"פחד" (בולגריה 2020) ****
דרמה. סרטו של איוואילו חריסטוב. סווטלה (סווטלנה יאנצ'בה), מורה במקצועה, איבדה את מקום עבודתה כשסגרו את בית הספר בכפר בו היא חיה, שבסמוך לגבול בולגריה עם טורקיה. חיל מצב מקומי מתמודד עם זרם פליטים המסתננים למדינה דרך טורקיה כשמגמת פניהם גרמניה. סווטלה האלמנה פוקדת את קבר בעלה המנוח בקביעות ומספרת לו מה עובר עליה. באחת הפעמים בהן היא יוצאת לצייד ביער הסמוך, נתקלת סווטלה בבמבה (מייקל פלמינג) מסתנן מאפריקה, ממאלי. תחילה היא היא מתייחסת אליו באנטגוניזם ומאיימת להסגיר אותו לשלטונות. אלא שהדברים מתגלגלים כך שהיא משכנת אותו בביתה ומתברר לה שהוא רופא ובכלל אדם משכיל. הבעיה היא שתושבי הכפר, בהם איוואן (איוואן סאבוב), גבר בגיל העמידה שחושק בסווטלה והיא לא נענית לו, לא רואים בעין יפה את היחסים שנרקמים ביניהם והשד הגזעני הולך להתפרץ, ובגדול. 100 דקות.

 
פחד, תמונה באדיבות סרטי נחשון

תעשיית הקולנוע הבולגרית צנועה למדי, אם כי התברכה לאורך השנים מספר במאים מצטיינים, כמו איבן אנדונוב, חריסטו חריסטוב, ניקולה קורבוב ועוד. ויש לו אפילו זיקה אחת אלינו. ב-2014 יצא הסרט "רפסודיה בולגרית", קופרודוקציה בולגרית-ישראלית בבימוי איוואן ניצ'ב ובהשתתפות מוני מושונוב ואלכס אנסקי. במאי הסרט "פחד" איוואילו חריסטוב הוא יותר שחקן, אבל גם ביים חמישה סרטים. באמצעות טיפולו בסיפור – והוא גם מחבר התסריט – סרטו רגיש, אמפתי ונוגע ללב. הוא עוסק בין היתר בשנאת זרים ובאהבה לא שגרתית ומטיל זרקור מיוחד על נושא הסתתנות הפליטים לאירופה. הגיבורה שלו היא אלמנה המבכה את לכתו של בעלה. פיטוריה מעבודתה בבית הספר גרמו לה להיות ממורמרת וחסרת תקווה. ואז נקרה בדרכה מסתנן לא חוקי, ועוד שחור, והיא חושדת בו ומתייחסת אליו כאל פולש נתעב ומטרד לא רצוי. הקהילה הבולגרית הפרובינציאלית במקום בו מתרחשת העלילה דווקא מתייחסת בסובלנות רבה לפליטים החוצים את הגבול מטורקיה, מנסה לסייע להם ואף משכנים אותם זמנית בבית הספר שנסגר. אבל המקרה של במבה שונה. הוא שחור, מתלבש על אחת מ"נשותיהם", ועוד זו שאיוואן מפנטז עליה, ותושבי המקום רואים בו איום. ואז הגזענות מרימה ראש, וכל הדעות הקדומות מאיימות להפוך את המקום הפסטורלי לאלים. סווטלנה יאנצ'בה עושה תפקיד מצוין. בהדרכת הבמאי חריסטוב היא עוברת, בתור סווטלה, שינוי, מהכפרית הרוטנת, המחוספסת והחשדנית לאישה שנלחמת בעיקשות על זכותה לעצב את חייה כרצונה, עם הגבר בו בחרה. הבחירה של חריסטוב לצלם את הסרט בשחור-לבן מקנה לו מימד של רטרו, רוצה לומר – זה קורה בימינו אלה אבל בעיית הפליטים הייתה קיימת בשטח מאז ומעולם.              

