"דיוויד בואי: Moonage Daydream"  (ארה"ב 2022) *****

דוקומנטרי. סרטו של ברט מורגן. אודיסאה קולנועית החוקרת את מסעו היצירתי והמוזיקלי של דייוויד בואי, יוצר מוזיקה, אמן פלסטי, שחקן קולנוע, כותב, אינטלקטואל  ובעל פעילויות אמנותיות רבות השראה נוספות.

הסרט מתאר את ילדותו בבריקסטון, לונדון, נסיונותיו לממש את עצמו בתחומי אמנות שונים, לא כל כך בהצלחה, עד לפריצתו ב-1969 בזכות "Space Oddity" (תעלומה בחלל), שירו הקלאסי שהתפרסם עם נחיתת האדם על הירח. מאז הוא יצר ללא לאות. הוציא אלבומים, החליף דמויות, שינה כיוונים כשהוא בוחר כל פעם בפאזה אחרת, עסק גם בציור ובפיסול.

בואי היה יוצר אותנטי שבחר לאתגר את עצמו כל פעם מחדש. בילה כמה שנים באל.איי כדי ללמוד את התרבות במקום, אותו שנא בסופו של דבר. עקר לברלין כדי להתפתח עוד מבחינה מוזיקלית בעזרת המפיק בריאן אינו. יצר בשנות ה-80 במודע אלבום מסחרי להמונים, "Let's Dance", פנה לאוונגארד וחוזר חלילה. 135 דקות. "דייוויד בואי: Monnage Daydream"



דייוויד בואי: Monnage Daydream, תמונת יחסי ציבור


הבמאי ברט מורגן מנסה לפצח/ לפענח את הקופסה השחורה שהייתה חבויה בנבכי נפשו היצירתית של האמן הגאון. אני אומר מנסה, כי לבטח לא נדע בוודאות מוחלטת איך פעל המנגנון הרגשי שלו שהניב כל כך הרבה יצירות מפעימות. עבורי, הצפייה בסרט הזה הייתה החוויה הכי מרגשת הקשורה בבואי מאז הופעתו המחשמלת היחידה בארץ, בפארק הירקון, ב-1996. נבנה פה פאזל מהפנט שלקוח מהתבטאויות רבות של האמן, מהאופן בו הגדיר את עצמו ועבודותיו, מהאופן בו התראיין לתוכניות טלוויזיה ולתקשורת בכלל, ומהדרך בה הופיע מול קהל, כל פעם בדמות מרתקת אחרת.

הבמאי מורגן יודע דבר או שניים על מעשה המרכבה של סרט דוקומנטרי בכלל ומוזיקלי בפרט. הוא חתום בין היתר על "ג'יין" (2017), אודות ג'יין גודאל, חוקרת השימפנזים הנודעת. בזירה המוזיקלית הוא יצר את הדוקומנט המעולה על קורט קוביין, "Cobain: Montage of Heck 2015, עליו עבד שמונה שנים, וגם בו ניסה לרדת לעומקי העומקים של הנפש המיוסרת והטראגית של סולן "נירוונה". בואי מת בנסיבות לגמרי אחרות, ולכן הדרך בה ניגש אליו מורגן, יוצר טוטלי, במאי ועורך (על צילום אי אפשר לדבר כאן כי כל החומרים לקוחים מארכיונים וממקורות ויזואליים שונים) היא לגמרי שונה. יש ב-Moonage Daydreamהתכתבות עם עולם החלל והקוסמוס של בואי, עם הצורך התכוף שלו ללבוש ולפשוט דמויות, ולהיות באינרציה משתנה כל הזמן. וזה כולל גם החלטה אסטרטגית לעשות ב-1983 "אלבום מסחרי להמונים", Let's Dance. וגם לעקור לברלין לזמן מה כדי לעדכן ולרענן את עבודתו המוזיקלית באמצעות עבודה עם המפיק בריאן אינו.  

מורגן בחר בדרך מקורית, אולי מתבקשת במקרה זה, להתאמץ לחדור לתודעתו של בואי באמצעות רסיסי רסיסים של צילומי וידאו ופילם המסכמים כמעט את כל המאה ה-20: רצף של אימאג'ים המיתרגמים לזרם תודעה פסיכדלי מסעיר. עם קטעים נרחבים מהופעותיו ומבחר משיריו, לאו דווקא בביצועי המיינסטרים המוכרים. בואי היה כאמור לא רק מוזיקאי, יוצר ופרפורמר בחסד, אלא גם אמן פלסטי מבריק שמאחוריו תערוכות ציור ופיסול מרשימות. הקריירה הקולנועית שלו עוברת בסרט ללא פוקוס מיוחד, אבל גם היא משמעותית. מבחר מהסרטים בהם הופיע: "האיש שנפל מכוכב אחר" (1976),  "כריסיטיאן אף." (1981), "חג שמח מר לורנס"  (1983), "הרעב" (1983), "התחלות חדשות" (1986), "לבירינט" (1986), "הפיתוי האחרון של ישו" (1988), "טווין פיקס: אש הולכת איתי" (1992), "בסקיאט" (1996) ועוד.
הסרט  "דיוויד בואי Moonage Daydream" יוקרן רק במשך שבוע, וחובה לדעתי לצפות בו במסך האיימקס של יס פלאנט ראשל"צ. 

