מחול - עולים השבוע: "היה שלום מר הפמן" ועוד

דרמה "היה שלום מר הפמן" הפקה צרפת-בלגיה. סרטו של פרד קבאייה, עיבוד למחזהו של ז'אן פיליפ דאגר

"היה שלום מר הפמן" (צרפת-בלגיה 2021) **** וחצי

דרמה. סרטו של פרד קבאייה, עיבוד למחזהו של ז'אן פיליפ דאגר. העלילה נפתחת בפריז ב-1941. ג'וזף האפמן (דניאל אוטיי), צורף יהודי בעל חנות, סדנת מלאכה קטנה וקליינטורה יציבה, חושש מפני כניסת הנאצים לעיר ושולח את בני משפחתו, אשתו האנה (אן קוסנס) ושלושת ילדיהם, לאזור החופשי שמעבר לגבול, בשוויץ. אחר כך הוא מפקיד את חנותו בידי עוזרו הנאמן, פרנסואה מרסייה (ז'יל ללוש), גבר נוצרי שעדיין לא כל כל כך מנוסה בשיבוץ אבנים יקרות. הוא מאיץ בו להביא לדירתו שמעל החנות את אשתו בלאנש (שרה ג'ירדו), עמה הוא מנסה להביא ילד לעולם, אך ללא הצלחה. האפמן אורז מזוודה ויוצא לדרך, על מנת להתאחד עם משפחתו, אלא שהוא איחר את המועד, הנאצים שורצים באזור וקשה להתחמק מהם. הוא שב על עקביו לחנותו ולביתו, מארגן לעצמו מקום לינה במרתף הבית ומסתתר שם עד יעבור זעם. בהמשך מתחיל לפקוד את החנות קצין נאצי, יונגר (ניקולאי קינסקי) שמתלהב מקולקציית התכשיטים שיצר האפמן, קונה ממרסייה תכשיט ומעביר את הבשורה לחבריו הגרמנים. ובינתיים, מרסייה, שלא מצליח לעבר את אשתו ומשתוקק לילד, מנסה לשכנע את אשתו, וגם את האפמן, לנסות להביא יחד ילד, שיהיה שלו ושל בלאנש. ויש לו גם מה להציע להפמן, בתמורה. 115 דקות. היה שלום, מר האפמן

https://www.youtube.com/watch?v=1wHppaX9QMo

העובדה שהסרט עובד ממחזה די ברורה. הוא קטן, אינטימי, הנפשות הפועלות המרכזיות בו הן שלוש. צילומי החוץ של פריז בשנות שנות ה-40 מוגבלים לקרן רחוב בה נמצאת החנות ולעוד כמה בלוקים, לכאן או לשם. צילומי הפנים שמחוץ לבית ולחנות של הפמן קצת יותר עשירים. למשל, המסעדה אליה מוזמן מרסייה על ידי לקוחותיו מקרב הצבא הנאצי הכובש. ולמרות המגבלות האלה – אם אפשר לקרוא להן כך – זהו סרט כובש לא רק בזכות הסיפור שלו, בו יש טוויסטים ברגעים הנכונים, שמשנים את חיי שלוש הנפשות הפועלות, אלא בעיקר בזכות משחקם המעולה של דניאל אוטיי וז'יל ללוש וגם שרה ג'ירדו מדויקת ואפקטיבית. הם מצליחים לפרוץ את הקאמריות המובנית של התסריט-תואם המחזה ולהרכיב משולש אנושי בעל דופק רגיש, ההולך ונעשה טעון ככל שעובר הזמן.