למועדי הקרנות

"כוחו של הכלב" (אנגליה-אוסטרליה-ארה"ב-קנדה-ניו-זילנד) ****
דרמה. סרטה של ג'יין קמפיון, שעובד מרומן שחיבר תומאס סבאג'. מונטנה, 1925. פיל (בנדיקט קמברבץ') ואחיו ג'ורג' (ג'סי פלמונס) הם חוואים עשירים, בעלי אדמות ובקר. שעה שהם עושים דרכם לשוק, פוגשים השניים במסעדת "רד מיל" ברוז (קירסטן דאנסט), אלמנה שלה בן בגיל העשרה, פיטר (קודי סמית-מקפי). פיל הקשוח וקצר הרוח לועג להם ומתייחס אליהם ברשעות  שמביאה אותם לסף דמעות. דווקא אחיו ג'ורג' מתיייחס אליהם באמפתיה ולאחר זמן מה שב ומציע לה נישואין. היא ובנה חוזרים איתו לחווה המשפחתית. רוז נעזרת בממונו של ג'ורג' כדי לשלוח את בנה ללמוד רפואה. פיל משוכנע שרוז נישאה לאחיו רק בשל ממונו ומתחיל להציק לה ולפיטר ולהשפילם. כשהיא מנסה לנגן על הפסנתר הוא מפריע לה שוב ושוב, גם בעת אירוח מכובדים, ורוז בורחת לטיפה המרה מבלי שבעלה יידע על כך תחילה, ואט אט האלכוהול משתלט עליה. פיל מתחיל לראות את פיטר לפתע בעיניים אחרות, התנהגותו כלפיו הולכת ומתרככת, ובין השניים מתפתחת משיכה. 126 דקות.

כוחו של הכלב, תמונת יחסי ציבור


הבמאית הניו-זילנדית בת ה-67 ג'יין קמפיון הייתה האישה הראשונה שזכתה ב"דקל הזהב" בפסטיבל קאן, בעבור סרטה "הפסנתר" (1993) ולאחר מכן גם הראשונה שקטפה את "גלובוס הזהב" וכן את אוסקר התסריט, בעוד הסרט זוכה בשני פרסים נוספים. בין סרטיה, "מלאך אצל שולחני" (1990), "דיוקנה של גברת" (1996), "עד שייצא עשן" (1999), "תשוקה חותכת" (2003) ו"כוכב בהיר" (2009). היא גם נמנית עם ארבע נשים במאיות בלבד שזכו להיות מועמדות לאוסקר. שובה לזירת העשייה הקולנועית מקץ 12 שנים מבורך במיוחד. היא מביימת בעדינות וברגישות ו"כוחו של כלב" הוא סרט אווירה נפלא, מערבון מסוג אחר. המינוריות שלו לא מצליחה להסתיר דרמה גדולה שנוצרת בתוך משפחת האחים הבוקרים ומתפתחת לאיטה. בנדיקט קמברבץ' מעולה (בקרוב נראה אותו בעוד אחד כזה בסרט "השליח האנגלי"), וגם שאר השחקנים,  ג'סי פלמונס, קירסטן דאנסט וקודי סמית-מקפי מצוינים. האווירה המיוחדת של הסרט נבנית לא מעט בזכות עבודת הצילום המבריקה של הצלמת ארי ווגנר, ולכך מתווספת המוזיקה המקורית המרגשת ועוכרת השלווה כשצריך של ג'וני גרינווד, איש להקת "רדיוהד".  

