"יד האלוהים" (איטליה 2021) **** וחצי

דרמה. סרטו של פאולו סורנטינו. סיפורו של פבייטו (פיליפו סקוטי), בן עשרה החי עם משפחתו בנפולי של שנות ה-80 הסוערות, שאופיינו בין היתר על ידי בואו לעיר של כוכב הכדורגל הארגנטיני הגדול דייגו ארמנדו מראדונה, שהפך למלך של נפולי. פבייטו מבלה בעיר עם חבריו, ואנחנו גם חווים את ההווי המשפחתי שלו. אביו הוא סווריו (טוני סרווילו), אמו היא מריה (תרזה ספוננג'לו), ואחיו הוא מרצ'ינו (מרלון ג'וברט). ובתמונה המשפחתית הקצת יותר רחוקה גם הדודה הסקסית פטריציה (לואיזה רניירי), שתעשה הכל כדי להיכנס להריון ואשר פבייטו מפנטז עליה. במיוחד כשהיא משתזפת בעירום מלא בכל הזדמנות שרק יש לה. הגעת מראדונה לעיר רק מעלה את האדרנלין אצל כולם שם. את האידיליה הפסטורלית למדי עומדת לקטוע טרגדיה משפחתית, שהחיים אחריה ייראו אחרת. פבייטו שואף להפוך להיות קולנוען ולעבור לרומא כדי לממש את חלומו. 130 דקות.

 
יד האלוהים, תמונת יחסי ציבור

פאולו סורנטינו הוא אחד הבמאים המוערכים באיטליה כיום. מאחוריו שורה ארוכה של סרטים נפלאים, בהם זוכה אוסקר הסרט הזר "יפה לנצח", וכן "נעורים", "זה בוודאי המקום", "האלוהי" ושלושת חלקי "לורו". הוא מטפל בנושאים שונים, מחקר התרבות האיטלקית ועד פוליטיק וסקס. לפני 20 שנה החל סורנטינו לביים ובראשית הקריירה שלו, וגם בהמשך, הוא יצר  כמה סרטים גם בנפולי. כעת הוא שב למקום על מנת להציג פנורמה מרתקת של זכרונות נעוריו מהעיר בה נולד וגדל. ניכר שזהו סרט מאוד אישי, המשרטט את דיוקנה של נפולי הממוקמת בדרום העני והמוזנח של איטליה, אבל הבמאי זוכר אותה מהאייטיז בצבעים אחרים. הוא משחזר עבורנו את מערכות היחסים בתוך משפחתו ומחוצה לה, את החשקים ומרד הנעורים התוסס והאנרגטי שלו כנער, כמו גם של בני דורו. מראדונה הוא כאן קטליזטור, מעין מצפון ומצפן של הסרט. כשהוא מגיע והופך למנצח, חלה אצל כולם התעוררות ותקווה לעתיד לבוא. זה גם סרט על קולנוע. פליני מוזכר בו לא אחת, גם הסרט "היו זמנים באמריקה", שכזכור ביים האיטלקי סרג'יו לאונה, ופבייטו גם מקבל את השיעור הראשון שלו בקולנוע מבמאי מקומי, אנטוניו קפואנו, המייעץ לו למצוא את הסיפור האישי שלו ולא לעקור לרומא. מה שמרתק במיוחד בעיניי בסרט זוהי העובדה שסורנטינו לא רק חזר למחוזות נעוריו ולמקום בו בשלה בו ההחלטה לעסוק בקולנוע, אלא שהוא מביים כמו צעיר מתלהב שעושה את יצירות הקולנוע הראשונות שלו, שיש בהן חספוס קסום. אם סרטיו האחרונים היו יהלומים קולנועיים מלוטשים, "יד האלוהים" הוא יהלום גולמי, לחלוטין לא מעובד עד הסוף, וזה מה שמלהיב בו. 