הבמאי קבאייה ("קמצן", "ראדין") משחק היטב עם העמדות המוסריות שהסיפור נדרש להן. בעוד מרסייה, שהיה תחילה אדם צנוע ונאמן לבוס שלו האפמן, הופך עם הזמן לבעל חנות הצורפות, ואז מאבד את זה בשלבים, לאט אבל בטוח. הוא מתיידד עם האדונים החדשים בעיר, הנאצים, שמרוצים ממרכולתו, ומרגיש שהוא יכול לשלוט בהפמן ובאשתו, שמצידם נשארו בעלי מוסריות גבוהה לכל אורך הדרך. הנראטיב והדיאלוגים מטופלים היטב על ידי קאבייה שגם מנווט מצוין בתוך משחקי הכוח המשתנים במשוואה האנושית המשולשת שיצר. השאלה המסקרנת היא האם מרסייה ייענש בגלל חטא היוהרה שלו או שייצא כשידו על העליונה. "היה שלום מר הפמן" הוא סרט ראוי ביותר.

היה שלום, מר הפמן, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

"משקפיים כהים" (איטליה-צרפת 2022) **** וחצי

אימה. סרטו של דריו ארג'נטו. ליקוי חמה פוגש את העיר רומא באמצע היום. הוא גורם לדיאנה (אילניה פסטורלי), נערת ליווי אקסקלוסיבית שחזרה מפגישה עם לקוח, לצאת מרכבה, לעמוד ליד חבורת אנשים המתגודדים בפארק כשבידיהם פילטר שמש ייעודי המתאים לכך. לה עצמה אין פילטר כזה, אז היא מוציאה מתיקה משקפי שמש שחורים, במביטה על השמש, שהירח מכסה אותה ומאפיל את היום. בלילה אנחנו רואים נערת ליווי שיוצאת מפגישה עם לקוח בבית מלון וכשהיא צועדת בחורשה הסמוכה מישהו תוקף אותה מאחור ומשסף את כל גופה במספר רב של דקירות. בהמשך, דיאנה מקבלת בביתה לקוח, אך אומרת לו שהוא מסריח ושיתקלח לפני שהיא עושה איתו סקס. הוא נעלב ועוזב את המקום. בלילה דיאנה יוצאת במכוניתה ורואה שמכונית ואן לבנה גדולה דולקת בעקבותיה, פוגעת בה וגורמת לה לפגוע ברכב אחר. היא מתעוררת בבית חולים ומתברר לה לחרדתה שאיבדה את ראייתה.

מהרכב בו פגעה, של משפחה סינית, הנהג נהרג, אשתו נמצאת בתרדמת ורק ילדם בן העשר, צ'ין (אנדריאה זאנג) נותר ללא פגע ומועבר לבית יתומים. דיאנה מתאוששת אט אט ומתחילה לתפקד כעיוורת, בעזרת מדריכה מסורה, ריטה (אסיה ארג'נטו), משקפי שמש כהות, מקל גישוש וכלבת נחיית עוורים נאמנה בשם נגרה. מתברר לדיאנה שרוצח סדרתי של זונות מסתובב בעיר ושהיא על הכוונת שלו. הילד צ'ין בורח מבית היתומים ומגיע לביתה. יחד הם יצטרכו ללמוד לשרוד במציאות החדשה שנכפתה עליהם. 86 דקות. משקפיים כהים

https://www.youtube.com/watch?v=PlpMxvRbbZk&feature=emb_logo

הבמאי דריו ארג'נטו בן ה-82 הוא אחד המייסטרים המובילים של ז'אנר הסרטים האיטלקי הנקרא "ג'אלו" בין עבודותיו המכוננות בסוגה: "הציפור עם כנפי הבדולח""החתול בעשע הזנבות". מדובר במתכון סינמטי מהסיקסטיז-סבנטיז שיש בו ערבוביה/ תמהיל המתאפיין בשילוב של מסתורין, אימה, אירוטיקה טראש, פטישיזם ורציחות סדרתיות. ובסרט שלפנינו הכל כלול. ארג'נטו הוותיק הוא לא רק יוצר קולנוע, אלא כבר גם סמל. לא במקרה ראינו אותו לא מזמן כשחקן בתפקיד הגברי הראשי ב"מערבולת", סרטו האחרון של גספר נואה. ב-2018 יצא רימייק לסרט שיצר ב-1977. מדובר ב"סוספיריה", שביים לוקה גואדנינו.

