"הנה אנחנו", דרמה. סרטו של ניר ברגמן. "אנצ'רטד", אקשן. סרטו של רובן פליישר ועוד
"הנה אנחנו" (ישראל 2020)
*****
דרמה. סרטו של ניר ברגמן, שאת תסריטו כתבה דנה אידיסיס. אהרון (שי אביבי) מגדל את בנו אורי (נועם אימבר), בעל הצרכים המיוחדים, למעשה נער על הספקטרום האוטיסטי, בעל תפקוד גבוה. אהרון דואג לגונן על בנו מפני העולם החיצון, שעלול ליצור אצלו חרדות והפרעות. החיים שלהם הרמוניים ומלאי חוויות, עד שבשלב מסוים מתערבת אמו של אורי, תמרה (סמדר וולפמן), החיה בנפרד מאהרון, ומתחילה ללחוץ על העברתו למוסד המיומן בטיפול בנערים מסוגו. אלא שאהרון חושב שאורי עדיין אינו מוכן לכך, ולמען האמת גם הוא עצמו לא. ולכן, הנסיעה שלהם ברכבת למקום בו נמצא המוסד, משנה כיוון לטיול ספונטני בדרום הארץ. השניים קופצים לביקור אצל אפי (אפרת בן צור), חברתו לשעבר של אהרון, ומשם מדרימים לאילת, כדי לספוג יחד מנה של חוויות משותפות, אחרונות אולי. תמרה, שמבינה כי תוכניותיהם השתנו והם לא יגיעו למוסד כפי שתוכנן, מפעילה כצפוי צו חיפוש אחריהם. 94 דקות.
הנה אנחנו, צילום: שי גולדמן
לפני שנתיים, כש"אסיה" זכה בפרס אופיר כסרט הטוב ביותר, קטף "הנה אנחנו" פרסים חשובים נוספים: הבמאי הטוב ביותר (ניר ברגמן), התסריט (דנה אידיסיס), השחקן הראשי (שי אביבי) ושחקן המשנה (נועם אימבר). והאזכור הזה נועד על מנת לתמרץ אנשים ללכת לצפות בסרט הנפלא הזה, שהחשש המלווה היום בנוגע לסיכויי הצלחתו ליווה גם את "אסיה", כשיצא, ולא זכה להיענות שהגיעה לו מצד הצופים. והכל כמובן בגלל שאנחנו עדיין תחת השפעת הפנדמיה והקהל לא רץ לבתי הקולנוע ("לשחרר את שולי" היה בהחלט חריג, כשדיבר לפלח קהל שפוט, רחב מאוד מתברר). סביר מאוד להניח של"הנה אנחנו" יגיע קהל אחר. בתקווה שיגיע אף הוא בהמוניו.
סרט זה מצטרף לעבודותיו הקולנועיות המצוינות הקודמות של ברגמן: "כנפיים שבורות", "הדקדוק הפנימי", "יונה", "להציל את נטע". הליהוק שלו מצוין. שי אביבי ונועם אמבר כובשים את המסך. הסיפור של אידיסיס (הסדרה "על הספקטרום", "סרט בר מצווה") בא ממקום פנימי אמיתי, שמעביר למסך בעצם (לא אחת-לאחת כמו שנהוג לומר) את מערכת היחסים שבין אביה ואחיה האוטיסט. היא כבר נגעה בנושא הזה, הקרוב ללבה, ונראה כי כאן ההתנסות הזו מגיעה לשיא חדש כשהיא פוגשת במאי מסוגו של ברגמן. אין לו זיקה ישירה לעולם בעלי הצרכים המיוחדים, כך שהוא בעצם יצר סרט אישי מאוד על יחסי אב ובנו. פשוט כך. יש את החיבור האינסטינקטיבי ביניהם. יש את העליות והמורדות לאורך הדרך. יש את הקושי של שניהם להבין שהם הולכים להיפרד, כי שלבי הילדות והחניכה הסתיימו. ויש כמובן את הקושי הנוסף, האוטיזם, שהוא לא פחות ולא יותר מקושי נוסף, שווה ערך לאחרים. הקונפליקט הבסיסי, שנכתב על ידי אידיסיס, אומץ בחום על ידי ברגמן, שקודם לכן כתב בעצמו את תסריטי עבודותיו הקולנועיות וכאן התמסר לחלוטין לשותפה שוות משקל, שכתבה לו והוא "רק" ביים, סרט שנראה לגמרי כל-כולו שלו. הבחירה בשי אביבי ובנועם אימבר היא לא פחות ממושלמת לפרויקט הזה. השניים נראים ומתנהגים כמו אב ובנו טבעיים ועבודת הבמאי איתם מעולה.
