החיפוש אחר כלה באחת ממדינות מזרח אירופה לשעבר הוא לא המצאה ישראלית, כפי שאפשר להיווכח בסרטה הראשון כבמאית של איזבל מרגו "אהבה בכפר". ועוד עולים השבוע - סרט צרפתי נוסף "כשהים גואה" וההפקה מחודשת ל-"פוסידון".
"אהבה בכפר"
מדובר במעין גרסה צרפתית ועלילתית לסרט "כלות מאוקראינה".
איימה (מישל בלאן) הוא לא בדיוק הטיפוס שמחפש כלה רומנית. בהיותו טיפוס כפרי מחוספס, שפרט לעבודת השטחים החקלאיים שבבעלותו לא מעניין אותו כלום, איימה זקוק לעזר נשי כנגדו. החקלאי המבוגר, שרעייתו מתה לפתע יום אחד, באמצע עבודות הבית, מוצא עצמו בלי מנהלת משק, כמו ששימשה אשתו המנוחה, שתארגן לו את לוחות הזמנים של העבודה והחיים האישיים.
בעקבות המלצה הוא פונה למשרד שידוכים, שבו מחברים אותו לליין תעשייתי של גברים שנשלחים לרומניה, כדי לאתר שם אישה כלבבם מקרב אלפי נשים נואשות מחיי העליבות שם, המוכנות לעשות הכול כדי להגר לחו"ל. איימה מתבייש כמובן לספר לידידיו ולבני משפחתו בכפר מהי סיבת נסיעתו, ומדווח להם שהוא יוצא ליריד תעשייתי בגרמניה, שם ירכוש איזה כלי חקלאי מודרני, שיסייע לו בעבודתו. ברומניה, עוברות בפניו בסך שורה ארוכה של רומניות, רובן סקסיות וחנפניות, המתעקשות לומר לו, כדי להשיג את הכרטיס המיוחל אל מחוץ לטריטוריית הבית הרעועה שלהן, את הדבר האחרון שהגבר הנמוך והקירח מוכן להאמין בו – שהוא יפה.
איימה מתרשם, ובצדק, מאישה שלא ממהרת להחמיא לו על יופיו, וגם דוברת צרפתית. שמה אלנה (מדאה מרינסקו) והיא הופכת להיות הנבחרת. אלנה נפרדת מבני משפחתה, כולל בתה הפעוטה, ויוצאת עם איימה לצרפת. הכפרי החביב שלנו גם מכין לה סיפור כיסוי, כאילו היא בת משפחה רחוקה שמגיעה אליו כדי להעביר חופשה במחיצתו. אלנה הקלה והזורמת משתלבת במהירות בחיי הכפר, וכולם לומדים להכיר ולחבב אותה. רק איימה לא מוכן לחשוף את רגשותיו ודוחה את ניסיונותיה להתקרב אליו פיזית וליצור איתו קשר אינטימי. אלא שסדרת אירועים תזעזע את חיי שניהם ותספק להם תובנות חדשות.
"ראיתי בטלוויזיה כתבה על גברים שחיים באזורים כפריים ומוכנים לעשות הכול כדי לפגוש את האהבה", אומרת הבמאית מרגו. "אלא שבסיפור שלי איימה מוכן לעשות הכול לא כדי למצוא אהבה, אלא לאתר אישה שתוכל לסייע לו בחווה. הוא לא מעוניין במישהי שתשכב במיטתו, אלא באחת שתהיה לצידו בשדה. הוא לא מחפש רגשות, לפחות לא בהתחלה, אלא שקשה לו לעמוד בנושאי תחזוקת הבית מאז מות אשתו. דרושה לו מישהי באופן דחוף והוא פונה למשרד השידוכים מטעמי תועלת. הוא לא מחפש אהבה אלא ידיים עובדות. אלנה תביא לו משהו אחר, בעזרתה הוא יגלה שהוא יכול לחוות רגשות, כאבים, רצונות. היא מגיעה מרומניה עם הרעננות שלה, התמימות והרצון לחסוך מבתה בת השש את חיי העוני. איימה ואלנה לא מאוהבים זה בזה, אבל כל אחד מהם זקוק לעזרתו של הצד השני".
"אהבה בכפר" הוא סרט חביב, זורם ומהנה למדי. הוא משתדל להימנע ממלכודת הקלישאות הרומנטיות ולא תמיד מצליח. ולמרבה הצער נשאר צפוי, שבלוני ונוסחתי לסוגו. מדאה מרינסקו כובשת.
ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע (15 ביוני 2006):
"כשהים גואה" (צרפת-בלגיה 2004)
דרמה-קומדיה. עוד סרט שגיבוריו הם אנשי הפרובינציה הצרפתית, המרוחקת והמנותקת פיזית ומנטלית מהראש הפריזאי. ביימו אותו שניים: יולנד מורו, הכוכבת שלו, וג`יל פורט.
