"אתמול בלילה בסוהו" (אנגליה 2021) *****
דרמה. סרטו של אדגר רייט, על פי סיפור שחיבר. אלי (תומסין מקנזי) היא מעצבת אופנה צעירה בהתהוות בלונדון של ימינו. אמה, שהייתה מעצבת אופנה, התאבדה כשאלי הייתה ילדה. הצעירה רואה מדי פעם את רוח הרפאים של האם משתקפת אליה מתוך מראות. סבתא שלה, פגי (ריטה טאשינגהם) מעודדת אותה לבחור במה שהיא חפצה בו אך מזהירה אותה מפני הסיכונים של לונדון. אלי נוסעת מביתה הכפרי והפרובינציאלי ומגיעה לווסט-אנד, כדי ללמוד בקולג' האופנה של לונדון. שם היא לא ממש משתלבת עם בני גילה, בהם השותפה הסנובית שלה ג'וקסטה (סינוב קרלסן). רק ג'ון (מייקל אג'או), תלמיד במחזור שלה, מזדהה איתה ויהפוך לידידה הנאמן. אלי מחליטה לעבור ממעונות הסטודנטים ולגור בדירה בבעלות גב' קולינס (דיאנה ריג) הקשישה. באותו לילה היא חולמת שהיא מועברת-נשאבת אחורה בזמן לשנות ה-60. בקפה דה פריז היא מתבוננת באישה צעירה בלונדינית, סנדי (אניה טיילור ג'וי), המשתוקקת להיות זמרת במועדון. אותה סנדי פוצחת במערכת יחסים עם מנהל המקום, ג'ק (מאט סמית). לאט אבל בטוח מגלה אלי שהחיים בלונדון לא פשוטים כשזאבי העיר מנסים לעוט עליה. העולם האמיתי שלה מתערבב עם זה של שנות ה-60 ושל סנדי, ומתברר כי סודות אפלים צצים ומאיימים עליה ועל החיים החדשים שבנתה. 116 דקות.

אתמול בלילה בסוהו, תמונת יחסי ציבור


הבמאי אדגר רייט חתום על הסרט הנהדר "בייבי דרייבר", וכן על "האקסים של החברה שלי", "מת על המתים" ועוד. הוא לא במאי של סגנון או של ז'אנר אחד, ואת יצירתו מאפיינים ורסטיליות וגיוון. ב"אתמול בלילה בסוהו" הוא מגיע לטעמי לשיא חדש בעבודתו הקולנועית. בבסיס סיפור הסרט עומדת ההנחה שמי שנכנס לעולם הבידור-זוהר נחשף לסיכונים רבים. וכך אלי המגיעה ללונדון מוצאת עצמה מצד אחד לומדת את התחום בו היא חפצה, אבל מצד שני נסחפת לסיקסטיז, לעולם קסום ומפתה אך גם צופן הפתעות מסוכנות ומאיימות. והבמאי רייס מביים בתנופה קונצרט קולנועי משכר חושים. הוא מעביר אותנו הצופים בווירטואוזיות מסחררת מעולם לעולם, ממציאות לפנטזיה וחוזר חלילה, כשהכל צבעוני, ססגוני, מלא ריקודים ומוזיקה - וגם אפל, פלילי, אניגמטי ומלא מסתורין. שם הסרט הוא כשם השיר של דייב די, דוזי, ביקי, מיק אנד טיץ', מהרכבי הפופ הפופולריים של הסיקסטיז, והפסקול כולו מכיל שירים משנות ה-60 שמי שמכירם – ילקק את השפתיים. ברשימת האמנים ששיריהם לוקטו לפסקול: פיטר וגורדון, דסטי ספרינגפילד, "המחפשים", "הקינקס", "המי", סנדי שואו, בארי ראיין (ששר את "אלואיז", שם הגיבורה) ועוד ועוד. ובצד הכוכבות הצעירות והמוכשרות תומסין מקנזי ואניה טיילור ג'וי ("גמביט המלכה"), ליהק רייט גם את השחקניות הוותיקות, האיכותיות והמוערכות, טאשינגהם ("קורטוב של דבש", "ד"ר ז'יוואגו") וריג ("בשירות הוד מלכותה", "תיאטרון הדמים"), שהלכה לעומה לפני כשנה. מדובר בסרט מהפנט שיוצר, באמצעות צילום ועריכה מצוינים, עולם אשליות משכר חושים בצד ריאליזם קשוח של לונדון כעיר ללא רחמים.    