"אנצ'רטד" (ארה"ב 2022) ****
אקשן. סרטו של רובן פליישר, המבוסס על משחק המחשב הפופולרי של סוני פלייסטיישן. נייתן דרייק (טום הולנד), צעיר מוכשר בעל חכמת רחוב, מתפתה להצטרף להרפתקה מסעירה. הוא חובר לצייד האוצרות הוותיק ויקטור "סאלי" סאליבן (מארק וולברג) במטרה להניח את ידם על אוצר עתיק של מגלה הארצות הפורטוגזי פרדיננד מגלן, שהופקד בידי משפחת מונקדה אך אבד לפני 500 שנה. זה מתחיל כשוד פשוט לכאורה, אך מהר מאוד מוצאים נייתן ו"סאלי" את עצמם במירוץ מסביב לעולם כנגד השעון, במטרה להגיע לאוצר לפני סנטיאגו מונקדה (אנטוניו בנדרס), המאמין כי הוא ומשפחתו הם יורשיו הלגיטימיים. ובתמונה גם שתי נשים בעלות עניין באוצר: קלואי פרייזר (סופיה עלי) וברדוק (טאטי גבריאל). אם נייט וסאלי יצליחו לפענח את הרמזים ולפתור את אחת התעלומות העתיקות בעולם, הם עשויים למצוא אוצר בשווי 5 מיליארד דולר ואולי אפילו את אחיו האובד של נייט. עליהם רק ללמוד לעבוד במשותף זה עם זה. 116 דקות.
אנצ'רטד, תמונה באדיבות א.ד מטלון ופורום פילם
הבמאי רובן פליישר מוכר לנו משני סרטי "זומבילנד", "ונום" ו"יחידת הגנגסטרים". ולכן ז'אנר ההרפתקאות והפנטזיה לא זר לו. "אנצ'רטד" (בתרגם חופשי: לא ממופה, לא מופיע במפה) הוא פרויקט משותף לאבי ארד ולסוני אנטרטיינמנט, בהתבסס על משחק המחשב הפופולרי בשם זה של פלייסטיישן.
הסרט מרתק ומספק מנה גדושה של אקשן, הומור והרפתקאות המזכירים את עולם התוכן של "אינדיאנה ג'ונס" ו"בעקבות האוצר הרומנטי". החיבור בין נייתן וסאלי, כלומר בין טום הולנד, שלא מזמן חווינו אותו כספיידרמן, ומארק וולברג ממש מושלם. למרות שגילו של וולברג כפול מגילו של עמיתו הצעיר, השניים מהווים צמד לעניין, שללא ספק נראה אותם יחד שוב בהמשכונים הבאים של הפרויקט הזה. גם בנדרס מספק את הסחורה בתור האויב המאיים שינסה לתקוע להם מקלות בגלגלים. מעניין שדווקא סרט המבוסס על משחק מחשב צולם באתרים פיזיים ובסטים שנבנו במיוחד בשבילו, ורק חלקים בודדים ממנו נעשו על מסך מחשבי האפקטים המיוחדים. "אנצ'רטד" נראה כמו צאצא שונה של "מארוול". הוא מתנהג פחות או יותר על פי חוקי המשחק של אולפני ההפקות של גיבורי הקומיקס. לא נופתע אם בעתיד יתקיים קרוסאובר בין השניים, ששייכים בעצם לאותה משפחה.
