מחול - עולים השבוע: "לחזור", "הבועה" ועוד

השבוע עולים לאקרנים סרטו החדש והנפלא של פדרו אלמודובר, ישראלי חדש של איתן פוקס וגל אוחובסקי, שני עיבודים לרבי מכר- "אדונית התבלינים" ולהבדיל עיבוד אנימציה ראשון ל"מכתבים מפליקס" וגם – פרק שלישי בעלילות "מהיר ועצבני".

נשים בוגרות

הנשים של אלמודובר כבר התבגרו. היום הן יותר מאופקות, הרבה פחות בועטות, שורטות והיסטריות מאשר בסרטיו הקודמים כמו "נשים, נשים" ("נשים על סף התמוטטות עצבים"), "עקבים גבוהים", "הכל אודות אמא", "קיקה","קשור אותי אהוב אותי" ו"פרח הסוד שלי".

מאז שהוא עושה קולנוע, אלמודובר מנהל רומן מסעיר ומהפנט עם המין הנגדי, אבל בסרטו החדש והנפלא "לחזור" נשותיו הקולנועיות כבר לובשות מעטה קלאסי, מזכירות את הגבירות האיטלקיות הגאות של המלודרמות הרומאיות והנפוליטניות הגדולות מהסיקסטיז, נוסח סופיה לורן, ג`ינה לולוברג`ידה ואנה מניאני. "לחזור" נהדף בפסטיבל קאן האחרון בשנייה האחרונה מהכתרה בזר עלי "דקל הזהב" המתבקש (לטובת "כשהרוח נושבת" של קן לואץ`), בכמעט שידור חוזר של שערוריית 99` (אז זה קרה ל"הכול אודות אמא"). אלמודובר עצמו זכה בפסטיבל בפרס התסריטאי, ובמקום פרס לשחקנית הטובה (שהגיע בדין לפנלופה קרוז) הוענק שובר הניצחון ל"אנסמבל השחקניות" של "לחזור".

חזרה ללה מנשה

פנלופה קרוז, ללא ספק בתפקיד הטוב ביותר בקריירה שלה, מגלמת את ריימונדה, אשה חזקה ושברירית כאחד, החיה עם בעלה הפרזיט והאלכוהוליסט (אנטוניו דה לה טורה) ובתם פאולה (יוהנה קובו). יש לה אחות, סולה (לולה דואניאס), והשתיים חוזרות (יחד עם פאולה) לכפר בלה מנשה שבו גדלו ובו קבורה אמן, שמתה בשריפה בזרועות בעלה. אחרי ביקור בקבר האם, מתארחות הבנות אצל הדודה הסנילית פאולה (צ`וס למפריאווה), ועל הדרך גם מתעכבות לעדכונים שוטפים אצל השכנה-חברה אוגוסטינה (בלנקה פורטיו). מתברר שאמן ארינה (כרמן מאורה) חזרה לכפר כרוח רפאים, ונראית הרבה בסביבת הדודה.

האחיות נפרדות, סולה שבה לביתה שבמרכז במדריד, וריימונדה ופאולה למעונן שבפרברי העיר. ריימונדה מעסיקה את עצמה בשלל עבודות מזדמנות, כדי להביא הביתה כסף, לסבסוד חיי בתה ובעלה חדל האישים. אלא שמהר מאוד השגרה מופרת. בתה של ריימונדה מספרת לה שאביה ניסה לאנוס אותה, והיא באינסטינקט הישרדות תקעה בו סכין מטבח. ריימונדה ממהרת לקחת פיקוד, להיפטר מהגופה ולמהר להחזיר את בתה ואת עצמה לחיי שיגרה.
העלילה הנפתלת והמורכבת רק נפתחת. ריימונדה מתחילה להפעיל מסעדה שהפקיד בידיה ידיד שנסע לברצלונה, כדי שתראה אותה לקונים פוטנציאלים. במקביל, דודה פאולה מתה בשנתה, וסולה השבה מההלוויה לביתה, מגלה לחרדתה בתא המטען שלה את אמה, לא כרוח רפאים אלא כבשר ודם. האם משתכנת בביתה אך היא וסולה יעשו הכול שדבר חזרתה לחיים לא יתגלה לריימונדה. ויש להן את הסיבות שלהן.

מלודרמה מרהיבה

קולמוסו הפורה והפרוע של התסריטאי זוכה קאן הטרי לא עוצר באדום וממשיך לשגר עוד ועוד נתחים עסיסיים מהמזימות הסהרוריות שרקם. וכידוע, נפתולי עלילה מלודרמטיים וטלנובליים בלתי מרוסנים, הכוללים בגידות, רציחות, גילוי עריות, שדים ורוחות ועוד תופעות טבע אנושי הזויות למחצה, שאצל יוצרים אחרים היו נראים זולים ומופרכים, אך ביצירתו של אלמודובר מתקבלים כהתרחשויות טבעיות ביותר.

