"לאן את הולכת אאידה" *****
(בוסניה והרצגובינה, אוסטריה, הולנד, גרמניה, פולין, צרפת, נורבגיה, טורקיה 2020) 

דרמה. סרטה של יסמילה זבניץ', המבוסס על אירועים אמיתיים. זה נפתח בבוסניה ב-11 ביולי 1995. מלחמה האזרחים בבלקן מגיעה לשלב נפיץ במיוחד. אאידה (יאסנה דוריצ'יץ') עובדת כמתורגמנית בשירות האו״ם בעיר הקטנה סרברניצה. בשיאם של הקרבות בבוסניה, כשהצבא הסרבי כובש את המקום, בני משפחתה של אאידה מוצאים עצמם בין מאות התושבים הצובאים על שערי מחנה האו"ם ומבקשים מקלט. כמי שיש לה תג פריבילגי של עובדת האו"ם, מנסה אאידה לעשות הכל כדי להציל את תושבי העיר ובעיקר את בעלה וילדיה מגורל מאיים, בלתי ידוע. כשכוחות הצבא מהדקים את כיתור המחנה, הופכת משימתה למורכבת במיוחד. אאידה מנסה להישאר יעילה ומעשית ולא להיקלע לייאוש ולחוסר אונים. עם איזודין באירוביץ', בוריס לר, דינו באירוביץ', בוריס איסקוביץ' 103 דקות.


לאן את הולכת, אאידה? תמונה באדיבות סרטי נחשון


אאידה (אותה משחקת באופן אמין ביותר וללא דופי השחקנית יאסנה דוריצ'יץ') מאמינה בכל לבה שהעובדה שהיא מועסקת על ידי האו"ם תאפשר לה, לבעלה ולשני ילדיה להישאר נייטרלים במלחמה האכזרית שבין בני עמה הבוסנים והצבא הסרבי שכבש את עירה סרברניצה. היא מצליחה למלט את בני משפחתה למחנה שהוא שטח נייטרלי של האו"ם, אבל אט אט המציאות הזו מתחילה להתמסמס ולהשתנות והחששות שלה מפני אירועים מחרידים לא צפויים נראים כלא רחוקים כל כך מהתממשות. הבמאית זבניץ' בונה אווירה כבדה ומאיימת של מתח באוויר, במיוחד כשמפקד הכוחות הסרביים, שיכור מכוח ומהניצחון, מקבל החלטות ששום דבר טוב לא יכול לצאת מהן לטובת תושבי המקום. זבניץ' מציגה את תמונת המצב העגומה בעיר הכבושה בפנורמה רחבה, רוצה לומר צבא הסרבים לוחץ אותנו, ועוד מעט עניבת החנק תתהדק סביבנו, עד הסוף. קורעות לב במיוחד אלה סצנות בהן נראים חברים שגדלו יחד, נראים אותו הדבר ומדברים באותה שפה, אבל הדת, הלאומנות והשיוך הלאומי החדש והפיקטיבי קורעים אותם פתאום זה מזה והופכים אותם לאויבים. ברגישות רבה ובשרטוט אמין ונוקב של החיים המשתנים, ומבלי להציג בפנינו אקטים קיצוניים של אלימות מופגנת והפעלת כוח חריגה, מראה לנו הבמאית לאן כל זה הולך. הכתובת שהייתה על הקיר הופכת לתרחיש אמת קודר. "לאן את הולכת אאידה" הוא סרט טורד שלווה, מטלטל, עוצמתי ובלתי נשכח. זוהי עבודתה הקולנועית השלישית של זבניץ' וגם השניים הקודמים, המצוינים אף הם, עסקו בתוצאות הרות האסון של מלחמות הבלקן. "גרבאביצה" (2006) עסק באם בוסנית המגדלת את בתה בת העשרה, החולמת שאביה הנעדר הוא גיבור מלחמה, שהיד. אמה מסתירה ממנה את הסוד הנורא מכל: שהאב הזה אנס אותה וכך היא נולדה. "בדרכה" (2010) עוסק באישה צעירה הנישאת לגבר שעובר תהליך של גילוי "האמת של האיסלם" ונעשה קיצוני עד שהיא לא מסוגלת לחיות איתו. "לאן את הולכת אאידה" הוא חלק בלתי נפרד ממסכת היצירה המרתקת והטעונה הזו שלה.
             

