"נישואי פיגָרוֹ" נחשבת לאופרה הקומית הראשונה של מוצרט הבוגר, זוהי גם האופרה הראשונה, מתוך שלוש, שחיבר עם מחבר הליברית הטוב ביותר שלו, לורנצו דה פּוֹנטה. אחריה כתבו השניים את "דון ג'ובני" ו"כך עושות כולן". "נישואי פיגָרוֹ" מבוססת על מחזה באותו שם של הצרפתיפייר אוגוסטין קארון דה בומארשה. מדובר במשרתים השמים ללעג את אדוניהם וחשוב לזכור ששמה המלא של היצירה הוא "נישואי פיגָרוֹ או היום המטורף" והיא מתארת יום של תעלולים, אינטריגות, הנחת מלכודות ונפילה בהן.

הסיפור בקיצור

פיגרו עומד לשאת את סוזנה לאישה. הרוזן אלמוויווה, מעסיקו של פיגרו, מחזר במרץ אחרי סוזנה, לכאורה הוא ויתר על זכות פיאודלית מבזָה שהיתה לו, זכות שאפשרה לו כבעל האחוזה לשכב איתה, לפני בעלה – 'זכות הלילה הראשון' כך נקראה התקנה בספרי החוקים של אותם זמנים  -  אבל הוא לא מוותר בקלות. מי שנפגעת מן ההתנהגות הזאת היא הרוזנת, רעייתו,  שרק שלוש שנים קודם, היתה מושא חיזוריו הנמרץ של בעלה. הרוזן מנסה להציב מכשולים בדרכם של פיגָרוֹ וסוזנה. אלא ששני אלה, נבונים ומנוסים דיים, כדי להתארגן ולצאת במתקפת נגד.

לתכנית של השניים מצטרפת גם הרוזנת ובסופו של 'היום המטורף', הרוזן מופל בפח שטומנים לו כל האחרים, הוא מחזר נמרצות אחרי אשתו וכשקלונו מתגלה,  אין לו ברירה אלא להתנצל בפומבי ולבקש מחילה מרעייתו.
גלריה של טיפוסים מתפקדת באחוזת הרוזן. הססגוני בהם הוא כֶּרוּבּינוֹ, צעיר 'הורמונלי' שלא יכול לעמוד בפני הנשים כולן, אוהב את כולן, כולן שוות ערך מול חשקו הנמרץ, והוא כמובן מחזר אחריהן במרץ. כל זאת כמובן למגינת לבו של הרוזן; מרצֶ'לינה ובַּרתוֹלוֹ שתובעים מפיגָרוֹ לעמוד בהבטחה שנתן פעם למרצ'לינה להינשא לה.
לבסוף מתברר שהשניים הם הוריו של פיגָרוֹ, אותו נטשו כשהיה תינוק. עוד טיפוסים באחוזה הם בָּזיליוֹ, המורה התככן למוסיקה, ובַּרבָּרינָה, צעירה המאוהבת בכרובינו.


נישואי פיגארו, צילום: פיני סלוק

הצנזורה של הקיסר

האופרה שנולדה מתוך מחזה שנאסר להצגה בצרפת, היתה להצלחה זמנית. הקיסר שהתלהב בהתחלה, הורה להפסיק להציג אותה בווינה. המסרים החברתיים, עטופים באריות שמזדמזמות גם באוזניהם של מי שאינם מכירים את האופרה מקרוב כמו למשל:  האריה של פיגָרוֹ בסוף המערכה הראשונה שבה הוא מתאר לכרובינו את שיחכה לו בצבא;  שתי האריות של כרובינו בייחוד אריית הפניה אל הנשים " אתן היודעות", האריה של סוזנה, האריה היפהפייה של הרוזנת בפתיחת המערכה השניה, הדואט של הרוזנת ושל סוזנה, שהונצח ברגע מרגש ומפתיע בסרט היפהפה "חומות של תקווה"

מיקלה גמבה המנצח מרגיש כאן כמו בבית

מיקלה גמבה, המנצח על ההפקה החדשה הוא צעיר בן שלושים וארבע שזה לו הביקור הרביעי בישראל, הוא ניצח כאן ב"אידומנאו" בימים הרחוקים של ערב  הקורונה ובכלל הוא נהנה גם מאד מן הארץ כתייר.  האוכל טוב לו ו"יין מן הגליל היה משובח במיוחד". אנחנו משוחחים בטלפון בדיוק לאחר שהוא גמר ליהנות מן החסה ובכלל הוא אוהב  את הירקות שלנו "יש לכם כאן חצילים נפלאים."  וכן "בין ניצוח לניצוח אני מאד אוהב לשחות. נראה לי שזה מאד חשוב למנצחים."   
 