        
"השליח האנגלי" (אנגליה 2020) ****
דרמה. סרטו של דומיניק קוק, המבוסס על אירועים אמיתיים. לונדון 1960. הימים הם ימי המלחמה הקרה בין הגושים. מכתב מסתורי המגיע לסוכנות הביון הבריטית מתריע על אפשרות מוחשית לכך שחרושצ'וב ייצא להרפתקה לא אחראית שתוביל למלחמה גרעינית בין ברית המועצות וארצות המערב. המכתב נראה אמין והתחושה היא שהגיע מאדם המקורב לממשל הסובייטי. נראה כי נוצרה הזדמנות נדירה לנסות ליצור קשר עם מישהו בצד השני. מדובר באולג פנקובסקי (מרב נינידז) המוכן לסייע למערב, בתקווה להציל את העולם ממלחמה איומה שתגבה אלפי קורבנות. סוכנת סי.איי. אי צעירה, אמילי דונובן (רייצ'ל ברונסון), מחליטה להמר על איש עסקים שאינו שייך לעולם הביון. שמו גרוויל וויין (בנדיקט קמברבץ'). היא והפרטנר שלה משירות הביון הבריטי מציעים לו לטוס למוסקבה ולהתחיל לבנות קשר עסקי שעשוי להוביל להעברת סודות צבאיים למערב. גרוויל, איש משפחה סולידי, מהסס אך לבסוף מחליט להמר על ההרפתקה. ייקח לו זמן להבין למה הוא נכנס. עם ג'יימס שופילד, ולדימיר צ'ופריקוב, פרד הייג, אמה פנזינה, מריה מרינובה. 112 דקות.

השליח האנגלי, תמונת יח"צ

הצפייה בסרט הזה הייתה עבורי כמו חזרה במכונת זמן לסרטי המלחמה הקרה אלה שנעשו בזמן אמת, בעודה מאיימת לסדוק את האיזון העדין שבין הגושים. ואני מדבר על יצירות סיקסטיז מעולות כמו "תיק אפקרס סודי ביותר", "המרגל שחזר מהכפור", "השליח ממנצ'וריה". הסרט הזה שואב ללא ספק מעבודות קולנוע אלה, והוא "מחקה" אותן גם ברוחו, גם בנראטיב שלו וגם בצורניותו. ההבדל היחיד, אבל המאוד משמעותי, הוא שסרטי הריגול שציינתי, של שנות ה-60, מבוססים על יצירות ספרותיות, ואילו "השליח האנגלי" שואב את חומריו ממקרה אמיתי. בנדיקט קמברבץ', אותו ראינו לאחרונה ב"כוחו של הכלב", מצרף עוד תפקיד מרשים לרפרטואר העשיר שלו. בסרט אנחנו רואים אותו נכנס יותר ויותר לעורו של המרגל, ואט אט מאבד קשר עם עיסוקו האזרחי המקורי, איש עסקים, וגם עם אשתו והחיים שלו באנגליה. אם בתחילה הוא היה מהוסס וזהיר, הרי שבהמשך הוא מתמכר לפעילות היתר מאחורי קווי האויב, כאילו דמות סוכן הביון השתלטה על ישותו, והחליפה האמיתית של איש העסקים נעשתה קטנה עליו. דומיניק קוק מביים במדויק וברגישות הנכונה את הסרט, צבעי הספיה מעניקים לו את האווירה התקופתית  הנכונה והסיפור בכללו מתוזמן ומתוזמר היטב.          

      
"המתרגמים" (צרפת-בלגיה 2019) ***
דרמה. סרטו של רג'יס רויניסאר. אריק אנגסטרום (למברט ווילסון), מוציא לאור בעל חוש עסקי ממולח, שוכר תשעה מתרגמים בבני לאומים שונים על מנת לתרגם את הספר האחרון בטרילוגיה רבת מכר של סופר מסתורי שאיש לא רואה אותו. המו"ל מכניס את המתרגמים לשפות השונות לבונקר מפואר, ומבודד אותם מהחיים שבחוץ, כדי למנוע הדלפות של כתב היד. התשעה הם קתרינה (אולגה קורילנקו), דריו (ריקרדו סקמארצ'יו), הלן (סידס באבט קנודסן), אלכס (אלכס לאוטר), צ'ן (פרדריק צ'או), קונסטנטינוס (מנוליס מוורומטקיס), אינגריד (אנה מריה סטורם), תלמה (מריה לייטה) וג'ו (פטריק באוצ'או). כאשר עשרת העמודים הראשונים של כתב היד הסודי דולפים לרשת, משימת החלומות הופכת לסיוט. החשד הוא שהמדליף הוא אחד המתרגמים והמו"ל מוכן לעשות הכל כדי לחשוף אותו. 105 דקות.