בהשוואה בין שני הסרטים ניתן היה לראות את ההבדל המהותי בגישה לסיפור, לביצוע ולסטיילינג. סרט המקור של ארג'נטו הוא היפר-ריאליסטי בסגנונו, הן בעלילה והן במשחק המוגזם. הוא גם מרוח בצבעים עזים, כשהבולטים הם האדום והכחול. בעוד שהסרט החדש יותר קרוב למציאות בהווייתו ונבנית בו אווירה של אפלוליות דהויה. למרות שלא ביים כעשור (סרטו האחרון היה "דרקולה D3" (2012), ב"משקפיים כהים" הוא חוזר לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב – סרט בסגנון הג'אלו. הגיבורה שלו דיאנה (משחק מצוין של אילנה פסטורלי) היא טיפוס פרקטי, שלא לוקח לה הרבה זמן להבין שהיא עיוורת ושחייה נמשכים. בכלל, ארג'נטו לא מקפיד על התפתחות איטית ואמינה של דמות העיוורת. יש לו סיפור להעביר והוא יקדם אותו בלי "שיקולים זרים". כל מהלכי העלילה מתבצעים במהירות, כאילו אין לו זמן לשטויות. וגם כאן בולטת הצבעוניות המחודדת, אם כי במקרה שלפנינו מדובר בשחור (משקפי השמש) ולבן (הוואן הרודף אחר דיאנה).

כמו בסרטים רבים לאורך הקריירה שלו, כשהוא מצלם, למשל, רוצח סדרתי פסיכופת בפעולה, אז חייבים לראות דם, והרבה. קשה להישאר אדישים לסגנון הבוטה שלו שמשיג את האפקט הרצוי: אתה עוקב אחר העלילה בנשימה עצורה. ולמרות שהעלילה לפעמים לא הגיונית, אבסורדית וקיצונית, בסופו של דבר ארג'נטו – שעבורי מעורר בסרטו זה אסוציאציות לעבודות מסוימות של אלמודובר וטרנטינו - יוצר את הקלוז'ר שמשלים את התמונה. לדעתי "משקפיים כהים" הוא סרט מתח-אימה שעשוי להפוך ליצירת פולחן ולמודל לחיקוי עבור יוצרים אחרים בז'אנר.

משקפיים כהים, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

"גברת האריס נוסעת לפריז" (אנגליה-קנדה-צרפת-בלגיה-ארה"ב-הונגריה 2022) *** וחצי

דרמה. סרטו של אנתוני פביאן. העלילה נפתחת בלונדון בשנות ה-50. אדה האריס (לסלי מנוויל), אלמנה פשוטה ועממית שמתפרנסת מניקוי בתים מתלהבת שמלות מבית העיצוב של כריסטיאן דיור ומחליטה שהיא מעוניינת באחת מהן. היא מנסה לחסוך כסף ואף שולחת ידה בהימורים, עד שהיא מצליחה לאסוף סכום כסף נכבד שגם יאפשר לה לטוס לפריז ליום-יומיים וגם לרכוש לעצמה שמלה שם בבית האופנה היוקרתי. שם מתייחסים תחילה בזלזול למנקת הבתים הלונדונית הפשוטה, אבל איש אצולה מקומי, המרקיז דה צ'סאן (למברט ווילסון) נחלץ לעזרתה ונגד כל הסיכויים היא מצליחה בעיר ולהיכנס לתצוגת אופנה פנימית של דיור בה מוצגים דגמי השמלות החדשות והמפוארות של המותג. היא בוחרת לעצמה אחת מהן, אבל אז מתברר שיש לה יריבה אריסטוקרטית סנובית מקומית החושקת בה, וגם מנהלת מתפרת היוקרה, קלודין קולברט (איזבל הופר), לא מאושרת מכך שאדה תרכוש שמלה יוקרתית. אלא שבעזרת נשמות טובות בעיר האורות, כמו איש החברה אנדרה פאבל (לוקאס בראבו) והדוגמנית נטאשה (אלבה בטיסטה) אדה הולכת ומתקרבת למימוש חלומה. עם אלן תומאס, רוז וויליאמס, ג'ייסון אייזקס. 115 דקות.

