"אין רשע בעולם" (אירן 2020) **** וחצי

דרמה. סרטו של מוחמד רסולוף. ארבעה סיפורים הבוחנים בדרכים שונות את עונש המוות הנהוג באיראן והשלכותיו על אלה הנאלצים לבצעו. בראשון זהו סיפור של גבר שעיסוקו המצמרר מאפשר למשפחתו, בת המעמד הבינוני, לנהל חיי נוחות. בסיפור השני מתואר סיפורו של חייל צעיר המועבר ליחידה העוסקת בהוצאות להורג בכלא. הוא יעשה הכל כדי להימנע מכך, יעבור על החוק והדבר עלול לעלות לו ביוקר. הסיפור השלישי עוסק בפגישת איחוד מרגשת בין זוג אוהבים, אלא שסיפור רקע קשה הקשור אף הוא בהוצאה להורג מעיב ומטיל צל כבד על הפרשה. הסיפור הרביעי מגולל את סיפורה של סטודנטית לרפואה שלמדה בחו"ל השבה לאיראן למשפחת דודה ומתברר לה כי הסתירו ממנה סוד משפחתי נורא. 150 דקות.

למועדי הקרנה

מוחמד רסולוף הוא יוצר קולנוע אמיץ. קשה לשלטונות באיראן להשתיק את קולו הייחודי ואת הביקורת שלו. בשנת 2017 הוא הציג בפסטיבל קאן את סרטו "אדם של יושרה", ונענש במדינתו על כך בשנת מאסר. וכאשר סרטו הבא, הביקורתי אף הוא, "אין רשע בעולם", זכה בפרס דב הזהב בפסטיבל ברלין 2020, נאסר עליו להגיע לשם כדי לקבל את הפסלון. הסרט - בעל השם המאוד אירוני - מגולל ארבעה סיפורי מוסר שלושה מהם משרטטים מציאות קפקאית, בלתי אפשרית, של איראנים המתפרנסים מהוצאה להורג, או מחויבים לעשות זאת במסגרת שירותם הצבאי. ועדיין, בכל הסרטים ניכרת השאיפה של הגיבורים להיאחז באנושיות, לשאוף לנורמאליות ולבטא מחאה שקטה נגד הדיכוי שנכפה עליהם, המחייב אותם לקחת חיים של אחרים. מאוד התחברתי לסיפור השני: חייל צעיר המשרת בכלא ביחידת הוצאה להורג, רוקם תוכניות רומנטיות אופטימיות עם חברתו בטלפון. וככל שהולך וקרב הרגע בו ייאלץ להוציא להורג לראשונה מישהו, הוא נעשה יותר ויותר נחוש למצוא דרך להתחמק מהמטלה המעיקה. וגם הסיפור השלישי, בו מגיע גבר צעיר המשרת בצבא לבית החברה שלו, על מנת להציע לה נישואין. אבל אז מתברר לו שלא מדעת הוא ביצע מעשה בלתי נסלח, שפגע בה ובמשפחתה. גם שני הסיפורים האחרים מציגים דמויות הנמצאות בסיטואציות ממולכדות. בשורה התחתונה, ללא שמץ של פחד היוצר רסולוף קורא תיגר ב"אין רשע בעולם" על מנהיגי ארצו הקיצוניים, על שלטון הפחד שהם מחילים על אזרחיהם ובעיקר על עונש המוות (על פי דו"ח אמנסטי איראן הייתה ב-2017 שיאנית ההוצאות להורג של אזרחיה). במאים איראניים מצליחים אחרים, כמו אסגר פרהדי, סעיד רוסטי ומג'יד מג'ידי, הם הרבה פחות פוליטיים והרבה יותר חברתיים ממנו, אבל מצליחים לא פחות ממנו לגרום לכך שסרטיהם יהיו אטרקטיביים במערב. עבורי, רסולוף הוא יוצר קולנוע מרתק יותר, בין היתר בזכות העובדה שהוא לא מהסס להעביר ביקורת קשה על השולטים בארצו ואף לשלם על כך מחירים. כמו גיבורי "אין רשע בעולם".   