"פריז הרובע ה-13" (צרפת 2021) *****

דרמה. סרטו של ז'ק אודיאר. הרובע ה-13 הוא אחד התוססים בפריז העכשווית, מסמל את פניה המשתנות של העיר ותושביה הצעירים. ברחובות האלה חיים ונושמים אמלי (לוסי זאנג), ממוצא אסייתי וקאמי (מקיטה סמבה), ממוצא אפריקאי, המתוודע אליה ומפתח איתה קשר רומנטי. אמלי פוקדת מדי פעם את סבתה הדימנטית, השוהה במוסד המטפל בחולים מסוגה. קאמי מסוכסך עם אחותו ואביהם מנסה לפשר ביניהם. פרט לאמלי, קאמי כרוך גם אחר צעירות נוספות, בהן נורה (נעמי מרלן), העובדת איתו. זו לא בטוחה בקשר איתו, מה גם שעבר זמן רב מאז הייתה בפעם האחרונה בקשר רומנטי עם מישהו. היא מחליטה ללמוד על אינטימיות ואהבה באמצעות אמבר (ג'ני בת'), צעירה המפעילה מצלמת סקס ומתפרנסת מהגשמת פנטזיות מיניות וירטואליות ללקוחותיה. בין השתיים יירקם קשר בלתי צפוי. 105 דקות.


פריז, הרובע ה-13, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

באפריל הקרוב ימלאו 70 שנה לבמאי הוותיק, המשובח ועתיר הפרסים ז'ק אודיאר, המביים מאז שנות ה-90, ונראה כי "פריז הרובע ה-13" הוא אולי סרטו הצעיר ביותר. הוא מצליח להתחבר בו באופן מדויק ואותנטי למה שנראה כהצצה אינטימית לעולם המעודכן של הפריזאים הצעירים היום. הוא מציג את הלכי הרוח שלהם בעולם הדייטים, הסקס המזדמן, חיפוש האהבה והקשר שלהם עם המשפחות מהן באו. הגיבורים שלו הם ילדי מהגרים, החיים שלהם ארעיים ודינמיים, אבל הם תרים נואשות אחר קביעות, בעיקר באהבה, שתגאל אותם מהחיפוש הקדחתני והאינטנסיבי ותכניס אותם למסגרות. בסגנונו ובאופיו שונה הסרט מעבודות קודמות מצוינות של אודיאר מהשנים האחרונות, בהן "דיפאן" (זוכה דקל הזהב), "נביא" ו"חלודה ועצם". הוא מצולם בשחור-לבן מרהיב, מציג בין היתר את עולם המועדונים וחיי הלילה הרועשים והססגוניים של הצעירים, כשהוא מלווה בפסקול של אשף המוזיקה האלקטרונית Rone. את התסריט כתבו לאה מיסיו וסלין סיאמה. האחרונה חתומה על התסריט של "דיוקן של נערה עולה באש", וכוכבת סרט זה נעמי מרלן היא אחת הגיבורות גם כאן. "פריז הרובע ה-13" הוא כמו סייסמוגרף רגיש המציג תמונת מצב עדינה ומשתנה של העיר. אודיאר מביים כאילו בנונשלנטיות אגבית, לא מתאמצת, בסגנון הנושק לתיעוד דוקומנטרי, והתוצאה אטרקטיבית ומהפנטת. 

"סנולנד" (ישראל 2021) ****

דרמה. סרטו של יוני זיכהולץ, בהשראת אירועים אמיתיים בחייו. סיפורם של שני חברי ילדות, אמיר (שלומי קוריאט) וג'וני (אורי פפר), שרגע לפני שהם חוגגים 40 יוצאים יחד ולחוד למסע אישי של חשבון נפש. אמיר מתמודד עם מחלת הסרטן של בתו תמרה (אן בלושינסקי) והחשש לאבד אותה, וזאת על רקע מערכת היחסים המעורערת שלו עם בת זוגו ואמה, אלונה (טלי שרון). ג'וני לעומת זאת מתמודד עם סגירת הבר המיתולוגי שלו ועם נטיית לבו לפרק את מערכת היחסים ארוכת השנים עם בת זוגו מייקי (נתי קלוגר), רגע לפני שהם עומדחם להיכנס אל מתחת לחופה. עם שמיל בן ארי, אייל זוסמן, רזיה ישראל, חיים זנאתי, שולה חן, אברהם סלקטר, אושרת אינגדשט, לירון ברנס. 85 דקות.