אירן (מורו), אישה לא צעירה, לא יפה ולא רזה מעלה הצגת יחיד דרמתית-קומית-גרוטסקית, על אישה שרוצחת את אהובה. היא שוהה במרבית הזמן באזורים הכפריים של צרפת ומציגה את המופע שלה בפני קהל מזדמן באולמות, מתנסים קהילתיים וכו`. בדידותה בחדרי בתי המלון האנונימיים והמנוכרים מכניסה אותה לדיכאון, ורק שיחות הטלפון עם בעלה מישל, מעודדות במעט את רוחה. יום אחד היא נתקעת עם רכבה בצד הדרך, וגבר פריק ומוזר הרוכב על אופנוע בשם דריס (וים וילארט), מסייע לה להיחלץ. לאות תודה היא מזמינה אותו להופעתה, והקשר ביניהם הולך ומתהדק. היא מגלה שהוא בובנאי, בונה בובות ענק, והוא מתחיל להיצמד אליה ולעטוף אותה באהבה, כמו בן זוגה בהצגת היחיד שלה. האם הקשר ביניהם יחקה את הסיפור הטרגי של הצגת היחיד של אירן? עם יאן האמנקר וונסן מאיו.
סרט נישה אותנטי, בעל קסם מיוחד. לא כל אחד יוכל להתחבר אליו, אבל שווה לנסות.
"פוסידון" (ארה"ב 2006)
דרמה-אקשן. ב-1972 עשה את זה רונלד נים, עם קאסט שכלל את ג`ין הקמן, שלי ווינטרס, ארנסט בורגנין ורודי מקדאול. "הרפתקה בפוסידון" הייתה בזמנה הסנונית השנייה בז`אנר סרטי האסונות שהתפשט כמו מגיפה בסבנטיז וכלל את "נמל תעופה" (70`) ו"המגדל הלוהט" (74`). הסרטים האלה נועדו לפאר את מחלקת האפקטים המיוחדים (הלא ממוחשבת אז) של הוליווד, ולהמחיש עבודה מושלמת עם מיניאטורות (היום הדמיות מחשב), כפילים אמיתיים שמסתכנים (היום דמויות וירטואליות) וכדומה. בניינטיז וראשית ה-2000 חזר הז`אנר לככב בהוליווד עם "טויסטר", "הסערה המושלמת", "היום שאחרי מחר", "טיטאניק" וכו`.
את הרימייק החדש "פוסידון" (אם כבר, אז למה לסרט כזה?), ביים וולפגנג פיטרסון, יוצר סרט האסונות "הסופה המושלמת", וברקורד שלו גם "הצוללת", "הסיפור שאינו נגמר", "טרויה" ועוד. גם כאן מדובר בשיר הלל לתעשיית האפקטים המיוחדים, בהשתתפות קורט ראסל, ג`וש לוקאס, ריצ`רד דרייפוס, אמי רוסום ועוד. ספינת הפאר "פוסידון", על שמו של אל הים במיתולוגיה היוונית, עורכת שייט תענוגות בערב השנה החדשה, אבל מייד עם ההכרזה על התחלפות הספרה האחרונה בלוח השנה, מתברר שנחשול ענק בודד מתקרב במהירות עצומה לאונייה הענקית. ניסיונות הצוות להתחמק ממנו נכשלים, וכבר לאחר כ-20 דקות הקרנה, שבהן נעשית פרזנטציה ראשונית, אבל לחלוטין לא מספקת, עם הנפשות הפועלות, האונייה הענקית סופגת את הגל הענק, נוטה על צידה תחילה, עקב המפגש על הנחשול האימתני, ואחר מתהפכת כולה. פרצי אש, זרמי מים אדירים, מתכות מתפרקות ונופלות וכו`, ממלאים את המסך ואת חלל הספינה, שמרבית נוסעיה נהרגים תוך זמן קצר. במשך 70 הדקות הבאות יעקוב הסרט אחר ניסיונה ההרואי של קבוצת ניצולים לפלס את דרכה החוצה, לים הפתוח. בדרך הם יחוו לא מעט דרמות מסמרות שיער, יאבדו כמה אנשים יקרים, ויוכיחו שהוליווד יכולה להתמודד היום עם כל אפקט הנדרש להמחשת סיטואציה במוצר קולנועי פסבדו-ריאליסטי מובהק. 98 דקות.
סרט אפקטים טיפוסי, שתחילה נראה אפקטיבי ועוצר נשימה, אבל מהר מאוד מתחיל לייגע בסדרת המכשולים שהוא מציב בפני גיבוריו בדרך אל הים הפתוח. הטקסטים מורכבים בעיקר מאוסף קלישאות חבוטות, וככל שעובר הזמן של גיבורינו השורדים, הסיטואציה הדרמטית עוצרת הנשימה מאבדת מכוחה ומיכולתה לרתק.
15/06/2006
:תאריך יצירה
|