הבמאי אומר שהחזרה ב"לחזור" מכילה כמה רבדים מבחינתו. מדובר ב"חזרה לקומדיה, לעולם הנשים, ללה מנשה (כפר הולדתו), לעבודה עם מאורה, קרוז, דואניאס ולמפראיווה, חזרה לעיסוק באימהות כמקור החיים והבדיה, ובאופן טבעי חזרתי לאמא שלי. לחזור ללה מנשה פירושו תמיד לחזור לחיק האימהות". הנשים של אלמודובר כולן הן בבואות כאלה ואחרות של אמו. הן חזקות מאוד - סובלות ומתייסרות בשקט, אך ברגע האמת קמות והולמות בחזרה. הן מתבגרות ומתגברות, ומייצגות נאמנות (בעיקר ריימונדה) את אמא אדמה.

"לחזור" היא יצירה שלמה, טלנובלה מוחלטת, מלודרמה ענקית מרהיבה, נוגעת, מחלחלת ומנומקת. סגנונית מדובר בקיטש מפואר, גדול מהחיים. אלמודובר של "לחזור" הוא יוצר מושלם: בשל, מגובש, ממוקד, שהולך עד הסוף עם העניין שלו. מעבר לתסריט המוקפד ולכתיבה החדה והמדויקת, לפעמים שנונה, אירונית ואבסורדית הוא צובע את סרטו במעטפת וזלינית-שומנית נוצצת, בעלת צבעים רועשים וססגוניים, פסקול הדוק, עם מוזיקה דרמטית רב-שכבתית, שתפורה בול על העלילה, ודמויות דשנות ועסיסיות שאפשר לנעוץ בהן שיניים רעבות.

ועוד סרטים חדשים שעולים השבוע ( 29 ביוני 2006):

"הבועה" (ישראל 2006)

דרמה-קומדיה. איתן פוקס (במאי-תסריטאי) וגל אוחובסקי (תסריטאי) יודעים בדיוק באיזה מילייה הם חיים - שנקין פינת בלפור (אולי גם איזה רבע רוטשילד). זו אולי בועה מנותקת (משאר העם והמדינה), אבל שם פועלת, לשיטתם, תל-אביביות צעירה, דינמית, ססגונית, ליברלית, שמאלנית, לא משוחדת בענייני מין או גזע וכו`. קרקע בשלה להתהוות דירה שכורה בה גרים בהרמוניה שני הומואים ובחורה, והסטריאוטיפיזציה חוגגת. יהלי (אלון פרידמן) מנהל משמרת בבית הקפה "אורנה ואלה", נועם (אוהד קנולר), מוכר דיסקים ב"האוזן השלישית", ולולו (דניאלה וירצר), זבנית ב"סבון של פעם". היא מסתדרת הכי טוב עם הומואים ומתבאסת מהגברים הסטרייטים בהם היא פוגשת.

חייהם השגרתיים של השלושה בדירה משתנים כשלבועה מגיע אשרף (יוסף סוויד), פלסטיני שנועם פגש כששירת במילואים במחסום. בלי הכנות מוקדמות פורץ רומן לוהט בין נועם ואשרף, וזה האחרון נשאר בבועה כשוהה בלתי חוקי, מאמץ שם יהודי ומתחיל לעבוד בשנקין. אחרי תקופה קצרה של אופוריה בין השניים, ובעצם בין כל הארבעה, ששותפים יחד גם למיזמים אידיאולוגיים-יצירתיים שונים כמו "רייב למען השלום", המציאות מתחילה להכתיב חוקי משחק אחרים לנפשות הפועלות. בעיקר לאשרף, שייאלץ לברוח לשכם, ומערכת היחסים שלו עם אהובו התל-אביבי תתחיל להסתמן כבלתי אפשרית. עוד משתתפים בסרט ציון ברוך, שרדי ג`בארין, עודד לאופולד, זוהר ליבה, רובה בלל, אווה חורי ועוד. ליאור אשכנזי ועברי לידר משחקים את עצמם. 90 דקות.

