של חמושים פרועים חודרים לשטח הווילה ומתחילים לשדוד את הנוכחים ולקחת את תכשיטיהם, כספם ושאר אביזרים יקרים. מי שמנסה להתנגד נורה למוות מייד. עד מהרה מתברר היקף האירוע. זוהי הפיכה אלימה חמושה של בנדיטים עוטי מדי צבא היורים באנשים בני המעמד העליון בלא אבחנה ולוקחים רבים מהם כאסירים, אותם יענו ויחזיקו כבני ערובה כדי לקבל כופר נפש גבוה. גם מריאן הופכת לאסירה מוכה ומושפלת שלהם ובני משפחתה ינסו לשחררה. עם דייגו בונאטה, מוניקה דל כרמן, פרננדו כאוטל, סמנתה יזארת אנאיה. 88 דקות.

סדר חדש, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


אחד המניפסטים הפוליטיים-חברתיים הקשוחים והאל-אנושיים, על מלחמת מעמדות בלתי מתפשרת - שנוצר בקולנוע בעשורים האחרונים. הפתיחה הרמונית ופסטורלית. זוג בני אצולה נישאים ונראה כי כל עתידם המרופד בממון ובחיי תפנוקים ויוקרה לפניהם. אבל את האידיליה מפרים ביד גסה פורעים חסרי רחמים. הם מאורגנים, יודעים לזרוע כאוס ולחסל בלי אבחנה כל מי שנראה להם כעומד בדרכה של מזימתם הנפשעת, שלא ממש ברורה עד הסוף. נראה כי הם משתלטים על העיר, או על המחוז, אבל לא למטרה פוליטית מובהקת אלא לשם השתלטות על ממון. אין להם מנהיג מוביל, אלא מפקדי שטח ברוטליים שמשתוללים במקום בלי הכרה ומטילים אימת מוות על התושבים השלווים. הבמאי המקסיקני המוערך מישל פרנקו ("אחרי לוסיה", "כרוניק") בנה כאן חזון אפוקליפטי אורבני מסויט, שלמרבה החרדה לא נראה כתלוש מהמציאות במקומות שונים בעולם בהם חונטות קיצוניות לוקחות את החוק לידיים ומחסלות את אלה שאינם עושי דברם. לא שיש איזה קשר נסיבתי לעניין או להיקף הזוועה, אבל לי הסרט הזה העלה באוב את רצח העם הקמבודי על ידי פול פוט והקמר רוז' הרצחניים שלו. פרנקו משרטט כרוניקת השתלשלות אירועים המתדרדרת לכדי אובדן שליטה. זוהי גם אלגוריה ליכולת האנושית הבלתי נתפשת לעיתים של הציבור להתקפל, לכופף את הראש ולהיכנע מול מעשי קיצון מזעזעים שנעשים לו. פרנקו לא חס על צופיו. הוא מציג את האודיסיאה של החיה שבאדם הקמה על רעותה באופן יבש, שיטתי ונטול כל חמלה. לא קל לצפות בסרט הזה, אבל חובה לעשות זאת.

למועדי הקרנות  

"אנט" (ארה"ב-בלגיה-צרפת 2021) ****
מיוזיקל. סרטו של ליאוס קראקס. העלילה מתרחשת בלוס-אנג'לס של ימינו אלה. הנרי (אדם דרייבר) הוא סטנדאפיסט אמריקני מצליח. אן (מריון קוטיאר) היא זמרת אופרה עם קריירה משלה. הם מנהלים ביניהם רומן לוהט מתוקשר, לאור הזרקורים. הם מתחתנים ולאחר זמן מה מביאים לעולם את בתם הראשונה, אנט. היא נראית מוזר, יש לה אוזניים גדולות אבל בגיל בו היא אמורה להתחיל לדבר היא עדיין שותקת. אן והנרי אוהבים מאוד את הבת המיוחדת והמסתורית שלהם, אבל נראה כי בואה לעולם משנה משהו בגורלם ובמאזן הכוחות ביניהם. הקריירות שלהם מאבדות גובה והנרי נכנס לדכאונות ולמצבי רוח שמובילים אותו להתמכר לטיפה המרה. ברגע אחד של שיכרון ואובדן עשתונות הוא גורם למותה של אן, ודווקא אז פוצחת הפעוטה המיוחדת אנט את פיה ומתחילה לשיר אופרה, כמו אמה המנוחה. עם סימון הלברג. 140 דקות.