למועדי הקרנות                

"תיק קוליני" (גרמניה 2019) *****
דרמה. סרטו של מרקו קראוספיינטר, המבוסס על הרומן "פרשת קוליני" של פרדיננד פון שיראך. בראשית הסרט אנחנו רואים את פבריציו קוליני (פרנקו נרו) הקשיש נכנס למלון בברלין, עולה לסוויטת ברנדנבורג היוקרתית ורוצח באכזריות בלי סיבה נראית לעין את האנס מאייר (מנפרד זפטקה), תעשיין מכובד המתאכסן שם. עורך דין צעיר וחסר ניסיון, קספר ליינן (אליאס אמברק), מתמנה מטעם הפרקליטות הציבורית להגן עליו. זה אמור להיות תיק קל, שכן העובדות ברורות, קוליני רצח ולא מנסה להכיחש זאת. למעשה, הוא מסרב לדבר בכלל וליינן לא מצליח לדובב אותו. את צוות הקטגוריה מוביל מי שהיה המורה של ליינן, פרופסור ריקרד מאטינגר (היינר לאוטרבך). ליינן מגלה לחרדתו שהנרצח הוא לא אחר מאשר האיש שאימץ אותו והכניס אותו לביתו לאחר תאונה בה נהרגו הוריו, ובתו, עו"ד ג'ואנה מאייר (אלכסנדרה מריה לארה), שהיה לו רומן חטוף איתה בזמנו, נמנית עם צוות התביעה. ולמרות הכל עולה ליינן על ממצאים הקושרים את קוליני למאייר, שהיה קצין אס.אס בגנואה, איטליה, במלחמת העולם השנייה ורצח שם בלי אבחנה עשרות איטלקים כנקמה על הריגת חמישה חיילים גרמנים על ידי פרטיזנים. 123 דקות.

תיק קוליני, תמונת יחסי ציבור


לכאורה זוהי דרמת בית משפט, אבל היא הרבה יותר מכך. הבמאי קראוספיינטר בונה ביד אמן פאזל מורכב שיש בו תיק משפטי פשוט בו הגיבור, הפרקליט הצעיר ליינן, אמור לבצע מטלה טכנית שתביא להרשעתו של קוליני, והקולגה שלו והמורה שלו לשעבר מאטינגר ידאג לקידומו. במקביל מתברר הקשר הרגשי שיש לפרקליט הצעיר לנרצח, לבתו ולמשפחתו בכלל, בה גדל והיה בן בית. וכאשר קוליני, האדם אותו מייצג ליינן, מסרב לדבר, מצליח הפרקליט לחשוף את הקשר שלו לקורבן ויוצא לאיטליה כדי לברר את העובדות. וכאן, בעריכה מקבילה אפקטיבית מאוד, משחזר הבמאי את מה שהתרחש שם במהלך מלחמת העולם השנייה. משחקם של אמברק, נרו וכל השאר מדויק, ומהלך המשפט - בו קוליני נעתר לבסוף לבקשה להעיד, וכך נחשפות עוד ועוד עובדות לא ידועות - מרתק. הסרט הזה הוא בעצם כתב אישום חריף כנגד מערכת המשפט הגרמנית, שעשתה הכל כדי לנקות פושעי מלחמה נאציים ולא להביאם למשפט לאחר המלחמה. באופן חלקי מבוסס הסרט על פרשה שכונתה הקצב מגנואה, ולמעשה מגנה את חוק התיישנות שחוקק ב-1968 על מקרי רצח שבוצעו על ידי מפקדים זוטרים בזמן המלחמה. ספרו של פון שיראך מ-2011, עליו מבוסס הסרט כאמור, טלטל את מערכת המשפט בגרמניה וגרמה לשרת המשפטים למנות ועדה לבדיקה מחודשת של התקופה הנידונה בו. 