למועדי הקרנות

משפחה מנצחת, תמונת יחסי ציבור


הכריזמה של וויל סמית בן ה-53 בהחלט מובילה את הסרט הזה. האופן הנמרץ, הדינמי והאינטנסיבי בו הוא מגלם את ריצ'רד וויליאמס הוא המתכון שהופך את "משפחה מנצחת" לסרט אטרקטיבי. אהבתי גם את סצנות הגיבוש המשפחתיות, שבנו אווירה ביתית עם פולקלור עשיר, אבל יחד עם זאת חוקי משחק ברורים של משמעת הדוקה, ששמה בראש סדר העדיפויות את פרויקט יצירת בנות שתהיינה אלופות טניס. קומפטון אל.איי הייתה שכונה קשה שהאב ריצ'רד העביר את משפחתו אליה בין היתר כדי שהבנות תתחשלנה ותצאנה קשוחות, כדי להתאים לתחרות הקשה בענף הטניס המקצועני הנשי. האב עצמו חוטף לא אחת מכות והשפלות, וגם הבנות מוטרדות, אבל המטרה הגדולה חשובה יותר מכל דבר אחר. הסרט מציג באופן די פלקטי את הסטריאוטיפים של שנות ה-90, אז קשה היה מאוד לטניסאיות שחורות להשתלב בסבבים המקצועניים של הספורט הלבן. אנחנו רואים את ריצ'רד העיקש עושה הכל כדי שזה יקרה, ואף מעביר את משפחתו לפלורידה, לעבודה עם מאמן מוביל, אבל עדיין שומר את הקלפים צמוד לחזה ויאפשר להן להתמודד רק בליגת העל של הטניסאיות. אמנם הסרט, כמתאר "מפעל החיים" של האב (שהצליח כידוע), הוא מסמך מרתק, אבל היה לי חסר בו איזשהו מהלך של תנופה וזינוק קדימה. גם הנקודה בה מסתיים הסיפור הביוגרפי יוצא הדופן הזה בעייתית מבחינתי. ציפיתי למשהו שונה. ועדיין ממליץ לצפות בסרט.        

למועדי הקרנות      

"לילה שטוף שמש" (גרמניה-נורבגיה 2021) ***
דרמה-קומדיה. סרטו של דיוויד וונדט. הצעירה פרנסס (ג'ני סלייט), ציירת מתחילה, בת למשפחה יהודייה במנהטן, חווה משבר. החבר שלה עזב אותה, הוריה עומדים להתגרש אחרי עשרות שנות נישואין, אחותה עומדת להינשא לבחור שאביה לא סובל, ותמונותיה שהוצגו בתערוכה מקומית התקבלו בקרירות, בלשון המעטה. היא מחליטה לברוח כמה שיותר רחוק, ועושה זאת כשמתברר לה שצייר דני נודע, נילס (פרידטופ שיים), מחפש אסיסטנטית למשימה בצפון נורבגיה. היא מצטרפת אליו והשניים מגיעים למקום שהטבע בו נראה יפה יותר מכל ציור. הם מתחילים לצבוע אסם, ופרנסס מתחילה לגלות את המקום, בו נמצא כפר ויקינגי קדום, בו נשמרת המסורת האתנית הזו. עד מהרה היא מגלה מתוודעת ליאשה (אלכס שארפ), אף הוא בן למשפחה יהודייה. הוא שכל את אביו, יליד רוסיה שעקר לניו-יורק, ומעוניין לממש את בקשתו האחרונה ולערוך לו הלוויה ויקינגית. איכשהו העולמות של פרנסס ויאשה מתחברים זה לזה ופרנסס מגלה מחדש את הציור, באופן שתהייה לו הרבה יותר משמעות. עם ג'יליאן אנדרסון, זאק גאליפיאנקיס, דיוויד פיימר, אליס קיבלר. 116 דקות.

לילה שטוף שמש, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

הנופים הנהדרים של צפון נורווגיה, שם השמש לא שוקעת, והתרבות הוויקינגית שמשתמרת שם, בעיקר עבור תיירים, אבל למי אכפת - מעניקים לסרט הזה אופי ואווירה, שמייחדים אותו מסתם קומדיה רומנטית. שלד הסיפור די פשוט וקלישאי: בחורה ניו-יורקית נקלעת למשבר אישי ובורחת לסוף העולם, שם היא מגלה את עצמה מחדש. עוד סרט של חיפוש עצמי, עם שחקנית קומית לא רעה בכלל, ג'ני סלייט, שסוחבת אותו על כתפיה באופן סביר. לא שהסרט מצחיק מי יודע מה. הבמאי הגרמני דייוויד וונדט מתמרן בין דרמה וקומדיה ונראה כאילו לא החליט מה הוא רוצה יותר. בסך הכל זהו סרט חביב ונטול יומרה, בעל נוסחה די סטנדרטית שעובד לא רע בסך הכל, בין היתר בזכות הלוקיישן המאוד פוטוגני, אבל לא מתעלה לגבהים.      

