אחרי שנה וחצי של שממה כפויה בבתי הקולנוע, חגיגת "יום הקולנוע הישראלי" חוזרת היום (רביעי, 27 באוקטובר), עם לא פחות מ-32 סרטים ישראליים מצוינים מבעבעים מהתנור.  

"יום הקולנוע הישראלי" הוא אירוע שנתי המתקיים מאז 2014, ביוזמת משרד התרבות והספורט והתאחדות ענף הקולנוע בישראל. במסגרת האירוע מוקרנים בעשרות בתי קולנוע ברחבי הארץ רק סרטים ישראלים, במחיר של 10 ש"ח בלבד לכרטיס. ההקרנות כוללות הקרנות בכורה לסרטים רבים, הקרנות של הסרטים המועמדים לפרס אופיר לסרט העלילתי הטוב ביותר וכן הוקרה לקולנוענים ישראלים בולטים.

חמש המלצות צפייה ליום הקולנוע הישראלי:
 
"קולות רקע"
סרטו של יבגני רומן ("איגור ומסע העגורים", "האיש שבקיר"). ויקטור (ולדימיר פרידמן) וראיה (מריה בלקין) הם בני זוג שמגיעים לארץ עם העלייה הרוסית, בשנות ה-90. בברית המועצות הם היו מדבבים של סרטים הוליוודיים מאנגלית לרוסית, ונחשבו למוצלחים מאוד בתחומם. בארץ הם מנסים להמשיך לעבוד בתחום, ואולי אף לנסות כוחם בתחומי הרדיו והתיאטרון, אבל הם חווים מפחי נפש בזה אחר זה. ראיה מתעשתת ראשונה, מתאימה עצמה למציאות הישראלית ומנסה כוחה ב"קו החם" של נשים שמביאות גברים לסיפוק בשיחות טלפון ברוסית. סרט רגיש ויפה עם שני שחקנים נהדרים. נוגע בבעיות הגירה וזהות, וגם במסחרה בתחום הקלטות והשידורים הפיראטיים אז. קולות רקע      

קולות רקע, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג




"הבית ברחוב פין"
סרטו של עמיר מנור ("חיותה וברל"). דינה (ניקה באק) עוזבת את בית אמה בבאר שבע לטובת מה שנראה לה כחיים טובים בהרבה בתל אביב עם החבר החדש שלה אבינועם (אימרי ביטון), שמביא אותה מהדרום למרכז. אלא שזוהי מלכודת. אבינועם הוא רק בורג בתעשייה אכזרית של הדחת נשים לזנות וסמים באזור התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. דינה הופכת בעל כורחה למסוממת וזונה, והיומיום שלה מעתה יהיה כרוך בסבל ובנסיונות הישרדות. מצפונו של אבינועם נוקף אותו, אבל לא בטוח שהוא יוכל לעזור. סרט קשוח שמתאר בריאליזם נוקב את החצר האחורית האפלה והמדכאת של דרום תל אביב, שיש בה בעיקר אומללות וניצול. הבית ברחוב פין 

הבית ברחוב פין, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג




"מחברות שחורות: ויויאן"
סרטו של שלומי אלקבץ ("עדות"). חלקו הראשון (עומד בפני עצמו) של סרטו הדוקומנטרי של שלומי אלקבץ, המשרטט את דיוקנה המקצועי וגם האישי-אינטימי של אשת הקולנוע הגדולה, אחותו רונית אלקבץ ז"ל. הכריזמה המתפרצת והכובשת של הבמאית-שחקנית, הדינמיקה עם ההורים, החיים והיצירה בפריז ובתל אביב. מצלמתו של שלומי קלטה בין היתר המון רגעים פרטיים ששופכים אור חדש על אחותו, הבמאית והשחקנית החד פעמית. ממליץ לא להחמיץ את הסרט הזה. מצבה קולנועית נאמנה לאמנית ענקית שאין ולא תהיה כאן כמותה. מחברות שחורות: ויויאן

מחברות שחורות: ויויאן, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג





"ויהי בוקר"
סרטו של ערן קולירין ("ביקור התזמורת", "מעבר להרים ולגבעות"), זוכה פרס אופיר, נציג ישראל לתחרות אוסקר הסרט הבינלאומי. הסיפור, שעובד מספרו של סייד קשוע, עוסק בסמי (אלכס בכרי), הנוסע עם אשתו מירה (ג'ונא סולימאן) ובנם אדם (מרוואן חמדן) לחתונת אחיו הנערכת בכפר ילדותו. בתום האירוע נוסעת המשפחה חזרה לעיר מגוריה אך נעצרת על ידי חיילים המורים להם לשוב כלעומת שבאו. סמי מסביר שיש לו למחרת יום עבודה בחברה הישראלית בה הוא מועסק בתפקיד בכיר, וכי בנו יאבד יום לימודים. זה לא עוזר. הם נאלצים לבלות את הלילה בבית הוריו וגם למחרת מתברר להם כי הם כלואים בכפר והם נחשפים לאינטריגות החברתיות והפוליטיות במקום, מהן היו רחוקים. סרט מצוין. עבודת קולנוע מגובשת החושפת את מרקם הקיום הרגיש והשברירי כאן. ויהי בוקר

ויהי בוקר, צילום: שי גולדמן



"הנה אנחנו"
סרטו של ניר ברגמן ("כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי"). אהרון (שי אביבי) מקדיש את חייו לטיפול בבנו אורי (נועם אימבר), בעל הצרכים המיוחדים. השניים חיים יחד בהרמוניה ואהרון מגונן על אורי מפני העולם שבחוץ. אבל כשאורי מתבגר נראה כי כדאי שיעבור לגור בפנימייה לצעירים עם צרכים דומים לשלו. כשהם בדרכם למקום שיהיה ביתו החדש של אורי, מתברר כי השניים אינם מוכנים לפרידה והם משנים כיוון ויוצאים למסע ברחבי הארץ, שישנה את חייהם. החיבור האינסטינקטיבי-טבעי שבין שי אביבי ונועם אימבר הוא האקס פקטור של הסרט האנושי והמרגש הזה. הנה אנחנו
  
 

הנה אנחנו, צילום: שי גולדמן