למועדי הקרנות            

זרים מושלמים, צילום: דויד סקורי, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ליאור אשכנזי הוא שחקן עתיר קבלות. את צעדיו הראשונים בבימוי הוא עושה בזהירות, ומנסה להלך על קרקע בטוחה. הוא בחר לעבד לעברית סרט שהנוסחה שלו כבר עבדה והוכיחה את עצמה (אם כי באיטלקית). לביים שחקנים הוא מן הסתם יודע, וזה ניכר בסרט. כל שבעת הפרוטגוניסטים עושים כאן עבודה טובה, בהדרכת אשכנזי. עד כדי כך טובה, שלמעט השימוש בשפה העברית, אי אפשר בכלל לנחש שהסרט צולם או מתרחש בארץ. כל המעטפת שלו נראית מועתקת לגמרי מהמקור - כל חלקי הדירה, הנפשות הפועלות שנעות באופן מינימליסטי לחלוטין בחלל הזה. לא בדקתי, אך לא אתפלא אם גם השוטים שנבחרו על ידי הצלם, הם כמעט אחד לאחד כמו בסרט המקורי. השאלה היא האם ברימייק המעביר סיפור של סרט איטלקי למציאות המקומית, לא היה ראוי יותר מצידו של אשכנזי והתסריטאיות שלו להתאימו יותר למציאות הישראלית ואולי אף לבצע טוויסטים מסוימים מול העלילה המקורית? אני מניח שהקהל שיגיע לבתי הקולנוע לצפות בסרט, ורבים כבר ראו את המקור שהיה להיט בארץ, יכריעו בסוגייה הזו.  

למועדי הקרנות                 
 

האי של ברגמן, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


עם כל הכבוד וההערכה להם זכה הסרט כשהוקרן בפסטיבל קאן, אני מוצא שיש משהו תמוה בעצם עשייתו. מצד אחד הוא מנסה לעורר מחדש את פולחן ההערצה לברגמן באמצעות הצגת האי שלו: הבית בו התגורר, אולם ההקרנה שלו, המקום בו צילם את "פרסונה", המיטה בה צולם "סצנות מחיי נישואין", המקום בו עמד בעבר הבית שחזיתו צולמה לסרט "מבעד לזכוכית האפלה", וכמו כן ספארי ברגמן – סיור המציג עוד ועוד אתרים בחייו וביצירתו של הבמאי השוודי הדגול. ומעבר לפן הזה, התיירותי בעיקרו, מציג הסרט את הקשר המורכב שבין כריס וטוני, את כתיבות התסריטים המקבילות שלהם, את האינטראקציה שלה עם סטודנט שוודי צעיר אותו פגשה, ואת סיפור התסריט שלה שהופך כאן למעין סרט בתוך סרט. אמנם יש בו כמה וכמה סצנות יפות, אבל אני לא מוצא קשר בין הסיפורים הללו לעלילות סרטיו של ברגמן או להשראה מהן. ככל שהוא מתקדם הוא נותר בעיקר כסרט אווירה שלי לפחות נראה סתמי למדי.  

למועדי הקרנות                 

"הקופסה השחורה" (צרפת 2021)
דרמה. סרטו של יאן גוזלן. מתייה (פייר ניני) הוא סוכן המשרד לחקירות וניתוח בטיחות התעופה אזרחית. הוא נשוי לנעמי, העובדת אף היא בתחום האווירונאוטיקה. מוטלת עליו חקירת אסון תעופה יוצא דופן: התרסקותו בהרי האלפים של מטוס חברת "אירופה איירליינס", שהיה בדרכו מדובאי לפריז. 300 איש ו-16 אנשי צוות מצאו את מותם באסון. הסיבות לאסון לא ברורות. מתייה מנתח ביסודיות את הקופסאות השחורות של המטוס ומגלה בתשדורות נתונים חשודים שגורמים לו להגיע למסקנה שערכו את ההקלטות. הוא מתחיל לחשוב על תרחיש כמעט דמיוני שהוביל להתרסקות, אבל ככל הנראה הוא היחיד שמאמין בו. 129 דקות.

למועדי הקרנות                 

הקופסה השחורה, תמונה בטדיבות פורום פילם







"היורשת"(ארה"ב 2020)
דרמה. סרטו של וון סטין. לורן מונרו (לילי קולינס) היא פרקליטת מחוז ניו-יורק. לאחר מותו הפתאומי של אביה היא מופתעת לגלות שמה שהיא מקבלת בירושה הוא סט מפתחות למקלט תת-קרקעי נסתר החבוי במתחם של המשפחה. מתברר לה שבמחסן הזה נעול וכבול גבר זר כבר שנים רבות. היא מחליטה לשמור על הגילוי בסוד, אפילו מפני אמה שלא ידעה על כך, ומנסה להבין במה דברים אמורים מבלי להרוס את משפחתה ולפגוע במערכת הבחירות הקרובה של אחיה הפוליטיקאי. אלא שמה שתגלה עלול לגרום לה ולסובבים אותה נזק בל ישוער. עם סיימון פג, קוני נילסן. 111 דקות.  
        
למועדי הקרנות                   



היורשת, תמונת יחסי ציבור