https://www.youtube.com/watch?v=FQ_ew-QLISU&feature=emb_imp_woyt

בחורים טובים, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ארז תדמור הוא במאי מוכשר, מיומן ופורה במיוחד, שגם יודע לדלג בקלילות בין ז'אנרים מבלי לאבד את הטאץ' המקצועי. במקביל ל"בחורים טובים" הוא מריץ כעת סרט נוסף, "ילדים של אף אחד", בתחרות פרסי אופיר. ב"בחורים טובים", שאת תסריטו חיבר עם חוה דיבון ויקי רייסנר, הוא בחר להציג לצופה את האודיסאה שעוברים צעירי וצעירות המגזר החרדי בדרך למימוש חתונה והקמת משפחה. הוא עושה זאת בנימה הומוריסטית מחויכת, שכמותה אני לא זוכר מאז סרטו הארוך השני "סיפור גדול", אותו ביים עם שרון מימון. אני יכול למצוא הקבלה בין שני הסרטים, מעבר לעובדה שעירית קפלן משחקת בשניהם. יש משהו בריקוד המגושם של חבורת השמנים שרוצים להתמודד בתחרויות סומו שמאו' דומה לחיזור המהוסס והמחוספס של בני ובנות המגזר החרדי, בדרך לחופה המיוחלת.

לא שאנחנו לא מכירים זאת מסרטים קודמים ומסדרות טלוויזיה, אבל הסרט מוטיב להציג, באירוניה מתבקשת, את הסחר-מכר בעולם השידוכים החרדי, בו המשודכים והמשודכות הם מוצר עובר לסוחר עם תג מחיר משתנה. מובלטים כאן פערי העמדות והמעמדות של המשפחות והקטסטרופה שמתפתחת כאשר בחור אשכנזי מעדיף בחורה מזרחית על פני כל הבנות האשכנזיות המיוחסות שמוצעות לו. סרט מהנה ומשעשע. 

https://www.youtube.com/watch?time_continue=1&v=w5O1MXQm4qA&feature=emb_logo

תא מס' 6, תמונה באדיבות סרטי נחשון


בגדול זה סרט על פרידה ועל קשר חדש הנרקם על חורבותיה. הבמאי הפיני יוהו קוסמאנן מרכיב את הפאזל האנושי שלו באיטיות, כשהגיבורה שלו היא אישה צעירה פגיעה, בודדת ונודדת בחיפוש אחר מקומה. והצלע שמולה היא של גבר מחוספס, שהתנהגותו הכמעט ברוטלית מסתירה נשמה רכה שזקוקה לשריון מגן בלתי חדיר. היא מתאוששת מנטישת אהובתה והוא מחפש נואשות את קרבתה. הוא שואל אותה איך אומרים בפינית "אני אוהב אותך", והיא עונה לו, לכאורה מספקת לו תשובה לשאלתו, אבל למעשה אומרת לו, מבלי שיבין "לך תזדיין". וכך נפתח הדיאלוג ביניהם.

הנסיעה האינסופית ברכבת ארוכת טווח העוברת דרך ערים נטולות זהות ועיירות צללים לאורך רוסיה הקודרת והקפואה בואכה החוג הארקטי, היא הדימוי המדויק ביותר למצבם של שני הגיבורים. הם בודדים, תלושים, מנותקים מרצף החיים, נתונים במצב של ארעיות ותנועה מתמדת ולמודי אכזבות. וזוהי התשתית הכי טובה עליה יכולה להיבנות מערכת יחסים ביניהם, שתהייה אחרת ממה שחוו עד עתה. קוסמאנן מוביל למקום הזה בזהירות וברגישות. תא מספר 6 שהיה המקום הקלסטרופובי בו היו לכודים, כל אחד מסיבותיו, הופך לנקודת יציאה וזינוק למקום אחר.    