אנט, תמונה באדיבות פאי סרטים וסרטי יונייטד קינג

טביעת האצבע המיוחדת של הבמאי ליאוס קראקס ("הנאהבים מפריז", "מנועים קדושים", "הלהקה ספארקס") מורגשת כאן כבר מהדקה הראשונה. הדגש על האסתטיקה של הסצנות, הצבעים, היופי הוויזואלי והעיצוב האמנותי – מכניסים לאווירה של אגדה. את מרבית הטקסט הנפשות הפועלות מזמרות, מה שהופך את היצירה למיוזיקל מרהיב, יפה לעיניים וערב לאוזניים. הרי מדובר במוזיקה מקורית נהדרת שצמד האחים "ספארקס"- רון מאאל וראסל מאאל, שכתבו גם את התסריט, חיברו ומבצעים. מדובר במוזיקאים מופלאים שמאז שנות ה-60 ממציאים כל הזמן את עצמם מחדש שוב ושוב. בסיפור האהבה של אן והנרי – שניים מעולם השואו-ביז - יש משהו קלישאי שחוק, אבל כניסתה לתמונה המשפחתית של אנט (רוב הסרט מגלמת את דמותה בובה, מעוצבת להפליא) האניגמטית מטלטלת את סיפור האגדה הבנאלי. ומרגע שנסדק הקשר בין אן והנרי, מתחוללת תפנית בעלילה, אפלה למדי צריך לומר, שמושכת למחוזות הפשע. מדובר בסרט מסוגנן, מיוחד ובעל ארומה אירופית. אבל אף שברובו הגדול הוא מתרחש בארה"ב, בלוס-אנג'לס ובלאס וגאס בעיקר, התחושה היא שמדובר בסרט "צרפתי". קראקס מצליח להקנות לו את האופי הזה, הלקוח כמובן מהטריטוריה הרגילה בה הוא יוצר את סרטיו, עובדה המוסיפה עוד תבלין למעדן המוזיקלי-דרמטי המרתק הזה. אדם דרייבר הוא השחקן המצטיין בעל הפרופיל הגבוה כאן, מריון קוטיאר הרבה יותר חיוורת ובשוליים, אם כי גם לה יש מספר סצנות טובות. 

למועדי הקרנות          

"איך להיות אישה טובה" (צרפת 2020) ****
דרמה-קומדיה. סרטו של מרטין פרובוסט. העלילה מתרחשת ב-1968, בימי שלטונו של שארל דה גול בצרפת. פולט (ג'ולייט בינוש) ובעלה רוברט (פרנסואה ברלאן) מנהלים זה שנים בית ספר באלזס, שייעודו להכשיר צעירות בנות עשרה להיות עקרות בית למופת. הנערות לומדות איך לנהל את משק הבית ולשרת את הבעל. אלא שכאשר רוברט מת לפתע, מגלה פולט מגלה שהמוסד ניצב על סף פשיטת רגל. עתה עליה לקחת אחריות ולעשות הכל כדי להציל את העסק. היא והבנות-חניכות מתכוננות במלוא המרץ לקראת תחרות הטלוויזיה הנחשבת של עקרות הבית. אלא שאז פורצות מהומות מאי 1968 וסיסמאות הליברליזם והשחרור מהמסורות העתיקות נישאים באוויר. פולט והסטודנטיות שלה בוחנות מחדש את תפיסותיהן והשקפת עולמן המקובעת, בעוד המציאות משתנה במהירות לנגד עיניהן. יחד עם אנדרה (אדוארד באר), אהבתה הראשונה, אחותה החורגת המוזרה גילברט (יולנדה מורו) והנזירה האדוקה מארי תרז (נעמי לבובסקי), פועלות פולט ותלמידותיה כדי לפרוץ את נורמות הדיכוי של החברה הישנה, בדרכן להפוך לנשים חופשיות ומשוחררות. 107 דקות.

