"ספיידרמן: אין דרך הביתה" (ארה"ב 2021) *****

פנטזיה. סרטו של ג'ון וואטס. בעקבות אירועי "רחוק מהבית" משתנים חייו של פיטר פארקר (טום הולאנד) והמוניטין שביסס לעצמו כגיבור העל השכונתי החביב מתהפכים. זאת לאחר שזהותו נחשפת על ידי  מיסטריו. פארקר אחוז הייאוש מבקש מסטיבן סטריינג' (בנדיקט קמברבץ') להטיל לחש שיחזיר את הגלגל לקדמותו, אך עד מהרה הוא מגלה כי הלחש השתבש ויצר קרע ביקומים המרובים. הדבר אפשר לאויביו השונים של ספיידרמן מיקומים אלטרנטיביים- לחדור לעולמו. מדובר באוטו אוקטביוס (אלפרד מולינה), מקס דילון (ג'יימי פוקס) ונורמן אוסבורן (ווילם דפו). כעת יהיה על ספיידרמן להיאבק בהם בקרב שיכריע לא רק את עתידו ועתיד עולמו, אלא גם את עתידם של היקומים המרובים. הוא גם עלול לאבד את אהובתו MJ (זנדאיה) ומעריצו-חברו נד לידס (ג'ייקוב בטאלון). עם מריסה טומיי, ג'ון פוורו, בנדיקט וונג, טוני רבולורי. 150 דקות.

ספיידרמן: אין דרך הביתה


מולטיוורס – ריבוי יקומים. זה שם המשחק כאן. לא רק, אבל זה השובר שיוויון שמספק לסרט סדרה של הפתעות שאי אפשר לדבר עליהן, מחשש ליצירת ספוילרים. אציין שוב שאני רחוק מלהיות גיק של סרטים מבוססי קומיקס, ולכן בהקרנה המוקדמת של הסרט בה נכחתי את רבים מהקודים שגרמו התרגשות גדולה לקהל – פועל יוצא של ידע מוקדם וזיקה לדברים שהופיעו בסרטים קודמים בז'אנר - לא ממש הכרתי. ועדיין, זהו סרט מרהיב (צולם באיסלנד), סוחף ומהנה, בעל אפקטים מיוחדים מרשימים ועלילה מרתקת בה אירוע רודף אירוע. וכמובן קאסט מהסרטים, שכולל את בנדיקט קמברבץ', ווילם דפו, ג'יימי פוקס, אלפרד מולינה ומריסה טומיי, ובתפקידים הראשיים טום הולאנד וזנדאיה המהפנטים. אין ספק שזהו אירוע קולנועי מלהיב שידובר בו רבות ואשר יעשה קופה ענקית. אפשר ללמוד מהחבר'ה של מרוול איך יוצרים באז והייפ לסרט הרבה לפני יציאתו – וכאשר הוא מתפוצץ לבסוף,  ההבטחה מתממשת במלואה.

"מישהו יאהב מישהו" (ישראל 2021) ****

דרמה. סרטה של הדס בן ארויה. דני (הדר כץ) מגיעה למסיבה ומחפשת אחר מקס (לייב לוין) על מנת לגלות לו שהיא בהריון ממנו. להפתעתה היא מגלה שהוא בזוגיות חדשה עם אבישג (אלישבע וייל). מקס ובת זוגו החדשה מנסים להגשים פנטזיה מינית של אבישג, אבל מימושה לא בדיוק עונה על הציפיות. דרור (יואב הייט) המבוגר נבהל לגלות את הדוגווקרית שלו, אבישג, ישנה במיטתו. היא יוזמת מגע אינטימי איתו ובין השניים מתפתחת קרבה לא צפויה. סרט בשלושה פרקים המציגים צעירים בטוחים בעצמם המוכנים לנסות כל דבר, אבל לא מסוגלים לחזות כיצד החוויות הללו ישפיעו עליהם. השאלה היא מה מסתתר מאחורי החזות הליברלית הזו שהם עוטים על עצמם והם באיזשהו מקום בעולמם מסתתרת אהבה אמיתית 89 דקות.