                       

"בלפסט" (אנגליה 2021) ***

דרמה. סרטו של קנת בראנה. באדי (ג'אד היל) הוא ילד הגדל עם משפחתו בבלפסט, צפון אירלנד, בשנות ה-60. יש לו אח גדול, וויל (לואיס מקאסקי), אם עקרת בית דינמית ופעלתנית (קייטריונה באלפה), אב (ג'יימי דורנן), סבתא (ג'ודי דנץ') וסבא (קיארן הינדס), המסייע לו בלימודי המתמטיקה  האב נעדר תכפות מהבית, בשל עבודתו בענף הבניין בלונדון, וזאת בשל הצורך להחזיר חובות שצבר. על רקע זה יש לו חיכוכים עם אשתו. יש לבאדי ילדות מאושרת, שכוללת משחקים עם החברים, לימודים, בהם הוא מצטיין, ואפילו ילדה בת כיתתו, קתרין (אוליב טננט) שהוא מחפש את קרבתה. אבל כל האידיליה הזו נסדקת ומתערערת כשמתחילה היריבות בין הפרוטסטנטים והקתולים, שעד מהרה הופת אלימה ומצליחה להפריד אפילו בין שכנים וחברים באותה השכונה עצמה. משפחתו של באדי פרוטסטנטית ואילו של קתרין קתולית. כאשר אביו ואמו של באדי מחליטים שהדבר הנכון לעשות הוא לעזוב את בלפסט ולעבור לאנגליה, לבו של באדי כמעט נשבר. 98 דקות.

למועדי הקרנה

בלפסט, תמונת יחסי ציבור


עלילת הסרט מבוססת על זכרונותיו של הבמאי קנת בראנה, יליד בלפסט שנולד וגדל שם בשנות ה-60, וקל מאוד לזהות אותו כבאדי (משחק נהדר של הילד ג'אד היל, בהופעתו הקולנועית הראשונה). אבל אתייחס תחילה לשני מרכיבים טכניים. זה הסרט השני בסך הכל ברפטואר הבימוי של בראנה שהופק בדיגיטל ולא בפילם (הקודם היה All is True , מ-2018). עד אז הוא נהג לצלם את סרטיו בפילם, ב-35 או ב-65 מ"מ. וכן, כמעט לא נעשה שימוש בתאורה בצילום הסרט. רובו ככולו צולם באור טבעי, כולל סצנות הפנים. וכל זאת בשל תקציב מצומצם, משום שההפקה התנהלה בתקופת הקורונה. אבל אלה אינן הבעיות העיקריות של "בלפסט".

יש בסרט משהו מוליך שולל ומטעה. מצד אחד, הוא מחזיר לחיים בשחור-לבן מסוגנן את האווירה ברחובות העיר הגדולה שבצפון אירלנד, כשהוא מתמקד במספר בלוקים מצומצם בהם גרים יחד פרוטסטנטים וקתולים, שחיו באחווה אידילית עד שלפתע הפכו לאויבים מרים. יש לא מעט בעיות תמוהות בבימוי. למשל, סצנות שנחתכות לפני שהן מגיעות למיצוי. אקספוזיציית שטח בעייתית, בלתי מפוענחת. לא ברור איך ומהיכן מתחילות המהומות בין הצדדים, הפרוטסטנטי והקתולי. גם אם כוונתו של בראנה הייתה ליצור בלבול ולא לאפשר איפיון מדויק של מקור המאבק המתפתח בעיר, מי נגד מי ולמה שכנים פרוטנסטנטים וקתולים הופכים פתאום לאויבים – הוא החטיא את המטרה. הסרט סובל מחוסר פוקוס ומחוסר רצינות. הישענותו של בראנה על נוסטלגיה והתמקדותו כמעט אך ורק במשובות הילדות ותחילת ההתבגרות של באדי בן התשע (הדיון בשאר הסוגיות המשפחתיות - ההכלכליות, התעסוקתיות ועניין ההגירה לממלכה - שטחי מאוד). לכן לא מתאפשרת כאן התעמקות בבעיות האמיתיות שהקונפליקט העיקש בצפון אירלנד עסק בהן והוביל לשפיכות דמים נוראה בין הצדדים היריבים. הסרט מתרחש בשנה הראשונה של הקונפליקט, 1969 הסוערת בכלל בעולם. חבל שבראנה לא ממש ירד לעומקם של עניינים, כי במקומות האלה הסרט פשוט הולך ובורח לו מהידיים.