"לב שקט" (ארה"ב 2019)*** וחצי
דרמה. סרטו של רוג'ר מישל. לילי (סוזן סרנדון) דועכת ממחלה חשוכת מרפא. לפני שהיא מתעתדת להחזיר את נשמתה לבוראה בעזרת בעלה הרופא, פול (סם ניל), היא מזמינה את בני משפחתה וחברתה הטובה ביותר בערב חג ההודיה, אותו היא בוחרת להפוך לחג המולד, כדי להיפרד מהם. מדובר בבתה ג'ניפר (קייט ווינסלט), בעלה מייקל (ראין ווילסון), ובנם ג'ונתן (אנסון בון), בת נוספת היא אנה (מיה ואסיקובסקה) המגיעה עם בת זוגה, כריס (רקס טיילור-קלאוס). החברה הטובה היא ליז (לינדסי דאנקן). האיחוד המשפחתי הזה אמור להיות אקט של פרידה רגועה, אבל במהלכו מתחילים לצאת שלדים מהארון, עובדות לא ידועות של בני המשפחה זה על זה, שמעיבות על שאיפתה של לילי לזכות בהמתת החסד השקטה שלה ולעזוב את העולם בשלווה. 97 דקות.
לב שקט, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג
מדובר בעצם בגרסה אמריקאית לסרט דני במקור, עליו חתום הבמאי הנודע בילה אוגוסט ("חוש השלג של העלמה סמילה", "להתראות בפאנה", "רכבת לילה לליסבון" ועוד). בארה"ב נקרא הסרט Blackbird, אך המפיץ בארץ העדיף לתרגם את שמו של הסרט על פי מקור הדני, Silent Heart. הבמאי הדרום אפריקאי במוצאו רוג'ר מישל הלך לעולמו בספטמבר 2021 בגיל 65, ואני תוהה אם הסרט הזה הוא הרקוויאם שלו, אף שלאחר מכן הוא ביים את "הדוכס" וסרט דוקומנטרי על המלכה אליזבת. גם הוא מוכר מאוד ולא קוטל קנים. הפילמוגרפיה שלו מכילה את "הייד פארק על ההדסון", "נוטינג היל", "הלילה של עם רג" ועוד ועוד.
ובאשר לסרט: הוא מתאר משפחה המתכנסת במקום אחד, שקט ופסטורלי, למטרה אחת. ותוך כדי המפגש, שאמור להיות הרמוני (יחסית, בהתחשב בנסיבות המורבידיות), נחשפים סודות ושקרים שמעכירים את האווירה. זה מתחיל בכך שהבת הצעירה אנה אומרת לבת זוגה כריס שבכוונתה להתקשר למשטרה ולדווח על כך שאמה עומדת להתאבד. למה? האם אולי מוכנה כבר למות, אבל בתה לא, והיא רוצה לקנות לעצמה עוד זמן איתה. כריס מספרת על כך לאחותה של אנה ג'ניפר ובהמשך הולכים ונחשפים עוד ועוד סודות משפחתיים שמעכירים את האווירה הנוסחה הזו מוכרת וידועה באמנות בכלל ובקולנוע בפרט, ודומה שהיא חוזרת כאן ככרוניקה ידועה מראש. השחקנים ברובם מוכרים ואהובים, וגם עושים כאן עבודה טובה, אבל מעבר לריגוש הבסיסי שבסיטואציה הטעונה הסרט ריאקציונרי למדי במבנהו ובתובנות שהוא מנסה לספק לנו. הוא מציג לרגע מערכת יחסים קשה בין האם ובתה אנה, שניסתה להתאבד והגיעה לאשפוז במוסד לחולי נפש, אבל לא מרחיב על כך, ועובר לסדר היום בקלות רבה מדי. אין כאן אפילו דיון עמוק ומהותי בנושא המתת החסד המרחפת מעל הנוכחים. בשורה התחתונה, זה לא סרט רע, אבל הוא מתחמק, ולא באלגנטיות, מעיסוק בנושאים המורכבים שהוא מעלה.