מישהו יאהב מישהו, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


"מישהו יאהב מישהו" זו שורה בשיר "זה מכבר" שאת מילותיו חיברה המשוררת לאה גולדברג והלחין וביצע מתי כספי בשנות ה-70. מילות השיר, המושמע בסרט, הולכות ככה: "זה מכבר אין איש מחכה לי שם/ ואם אין ים, הרי אין גם ספינה/ הדרך קצרה. החוג צומצם/ ובכן מה?/ עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה/ אחרי מותי עוד יהיה משהו בעולם/ מישהו יאהב מישהו. מישהו ישנא/ הדרך קצרה. החשבון לא הושלם/ ובכן מה?/ עוד שבוע, עוד חודש, עוד שנה".

טקסט נוגע המביע בדידות וכמיהה לקשר אמיתי. וזה בדיוק מה שמחפשת גיבורת הסרט, אבישג (שם של פעם. האם יש קשר בין בחירת הבמאית בו ובין שיר הפארודיה של אריק איינשטיין: "אבישג, אבישג, אני רואה לך הכל..."?). הסרט נפתח עם דני, אותה מגלמת הדר כץ, ובשיחת בנות במסיבה על הריון והפלות. הסצנה הזו מספקת הצצה לעולמם של הצעירים היום ולשפתם האותנטית. מכאן עוברת הבמאית הדס בן ארויה לאבישג ומציגה לנו את התנהגות הצעירים במיטה. את גחמותיהם ואת הפנטזיות שהם משתוקקים לממש. ואת שני הדברים היא עושה בכישרון רב, כשסצנות המין שלה ריאליסטיות, נועזות ולא משאירות כמעט מקום לדמיון. אפילו יותר ממה שהראתה לנו בסרטה הראשון, "אנשים שהם לא אני", בכיכובה. בן ארויה עוסקת ביחסים, באינטימיות ובסקס - בדרכה המיוחדת. אבישג מנסה, ואולי מאתגרת את עצמה, בקשר עם המבוגר שאת כלבתו היא מוציאה לטיולים. היא מושכת פיזית. עליו קשה לומר את זה, אבל היא טוענת שהיא נמשכת אליו. האם כל אחד יכול לאהוב כל אחד? ”מישהו יאהב מישהו" הוא סרט תל-אביבי בטעם של פעם. עם דירות ישנות. עם חצרות ורחובות ישנים. עם גינות כלבים. ויש בו גם צוהר לקוסמוס בו חיים הצעירים היום. הגיבורה אבישג משתמשת בסלולר שלה כדי לצפות באודישן הראשון של עדן בן זקן ב"אקס פקטור", שם ביצעה את " Hurt ", של כריסטינה אגילרה. אחר כך, בסצנה יותר מחויכת, היא מוצאת בנייד שלה מדריך הפעלה לפטיפון הישן שיש בביתו של דרור, והיא לומדת איך שמים תקליט ומניחים עליו את המחט. "מישהו יאהב מישהו" הוא סרט רזה ומינימליסטי, מסקרן ובעל אניגמות, שבדרכו מנסה גם לגשר בין דורות, ומותיר הרבה חומר למחשבה.  

 
  
"בשם האח" (קנדה 2019) ****

דרמה. סרטה של סופי דראספ, עיבוד מודרני ל"אנטיגונה", טרגדיה היוונית הקלאסית של סופוקלס. לאחר שאחד מאחיה נהרג מיריות אנשי משטרה, ואח אחר נעצר ונשלח לכלא, אנטיגונה (נהימה ריצ'י), בת למשפחת פליטים מאלג'יריה, סטודנטית מצטיינת, רוקחת תוכנית מבריקה ואלטרואיסטית כדי לחלצו מהכלא. ברור לכולם שהאח, פוליניק (ראוואד אל זיין), נעצר על לא עוול בכפו. אנטיגונה עושה זאת בפשטות מתוחכמת למערימה על החוק, אלא שעקב כך החבל הולך ומתהדק סביב צווארה ועליה להיות חזקה ולא להישבר מול רשויות החוק. היא מסרבת להתפשר, דסקה בחוש הצדק שלה וסוחפת רבים לתמוך במאבקה, ברשתות החברתיות ובמחאות צבעוניות. היא מעודדת גם מתמיכתו הגורפת בה של הימון (אנטואן רסרוצ'רס), חבר ללימודים שהפך לבן זוגה. 109 דקות.

