"נצחיים" (ארה"ב 2021) *** וחצי
בדיוני-פנטזיה. סרטה של קלואי ז'או. בעקבות האירועים בהם חזינו ב"הנוקמים: סוף המשחק", טרגדיה בלתי צפויה גורמת ל"נצחיים", חייזרים עתיקים שחיו על כדור הארץ בחשאי במשך אלפי שנים והגנו על תושבי כדור הארץ משחר ההיסטוריה, לצאת מהצללים ולהתאחד למאבק קשה וגורלי באויבים הכי ותיקים ועיקשים של האנושות, המפלצות המכונות "הסטיות". אלה לא מסתפקות בהסתערות על בני האדם, אלא תוקפות גם את ה"נצחיים". עם ג'מה חאן (על תקן סרסי), אנג'לינה ג'ולי (תינה), ריצ'רד מאדן (איקריס), סלמה הייק (אז'אק), קיט הרינגטון (דיין וויטמן). 157 דקות.

נצחיים, תמונת יחסי ציבור

הבמאית ממוצא סיני קלואי ז'או, זוכת האוסקר ("ארץ נוודים") ואשר מאחוריה עוד סרט נפלא, "הרוכב", צולחת באופן סביר את סרט מארוול הראשון שלה. את חוקי המשחק של מאבקי המפלצות והפירוטכניקה הכרוכה בכך היא הפנימה. הקל עליה שהדמויות ומערכות היחסים ביניהן הן חדשות לחלוטין ביקום של מארוול, ולכן יכלה לבנות אותן כראות עיניה. אבל כמו בכל סרט מארוול נראה כי יש את אלה המחוברים ליצירה ומזהים זיקות ותת-קשרים פנימיים שצופה מן השורה (כמוני) לא יבין. למשל, חלק מהדמויות בסרט מושאלות מהמיתולוגיה היוונית. כך אתנה, אלת החוכמה, הפכה בסרט לתינה, ואיקרוס הוא כאן איקריס. או הזיקה בין הסרט ועלילת הסדרה "משחקי הכס", בה לא צפיתי. נאמר לי שהמפגש בין ריצ'רד מאדן וקיט הרינגטון בלונדון עם מתקפת הסטיות הראשונה, הוא הדהוד למפגש בין דמויותיהם בראשית "משחקי הכס" כאחים. אחר כך נפרדות דרכיהם ובהמשך הם מנסים לשוב ולהיפגש, ללא הצלחה. גם הדמות ששמה סרסי קיימת לא רק כאן אלא גם ב"משחקי הכס". יש בסרט כנראה עוד ציטוטים רבים ממקורות אחרים, שעליהם לא סיפרו לי. במשך שעתיים וחצי של הפקה מושקעת ומרהיבה העלילה גם נודדת בזמן, לתקופות שונות לאורך אלפי שנים, וגם משוטטת בטריטוריות גיאוגרפיות שונות, מאירופה וארה"ב ועד עיראק. תפקידי השחקנים פונקציונליים לז'אנר, ואין צורך להרחיב עליהם יותר מדי. מי שיישאר לקטע הנוסף שבסוף הקרדיטים יתוודע למצטרף חדש ליקום של מארוול בהרפתקאות הבאות – הזמר הארי סטיילס. האם אני ממליץ על הסרט הזה? למכורים לסוגה בהחלט, לכל האחרים ממש לא בטוח.

למועדי הקרנות

                
"גיבור חייה" (צרפת 2020) *** וחצי
הרפתקה-משפחה. סרטו של מישל האזניוויציוס. ג'יבי (עומר סי) הוא אלמן המגדל לבדו את סופיה (שרה גאי), בתו היחידה. הוא אלוף בהמצאת סיפורים לפני השינה שמרדימים את הבת שלו עם חיוך גדול על פניה. הסיפורים מתרחשים בעולם פנטסטי של יריד שעשועים גדול/סט קולנועי מרהיב, ובכולם הוא הגיבור המציל את הנסיכה שלו, היא סופיה. שלוש שנים מאוחר יותר היא כבר בת 11, מתחילה להיות נערה, הסיפורים של אביה כבר "קטנים" עליה והוא כבר לא בתפקיד הראשי בחייה. היא מוצאת חן בעיני נער הלומד איתה בחטיבת הביניים אליה עלתה. אבל ג'יבי לא רואה זאת בעין יפה וחייב למצוא דרך, בסיפוריו ובחיים האמיתיים, כדי להישאר גיבור חייה. שכנה יפה (ברניס ביז'ו) שנכנסת לחייו ולחיי בתו, מסייעת להם בעיצוב המציאות החדשה. 102 דקות. 

