"אף פעם לא מאוחר" (אנגליה 2022) ****

דרמה. סרטה של סופי הייד. ננסי סטוקס (אמה תומפסון), מורה בפנסיה ואלמנה זה מספר שנים, מזמינה לבית מלון נער ליווי צעיר, יפה, חתיך, בנוי ומעוצב להפליא, ליאו גרנדה (דריל מקורמק). בעלה המנוח רוברט סיפק לה ביטחון, בית ומשפחה, אבל הסקס ביניהם היה לעדותה איום ונורא. וכעת היא זקוקה לתיקון, זאת בעזרת הבחור, שעובד בתעשיית המין ובטח יידע איך לגרום לה להגיע לאורגזמה, משהו שמעולם לא חוותה.

מייד בראשית היכרותם היא מופתעת לגלות שליאו יכול להיות איש שיח מאתגר בכל נושא, לאו דווקא רק בתחום הסקס, והדיאלוג ביניהם הולך ומתפתח, לא בהכרח רק לנושא ש"לשמו התכנסנו". במספר פגישות שהשניים מקיימים נרקם ביניהם קשר מיוחד. אבל עדיין לוקח לננסי זמן להשתחרר ולהגיע ליחסי מין נטולי עכבות איתו. בינתיים הם לומדים להכיר זה את זה ומפעם לפעם גם חוויות המיטה מתחילות להיות יותר ויותר מסעירות. 97 דקות.

ב-1986 עלה למסכים סרט קנדי בשם "שיחות מלוכלכות". ביים אותו דניס ארקן והוא עסק בארבעה פרופסורים להיסטוריה ובבנות זוגם, המנהלים שיחות נועזות על סקס, אבל לא מבצעים דבר ממה שהם מדברים עליו.

הסרט נכתב על רקע החרדה מנגיף האיידס שהתגלה בשנות ה-80 והבהיל את כל העולם. גם בסרט שלפנינו, בבימוי סופי הייד האוסטרלית, יש דיבורים נועזים על סקס, אבל הרקע  אחר לחלוטין. ננסי המתוסכלת מינית, שאפילו לא חוותה ולו אורגזמה אחת, אף שהייתה נשואה שנים ויש לה בת, מכינה לגברבר הצעיר אותו הזמינה כדי שיענה על צרכיה המיניים, רשימת מכולת של אקטים נדרשים. וכשזה בא ממנה, מננסי-תומפסון זה מאוד משעשע, רצוף מלל נועז ומשעשע, אולי נאיבי, אולי שובר מוסכמות, אבל בהחלט כזה שמאתגר את ליאו, המנסה להרגיע אותה ואת שטף הדיבור הנוירוטי שלה, כדי שיוכל להגיע לאקשן ולמלא אחר בקשותיה.

אבל הם לא מדברים רק על סקס, אלא על כל דבר בעולמות השונים של שניהם שאפשר להעלות על הדעת. דריל מקורמק הוא שחקן לא מפורסם, שאת רוב הרקורד שלו צבר בסרטי וסדרות טלוויזיה, אבל כאן הוא מתגלה כיריב שווה כוחות לה, במשחק המינים. מי שימתין בסבלנות יגלה שהשניים לא רק מדברים על סקס. וכשעושים את זה נעזרים בשנים האחרונות, בעקבות Me Too, במתאמת אינטימיות. אלא שתומפסון ומקורמק ויתרו על התענוג. מקורמק: "חשבנו שאם נתמקד בלהכיר זה את זה ושיהיה לנו בנוח זה עם זה, נוכל לעשות את כל העבודה בעצמנו. היינו מגיעים לסט יחד, הולכים הביתה יחד, אוכלים יחד, עושים יחד חזרות על הטקסטים של היום הבא, והולכים לישון.

אז במרוצת חודש הצילומים היינו הרבה מאוד ביחד ונעשינו מאוד קרובים זה לזה". ותומפסון מוסיפה: "למען האמת, זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי. הבמאית סופי, דריל ואני עשינו חזרות בעירום מלא ודיברנו בחופשיות על איך כל אחד מאיתנו מרגיש בנוגע לגוף שלו. דיברנו גם על הקשיים שיש לנו עם העירום שלנו".          

https://www.youtube.com/watch?v=BpCet5AQx7o

אף פעם לא מאוחר, קרדיט: פורום פילם

"רבקה מיכאלי: מה קורה לי בזמן האחרון" (ישראל 2022) ****

דוקומנטרי. סרטה של תמר טל ענתי. אושיית התרבות והבידור המקומית רבקה מיכאלי טסה לארה"ב על מנת לפגוש/ לבלות זמן איכות עם ילדיה, שירדו מהארץ לפני שנים רבות, ונכדיה ונכדותיה שכבר נולדו שם. בעת שהיא עולה על מטוס מהרהרת מיכאלי ומתקוממת נגד שלל הסופרלטיבים השליליים שהורעפו עליה בגלל דעותיה השמאלניות. אבל בהגיעה לארה"ב, לניו-יורק ולקולורדו, זהו כבר סיפור משפחתי. מפגשים מהסוג האישי (עם הבת מיכל שחיה בבולדר, קולורדו ועם הבן יונתן הממוקם בניו-יורק), התעדכנויות, חילופי אינפורמציות ודעות פוליטיות שאלה שלה מן הסתם אינן זהות לחלוטין לאלה של ילדיה ומשפחותיהם. והאינטראקציות המשפחתיות האלה מאירות את מיכאלי באור אחר, חדש ומסקרן. 57 דקות.