הוא איטלקי אבל עם הרבה שנת עבודה בברלין ויש לו רשימה של חברים ישראלים שהוא הכיר כאן והוא הכיר באירופה. "יש משהו בדרך ההתבטאות של הישראלים שדומה מאד לדרך ההתבטאות, כולל שפת גוף של האיטלקים וזו עוד סיבה שאני מרגיש  כאן בבית."  הוא שולט באיטלקית, אנגלית, גרמנית, ספרדית ורוסית. "רוסית," הוא מסביר "למדתי בלונדון כשניצחתי שם על 'יבגני אונייגין'. ואם כבר מדברים על שפות  הייתי מאד רוצה לדעת עברית. אחת המשאלות שלי היא לנצח על יצירותיו של ליאונרד ברנשטיין שמושרות בעברית וכמובן שאשמח לנצח על הפילהרמונית הישראלית. בעצם אם כבר אתה בענין,  אני חייב להזכיר שכשהייתי צעיר הכרתי דרך מוני עובדיה מוזיקה יהודית ומה שכבש אותי במיוחד היו להקות של 'כליזמרים' הצליל של להקה אחת מאודסה. בפירוש נחרט בזכרוני."


מיקלה גמבה, צילום: Matteo Carassale.


לצד הניצוח אתה מנגן על

"פסנתר ואני מופיע הרבה במוסיקה קאמרית, אני מופיע הרבה עם זמר הבריטון האוסטרי מרקוס וֶרבָּה בערבי לידר, שירים של שוברט, שומן וריכרד שטראוס. "     
 
על "נישואי פיגרו" הוא ניצח במה פעמים בעבר ולמעט פעם אחת בהמבורג  שבה ניצח על הפקה מחודשת ההפקות האחרות בברלין, בלה-סקאלה וכעת כאן בתל אביב  הן הפקות חדשות. "ברור שאני מעדיף הפקות חדשות," הוא  אומר "מן הטעם הפשוט שיש יותר זמן לעבוד עם הזמרים עם המקהלה וכמובן עם התזמורת".  העבודה עם דיוויד פאונטני, הבמאי,   נוחה. מכל התכונות הטובות שהוא מונה בו כבמאי מקורי ובעל רעיונות שונים מפתיעה בעיקר האמירה שלו שפאונטני צעיר.  הבמאי "הצעיר" מבוגר מן המנצח רק בארבעים שנה. ככל הנראה ענין של מה בכך, כאשר עובדים ביחד על הפקה.
 
רגעים מיוחדים שהרגשת שתרמו לך וכמובן לנגנים לחשוב אחרת.
 
"למשל בכניסה הראשונה של המקהלה כשהרוזן מודיע לכולם על ביטול שזכות הלילה הראשון שהם ייראו  מהורהרים. ויותר מכך בסוף האופרה כשכולם מבקשים מן הרוזנת שמחל לרוזן  על כל מעלליו. ולכאורה איש אינו יודע אם היא מחלה או לא. דיוויד פאונטני מגדיל את מימד הטלת הספק, אין כאן מחילה אוטומטית . היא פיזית מתרחקת מן הרוזן ומותירה לעצמה ולנו הצופים עד דקה של הרהור, אולי זה יסתיים אחרת. 



דיוויד פאונטני, צילום: מירי שמיר



אתה מנצח על תזמורת האופרה שהיא תזמורת סימפונית לכל דבר,  איך אתה תקבל צליל של תזמורת מוצרט.

"נכון, התשובה מורכבת. אני גדלתי על הצליל של תזמורות תקופתיות  כמו תזמורת הבארוק של הרנונקור וה'מוסיקה אטרנה של קורנציס. הגישה שלי לסוג הצליל, הסאונד מתונה יותר. אני מנצח מן המקלדת ויש לי הרכב מובהק של תזמורת מוצרט במספרים: שמונה כינורות ראשונים, שמונה כינורות שניים, שש ויולות, ארבעה צ'לות ושני קונטרבסים + כלי נשיפה.  כלומר תזמורת קטנה, ולכן מיקמנו את את התזמורת גבוה כך שהנגנים והזמרים רואים אלו את אלו ובעצם גם הקהל רואה את הנגנים בניגון לאופרות גדולות.

כך מתאפשר לכולם להקשיב האחד לשני.  ובהתאמה אני מאזן את כל סוגי הפקות הצליל  גם הקטעים המנוגנים בפריטה על המיתרים וגם אלו המנוגנים במשיכות קשת. לא הסתפקתי במתן הנחיות ובמהלך החזרות פשוט ירדתי מן הבמה וישבתי במקומות שונים באולם על מנת לשמוע בעצמי מה שהקהל יישמע. זה נוגע בדיוק בדבר הקשה ביותר בניצוח על אופרה  - האיזון.  לדאוג שכל אחד מן המשתתפים זמרים, נגנים, לא יסתירו זה את זה. הרי הם עובדים כל כך הרבה על דינמיקה ועל היגוי אז חשוב כל אחד יישמע כמו שצריך."    

טכנית  אתה מדבר לפני החזרה הראשונה עם הנגנים?

"ככלל, לא טוב לדבר עם הנגנים לפני החזרה הראשונה. מה שקורה בחזרה הראשונה. אני מגיע לחזרה הראשונה ומחלק לנגנים את התווים של האופרה כשכבר ישנם הסימונים שלי וזה בהחלט מקל את העבודה. "
 
מכאן אתה ממשיך לאן

"לוח מסודר 'חליל הקסם' בדרזדן, שוב מוצרט. קונצרט מיצירות רחמנינוב בטורינו ואחר כך 'ריגולטו' בלה סקאלה' קרוב לבית במילנו. "  
 
יצירה שעוד לא עשית ואתה מאד רוצה

"הסימפוניה הפנטסטית של ברליוז."
נחזיק לו אצבעות.