צריך להעריך את פוקס ואוחובסקי על רצף העשייה הפורה שלהם (מאז שיתפו פעולה בסדרה "פלורנטין" ועד שהקדימו את זמנם כשיצרו את ה"הר ברוקבק" הישראלי, שבמקרה שלנו היה החרמון וצמד האוהבים לא היו בוקרים אלא חיילים, ב"יוסי וג`אגר"). כמו יצירתם הקודמת, "ללכת על המים", גם "הבועה" הוא סרט יעיל ואפקטיבי. הבעיה שלו היא הפלקטיות המובהקת הזועקת מכל סצינה כמעט. שנקין, כמו שנקין, לא מנסה להיראות קצת יותר מורכבת מ"החיים בשאנטי". סיפור האהבה בין ההומו העברי והערבי מכיל את כל הקלישאות הקיימות ביחסים בין-גזעיים במקרוקוסמוס המסוכסך שלנו. הבחורה הסטרייטית היא המודל קלאסי של המתוסכלות מינית שבדרך כלל שונאות את המין הגברי ואת מה שהוא מייצג. וכך הלאה, בכל נושא שהשניים נוגעים בטיפול הקולנועי שלהם, מייד קופצות הסיסמאות והסרט נכנס לתוך שבלונות מתבקשות, שלא לומר לעוסות לעייפה.

"מהיר ועצבני - טוקיו דריפט" (ארה"ב 2006)

אקשן. תשכחו מפול ווקר, שליהטט על כבישי לוס אנג`לס ומיאמי בשני הסרטים הראשונים, ועשה מזה קריירה שמניבה לו היום פרות קולנועיים משתבחים והולכים. הוא לא צריך יותר את האדרנלין הזה של הנהיגה הספידית. מי שתופס את מקומו בהרפתקה השלישית בסדרה, "מהיר ועצבני – טוקיו דריפט", הוא לוקאס בלאק, על תקן שון בוזוול, צעיר המתמחה במירוצי רחוב, וכמה הסתבכויות שלו עם החוק, שכמעט גרמו לישיבתו בכלא, מביאים אותו לטוקיו, יפן, כדי לגור עם אביו, איש צבא אמריקאי המשרת שם. תחילה הוא חש זר במקום האקזוטי, אך לאחר הכירו אמריקאי מקומי בשם טווינקי (באו וואו), מיידע אותו זה ל"מירוצי הסחף" של העולם התחתון של טוקיו: שילוב של נסיעה מהירה וגלישה במסלול מפותל, רצוף פניות ועיקולים, שון נכנס מחדש לזירת ההתמודדות שכל כך עושה לו את זה, ועלולה לסכן את חייו יותר מאי פעם בעבר, כי פרט למסלול המסוכן, הפעם יש לו עסק גם עם היאקוזה. עם נטלי קלי, בריאן טי, סאנג קאנג, לאונרדו נאם, בריאן גודמן וסוני צ`יבה. בימוי: ג`סטין לין. 104 דקות.

"מסביב לעולם עם פליקס" (גרמניה-הולנד 2005)

אנימציה-ילדים. מבוסס על רב המכר של א. לנגן וק. דרופ. פליקס הארנב המגניב מעביר את חופשת הקיץ שלו עם הילדה סופי ומשפחתה בנורבגיה. אלא שבשלב מסוים הוא נאלץ להציל אותם מטרול ענק, ובעקבות זאת הם אובדים זה לזה. פליקס נאלץ לעשות את דרכו חזרה הביתה לבדו, ובדרך עוברות עליו הרפתקאות רבות: הוא פוגש במפלצת הירוקה ובינשוף החכם המשרת אותה, במפלצת הלוך נס, בקפטן ברונו וצוות הצוללת שלו, ואפילו מתוודע לצאצאי הרוזן דרקולה מטרנסילבניה. אבל משימתו של פליקס היא להגיע בשלום הביתה ולהתאחד עם חברתו סופי. האם יצליח? בימוי: ג`וזפה מאוריציו לגאנו. הסרט מוקרן בגרסה מדובבת לעברית. 84 דקות.

"אדונית התבלינים" (ארה"ב 2005)

דרמה. סרטו הראשון של פול מאידה ברגס, תסריטאי סרטי "המגזר ההודי", כמו "שחקי אותה כמו בקהאם" ו"כלה לדעה קדומה". הסרט מבוסס על ספרה המצליח של צ`יטרה בנרג`י דיוואקרוני (שיצא בעברית בהוצאת מחברות לספרות). טילו (אישוואריה ריי) היא אישה ממוצא הודי שהידע העצום שלה בתורת התבלינים ובהשפעתם על בני האדם, מאפשר לה לסייע לרבים הפוקדים את חנותה. כאשר דאג (דילן מקדרמוט) מגיע לחנותה, הוא מאלץ אותה להתמודד עם עברה ותשוקותיה, כאשר לתבלינים הממלאים את חייה תפקיד חשוב בהתלבטויותיה. עם האישה דרקר, ניטין גיל דולאי ואנופם קר. 96 דקות.