https://www.youtube.com/watch?v=Wk6DTG_tX_A

כשלכלוכית (או שמא תעדיפו "סינדרלה") פוגשת את "השטן לובשת פראדה" - זו התוצאה פלוס-מינוס. "גברת האריס נוסעת לפריז" זוהי אגדה חביבה על אשת מעמד הפועלים בלונדון שיש לה משאלה שמחוץ לטווח היכולות שלה. היא חושקת בשמלה של כריסטיאן דיור, ועוד לטוס לפריז לבית האופנה כדי שיתאימו אותה למידותיה. ואחרי שהיא מתאמצת להשיג את הממון הדרוש לכך, המפגש שלה עם הברונים והמרקיזות של אופנת העילית הסנובים בפריז עלול לגרום לה לטראומה קשה. אלא שאדה פשטות ההליכות, עם השפה הקצת וולגרית והלגמרי לא מכובסת ובעלת חוכמת הרחוב - אולי תמצא דרך לנווט או לנתב לעצמה מסלול שיקרב אותה למטרתה. זה פחות או יותר הסיפור של הסרט המבוסס על הרומן של פול גליקו. זו גם פואמה קלילה על גיבורת מעמד הפועלים, מבוימת בחן ובאלגנטיות על ידי אנתוני פביאן, ומשוחקת נהדר על ידי קאסט מדויק.

אני מאוד אוהב את לסלי מנוויל ומשחקה - בין היתר - בסרטים "סודות ושקרים", "טופסי טרווי", "חוטים נסתרים" ו"לא ממושמעות". היא בדיוק האישה והשחקנית בעלת החזות התמימה והלא מאיימת, שמתאימה להפוך מברווזון מכוער לברבור ולהיעשות שלא מדעת גיבורת מעמד הפועלים. ולצדה למברט ווילסון המצוין, בעל הגינונים הצרפתיים-אריסטוקרטיים ואיזבל הופר בדמות מוקצנת בכוונה, אה-לה מירנדה פריסטלי (מריל סטריפ) ב"השטן לובשת פראדה". שחזור התקופה (שנות ה-50, כאמור) עומד בסטנדרטים גבוהים ובכלל זה סרט קראוד-פליזר שמאפשר להאמין שלפעמים חלומות מתגשמים.

גברת האריס נוסעת לפריז, תמונה באדיבות Tulip entertainment

"הבית הטוב" (ארה"ב 2021) ***

דרמה. סרטם של מאיה פורבס וולאס וולדסקי, המבוסס על ספרה של אן לירי. חייה של סוכנת הנדל"ן הילדי גוד (סיגורני וויבר), לשעבר הכי מצליחה בוונדובר, עיירת חוף ציורית בניו-אינגלנד, השתנו. עקב גירושיה היא התמכרה לאלכוהול, עד שאולצה על ידי בני משפחתה לפנות למכון גמילה. בעת שהותה שם העוזרת שלה לשעבר, וונדי (קתרין ארב), גנבה לה לקוחות. הילדי מחדשת קשר עם אהובה לשעבר, פרנק (קווין קליין), לעזרתו היא זקוקה כעת. היא גם מתחברת במקום לאישה נשואה, רבקה (מורנה בקרין), ומגלה שיש לה רומן עם פיטר (רוב דילייני), הפסיכולוג המקומי. גם לאחר הגמילה הילדי ממשיכה לשתות, בעיקר במפגשים חברתיים, ולא מודעת לכך שהיא שוב אלכוהוליסטית ואין לה שליטה על כך. היא חוזרת לקיים קשר רומנטי עם פרנק, אבל עד מהרה מתברר לו שייתכן שבהיותה בגילופין היא הייתה מעורבת בהיעלמות ילד אוטיסט של זוג מהמקום. למזלה, חרדתה שמא היא דרסה אותו כשהייתה שיכורה מתפוגגת כשהוא נמצא בריא ושלם. אלא שלאחר איתור גופת פיטר, שמצא את מותו בים, הילדי פונה שוב למכון הגמילה, נחושה לא לשתות יותר לעולם. 114 דקות. הבית הטוב