גיבור חייה, תמונה באדיבות סרטי נחשון

מישל האזניוויציוס הוא זוכה האוסקר על "הארטיסט" ומוכר לנו בין יתר גם בזכות "החיפוש" ו"יוצא מן הכלל". הוא לא במאי ז'אנריסטי בעל תווית היכר ייחודית שניתן לזהותה. הוא חתום על סרטים מסוגים ומסוגות שונים. סרטו "גיבור חייה" שונה לחלוטין מסרטיו שהוזכרו, ולמעשה לא ברור באופן מובהק אם הוא נעשה כסרט לילדים ולכל המשפחה, או לקהל מבוגר יותר. כך או כך, עומר סי, מבכירי השחקנים בצרפת בעשור האחרון, עושה כאן עוד תפקיד כובש לב. אהבתי גם את ההקבלה שהבמאי יצר בין העולם האמיתי בו הוא חי ושבו הוא עושה ככל יכולתו שבתו תגדל בבטחה ובנועם ותזכה בחינוך הכי טוב, ובין עולם הפנטזיה המרהיב שיצר עבורה בסיפוריו הבדיוניים, הצבעוניים והססגוניים, שבו הוא תמיד הנסיך שמציל אותה, כנסיכה במצוקה. ערבוב השניים בעריכה מקבילה יוצר מארג מיוחד שמספק לנו ריאליזם ופנטזיה בו זמנית, שמשהו צריך לקרות כדי שהם יתאחדו או שהאחד יגבר על השני. זה לא סרט על ילדה שמנסה שלא להתבגר, אלא על אבא שרוצה להמשיך להיות גיבור חייה, כלומר זה שימשיך עוד ועוד להיות זה הממציא עבורה את סיפורי לפני השינה הפנטסטיים שלו.    

למועדי הקרנות        

המיטות שלנו בוערות, צילום: רוני כצנלסון

מדובר בעיון מרתק בתולדות הפשיזם האירופי, בשרטוט קווים לדמותו, ובעריכת הקבלה בין מפתחיה של האידיאולוגיה הקיצונית הזו ובין מאמציה הציוניים. הבמאי יגאל בורשטיין, שזו סרט יוצא דופן ביצירתו לאורך השנים ("בלפר", "אושר ללא גבול", "אצבע אלוהים") הרכיב כאן יצירה מרתקת בתחביר הקולנועי שלה. בתחילתה ובסופה הוא מציג את חוף ימה של תל אביב, שבשכנות ביתו, על שלל המתרחצים שבה, כדי לבטא אולי את הבועה השפויה של הקיום הישראלי או אסקפיזם והדחקה של הזרמים התת-קרקעיים, ואלה הבולטים יותר בהוויה המקומית, בעלי תפישות העולם הגזעניות-קיצוניות. השימוש בשחקנים כבדמויות של פשיסטים אירופים בולטים יוצר את ה"אשליה" כאילו אנחנו בעולם שכולו במה, והדרמה המתחוללת כאן היא תיאטרלית לכאורה ולא אמיתית. נראה כי למרות המצג הקשה של פני הדברים בחברה שלנו ואימוץ של מנהיגים שונים כאן את התפישות הלאומניות החשוכות, בורשטיין עדיין אופטימי ומאמין כי העם כאן יוכל להתגבר על הגלים העכורים האלה ולהישאר פלורליסטי ורבגוני בדיעותיו החברתיות והפוליטיות.     

למועדי הקרנות       

          
"הקול האנושי" (ספרד 2021) ***
דרמה. סרט קצר של פדרו אלמודובר, המבוסס על מחזה של ז'אן קוקטו. אישה יפה ואלגנטית יושבת בביתה המעוצב להפליא, חווה את הזמן החולף ליד מזוודות מלאות שארזה בעצמה, ובהן חפציו של בן זוג שעזב אותה. קודם לכן היא קנתה גרזן בחנות לכלי בניין. היא עדיין מצפה בכיליון עיניים לשובו של אהובה, אך הוא לא מגיע. בדירתה המעוצבת והמסוגננת שנראית כמו סטודיו למשחק או לציור, נמצאים רק היא וכלב חסר מנוחה, שמתחיל אט אט להיות מודע לעובדה שבעליו זנח גם אותו. בשלב מסוים האהוב לשעבר מתקשר, ומשיחתם ניתן להבין ששניהם שחקנים. היא משוחחת איתו על תסכולה מכך שהוא לא מגיע ומהאופן המשפיל – שיחת טלפון - בו בחר לסיים את הקשר איתה. 30 דקות.

הקול האנושי, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

העיצוב, הסגנון, הצבעים הבוהקים של הדירה והחפצים שבתוכה, ואפילו המראה של טילדה סווינטון כאן, אכן לקוחים מהעולם הססגוני של אלמודובר, כפי שלמדנו להכיר אותו בסרטיו לאורך השנים. אבל ההחלטה שלו ליצור סרט קצר, דובר אנגלית (לראשונה בקריירה שלו), תמוהה בעיניי. הסרט הזה היה יכול לשמש כסצנה ארוכה או כאוסף סצנות בסרט ארוך שלו, אבל כיחידה קולנועית נפרדת – ולא ברור לי איך יפיצו מסחרית סרט בן 30 דקות בסך הכל – נראה כאילו מדובר ביצירה חריגה מאוד במסכת של הבמאי הספרדי המהולל. יחד עם זאת, תפקידה של טילדה סווינטון כאן, כנושאת מונולוג ארוך ומרשים, בנוי נהדר. היא זו המחזיקה בגאון את הסרט הזה וראויה לכל התשבחות.  