סנולנד, צילום: דוד סקורי, באדיבות סרטי יונייטד קינג

יוני זיכהולץ פעיל בקולנוע ובפאזות שונות של התרבות המקומית כבר יותר מ-20 שנה. בסרטו החדש הוא מנסה לפצח את הקוד הישראלי כל כך של חברות גברית, במקרה זה שבין שניים שגדלו ובגרו יחד ואף הקימו משפחות במקביל. זה מודל המוכר מאוד לזיכהולץ, שכן שלד העלילה מבוסס על סיפורו האישי והקשר שלו עם חבר נפש. הגבריות שהוא מתאר בסרט היא סחבקיות בטעם של פעם. של חבר'ה שאכלו מאותו מסטינג. לפעמים היא אינטימית, קרובה ומיוזעת, ולעיתים רוויית כעסים וקונפליקטים. הם מנסים לתמוך זה בזה לאורך כל הדרך ולא תמיד זה עובד ואז נדרש מקצה שיפורים ליישור ההדורים. זה עובד היטב בסרט, לא מעט בזכות הליהוק הנכון והמדויק. אורי פפר, בן דמותו של זיכהולץ, הוא הגבר המחוספס של חיי הלילה, אבל הרגיש, התומך והמתווך בכל הקשור לקשר עם אשת חברו אלונה ובתו תמרה. קוריאט הוא הגבר הרגיש, אבל כזה שלא יודע תמיד לבטא את מה שהוא חש ולא אחת הדברים חומקים לו מהידיים. השניים עוברים יחד סוג של מסע גיבוש, שבסופו יגיעו לתובנות אישיות. השחקניות טלי שרון ונתי קלוגר משלימות את הפאזל הדו-משפחתי והילדה אן בלושינסקי מרגשת במיוחד.

"אהבה, חתונות ואסונות אחרים" (ארה"ב 2020) ** וחצי

קומדיה-דרמה. סרטו של דניס דוגן. ג'סי (מגי גרייס) היא מארגנת חתונות נמרצת, אבל השלומאיליות שלה גורמת לה לא אחת להיות משבשת אירועי שמחה, ואפילו יצאו לה מוניטין לא מחמיאים של אחת שכזאת. ובכל זאת שוכרת אותה לתכנן את חתונתה גייל (צ'נדרה ווסט), אשתו המיועדת של מי שמתמודד על ראשות עיריית בוסטון, לני (ג'סי מקארתי). אלא שבתמונה גם לורנס (ג'רמי איירונס), מתכנן חתונות ותיק וקפדן, שלא מצליח בשלב הזה של חייו למצוא לעצמו אהבה. מי שמאתגרת אותו בכיוון היא שרה (דיאן קיטון), אישה עיוורת, אינטליגנטית ובעלת ביטחון עצמי עצום. ובתמונה גם קפטן ריצ'י (אנדרו בצ'לור), מארגן סיורים בעיר, שבאחד מהם פגש את מי שנראית לו כאהבת חייו הפוטנציאלית, איבד אותה עוד לפני שהשיג אותה, ומנסה לאתרה באמצעות נעל סינדרלה, בדמות הקעקוע שיש לה על צווארה. ציר נראטיבי נוסף הוא של אישה וגבר, ג'ימי (אנדי גולדברג) וסווטלאנה (מלינדה היל), הקשורים זה לזה בשרשרת, כחלק מריאליטי דייטים בו הם משתתפים, בעוד אנשי המאפיה הרוסית בעקבותיהם. עם דייגו בונטה, דניס דוגאן, טוד סטאשוויק, ורוניקה פרס. 96 דקות.


אהבה, חתונות ואסונות אחרים, תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

בתחילת הסרט עומדת במרכזו מארגנת חתונות שלומיאלית, אבל עד מהרה נפתחת העדשה ולתמונה נכנסות דמויות נוספות שכל אחת מהן מחפשת אהבה. הרעיון הרומנטי נחמד, ואפילו מזכיר את סרט חג המולד הבריטי הפופולרי "אהבה זה כל הסיפור", של ריצ'רד קרטיס,         מ-2003. הבעיה כאן היא שהנראטיב נראה לרוב מאולץ, שלא לומר סכריני ומלוקק, והניסיון להכניס לקדרה יותר מדי תבלינים לא כל כך צולח. הרומנטיקה אמנם מנצחת, וזו כרוניקה ידועה מראש, אבל הסרט לא. מקבץ סיפורי הדייטים בדרך לאהבה הגדולה ממש לא משכנע. זאת למרות שמובילים את הפרויקט הזה שני כוכבים עתירי ניסיון וקרדיטים, דיאן קיטון וג'רמי איירונס. הניסיון לרצות את הקהל וליצור סרט רומנטי כובש נראה כאן מלאכותי ולא אמין.      

שעה גורלית, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"סוכן הצללים" (ארה"ב 2022)