https://www.youtube.com/watch?v=PqsePahsw7g

סיגורני וויבר (נראית נפלא בגיל 73) היא שחקנית שאני מאוד אוהב. "הנוסע השמיני", "שנה בצל הסכנה", "גורילות בערפל", "1492: מעבר לאופק" ו"סופת קרח" היו סרטים שבזכותם היא הפכה לאחת השחקניות הפייבוריטיות שלי. בשנים האחרונות לא היו לה תפקידים מובילים משמעותיים, אבל בסך הכל יש לה מעל 100 קרדיטים, כולל סדרות ופרויקטים שאינם סרטים באורך מלא. ב"הבית הטוב" היא עושה תפקיד מרשים, של אלכוהוליסטית שמצליחה להסתיר את בעייתה, ולרוב היא גם לא מודעת לה או מתכחשת למצבה.

הבמאית פורבס והבמאי וולודרסקי קיבלו החלטתה אמנותית קצת תמוהה בעיניי, כשנתנו לבת דמותה הילדי לפנות לא אחת למצלמה ולדבר לצופה כביכול. הסגנון הזה של פנייה לקהל הצופים מוכר בקולנוע, וודי אלן, למשל, השתמש בו לא אחת, אבל כאן הוא פשוט לא מתאים, מה גם שהמהלך הזה לגמרי לא עקבי לאורך העלילה. לא ברור לי למה זה היה נחוץ ובמה האמצעי האמנותי הזה תורם לסרט או להבנת מצבה של הילדי.

האם זהו ניסיון להפוך את הילדי לדמות אמפתית לצופה שישמע ממנה בגוף ראשון מה עובר עליה ויזדהה איתה יותר? לדעתי זה ממש לא עובד. מעבר לכך, העלילה מתנהלת באופן די סטטי ולא ממש קורה בה הרבה מבחינה דרמתית, למעט מפגשים של הילדי מהסוג האישי, מהסוג המשפחתי, מהסוג המקצועי ומהסוג החברתי וגם הרומנטי. זאת עד הרבע האחרון של הסרט, אז העלילה מתעוררת לחיים חדשים ודינמיים ויש בה לא מעט תפניות. שאלה לתסריטאים-במאים: למה לקח לכם כל כך הרבה זמן כדי לצקת עניין ותוכן לסיפור הזה. ועוד דבר: אף שיש לו תפקיד בעל משקל, תרומתו של קווין קליין כאן היא שולית למדי. אז למרות הטיפול החשוב בנושא האלכוהוליזם הסרט לא מצליח להתרומם ולעורר עניין.

הבית הטוב, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"תהיו העיניים שלי" (קנדה 2021) ** וחצי

מתח. סרטו של רנדל אוקיטה. סופי (סקיילר דבנפורט) היא מחליקת סקי אולימפית לשעבר, שהייתה התקווה הגדוחה של הנבחרת האמריקנית. אלא שבעקבות תאונת סקי היא נפגע בראשה, התעוורה וכל חייה והקריירה שלה נהרסו. היא מעוניינת לחזור להר המושלג ולגלוש כעיוורת, בלוויית מחליק נוסף שיהיה צמוד אליה. ובינתיים היא מנסה לצבור ביטחון ולוקחת על עצמה לשהות לבדה בבית יוקרתי הנמצא הרחק ממקום יישוב. בעלת הנכס טסה לחו"ל לרגל עסקיה ושכרה את סופי שם ותשמור על החתול שלה. לוקח לסופי מעט זמן להתאקלם במקום והיא מתקשרת באמצעות הטלפון-מצלמה המיוחד שברשותה עם קלי (ג'סיקה פרקר קנדי), מוקדנית שהייתה בעבר לוחמת קרבית בצבא ארה"ב. זו מנחה אותה מרחוק כיצד להסתובב בבית הגדול. באחד הלילות נכנסים פורצים לבית ומנסים לפרוץ את הכספת של בעלת הנכס. סופי מתעוררת, מבינה מה קורה ומדווחת למשטרה על הפריצה. אלא שמכאן היא מאבדת שליטה על המצב וזה רק עניין של זמן עד שהפורצים יגלו שהיא נמצאת במקום. 92 דקות.

