אלמנטים של פנטזיה
 
"המחליפה" בבית ליסין היא לכאורה קומדיה בורגנית אופיינית על זוגיות של בני 50 במשבר, עם כל המרכיבים שהיינו מצפים להם מהז'אנר. אבל יש טוויסט - והטוויסט הזה הופך את כל העסק למעניין.

מי שראה אחד מהמחזות של רוני סיני, שהפך כמעט מבלי ששמנו לב לאחד המחזאים הפוריים בתיאטרון הישראלי, יידע למה לצפות. כמו ב"הרובוטית" שלו בהבימה, "הגלולה" בבית ליסין, "איזראל ז'ורנאל" בתיאטרון חיפה ועוד, גם "המחליפה" מתבל באופן ייחודי את העלילה הריאליסטית באלמנטים של פנטזיה וקסם בואכה מדע בדיוני לייט.

תוסיפו לזה מסגרת בימתית מודעת לעצמה, עם זמרת ונגן קונטרבס שמעירים על העלילה דרך שירים ואפילו קצת פניות לקהל, ותקבלו יצירה שבמושגים של התיאטרון הרפרטוארי בישראל, יש בה מידה של הרפתקנות וניסיון לאתגר קצת את המוכר והשחוק. 
  

המחליפה, צילום: רדי רובינשטיין

שימוש יצירתי ומפתיע

גיבור ההצגה עודד פסטרנק, בגילומו החינני של עידן אלתרמן, הוא סוכן ביטוח שחוזר יום אחד הביתה ומגלה שאשתו יערה (הילה סורג'ון פישר) הוחלפה, בלי הסבר מתקבל על הדעת, באישה אחרת, קורין (נתי קלוגר). כעת מתחבט עודד בין האינסטינקט לפוצץ את הבלון ולהחזיק את המציאות המוכרת לקדמותה, לבין הפיתוי לנצל את ההזדמנות ולזכות באישה חדשה ומלהיבה, שמסתמן כי היא מודעת לרצונותיו ותשוקותיו וכמהה למלא אותם.
 
בעזרתו של החבר והבוס שלו קובי (חי מאור), מנסה עודד להכריע בסוגיה, ובדרך להבין איך בכלל נקלע לסיטואציה.

המחזה של סיני פורש את העלילה הזאת תוך שימוש יצירתי למדי באמצעי סיפור מסגרת של מפגש בבר בין עודד לקובי, שבו הוא מגולל את סיפור המעשה, ועם כמה תפניות עלילתיות שבהחלט מצליחות להפתיע. בכמה מהדיאלוגים הזוגיים כאן הוא אפילו מצליח להדהד לעולם המופלא של חנוך לוין, השוחט הראשי של הדינמיקה הזוגית. 
 

המחליפה, צילום: רדי רובינשטיין

בעיות כאובות וידועות
 
לא מעט מהמשקל הסגולי של "המחליפה" נובע מכך שהיא עוסקת במשהו אמיתי, שמוכר לכל מי שאי פעם היה בזוגיות ארוכה.
 
השגרה השוחקת, התאיידות האהבה הרומנטית לטובת התכליתיות האפורה, ומצד שני הפחד המצמית לעזוב את המוכר בשביל הסיכוי למשהו חדש ומבטיח – כל אלה בעיות אנושיות מורכבות, כואבות וידועות.

המחזה של סיני משתמש במסגרת הפנטסטית כביכול כדי להציג את הסוגיות האלו לקהל מנקודת מבט רעננה, והתוצאה מצליחה רוב הזמן לעורר את המחשבה וגם לשעשע, גם אם קשה לומר שהמחזה הולך עם החומרים האלה עד הסוף או מצליח לאזן לגמרי בין הריאליסטי למופרך. 
 

המחליפה, צילום: רדי רובינשטיין


בימוי ראוי של ליאור אשכנזי
 
במאי ההצגה, באופן מעט מפתיע, הוא ליאור אשכנזי, אחד השחקנים הגדולים בישראל, שבשנים האחרונות מתנסה בבימוי - גם בקולנוע (הגרסה הישראלית של "זרים מושלמים" האיטלקי) וגם בתיאטרון. אשכנזי עושה עבודה ראויה ומאופקת יחסית, בכל הנוגע לאמצעים הבימתיים, שנותנת לשחקנים הטובים שלו מרחב להפגין את יכולותיהם.

ארבעתם – אלתרמן, סורג'ון פישר, קלוגר ומאור - בהחלט מפגינים אותן ומצליחים גם להצחיק, וגם לגעת ללב לפרקים. גם הזמרת בטי פבלו ונגן הקונטרבס אלון עזיזי שלצדה הם תוספת חביבה, והאינטרקציות ביניהם לבין השחקנים האחרים הן מהרגעים המשעשעים בהצגה.

בסופו של דבר, יש ב"המחליפה" מספיק מרכיבים מוצלחים כדי לספק לקהל ערב מהנה ואינטליגנטי בתיאטרון, וזה בהחלט לא מעט.  


המחליפה, צילום: רדי רובינשטיין