בשם האח, תמונת יחסי ציבור

כפי שאני חוויתי את הסרט, הקשר שלו לטרגדיה היוונית "אנטיגונה" רופף למדי, אף שכך הוא נקרא רשמית וזהו גם שם הגיבורה. מדובר בעצם בסיפור טיפוסי של פליטים-מהגרים, מאלג'יר במקרה זה, בסלאמס של עיר קנדית. לא מעטים מהצעירים, בני הדור השני, מוצאים עצמם בעיסוקים מפוקפקים שונים, על גבול הפלילי. הבמאית סופי דראספ מאפיינת באופן אותנטי את המרחב בו חיה משפחת המהגרים, כולל הפולקלור האתני, בהובלת הסבתא מנסי (רשידה אוסדה) הדומיננטית שמובילה את השבט המשפחתי והיא גם הגשר בין השורשים באלג'יר לקהילה שלהם בקנדה. אלא שהגזענות הממסדית כנגד מהגרים, מצפון אפריקה ובכלל, שוב מרימה ראש והכרוניקה ידועה מראש: נער נשלח לכלא אף שאינו אשם בדבר. האחות אנטיגונה, שיש לה הרבה מה להפסיד, בהיותה סטודנטית מצטיינת, נרתמת לעזרתו תוך שהיא מסכנת את עצמה וחירותה. משחקה של נהימה ריצ'י מצוין, ובעיקר בזכותה מוצג כאן פרופיל כואב של אוכלוסיה מדוכאת ומושפלת, שאין לה כמעט סיכוי לצאת מהמצב בו היא נתונה. ואת הריאליזם הזה מבטאת הבמאית באמצעים חברתיים-תרבותיים שונים, בהם מוזיקה אתנית ואמנות רחוב יצירתית, היפ-הופ וגראפיטי. השחקנית הראשית נהימה ריצ'י עושה תפקיד נהדר, מחזיקה את הסרט על כתפיה, וזהו בסך הכל סרטה השני.   

 
   
"הבת האפלה" (ארה"ב 2021)דרמה.

 סרטה של מגי ג'ילנהול. לדה (אוליביה קולמן) היא אישה בגיל העמידה מסורה לעבודתה כמורה לאנגלית ולשתי בנותיה. כאשר הבנות עוזבות את הבית על מנת לחיות עם אביהן בקנדה, לדה בטוחה שנכונה לה תקופה של בדידות וגעגועים. אלא שבמקום זאת היא חשה, למבוכתה, שחרור וכי חייה נעשו קלים וזורמים יותר. היא מחליטה לצאעת לנופש על חוף הים של עיר קטנה בדרום איטליה. אבל לאחר מספר ימים שקטים ורגועים פוגשת לדה משפחה נפוליטנית גסה ורעשנית שבין חבריה פרופסור הארדי (פיטר סארסגארד), נינה (דקוטה ג'ונסון) ולייל (אד האריס). התנהלותם התזזיתית והלעיתים מאיימת גורמת לה חוסר שקט. אירוע חסר משמעות לכאורה מחזיר את לדה לזכרונות קשים על הבחירות הלא קונבנציונליות שקיבלה כאם צעירה (ג'סי באקלי) והתוצאות שלהן עבורה ועבור משפחתה. המודעות המחודשת שלה לעצמה ולמעשים שלה בעבר, גורמת לה לעימות מחודש עם עברה הטעון. עם אד הריס, דקוטה ג'ונסון, ג'סי באקלי, פיטר סארסגארד. 121 דקות. 

הבת האפלה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

 

   
"אלין" (ארה"ב 2020)

דרמה. סרטה של ואלרי למרסייה. קוויבק. סוף שנות ה-60. לסילבט ואנגלומרד נולד עוד ילד, בת, מספר 14 במניין ילדיהם. המוזיקה זורמת בעורקי בני משפחת דיון וכשאלין (ואלרי למרסייה) גדלה מתברר כי ניחנה בקול זהב. כאשר המפיק המוזיקלי גאי-קלוד קאמאר (סילביאן מרסל) שמע את קולה, רק מחשבה אחת התנחלה במוחו: איך להפוך את הצעירה המוכשרת הזו לזמרת הגדולה בעולם. בתמיכת המשפחה ובזכות הכישרונות של שניהם, עתידה המבטיח של הזמרת המחוננת נכתב פרק אחר פרק. 128 דקות.


אלין, תמונה באדיבות פורום פילם