דרמה-קומדיה. סרטו של בן לוין. מילי (דניאל מקדונלד) היא עובדת צעירה אך מבריקה בחברת השקעות בלונדון. צפוי לה עתיד מזהיר בתחומה, ויש לה בחברה גם בן זוג, צ'רלי (שאזאד לטיף), שמערכת היחסים ביניהם חמה ואוהבת. ולמרות הכל מילי אוהבת אופרות, יודעת לשיר אותן, כחובבת, ומחליטה שזה מה שצופן לה העתיד. בניגוד מוחלט לעצות שהיא מקבלת מכל עבר, מחליטה הצעירה נחושה להתפטר מהחברה ופונה למורה נודעת לזמרת אופרה, מייגן ג'ופרי-בישופ (ג'ואנה לאמלי), ומבקשת ללמוד אצלה. מקום משכנה של זו באזור כפרי בסקוטלנד. מילי עושה את דרכה לשם, נבחנת על ידה ומתקבלת. מייגן אמנם היא טיפוס נרגז ונרגן, אבל מילי מוכנה לספוג הכל ובלבד שתוכל להתמודד בתחרות " זמר בעל שם" בתקווה לזכות בה. היא פוגשת במקום את מקס (יו סקינר), תלמיד של מייגן זה חמש שנים, שעד עתה לא הצליח לזכות באותו תואר נכסף. 104 דקות.

למועדי הקרנה

להתאהב בפיגארו, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג



הסרט "להתאהב בפיגארו" מספק את המנה השבועית של מה שאנחנו נוהגים לכנות "קראוד פליזר" או "פיל גוד מובי". זה סרט שנעים להתענג עליו, במקרה הזה גם אם לא ממש מתים על אופרה, כמוני. נכון שכמעט הכל צפוי כאן, אבל מאחר שאנחנו באווירה בריטית, של לונדון וסקוטלנד, הקומדיה הזו יותר אותנטית ופחות קיטשית מהמוצרים האמריקניים מהסוג הזה. אולי אוסף הכישרונות בני כל מיני לאומים תרם להצלחת הפרויקט. חתום עליו בן לוין, במאי פולני במוצאו, בן 75, שהיגר לאוסטרליה בסוף שנות ה-40 ופצח בקריירת בימוי ענפה, בעיקר בטלוויזיונית, אך גם בקולנוע, באוסטרליה, אנגליה וארה"ב. ויש לנו כאן בתפקיד הראשי את השחקנית הסימפטית דניאל מקדונלד, אוסטרלית במקור שהחלה את הקריירה שלה בלוס-אנג'לס ובין היתר נהנה מכישוריה גם מיודענו גיא נתיב שליהק אותה לסרטו הקצר "סקין", זוכה האוסקר. ולא נשכח את ג'ואנה לאמלי הנהדרת, יחידת קשמיר, הודו, להורים בריטיים, שעשתה ועדיין עושה קריירה מפוארת באנגליה, בטלוויזיה ובקולנוע. היא נראתה בין היתר ב"שירלי ולנטיין", "רווק פלוס ילד", "יורוטריפ", "ללכת בדרכיה" ו"אהבה מריקוד ראשון". ויש את הצלע השלישית, יו סקינר, יליד לונדון, המופיע לא מעט בטלוויזיה ובקולנוע ראינו אותו במיוזיקלס "עלובי החיים" ו " מאמא מיה 2". "להתאהב בפיגארו" הוא סרט שבהחלט ניתן להנות ממנו.