המתרגמים, תמונת יח"צ

מדובר כאן אמנם בסיפור של שוד ספרותי, אבל הסרט הזה פועל באופן מובהק בסוגת Whodunit . כלומר, הטריטוריה הבלשית-פלילית הנגזרת מספרי אגאתה כריסטי, ארתור קונן דויל ודומיהם. הנוסחה מוכרת: אחד מבין תשעת המתרגמים הדליף חומרים לרשת, ונעשה ניסיון נואש מצידו של המו"ל תאב הבצע לאתר את המדליף. הסרט מבוים בתנופה, יוצר רושם של מפגן מתח וירטואוזי מתוזמן היטב, אבל לי הוא שידר בעיקר כאילו עושים עליי מניפולציה, כאילו עובדים עליי בלוליינות מיומנת אבל לא מקורית במיוחד. ראינו כבר סרטים דומים לזה והוא לא מחדש בהרבה. במהלך הצפייה, הרבה מהלכים בסרט נראו לי לא אמינים, ההתפתחות המהירה של האירועים השאירה אותי בשלב מסוים אדיש, ולא היה חשוב לי בכלל לדעת ידו של מי הייתה במעל. עם זאת, קשה כאמור להתעלם ממהמיומנות הטכנית של בניית הסיפור והתעלומה שבבסיסו. מבין השחקנים בולטים לטובה למברט ווילסון ואלכס לאוטר.     

"משפחת אדמס 2" (ארה"ב 2021) ***
אנימציה. סרטם של קונרד ורנון, גרג טירמן. מורטישיה וגומז מוטרדים מכך שילדיהם גדלים מהר וכבר מבריזים מארוחות משפחתיות ועסוקים רק בענייניהם האישיים. על מנת להחיות את הדינמיקה המשפחתית מחליטים ההורים לדחוס את וונסדיי, פאגסלי, הדוד פסטר ושאר בני החבורה המוזרים לתוך הקרוואן הרדוף שלהם ולצאת לחופשה משפחתית מלכדת. אלא שלפני כן מגיע אליהם עורך דין המייצג אב הטוען כי וונסדיי היא בתו, שהוחלפה בלידתה עם אחרת. כך יוצא שבמהלך החופשה המוטרפת של המשפחה ברחבי אמריקה היא נרדפת על ידי שלוחיו של האב הדורש לקבל בחזרה את וונסדיי בטענה שהיא בתו. 93 דקות.

משפחת אדמס 2 , תמונת יח"צ

סרט מונפש בהחלט סביר וראוי. הגרפיקה והאנימציה הממוחשבת יעילות, הדמויות אקסצנטריות, וכמה מהן גם ביזאריות במיוחד, בדיוק כפי שאנחנו מכירים אותן מתולדות משפחת אדמס. זו בהחלט הרפתקה שילדים יוכלו ליהנות ממנה בחופשת החנוכה.      

"הכרוניקה הצרפתית" (ארה"ב 2021)
דרמה. סרטו של ווס אנדרסון. שלושה סיפורים הקשורים לדסק החוץ הצרפתי של עיתון בדיוני בקנזס. במרכז העלילה אוסף של סיפורים שפורסמו על ידי "המשלוח הצרפתי", ואשר מתרחשים בעיירה הצרפתית הבדויה אונווי סר בלייזה. הסרט נכתב בהשראת אהבתו של אנדרסון למגזין "הניו- יורקר" ודמויות ואירועים אחדים בו מבוססים על דמויות ואירועים מתולדות המגזין. אחד הסיפורים מתמקד במחאת הסטודנטים במאי 1968, בהשראת כתבתו של מאוויס גלאנט. סיפור  נוסף מבוסס על "ימי דובין", כתבה בת שישה חלקים ב"הניו-יורקר" על סוחר האמנות לורד דובין. עם בניסיו דל טורו, אדריאן ברודי, טילדה סווינטון, לאה סדו, פרנסיס מקדורמנד, טימותי שאלמה, לינה קודרי, ג'פרי רייט, מתייה אמלריק, ביל מארי, אוון ווילסון, אלכסנדר דספלה, סטיבן פארק. 103 דקות.

הכרוניקה הצרפתית, תמונת יח"צ

"לשיר 2" (ארה"ב 2021)
אנימציה. סרטו של גארת ג'נינגס. באסטר מון וחבריו השחקנים מנסים לקדם מופע חדש בתיאטרון מגדלי הקריסטל בעיר רדשור הזוהרת. אבל מאחר שאין להם קשרים, באסטר וחבריו מתגנבים למשרדי התיאטרון ונרדפים על ידי הזאב איל ההון האכזרי ג'ימי קריסטל. החבורה הוגה רעיון, להביא את  כוכב הרוק האגדי האריה קליי קאלוויי למופע שלהם. באסטר יוצא למסע על מנת למצוא את קליי המבודד ולשכנע אותו לחזור לבמה. 112 דקות.

לשיר 2, תמונת יח"צ