https://www.youtube.com/watch?v=1riCYccEjy8

הנראטיב של הסרט הזה די שכיח, לא מקורי במיוחד ומשאיר תחושת דז'ה-וו. קחו למשל את "לא לנשום", סרט אימה עצמאי מ-2016, שביים פרד אלוורס, על זקן עיוור המתמודד עם פושעים שפרצו לביתו. או את "שקט", אף הוא מאותה שנה, מותחן האימה של מייק פלנגן, על סופרת חירשת-אילמת הנאלצת להיאבק ברוצח העוטה מסכה שעוקב אחריה. כלומר, הפרינציפ לא חדש. והיה כמובן גם סרטו מ-1967 של טרנס יאנג, "בודדה באפלה", על מאבקה של אישה עיוורת (אודרי הפבורן) בחבורת שודדדים שתוקפים אותה. התפקיד הזה זיכה את הפבורן במועמדות לאוסקר. אבל אסור להזכיר בנשימה אחת את הקלאסיקה הזו עם "תהיו העיניים שלי". הסרט שלפנינו שטחי, לא מנומק וחסר היגיון. מההתנהלות של סופי ועד ההתמודדות שלה כנגד הפורצים. הסיטואציה נראית מלאכותית לחלוטין ואילו סופי רצתה היא הייתה יכולה לפתור את הבעיה כשרק התעוררה. אלא שהגיבורה שלנו סופי מפגינה אנטגוניזם כלפי כל העולם ויהיה קשה לכם לסמפט אותה. היא מתנכרת לאמה ולהצעותיה, פועלת כנגד העצות שמשיאה לה מרחוק קלי, ואף מפילה בפח את השוטרת שבאה לסייע לה. קשה מאוד להיות אמפתיים לצעירה מעצבנת כזו, אמנם עיוורת, אבל לא חייבת להוציא את העצבים שלה על כולם. כסרט מתח נטו, "תהיו העיניים שלי" נראה בדרך כלל מפוספס ולא אמין, למרות מספר סצנות סבירות, וכסרט אימה, אם חשבתם בכיוון, הוא ממש מגוחך.

תהיו העיניים שלי, תמונה באדיבות רק קפ

"בלש ניו-יורקי: פורעי החוק" (ארה"ב 2022) **

מתח-אקשן. סרטו של אדוארד דרייק. הסרט הראשון מתוך טרילוגיה בה מככב ברוס וויליס על תקן בלש המשטרה ג'יימס נייט, המקדיש את חייו ללחימה בפשע ברחובות התובעניים של לוס אנג'לס. בעוד העיר מתכוננת לחגיגות ליל כל הקדושים, מבצעת חבורת פושעים חמושים עוטי מסכות שוד נועז, במהלכו הם פוצעים אנושות בקרב יריות את שותפו של נייט (לוכלין מונרו). השודדים נמלטים לניו-יורק ונייט בעקבותיהם. שם יתברר לו כי החבורה מתכננת שוד נוסף, ובעת החקירה בנושא בניסיון ללוכדם, עברו האפל של נייט צף ועולה ומאיים לקרוע את עולמו. עם לוכלין מונרו, בו מירשוף, קורי לארג', ג'וני מסנר, מייקל אקלונד, האנטר דיילי. 105 דקות.

לפני כחצי שנה, אולי יותר, דווח על כך שברוס וויליס לקה במחלה שבגללה הוא מתקשה ללמוד טקסטים ולכן ייאלץ לפרוש ממשחק. אלא שזה לא קרה ומאז הופיע בסרטים רבים וכעת מתברר שסרט זה הוא ראשון מתוך שלושה. אז מצד אחד אנחנו מאחלים לברוס בריאות מלאה, אבל מרביתם המכריע של סרטיו בשנים האחרונות הם בעייתיים, שלא לומר נוראיים. וכך גם הסרט הזה. השחקן, שקנה את עולמו ככוכב אקשן בסדרת סרטי "מת לחיות" ואחר כך סדרת "רד", "האלמנט החמישי" ועוד כמה עבודות קולנוע ראויות וסבירות, אבל בחירת התסריטים והסרטים בהם ישתתף הפכה למאוד מטרידה. גם ב"בלש ניו-יורקי: פורעי החוק", למעט סצנת אקשן עוצרת נשימה בפתיחת הסרט, אין לכם מה לחפש בו. התסריט גרוע, הסרט מרובה בפרטים לא רלוונטיים, המשחק של כל השחרנים, לרבות וויליס, לא אמין יהעלילה הופכת עד מהרה למשעממת. איבדתי בה עניין מהר מאוד והתקשיתי לעקוב אחריה, למרות שמדובר בסרט מתח-אקשן לכאורה. ולחשוב שבדרך עוד שניים כאלה...

"אור השטן" (ארה"ב 2022)

אימה-מתח. סרטו של דניאל סטאם. הנזירה אן (ג'קלין באיירס) מאמינה שייעודה בחיים הוא להפוך למגרשת השדים הראשונה ממין נקבה. ומתברר לה שמשאלת לבה עומדת להתממש. בעקבות עלייה חדה בביקוש אצל הציבור למגרשי שדים ולטקסי הסרת דיבוק, אן מבקשת להתקבל לבית ספר לגירוש שדים שנפתח מחדש על ידי הכנסייה הקתולית ואשר עד עתה רק כמרים, ולא נזירות, היו מורשים ללמוד לבצע את מלאכת הגירוש. אלא שאחד הפרופסורים בבית הספר (קולין סלמון) מכיר ביכולותיה הייחודיות, ומסכים להכשיר גם אותה לתפקיד. אן מוצאת עצמה בחזית של מלחמה רוחנית לצד האב דאנטה (כריסטיאן נבארו), תלמיד נוסף בבית הספר, ויוצאת לקרב על נשמתה של נערה צעירה. מהר מאוד מתברר לנזירה אן שאוחז בה אותו דיבוק שאחז גם באמה שלה לפני שנים רבות. היא נחושה למגר את הרוע, אך קולטת שהשטן הביא אותה בדיוק למקום שרצה, כדי לטפל אישית גם בה. עם וירג'יניה מדסן, ניקולס ראלף, בן קרוס. 93 דקות.

https://www.youtube.com/watch?v=R_gMUdDKby0&t=1s

"גשר מעל הים" (הודו 2022)
אקשן. סרטו של אבהישק שארמה. סיפורו של ארכיאולוג אתאיסט היוצא למשימה חשובה וחיונית מבחינתו, להוכיח שגשר ראם בן זמננו הוא גשר ראם המיתולוגי. הוא יהיה חייב להשלים את מטרתו לפני שכוחות אפלים יהרסו את הגשר. עם אקשאי קומאר, ז'קלין פרננדז, נוסראט בארוצ'ה. 143 דקות.
"סטנד ביי מי דורימון 2" (יפן 2020)
אנימציה. סרטו של ריוצ'י יאני. נוביטה עושה דרכו לעתיד כדי להראות לסבתא האהובה שלו את כלתו ולהוכיח לה שהם ראוייפ זה לזו. אלא שבעתיד מתברר לו כי נוביטה הבוגר נמלט מהחתונה שלו. האם הוא אי פעם יוכל להיות בעל טוב לשיזוקה? 96 דקות.