"אין ברירה אחרת" (ארה"ב 2020) * וחצי

מתח-אקשן. סרטו של מאט אסקנדרי. ריץ' (צ'אד מייקל מוריי), רופא צעיר, כשל בטיפול בחולה, מה שגרם לו למשבר מקצועי ואישי. הוא נאלץ לעזוב את בית החולים בו עבד ולעבור לגור עם משפחתו בבית אביו, פרנק (ברוס וויליס), שריף לשעבר בעיירה קטנה. הוא עובד במרפאה המקומית, בתפקיד שאינו לרוחו. באחד הערבים, שוד מזוין של זוג אחים מסתבך. אחד מהם, מתיאס (טיילר ג'ון אולסון), נורה, זאת לאחר שאחיו הפסיכופת, ג'יימי (שיאה באקנר), פתח באש בחנות נוחות והרג שני אנשים. האחים הקרימינלים מחפשים עזרה רפואית דיסקרטית. הם קולטים את הרופא יוצא ממקום עבודתו, עוקבים אחריו, משתלטים על בית החווה המבודד בו הם גרים ומאלצים אותו לסייע להם. אביו, שריף בדימוס כאמור, מגלה עד כמה הפולשים אלימים ועד כמה ילכו רחוק כדי להציל את עצמם, ומבין שעליו לנקוט בפעולה שאם תצליח – תציל את משפחתו. 90 דקות.

למועדי הקרנה

אין בררה אחרת, תמונת יחסי ציבור


הערה למפיץ הסרט: אין בעברית תקנית "ברירה אחרת". המילה ברירה כבר צופנת בחובה שתי אפשרויות. ובכלל, למה לסרט שבמקור נקרא " Survive the Night ", אי אפשר לתת בעברית את השם: "לשרוד את הלילה"? מה, הוא פחות אטרקטיבי מהשם שהמפיץ בחר בו?! לחלוטין לא! בכל אופן, הדיון על השם אפקטיבי יותר מעיסוק בסרט עצמו. מדובר במותחן ירוד שהתסריט שלו כל כך שטחי ורדוד, עד שהוא מאפשר לשני אחים, שאחד מהם פסיכופת רוצח עם קבלות, להשתולל כאוות נפשם ולהשתלט על משפחה של רופא צעיר החי עם הוריו בביתם. אין כל היגיון בהתנהלות הסרט, שחקניו, האנונימיים ברובם, עושים כמיטב יכולתם, אבל זה ממש לא מספיק כשתסריט עלוב כזה עומד לרשותם. וכקישוט שאולי ימכור את הסרט נבחר ברוס וויליס. והוא אפילו לא בתפקיד הראשי. כבר לא מעט שנים שבחירות התסריטים שלו בעייתיות מאוד, שלא לומר כושלות. לא ברור האם הוא ויתר על השתתפות בסרטים טובים ולוקח מכל הבא ליד, או שהוא כבר באמת לא יודע להבחין בין תסריט טוב לרע. כך או כך, זה ממש לא נראה מבטיח. כדאי לו להתעשת מהר. 


           

"הספירה לאחור" (ארה"ב 2022)

בדיוני. סרטו של רולנד אמריק. מצב חירום אמור להשתרר על כדור הארץ, לאחר שהירח מוסט ממסלולו ונמצא במסלול התנגשות עם עולמנו. ג'ו (האלי ברי), מנהלת נאס"א ואסטרונאוטית לשעבר, בטוחה שיש לה פיתרון למצב שבעקבותיו עלול כדור הארץ להיות מושמד בתוך מספר שבועות. אלא שרק אסטרונאוט אחד מעברה, בריאן (פטריק ווילסון) ואיש הקונספירציות קיי.סי האוזמן (ג'ון ברדלי) מאמינים לה וביכולתה לפתור את המשבר. עם דונלד סאתרלנד, מייקל פנה, צ'ארלי פלמר, קלי יו. 130 דקות.

למועדי הקרנה


הספירה לאחור, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג