זו היתה אמורה להיות חגיגה, כזו שפותחת לראווה את העשור השני של פסטיבל "האזרח כאן" - מסורת בה החל מייסד תיאטרון קרוב, אבי הפרינג' בישראל, ניקו ניתאי, ומהדהדת כעת, לצד יסודות עמוקים וסימני דרך שהותיר אחריו וניכרים במרחב, תחת ניהולה האמנותי של דורית ניתאי-נאמן. אבל דווקא השנה, בניגוד לשני העשורים שקדמו ובזמן שנוכחותו של פרויקט תרבות שעניינו זכויות אדם ואזרח כה נדרשת, ייאלץ הפסטיבל, ממש כמו קבוצת התיאטרון שהקים ניתאי ומנהלת מזה 13 שנה בתו, לנדוד בין אולמות שונים ברחבי תל אביב-יפו, חסר עוגן, נתון לרוחם הטובה של קולגות ולחסדם של אחרים.
 
"הפסטיבל השנה הוא נס"
 
לפני כשנה נאלץ התיאטרון, כעת תחת שמו החדש: תיאטרון ניקו ניתאי, לפנות את חללי משכנו בתחנה המרכזית החדשה, שהיו לו בית וחממת יצירה. מאז מציגות הפקות התיאטרון, בהן הצגות שביים ניתאי עצמו, באכסניות שונות, נודדות ממקום למקום. הספרייה הפרטית והארכיון של ניתאי, שהוצגו אחר כבוד באכסדרת התיאטרון, אופסנו. אירועים מיוחדים, שהיו חלק בלתי נפרד מפעילות התיאטרון, שהיה מעורב מאוד בקהילה המקומית בדרום תל אביב - בכלל זה עובדים זרים וילדיהם, הוקפאו לעת עתה. "זו הייתה שנה מטלטלת, אבל אמנות היא מקור כוח ושליחות ויש בה חזון ולכן היא תמשיך להתקיים עם או בלי בית. אי אפשר לקחת את זה מאיתנו", אומרת ניתאי-נאמן ומדגישה: "הפסטיבל הוא בפירוש חלק מהחזון ועם זאת, עצם קיומו השנה הוא נס".

כלומר?

"הכל קרה בצורה מאוד אינטנסיבית. נדרשנו למצוא חלופות לבית בזמן קצר. הצלחנו לייצר שיתופי פעולה לאורך השנה עם מוזיאון תל אביב, תיאטרון אלפא, תיאטרון החנות, בית טפר ומקומות נוספים, אבל זה לא המקומות, אלא האנשים בפרינג' ומחוצה לו שנותנים לעשייה הזו מקום. בלי התגייסות של תיאטרוני פרינג' אחים והתמיכה העירונית והממשלתית, לא היינו יכולים להמשיך. הייתה סולידריות גדולה, אבל בסופו של יום יש לנו תפאורות שצריך לאחסן ותנאים מינימליים שאנחנו זקוקים להם כדי להמשיך.

"מה שבאמת מרגש, זה שפתאום נפתחנו לקהלים שאולי, לצערי, לא היו מגיעים לתחנה המרכזית. אנשים מגלים אותנו, מתרגשים, כותבים ובאים מהצגה להצגה וממקום למקום. זה מחזק אותנו. שלוש הצגות בבימוי המקורי של ניקו ניתאי רצות במקביל (בהן תציג בפסטיבל "חדשות אחרונות") וזו תופעה נדירה שלא הייתה מתרחשת בלי ההתגייסות של האנסמבל. גם יצירת הפקות חדשות כמו 'מבול' שעלתה בתחילת השנה במוזיאון תל אביב ונבנתה במיוחד לחלל המאתגר הזה – קופסת עץ ריקה בה בנינו ממש את תיבת נח.

"ובתוך כל זה אני עדיין בדעתי האיתנה שגם אם לקחו לנו את הבית, המקום הפיזי שלנו, אי אפשר לקחת לנו את היצירה, העשייה והחלום. מתוך השברים הוצאנו קול קורא לפסטיבל, קיבלנו המון מחזות והתחלנו לסלול דרך. בתוך כך צריך היה להבין שלצד הבחירות האמנותיות והתפקיד שלי כמנהלת אמנותית, עלינו לבחור הפקות שיוכלו להמשיך הלאה עצמאית כי אין לנו יותר מקום שיאפשר המשכיות כפי שהיה קודם. מה שכן, הארכנו את ימי הפסטיבל כדי שכל הפקה תוכל להציג לפחות פעמיים". 



חדשות אחרונות: צילום: נמרוד ארונוב
 


הכמיהה לבית
 
על אף הקושי האובייקטיבי קרו, לדבריה, גם דברים נפלאים: "נפגשתי עם יוצרים חדשים, הרחבנו את השורות. לתחושתי, הגדלנו את האוכלוסייה שלנו". הפסטיבל, שייפתח ביום חמישי, 7 בדצמבר, יימשך עשרה ימים ובהתאם לנסיבות יתקיים במתכונת נודדת בין שלושה אולמות שונים בדרום העיר: תיאטרון החנות, בית טפר ומרכז מנדל.

"היצירות שנבחרו התגלו בהדרגה ככאלה שדנות בהרס הבית, המשפחה והקהילה על ידי כוחות חיצוניים חזקים ואדישים", אומרת ניתאי-נאמן ומדגישה כי בניגוד לכל הסיכויים גם השנה ייערכו, לצד חשיפה לארבע בכורות, גם שני מופעים בינלאומיים, כיתות אמן, מרתון שירה, תערוכה ומיצגים.

"הרפרטואר הרבגוני של הפסטיבל מאיר את הכמיהה לשייכות לצד סימני שאלה בנוגע למה שפעם הרגיש בית ואולי היום כבר לא. הן נוגעות בשייכות למשפחה, לקהילה אבל גם למקום, למקצוע ולזהות. אומר כך, גם אמנות זקוקה לשורשים, לקרקע לצמוח מתוכה ולמקור אור. גם אמנות זקוקה לבית ואני שמחה על כך שעל אף שנעקרנו מבית יש באפשרותנו, במסגרת הפסטיבל, לתת בית לכל כך הרבה יוצרות ויוצרים, קבוצות ומופעים". 
 



"פרינג' זה דרך חיים"
 
בין הקבוצות שיתארחו בפסטיבל גם קבוצת תיאטרון לוד, שהקימה בעיר המעורבת, הבמאית פנינה רינצלר, שנפטרה בחודש אוקטובר בגיל 43 בלבד ממחלת הסרטן והותירה אחריה חלל גדול וסימני שאלה בכל הנוגע להמשך פעילות הקבוצה. "אני מכירה את פנינה מאז שהייתה תלמידה. אירחנו את המרכז אצלנו בפואייה במסגרת תחרות 'קיפוד הזהב' בפרויקט אינטראקטיבי מיוחד שהותיר אותנו נפעמים. בעשייה לא יצא לנו להתמזג, אבל אני מסתכלת על נשמות פרינג' כחברים למסע מפרך שלפעמים עולה לך בגוף ובנפש. במקרה של פנינה זה היה בבריאות. אבל האם נוותר על המסע? בחיים לא.

"פרינג' הוא דרך חיים. אני חושבת שבגלל זה יש איזו נטייה להמעיט במקום של התיאטרון שלנו. שבגלל זה חושבים: לא נורא, אז לא יהיה להם בית, היסטוריה, ארכיון, ספריה. לתת מקום ליוצרים, למחשבה ולעשייה אחרת זה לומר שיש להם משמעות וצריך להתייחס אליהם ברצינות".

את חושבת שזו מדיניות מכוונת?

"אני חושבת שזה בגלל האי-התכוונות. העובדה היא שיש פה פרויקטים משמעותיים וצריך לחשוב איך אפשר להמשיך הלאה, למצוא בית לעשייה הזו. יש לנו תמיכה ויחס אוהד, עובדה שהצלחנו להרים את הפסטיבל. אבל יש תחושה שפרינג' זה חדש וצעיר, שהוא לא יכול להיות עם היסטוריה או ותק. ועם זאת אומר שאנחנו בתנועה מתמדת, כל הזמן משנים צורה ותוכן וכל הזמן בדיאלוג עם המורשת של ניקו ניתאי – מה לוקחים, מה ממשיכים, מה מחדשים".  
 


מקלט 634, צילום: אפרת וייסמן

שפות תיאטרליות מגוונות
 
ואם בהמשכיות עסקינן. קבוצת תיאטרון לוד תפתח את הפסטיבל עם "מקלט 634", הצגה שהיא תולדה של מאורעות 2021 ובמרכזה קבוצת שחקנים שנקלעה למצב מלחמת ויוצרת תיאטרון במקלט מול תושבים שהם קהל שבוי. ההפקה הניסיונית עלתה בבכורה בפסטיבל עכו האחרון וזכתה בציון לשבח. את "פרס האמן כאן", המוענק מדי שנה במסגרת הפסטיבל ליוצרות.ים יוצאי דופן שפועלם האמנותי והחברתי ראוי לשבח מיוחד, בחרה הוועדה האמנותית להעניק לקבוצת תיאטרון לוד, בהובלת רינצלר ז"ל, שיצירתה האיכותית ופעילותה הייחודית בקהילה הסובבת אותה, מעוררות השראה ותקווה.

הצגות נוספות שיציג הפסטיבל בבכורה הן: "זיגי", מאת יוסי זיו ובבימוי ניצן נוני, על אמנית טכנופובית שמוצאת את עצמה במערכת יחסים עם רובוט, שמעמיד אותה מול השאלות הגדולות על אהבה, אמת וקודים חברתיים שמתכנתים ומנתבים אותנו; "כשל דם", מאת בני כץ בבימוי דניס שמע, דרמת מתח שבמרכזה משפחת פשע ובחור צעיר שמנסה להשתחרר מכבלי המשפחה שלתוכה נולד. "המוזות של ג'וני", מחזה עם שירים מאת ובבימוי משי ריין, על ארבע המוזות המיתולוגיות, שמחפשות להכתיר את הגיבור הלאומי ומוצאות מוזיקאי לא יוצלח, שכמו צעירים רבים, לא יודע מה רוצים ממנו;"המצאת המפלצת", מאת ובבימוי עופרה לוי-יהודאי, תיאטרון-תנועה המבוסס על עבודת וידאו אסוציאטיבית שעוסקת בחורבן בית ושואלת באיזה רגע חדל בית להיות בית והופך לפסול בניין? האם כשהגג מוסר, כשמפרקים את החלונות, כשהקירות קורסים?

"אני מאוד שמחה בתוצאה. יש לנו בפסטיבל הצגות מאוד מוצלחות בשפות תיאטרליות שונות ומגוונות, והנושא של בית, שורשים, עקירה ושייכות בכל מיני מרחבים, חלחל ומהדהד מהן", אומרת ניתאי-נאמן: "אלו שאלות מהותיות ורלוונטיות לא רק לנו, כתיאטרון שעזב את ביתו, אלא בכלל. אם זו ההיסטוריה שלך, מה אתה ממשיך? בשבילי מדובר בערכים, במשמעות, בתוכן, בעשייה תרבותית שיכולה לייצר מחשבה חופשית ושיח מכבד ולא מתלהם.


המוזות של ג'וני, גרפיקה: משי ריין

 
 
יוצרים בינלאומיים
 
בניגוד לכל הסיכויים יארח הפסטיבל גם שני יוצרים מחו"ל לקריאות מבוימות של מחזות ולמפגש ושיח על יצירתם: בריאן דניאלס, מחזאי, במאי, מפיק ולשעבר מנהלו האמנותי של תיאטרון הפרינג' הלונדוני, New End, ילווה קריאה מבוימת באנגלית של המחזה "Hello my name is" פרי עטו. המחזה מלווה סיפור אמיתי של רופאה שחלתה ומפגש עם רופא מטפל שינה את גישתה למקצוע.

