"חולית" (ארה"ב 2021) ****

בדיוני. סרטו של דניס וילנב, עיבוד ליצירת המד"ב הספרותית המיתולוגית של פרנק הרברט. את הנער פול (טימותי שאלאמה) מגדלים וחונכים אביו, הדוכס ליטו אטריידיס (אוסקר אייזק) ואמו ג'סיקה (רבקה פרגוסון), חברה במסדר כוחני ורב השפעה של מכשפות. בית אטריידיס כפוף לקיסרות בראשות מנהיג על המתמרן את הפוליטיקה המקומית בהתאם לתאוות הכוח שלו. אלה ההופכים לבני ברית וקבלני הביצוע שלו להשתלטות מוחלטת על בית אטריידיס הם בני הרקונן בהנהגת לורד בארון (סטלאן סקרסגארד) והמצביא שלו ראבאן (דייב באטיסטה). בין שתי המשפחות קיימות יריבות ועוינות, המתעצמות כשהקיסר מורה לבני הרקונן לסיים את המנדט שניתן להם על הכוכב אראקיס, שבו מצוי המשאב החיוני ויקר הערך ביותר, "התבלין". משאב זה נמצא רק על הכוכב המדברי הצחיח והקשוח ומאפשר לשלב בין זמן ומקום ולתמרן אותם לצורך מסעות למרחקים. במהלך כהונת בני הרקונן באראקיס הם התעללו באוכלוסייה המקומית, הפרמן, מעין בדואים המתגוררים במערות שבלב המדבר. אבל הפרמן שרדו. הם הסתגלו לתנאי המדבר הקשים, וחיים בסימביוזה עם תולעי הענק שחולשות על החוליות העצומות שמתחת לפני האדמה. עם זנדאיה, ג'וש ברולין, חוויאר ברדם, שרלוט רמפלינג. 155 דקות.

חולית, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

את סדרת סרטי "חולית" החל פרנק הרברט לפרסם ב-1965. כבר באמצע שנות ה-70 החל הבמאי הצ'יליאני אלחנדרו חודרובסקי לייצר לו עיבוד קולנועי שאפתני ויומרני. ההפקה לא יצאה לפועל לבסוף, אך לפחות הניבה סרט דוקומנטרי מרתק על הדרך בה נוצר הכישלון המפואר. ב-1984 יצר הבמאי דיוויד לינץ' את "חולית" שלו, שהתקבלה ברגשות מעורבים, וב-2000 יצאה מיני סדרה, שגם היא לא נחשבת לפאר היצירה. "חולית" הנוכחי הוא בעיניי מפגן יכולת מרשים של הבמאי הקנדי דניס וילנב, בעיקר בכל הקשור להישגים הטכניים ולהיבטים הוויזואליים של הפרויקט. זהו סרט מרהיב המצולם להפליא. כמו שעשה זאת ב"בלייד ראנר 2049", גם כאן מפגין וילנב שליטה ומומחיות בכל הקשור לפירוטכניקה והדמיית עולם העתיד הרחוק (העלילה מתרחשת ברובה על כוכב הלכת אראקיס בשנת 23,346 לספירה הנוצרית, שהיא שנת 10,191 על פי הספירה הנהוגה ביקום "חולית", שהחלה מחדש עם הקמת גילדת החלל). אלא שהיכן שהטכנולוגיה שלטת, שם האנושיות דועכת. בדומה למה שראינו ב"בלייד ראנר 2049", רוחות קרות מנשבות מן הסיפור כאן, למרות החום המדברי הבלתי נסבל. גם במקומות בהם היה מאמץ לבנות מימד רגשי באמצעות הנפשות הפועלות, עליי זה פחות עבד. חסרו לי כאן המומנטים האמוציונליים שנמצאים למכביר בסרטיו האינטימיים יותר של וילנב כמו "המפגש", "אסירים" ו"האישה ששרה". ויחד עם זאת, אי אפשר שלא להעריך את ההפקה הגדולה והגרנדיוזית הזו, שהיא רק חלק ראשון של הפרויקט. נמתין להמשך.    

למועדי הקרנות

"המלכה שושנה" (ישראל 2021) ****

דוקומנטרי. סרטם של קובי פרג' ומוריס בן מיור. הסרט עוסק בחייה האישיים והמקצועיים ובמורשתה של הזמרת שושנה דמארי. תוך שימוש בחומרי ארכיון מגוונים, הציגו היוצרים את הפרופיל המורכב של האמנית, מתיאור מפורט של חייה, הישגיה המקצועיים והתקופה בה קידמה את הקריירה שלה בחו"ל, שבאה על חשבון החיים האישיים בארץ ונטישת בעלה שלמה בושמי ובתם נאוה למשך שנים ארוכות. 110 דקות.