למועדי הקרנות         
 

"מחשמלת" (2021) **
אקשן. סרטה של טניה ווקסלר. כבר מאז היותה ילדה קטנה סבלה סנדי מהתפרצויות זעם שהסתיימו באקטים של אלימות, שבירת חפצים והתנהגות שקשה להשתלט עליה. כל סדנאות העצבים והטיפולים המדיקליים השונים לא עזרו. כאשר היא גדלה והופכת לאישה יפה מצליח הפסיכולוג ד"ר מונצ'ין (סטנלי טוצ'י) לפתח מתקן שאולי יסייע לסנדי (קייט בקינסייל), שבעייתה גורמת לה להיות אישה קטלנית. מדובר באפוד שהיא מחברת לגופה. יש בו אלקטרודות חשמליות המופעלות כל אימת שעצביה מתרופפים ומאיימים להתפרץ. וכך יכולה סנדי סוף סוף לצאת לדייט נורמלי, להכיר גבר נעים הליכות, ג'סטין (ג'יי קורטני), שלא מעלה לה את הסעיף, ואף להעביר לילה מענג במחיצתו. אבל אחרי שהם קובעים את הדייט הבא, בביתו, שם הוא אמור להכין לה ארוחה ולקדם את מערכת היחסים ביניהם, מתברר לה שהוא נרצח. סנדי לא תנוח ולא תשקוט עד שלא תעלה על זהות הרוצח ותנקום בו, אבל בדרך צפויות לה כמה הפתעות. 91 דקות.

מחשמלת, באדיבות סרטי יונייטד קינג

אקשן יש כאן ברמה סבירה, שחקנית מובילה עם קבלות (קייט בקינסייל) גם כן. אבל כשהסיפור כל כך רדוד וירוד, והסרט לא יותר מאשר פוני של טריק אחד, זה לא יכול לעבוד, ואכן לא עובד. אמנם זוהי הפקה של "מילניום", החברה ההוליוודית שבבעלות ישראלית, עם בועז דוידזון, אבי לרנר ויריב לרנר כמפיקים בפועל, אבל כמו בלא מעט מסרטיהם האקשן לא מסוגל לחפות על תסריט פח, גם לא שחקנית מליגת העל (בדרך כלל).

למועדי הקרנות      

ילדים-לכל המשפחה. סרטו של וולט בקר. הילדה אמילי (דרבי קמפ), מגיעה עם דודה, קייסי (ג'ק ווייטהול), השומר עליה בעוד אמה-אחותו מחוץ לעיר, לפינת החיות הקסומה של ברידוול (ג'ון קליז) שבסנטרל פארק. היא מגלה שם גור כלבים אדום מתוק אבל דודה אוסר עליה לאמץ אותו. בבואם הביתה מתברר לאמילי שהגור חמק לתוך תיק בית הספר שלה, ובעצם אימץ אותה. היא משכנעת את דודה שייתן לגור להישאר לילה אחד איתה. לפני שהיא נרדמת והגור, לו העניקה את השם קליפורד, בזרועותיה, היא מתפללת שהיא והוא יהיו גדולים וחזקים. כשהיא מתעוררת בבוקר קליפורד הוא ענק, גור כלבים עדיין אבל בעל מימדים עצומים. וכאן נפתחת סדרת הרפתקאות של ילדה והכלב האדום הגדול שלה, שמשגע את ניו-יורק. 96 דקות.

קליפורד הכלב האדום הגדול, תמונה באדיבות פורום פילם

אני לא מת על כלב, או כל חיה אחרת, שהמחשב יוצר והופך אותם לתואמי חיות אמיתיות בסרטים. אבל זה עדיף לאין ערוך על שימוש בחיות מאולפות, שבעצם מתעללים בהן כדי שיענו על צרכי ההפקה. טוב שזה כבר לא קורה כמעט. "קליפורד הכלב האדום הגדול", המבוסס על סדרת ספרי הילדים של נורמן ברידוול, הוא סרט מתוק להפליא, כמו קליפורד, גור הכלבים הענק. כמו שמקובל בז'אנר הזה לסיפור יש גם מוסר השכל. הנאה מובטחת לילדים ולהוריהם. 

למועדי הקרנות