"מסקרפונה" (איטליה 2021)****
דרמה. סרטם של אלסנדרו גידה ומאטו פילאטי. אנטוניו (ג'יאנקרלו קומייר) בן ה-30 חי ברומא עם בן זוגו לו הוא נשוי כבר לא מעט שנים. חייהם נראים הרמוניים עד שבן הזוג מחליט במפתיע לסיים את היחסים עם אנטוניו ולפנות אותו מביתו. מתברר כי יש לו אהוב חדש. אנטוניו, שלמד ארכיטקטורה אך לא עסק בתחום, והיה תלוי בבן הזוג כלכלית ורגשית, מאבד את האיזון הנפשי. הוא מתחיל לחפש דירה חלופית ומגיע לדניס (אדוארדו ולדמיני), בחור הולל שמכור לסטוצים עם גברים. זה משכיר לו חדר בדירתו וגם מסייע לו להשתקם. אנטוניו פוגש בבר את לוקה, בעל מאפיה, ומתחיל לעבוד אצלו. במקביל הוא משנה את אופיו והליכותיו. עד כה היה גבר של גבר אחד, וכעת הוא מתחיל להנות מסטוצים ומסקס מזדמן עם פרטנרים מתחלפים לא מעטים. האם ישוב וימצא אהבת אמת? 101 דקות.
מסקרפונה, תמונת יחסי ציבור
רומא היא עיר תוססת ודינמית, ואפשר למצוא בה אהבה ולחילופין גם סקס מזדמן. הסרט מציג את אלסנדרו כאדם הנמצא על פרשת דרכים פרובלמטית בכל המובנים, ולאט לאט, עם מעט עזרה מחבריו החדשים, הוא מחליט על הדרך המתאימה לו בעקבות המשבר האישי הקשה שפקד אותו. ג'אנקרלו קומייר המגלם אותו משחק נהדר את הבחור הרגיש העסוק בחיפוש עצמי וגילוי מחדש של זהותו, וגם אדוארדו ולדמיני, המייצג את הארעיות הזורמת כנקודת מוצא, מיטיב לגלם את הבחור הססגוני שאוהב את החיים הפרועים ומכניס למיטתו גבר אחר גבר. הסרט דינמי, שוטף וקולח, התסריט מגובה בדיאלוגים שנונים ומדויקים, והאווירה של עולם הצעירים התוסס וחסר המנוחה של רומא העכשווית משורטט יפה על ידי הבמאים גידה ופילאטי. ההתייחסות שלהם לחיים אמביולנטית. מצד אחד, כדאי להתבסס, למצוא עבודה קבועה להרוויח כסף ולהרגיש יציבות כלכלית, חברתית ורגשית. מצד שני, הרומנטיקה מזמנת הרפתקאות מסעירות והבמאים מציעים לגיבור שלהם לקחת בשתי ידיים את השלב הזה בחיים שבו הוא לא חייב לקבל החלטות כבדות, עם מי והיכן יבנה לעצמו קן משפחתי חדש. סרט מקסים ומהנה.
"דוג טריפ" (ארה"ב 2022)
דרמה. סרטם של ריד קרולין וצ'אנינג טאטום. ג'קסון בריגס (צאנינג טאטום) הוא חייל קרבי באחת היחידות המובחרות של הצבא האמריקאי. הוא מודח מתפקידו בגלל התנהגות לא הולמת, ובשאיפתו לשוב ולהיות חלק מהיחידה ממנה נפלט הוא מוכן לקחת על עצמו משימה יוצאת דופן. עליו ללוות ברכבו את לולו, כלבת לחימה, למסע ההלוויה של חברו הטוב שנהרג, לו הייתה שייכת. די מהר מגלה ג'קסון שהכלבה פראית וחסרת רסן והוא ייאלץ למצוא את הדרך להתיידד איתה, על מנת לבצע את המשימה. יחד יחוו השניים מנעד של רגשות זה כלפי זה, הם יכעסו זה על זה, יעברו על כמה וכמה חוקים, ישגעו זה את זה, וקיים סיכוי שיצליחו לבסוף להתחבב זה על זה. 90 דקות.
דוג טריפ, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב
17/02/2022
:תאריך יצירה
|