המלכה שושנה, תמונת יחסי ציבור

השימוש בחומרים נדירים מעזבונה של שושנה דמארי, שפרג' ובן מיור קיבלו את זכויות השימוש בהם, משווה לסרט אופי של יצירה שנעשתה בעקבות תחקיר היסטורי מקיף. וזה מיתרונותיהם של פרג'-בן מיור, שמאחוריהם כבר דוקומנטים עתירי ארכיונים עשירים - "פוטו פרג'" ו"להאיר את יוסי". השניים גם הקפידו להיכנס לרזולוציות יסודיות עד כמה שניתן בסיפור החיים והקריירה של דמארי, עבור הדור שלא ידע את שושנה. בכלל זה, היחסים המקצועיים והרומנטיים עם משה וילנסקי, אופייה היצרי ורמיזות להרפתקאותיה הרומנטיות, שגררו כמעט פרידה מבעלה, מערכת היחסים המורכבת, יותר נכון מתוסבכת, עם בתה ומסכת הקריירה המפותלת והוורסטילית שלה. פרג' ובן מיור עשו עבודה מצוינת שמצטרפת לשורה הראשונה של סרטים דוקומנטריים על טובי אמני העבר שלנו, הנעשים כאן ומשמרים את זכרם.

למועדי הקרנות

קומדיה. סרטו של ג'ורג' גאלו. המפיק מקס ברבר (רוברט דה נירו) בצרות. הוא וחברת הפקות הסרטים הקטנה שלו, המייצרת בעיקר טראש, חבים סכום ענק למאפיונר רג'י פונטיין (מורגן פרימן) שהשקיע בסרטיו. לאחר שהוא מתעקש שלא למכור את תסריט החלומות שלו, עליו מוצע לו מיליון דולר, מצליח מקס לשכנע את רג'י לממן לו סרט פעם נוספת, ומבטיח לו שיגרום לתאונה בזמן הצילומים, שבעקבותיה הם יופסקו וחברת הביטוח תשלם להם את הפרמיה הגבוהה עליה יחתמו, וכך כולם ייצאו מרוצים מהעסקה. בבית אבות מאתר מקס את דיוק מונטנה (טומי לי ג'ונס), כוכב מערבונים לשעבר, זקן בעל נטיות אובדניות עקב אהבה נכזבת. מקס ובן דודו וולטר קריסון (זאק בראף), השותף איתו בחברה, מצליחים לשכנע את דיוק מונטנה לככב בעוד מערבון אחד, שלטענתם עשוי לזכות אותו סוף סוף באוסקר. דיוק מונטנה בוחר במאית צעירה ויפה, מייגן אלברט (קייט קצמן), וההפקה יוצאת לדרך. מקס מתכנן כל מהלך מסוכן שרק עולה בדעתו, כדי שדיוק מונטנה, שממילא רוצה למות, ייהרג בעת הצילומים וכך יפלו בידיו כספי הביטוח המנופחים. אבל מתברר שלדיוק יש תשע נשמות והוא מצליח כל פעם מחדש לחמוק מפגיעה. עם אמיל הירש, שריל לי ראלף, אדי גריפין, פטריק מולדון. 104 דקות.

 למועדי הקרנות

המערב הקרוע, תמונה באדיבות פורום פילם קאסט מפואר של שחקנים ותיקים משובחים (רוברט דה נירו, טומי לי ג'ונס, מורגן פרימן) בסרט שכולו פרודיה על תעשיית הקולנוע – הוא רעיון לא רע בכלל, מתברר. השלושה, פלוס חבורה מוכשרת של שחקני משנה, ותחת שרביטו של ג'ורג' גאלו המביים כבר מראשית שנות ה-90, יצרו סרט שטותניקי אמנם, אבל כזה שיש בו לא מעט דאחקות והומור אירוני על מי שנמצא בתוך תעשיית הקולנוע הרבה שנים ומכור לה. בעצם, זו בעיקר ירידה על האלטרנטיבה העצמאית להוליווד, ממנה הם מתפרנסים (יש בסרט לא מעט ניים-דרופינג של שמות במאים, שחקנים וסרטים מתולדות הקולנוע, שמי שמכיר אותם עשוי ליהנות מהסרט יותר). בין היתר הם משתעשעים על חשבון חתיארים שכמותם שעדיין בתעשייה, על גיבור המערב הפרוע בתרבות האמריקאית שעדיין מעורר התרגשות, על אנשי מאפיה המשקיעים בכל ביזנס, כולל קולנוע, ועל הצורך ליצור תאונות עבודה על הסטים בעת צילומי הסרטים כדי לשלשל לכיסם את כספי הביטוח. לא סרט שאסור להחמיצו, אבל בהחלט קראוד-פליזר ופיל-גוד מובי שניתן ליהנות ממנו.