למועדי הקרנות         

"חדשות רעות" (ארה"ב 2020) ** וחצי
דרמה. סרטו של טייט טיילור. סו (אליסון ג'אני) היא עקרת בית חסרת ביטחון, אישה שקופה שאיש לא רואה אותה, החיה בשכונת פרבר שקטה בקליפורניה. היא זוכה לרגע התהילה שלה כשבעלה מוכרז כנעדר, ביוזמתה, וכלי התקשורת המקומיים לא נותנים לה מנוח. סו מנסה להאריך ככל הניתן את רגעי התהילה שלה, מצרך נדיר במקום הפרובינציאלי הקטן בו היא חיה, אבל הנפשות הפועלות הסובבות אותה לא עושות לה חיים קלים. מדובר באחותה החורגת ננסי (מילה קוניס), וכן במאפיונרית חובבנית, מינה (אקוופינה), בשוטרת של השכונה קאם (רג'ינה הול), בעיתונאית בעלת אמביציה בערוץ טלוויזיה מקומי, גלוריה (ג'ולייט לואיס) ודבי (אלן בארקין) החטטנית והבוחשת. ואם זה לא מספיק, גם בכל שאר אנשי העיירה המוזרה. 96 דקות.

חדשות רעות, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

זו הייתה אמורה להיות קומדיה מטורפת או פרודיה פרועה, אבל זה ממש לא קורה כאן. גם הסיטואציות הכי אבסורדיות לא מצליחות להצחיק. טייט טיילור הוא במאי שיש לו לא מעט קבלות על יצירת סרטים בעלי פרופיל גבוה, מ"העזרה" זוכה האוסקרים, דרך "הבחורה על הרכבת" ועד "קומו על הרגליים" – הביוגרפיה הקולנועית של ג'יימס בראון. סרטים בסוגות השונות זו מזו, מה שמגדיר אותו כבמאי ורסטילי, לא של סגנון אחד. ב"חדשות רעות" הוא מתמקם בטריטוריה של עיירות שקטות, מנומנמות ושלוות לכאורה, בהן מתחוללים מתחת לפני השטח מעשים איומים ולכל תושב כמעט יש שלדים בארון. סרטים ממודל דומה היו למשל "טווין פיקס: אש הולכת איתי", של דיוויד לינץ', "אמריקן ביוטי" של סם מנדס ו"סודות הפרברים" של ג'ורג' קלוני, על פי תסריטם של האחים כהן. אלא שהסרט הזה לא מתקרב בכלל לדגם הזה. השחקנים לא מצליחים להצחיק כאמור, התסריט ויישומו לא עובדים וכך מדובר כאן בכישלון, למרות גלריית השחקנים המגוונת.    

למועדי הקרנות         

      
"סוריבאנשי - מומביי תחת מתקפה" (הודו 2021)
אקשן. סרטו של רוהינו שטי. סוריבאנשי (אקשיי קומאר), ראש היחידה ללוחמה בטרור במשטרת מומביי, מנסה לאתר את מיקום שאריות חומרי הנפץ שנקברו באדמת מומביי לאחר פיגועי הטרור של ה-26 בנובמבר. זאת על מנת לעשות הכל כדי למנוע מתקפת טרור נוספת המתוכננת להתבצע במומביי. מסייעים לו בעבודתו השוטרים סימבה (ראנוויר סינג) וסינגהם (אג'אי דווגן). דווקא אשתו (קטרינה קאיף) מתלוננת כל הזמן שעבודתו חשובה לו יותר ממשפחתו. 145 דקות.

למועדי הקרנות         

סוריבאנשי: מומביי תחת מתקפה, תמונת יחסי ציבור






"הקרקס של טורו" (ספרד 2019)
אנימציה. סרטם של אדוארדו גונדל וויקטור מוניוס. טורו היא תרנגולת בעלת מראה לא שגרתי, שגם לא מסוגלת להטיל ביצים. המפגש שלה עם איזבל, בעלת חווה קשישה, מאפשר לה לגלות את הכשרונות החבויים בה. מתברר שהיא יכולה להבין בני אדם ולדבר איתם, וגם לשיר בקול מרהיב. איזבל, שחוששת שבני אדם אחרים ינצלו את טורו כשכשרונותיה הרבים ייחשפו, מסתירה אותה בחווה שלה. צירוף מקרים גורם לכך שטורו מתוודעת למטיאס, ילד בן עשר, ולאביו, בעל קרקס נודד. עד מהרה הופכת טורו להיות הכוכבת הראשית בקרקס ונסחפת לסדרה של הרפתקאות. 80 דקות.
 
למועדי הקרנות           
  

הקרקס של טורו, תמונת יחסי ציבור