"בריאן פיתח ז'אנר שלם של מחזות שעוסקים באתיקה רפואית ומעלים דילמות שקשורת לכך. הוא עובד בשיתוף עם משרד הבריאות הבריטי", אומרת ניתאי-נאמן: "ראיתי הצגה שלו בבית חולים ואחרי שנפגשנו בלונדון, ביקשתי שיבוא כדי שאנשים בארץ יכירו אותו ואת העשייה המדהימה שלו". בשיחה שתלווה את קריאת המחזה, בהנחיית מיה קדישמן, ישתתפו רופאים מאיכילוב ומאסותא. 

אורח נוסף שיגיע לפסטיבל עם מחזה פרי עטו הוא עורך הדין, המחזאי והשחקן הצרפתי אלן פרייטאג, שיציג בישראל את "Valeria", מונודרמה על אהבה וגעגוע, רצח וגבולות המוסר, שבמרכזה עורך דין שהתאהב במזכירתו, סטודנטית שעזבה אותו כדי להגשים את עצמה ומוצאת את עצמה בכלא זקוקה להגנתו. את המפגש עם פרייטאג, שייערך בצרפתית, ינחה העיתונאי עמנואל הלפרין. 
 

 
זיגי, גרפיקה: נועה נוני ומוריאל הופמן


לפרוץ את גבולות המגבלות
 
כחלק מהאג'נדה החברתית של התיאטרון יתארחו בפסטיבל גם שתי קבוצות תיאטרון לנוער ובוגרים עם צרכים מיוחדים: קבוצת הבוגרים של תיאטרון "חוויות", תציג הפקה מאת ובהנחיית יוסי זיו, שבמרכזה אספת דיירים בעיצומה של סגר בימי הקורונה ובה מתנהל דיון סוער בין מכחישי הקורונה; תלמידי וצוות בית הספר אנוך לבני נוער עם צרכים מיוחדים, יציגו את "למה לא אני?", מופע מוזיקלי המבוסס על סיפור אמיתי, שבמרכזו תלמיד בית ספר לחינוך מיוחד שפורץ את גבולות המוגבלות ובעזרת האמנות, מוצא את העוצמה הייחודית לו והופך למנהיג לנערים ונערות כמותו. 

את כל ימות הפסטיבל תלווה בגלריית תיאטרון החנות תערוכה של האמנית הרב-תחומית ומנהלת ההפקות של תיאטרון ניקו ניתאי, אריקה לינור קוצ'וק. בתערוכה יוצגו מיצבי אמנות אקלקטיים וניתנים לשינוע, המתייחסים לתקופת המעבר של התיאטרון ואל סיפורה האוטוביוגרפי כילדה מאומצת, ובה אמנות ארכיון עם צילומים מתוארכים, אסתטיקת מעבר, יומן של פירוק מפעל חיים וחיפוש מקום.

במרכז מנדל יציגו צעירי התיאטרון בבכורה את "לא רלוונטי!", מופע חוצות של דור ההמשך, מאת ובבימויו של אלמוג מיכאילוביץ', הכולל מערכונים צבאיים על מפקדים, ריתוקים, חיילים עייפים וחוסר היגיון. במופע ישתתפו, בין היתר, גם נכדותיו של ניתאי. כמו כן ייערכו סדנת תיאטרון ואימפרוביזציה בשילוב הקהל ובהנחיית דורית ניתאי-נאמן, צפייה מונחית בבוגרי הסדנאות להעצמה של תיאטרון ניקו ניתאי ומרתון שירה חברתית בהנחיית ציפי שחרור.  

דורית ניתאי נאמן, מנהלת אמנותית תיאטרון קרוב, צילום: דובי צ'יזיק

פסטיבל האזרח כאן יתקיים בין התאריכים 17-7 בדצמבר 2022, בתיאטרון החנות בבית טפר ובבית מנדל  בתל אביב.  להזמנת כרטיסים