https://www.youtube.com/watch?v=BmuaEfE1oK0

אשליות אבודות, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


אילולא היה זה סרט תקופתי, אפשר היה בהחלט להניח שהוא מתקיים היום. אלה היצרים והדם הרע בין המעמדות החברתיים. זוהי העיתונות שמפרסמים בה לטובת מי שמשלם הכי הרבה על מודעות פרסום, ושהנושא הכי לוהט לקריאה אלה טורי רכילות מרושעים ונוטפי ארס. הבמאי קסבייה ג'יאנולי עיבד את ספרו של אונורה דה בלזק, שחלקים לא מבוטלים ממנו ממנוהינם אוטוביוגרפיים. למשל, עולם הדפוס וההוצאה לאור, בהם עסק ונכשל. הרומן נכתב במאה ה-19 (בין 1837 ל-1843), אבל כל האינטריגות והקונפליקטים בו הם עכשוויים להפליא, מה גם שבלזק ידע לכתוב באירוניה משתלחת המתאימה גם להיום. כשהוא נעזר באמצעי האמנותי של קריינות (ווייס אובר) המתארת את האירועים בחלקים לא מעטים של העלילה, מרכיב ג'יאנולי מעדן קולנועי מענג ומרתק, בעל אופי של טלנובלה מצד אחד, ומאידך סיפור עסיסי ובו התרסה כנגד השחיתות והצביעות של עולם התקשורת, אותם אבחן כבר אז, בהיותם עדיין קטנים. 

תרצו תראו בסיפור הזה אלגוריה לעולמנו כפי שהוא בנוי היום, תוך חלוקה מעמדית ברורה ותפקיד התקשורת כמוטה לטובת מי שמשלם יותר. תרצו תזהו כאן שיקוף אחד לאחד של המציאות העכשווית. יש כאן קאסט גדול של שחקנים מוכשרים ובעלי קבלות, שכדרכם עושים עבודה מצוינת, בהם ססיל דה פראנס, הבמאי-שחקן קסבייה דולאן  וכמובן ז'ראר דפרדייה, ולצידם גם בתפקידים המרכזיים בנג'מין וויסין וסאלומה דיוויילס.

https://www.youtube.com/watch?v=FciINVQAWuU

"סכנה מיידית"  (ארה"ב 2021)  ***

מתח-אקשן. סרטו של דייוויד האקל. יחידת הסוכנים המיוחדת של ה- FBI מתחקה אחר דילן פורסטר (סקוט איסטווד), רוצח מסוכן ששוחרר לאחרונה מהכלא. בביתו נמצאה גופה של מחסל שניסה להתנקש בחייו. מתברר כי דילן הוא טיפוס אימפולסיבי אלים, אך עבר טיפול, לוקח תרופות ואפילו יש לו מנטור, ד"ר אלדרווד (מל גיבסון) שתומך בו ומרגיע אותו בעת הצורך. דילן בדרך לאי מבודד כדי להשתתף בהלוויית אחיו ולהתאחד עם משפחתו. אך בני משפחתו, ובעיקר אמו, רואים בו אדם לא רצוי. מה שהופך את המצב לגרוע עוד יותר מבחינתו זוהי העובדה שהשריף המקומי, מקוי (טייריס גיבסון) מקבל טלפון מה-FBI. הם מבקשים שלא ייקח סיכון ושינסה להחזיק את דילן עד שיגיעו לשם. בעת שהשריף מנסה לבצע את המוטל עליו, מגיעה לאי סירה ובה חבורת שכירי חרב. הם יודעים משהו שדילן לא –  אחיו, שהלך לעולמו טרם זמנו בנסיבות לא ברורות - החביא על האי אוצר שהתגלה לפני שנים במצולות הים. במהרה הם משתלטים על בית המשפחה ולוקחים אותם כבני ערובה. בידיעה שהוא חייב להגן על משפחתו, יעשה דילן הכל כדי לסלק מהמקום את שכירי החרב ולהחזיר למשפחתו את החיים השקטים שהיו להם לפני ההשתלטות. 99 דקות. "סכנה מיידית" 


סכנה מיידית, תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

מותחן אקשן מודולרי, שדומה ללא מעט עבודות קולנוע דומות שנעשות בהוליווד כבר שנים. עם תסריטים מופרכים באופן כזה או אחר, ועם שחקן או שניים מוכרים, שאולי יכולים לסחוב את הפרוקיט ולהפוך אותו לאטרקטיבי לקהל. את משחק את הגיבור סקוט איסטווד, בן שלי, שאני לא בטוח שהוא מושך קהל בזכות עצמו. גם התוספות של מל גיבסון, בתפקיד קטן יחסית, ושל טייריס גיבסון, לא יכולות להפוך את הסרט למוצר מצליח. ובכל זאת, ברמת הנראטיב והאקשן הוא לא כל כך גרוע בעיניי, וחובבי המתח-אקשן עשויים להיות מסופקים ממנו במידה כזאת או אחרת.     

https://www.youtube.com/watch?v=R-ian7ETS88

https://www.youtube.com/watch?v=LxkzMNQrLCA