הבחירה של הבמאית תמר טל ענתי לעקוב בעיקר אחר רבקה מיכאלי הפרטית, המשפחתית, זו שהרחק מההילה של הקריירה שלה בת עשרות השנים, כמעט כמניין שנות המדינה - והמהות וההוויה שלה כשחקנית-מנחה-בדרנית ואשת רדיו - היא נכונה ומדויקת. זו אמנם אותה מיכאלי, שברגע שמכוונים לעברה עדשה, הפרפורמריות האינסטינקטיבית שלה מתעוררת אוטומטית, גם אם מדובר בסרט דוקומנטרי עליה.

האמנית בת ה-84 היום, שהצטלמה לסרט לפני כשנתיים-שלוש, היא עדיין חיית תקשורת ערנית ומחודדת. ובכל זאת, במחיצת בני משפחתה היא אחרת. בוחנת בנוסטלגיה, וגם בצער ובכאב, את הנתק הארוך מהילדים (למרות הביקורים ההדדיים אחת לכמה זמן) ובעיקר מהנכדים, שהם כבר יותר אמריקאים מאשר ישראלים ולדאבונה לא יצא לה לראות ברצף את שלבי הגדילה וההתפתחות שלהם. מיכאלי עם בני משפחתה הרבה יותר אמוציונלית, הרבה פחות המצחיקנית הצינית שתמיד יש לה את ההערות נכונות, בכפוף לסיטואציה בה היא נמצאת.

נכון גם עשתה הבמאית בכך שלא ניסתה להכיל את כל הקריירה של מיכאלי, הרי זה מבצע כמעט בלתי אפשרי. אז יש כמובן פלאשים לעבר, לפאזות שונות בחיים המקצועיים שלה, אבל אלה רנדומליים, נובעות מהקשרים שונים בסרט ומהתחושה שאי אפשר לגמרי בלי זה. מרתק לגלות שגם שכשמיכאלי חשה עלבון ופגיעה על כך שיש כאלה שאינם מסוגלים לקבל את דיעותיה הפוליטיות השמאלניות-מובהקות, היא עדיין פטריוטית אמיתית, שגרירה נאמנה של ישראל, ובטוחה לחלוטין שזו המדינה הכי יפה בעולם ושהכי טוב לחיות בה. ועדיין, מיכאלי מצרה על כך שילדיה בחרו לחיות בארה"ב, אף שזו לא הייתה בחירה מודעת, כלומר הם נסעו ללימודים והנסיבות הובילו לכך שהם נשארו שם. וזה קונפליקט שלא כל כך קל לה לחיות איתו. בשורה התחתונה, זה פרופיל אינטימי מרגש של רבקהל'ה, האדם הפרטי שמאחורי האמנית עתירת הקרדיטים וההישגים, שעדיין פעילה ובועטת.

https://www.youtube.com/watch?v=INU4xHWgK-c

רבקה מיכאלי: מה קורה לי בזמן האחרון, קרדיט: יעקב אגור


"טנטורה" (ישראל 2022) ****

דוקומנטרי. סרטו של אלון שוורץ. הכפר הערבי טנטורה נכבש על ידי יחידת אלכסנדרוני, וישנן עדויות רבות שנחשפו בשנות ה-90, המצביעות על כך שהישראלים טבחו לכאורה בערבים שם לאחר כיבוש המקום. הסטודנט לתואר שני תדי כץ מאוניברסיטת חיפה הקליט עדויות של חיילים ישראלים ועקורים ערבים מהכפר כחלק ממחקרו האקדמי. בתזה שלו טען כץ שבוצעו בכפר פשעי מלחמה שכללו הרג של עשרות כפריים חסרי מגן לאחר שוך הקרבות. תחילה הוא קיבל ציון גבוה על עבודתו, אבל זמן מה לאחר מכן נסוגה בה אוניברסיטת חיפה ודחתה את העבודה וממצאיה. וזה חלק ממסע הכחשה וחוסר הרצון להתעמת עם המציאות, קשה ואכזרית ככל שתהייה, ולהבין שהנראטיב הישראלי באשר לחלק מאירועי מלחמת העצמאות לא כל כך טהור ומדויק. 94 דקות.