איך להיות אשה טובה, תמונה באדיבות קולנוע חדש

אחד הסרטים המקסימים של התקופה האחרונה. בדרך אירונית משעשעת מציג הבמאי מרטין פרובוסט את העולם הישן, בו תפקיד האישה היה לשמש עקרת בית מושלמת ותו לא. המדריכות בבית הספר מלמדות את הבנות כיצד ללמוד לשרת עד הסוף את הבעלים המיועדים להן, כיצד להיות יפות ונשיות בעיניהם, כיצד להיות יעילות במטבח ובכל תפקיד אחר בבית שיעשה טוב לבעל. פולט עצמה עושה זאת עם רוברט בעלה ושותפה למוסד, ולרגע אינה חושבת לפתח אישיות עצמאית בעלת רצונות משל עצמה. עד שהוא מת לפתע, בתזמון מושלם עם רוחות השינוי שמנשבות בצרפת בכלל ובמוסד בפרט, בו מחליטות חלק מהבנות להפסיק להיות כנועות וחסודות ולא לשחק את המשחק כפי שמלמדים אותן. פולט עצמה מתעשתת, חוזרת לבן זוגה הראשון ומנהיגה את השינוי המתבקש. ג'ולייט בינוש עושה תפקיד נהדר, כובש ודינמי, ופרובוסט מנווט היטב גם כל הקאסט שלצידה. זה לא סרט כבד ראש אלא כזה ששומר על קלילות, הומור ואופטימיות בתיאור התהליך שהוביל לרפורמות החברתיות מרחיקות הלכת של צרפת בסוף שנות ה-60, תוך יישור קו עם מה שהתחולל באמריקה באותן שנים.    

למועדי הקרנות          

"מחסל עם מזל" (צרפת-קנדה 2019) ** וחצי
מתח-אימה. סרטו של רוג'ר אייברי. רד (לוק ברייסי), פורץ כספות מיומן, משתחרר מהכלא ומנסה להתאחד מחדש עם אשתו וילדיו. אלא שדבר שחרורו מגיע גם לאוזניו של לוק (קריספין גלובר), רוצח פסיכופט המחפש לנקום את מות אחיו. מסע הנקמה המדמם שלו מעמיד בסכנה קיומית לא רק את חייו של רד, אלא גם את חיי בני משפחתו. רד יהיה חייב להגן על בני ביתו ועל עצמו בכל האמצעים העומדים לרשותו. עם נינה דוברב, אלה ריאן קווין, קליפטון קולינס ג'וניור. 99 דקות.


מחסל עם מזל, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

אין הרבה היגיון בסרט הזה, רק אקשן-כאסח-רצח בלי הכרה. לוק הוא פסיכופט מהסוג שלא מסביר את עצמו. הוא רק מצטייד בכמות עצומה של כלי נשק מכל הסוגים ויוצא למסע הרג חסר עכבות. כמו רובוט הוא מחסל את כל מי שעומד בדרכו בדרך לרד ולבני משפחתו, וזה כולל שוטרים, עוברי אורח וכל מי שתעלו על הדעת. האם הוא מנמק את עצמו? למה שיעשה זאת. הוא פשוט הולך עד הסוף עם משאלת הנקם שלו וגם כשבצד השני, רד ובני משפחתו משיבים לו מלחמה שערה, הוא לא יודע איך להפסיק. מי שיכול ליהנות מסוג כזה של סרט, שיבושם לו.

למועדי הקרנות   




"בית הסיוטים" (ארה"ב 2021)
אימה. סרטו של דיוויד ברוקנר. בת' (רבקה הול) היא מורה שאיבדה את בעלה בנסיבות טראומטיות. היא ממשיכה לחיות בבית על שפת האגם שבעלה בנה להם אבל היא מתחילה לחוות סיוטים במקום בו הוא התאבד. אט אט צפים סודות אפלים שהוסתרו ממנה ובת' מתחילה לחשוף את האמת שמאחורי התאבדות בעלה. עם אוון ג'וניגקייט, שרה גולדברג, וונדי קרטיס-הול. 107 דקות.

למועדי הקרנות