אמנם סרט קולנוע אינו בבחינת ועדת חקירה או מסמך משפטי יציג, אבל "טנטורה" הוא דוקומנט קולנועי אמיץ, נוקב ובלתי מתפשר, המנסה לבחון את ההיסטוריה של מה שאירע בכפר הערבי הזה ב-1948 בפריזמה רחבה ככל הניתן, מבלי לנסות לטייח או להעלים ולהסתיר עדויות ועובדות. הבסיס לסרט הוא חזרה של הבמאי אלון שוורץ לאותה עבודה אקדמית לתואר שני של תדי כץ משנות ה-90, המגובה בתיעוד מוקלט של שיחות עם חיילים לשעבר בחטיבת אלכסנדרוני, המודים כי הרגו בטנטורה ערבים חסרי ישע לאחר ההשתלטות על המקום.

רק ההשתלשלות של מה שקרה לעבודה האקדמית עצמה מעלה תמיהות ותהיות. תחילה קיבל עליה תדי כץ ציון גבוה מאוד, אבל בעקבות תביעות נגדו מצד חיילי אלכסנדרוני החליטה אוניברסיטת חיפה לגנוז את העבודה, להסיר אותה מספרייתה ולהתייחס אליה כאילו לא הייתה. וזה מעלה סימני שאלה מהדהדים, שלא לומר סימני קריאה, על שמירת החופש האקדמי. נראה כי קיימת נכונות אינסטינקטיבית אולטימטיבית לאמץ אוטומטית רק את הנראטיב הציוני של "עמוד האש". כאילו לא הייתה נכבה, כאילו לא היו מקרים דומים מתועדים שלא ניתנים להכחשה, כמו למשל דיר יאסין. אבל להבדיל מ"חרבת חזעה", ספרו הבדיוני של ס. יזהר שעובד לסרט טלוויזיה על ידי רם לוי ועורר סערה ציבורית בסוף שנות ה-70.

הסיפור ב"טנטורה" הוא גם הצגת התמונה הרחבה בכללותה, המאמץ של המדינה בראשית דרכה בראשות בן גוריון, לפעול בהתאם למדיניות לא רשמית ובעלת פרופיל נמוך, אך מתוכננת ומתוזמנת, של גירוש ו"העלמת" ערביי הגליל, כדי שיהיה מקום להתיישבות יהודית במקום. בשורה התחתונה, קשה להישאר אדישים לסרט כמו "טנטורה", המציג תמונת מראה לא מחמיאה, אבל כזו שלא ניתן להתעלם ממנה.                  

https://www.youtube.com/watch?v=Lv1oZBVptEs

https://www.youtube.com/watch?v=thyxVeAV3XE

עת למות, קרדיט: באדיבות סרטי יונייטד קינג


"בתנועה" (צרפת-בלגיה 2022)

דרמה. סרטו של סדריק קלפיש. אליס (מריון ברבו), רקדנית בלט קלאסית מבטיחה בת 26, חווה תאונה טראומטית, נפילה על הבמה ושבירת קרסול בזמן הופעה, לעיני מאות צופים. לאחר שמטפלים בה בבית החולים, רגלה מגובסת והיא שבה לביתה. בהמשך יתברר לה לאסונה שלמרות כל הפיזיותרפיה והתרגילים שהיא עושה שוב היא לא תוכל, למרבה הצער, לחזור לבימת הבלט הקלאסי שאותו היא כל כך אוהבת, והיא תצטרך להמציא את עצמה מחדש. אט אט חוזרת אליס לשגרה, אבל אחרת לחלוטין מזו שהייתה לה לפני התאונה. יחד עם זאת היא שבה וצוברת ביטחון ביכולותיה, הרומנטיקה נכנסת לחייה והיא חותרת להמשיך בחייה, תוך כדי תנועה. 117 דקות.

בתנועה, קרדיט: באדיבות בתי קולנוע לב

"ארנגול ושודדי האוצר האבוד" (בלגיה-צרפת 2022)

אנימציה. סרטם של בן סטסן, בנג'מין מוסקט. מלך חובב ארכיאולוגיה והרפתקאות מגלה ביער תינוק נטוש. מתברר שזו חי משונה: חצי תרנגול, חצי ארנב. המלך מחליט לאמצו ולגדלו כבנו. ארנגול גדל והופך להיות סקרן ומצא לידע, כמו אביו. אלא שבגלל מראהו המוזר הוא מושא ללעג. אבל כאשר הממלכה בסכנת השתלטות של הדוד הרע שלו, ארנגול מחליט לצאת למסע, כשהוא מלווה בחברו הצב ובבואשית שובבה ואמיצה, במטרה להציל את עמו. 91 דקות.

https://www.youtube.com/watch?v=oqj2luTdo3Y&feature=emb_imp_woyt

ארנגול ושודדי האוצר האבוד, קרדיט: רק קייפ