"הצגת הקולנוע האחרונה" (הודו 2021) *****

דרמה. סרטו של פאן נלין. הילד סמי (בהבין רבארי) גדל בחיק משפחה בכפר נידח. הוא מסייע לאביו לחלק תה לנוסעים העולים ויורדים מרכבת שעוברת במקום ויש לה בכפר תחנה. באחד הימים לוקח אביו בפוז'י (דיפן רבאל) את משפחתו, רעייתו בה (ריצ'ה מינה), סמי ואחותו הקטנה, לצפות בסרט בבית הקולנוע המקומי "גלקסי", הנמצא במרחק לא רב מדי ממקום מגוריהם. הוא אומר לבנו שזה יהיה הסרט הראשון והאחרון שיראה. סמי דווקא מתלהב מהמדיום החדש שנגלה לעיניו, מהפלא הזה של האור הגורם לסיפורים להפוך לתמונות רצות, וגם מהשחקנים ובכלל. ולמרות שאביו לא רוצה שישוב לבית הקולנוע, סמי עושה זאת בגנבה שוב ושוב, מתפלח פנימה וצופה בסרטים. וגם כאשר הוא נתפש ונזרק משם הדבר לא מרפה את ידיו. בהמשך הוא מצליח להתחבב על המקרין הצעיר של בית הקולנוע, פאזאל (ראווש שרימאלי), והופך לעוזרו. ולמרות התנגדות אביו נשאב סמי לעולם החדש והקסום הזה ואט אט אוסף חלקי סרטים ומחבר אותם, ויחד עם חבריו מרכיב מקרנה מאולתרת כדי להקרין סרטים לילדי הכפר ולתושביו. חבריו והוא גם יוצרים יחד אפקטים יצירתיים בסאונד, כדי שיהיה פסקול כלשהו לסרטים. אבל כל האידיליה הזו משתנה כאשר בעלי בית הקולנוע "גלקסי" רוכשים ציוד הקרנה דיגיטלי, נפטרים ממקרנת הפילם ומפטרים את פאזאל. סמי וידידו המקרין מוצאים עצמם לפתע מול שוקת שבורה. 110 דקות.

הצגת הקולנוע האחרונה, תמונה באדיבות סרטי נחשון


הודו זו מדינה שאוהבים בה קולנוע, ואני לא מדבר רק על בוליווד. בכל מחוז משנה במדינת הענק הזו מתקיימת תעשיית קולנוע פעילה ותוססת הדוברת את השפה המקומית. חוויתי זאת בשתי פעמים בהן שפטתי בפסטיבלי קולנוע שם. בעיר בנגלור שבמרכז-דרום המדינה ובסביבותיה פועלת תעשיית קולנוע הדוברת בשפה קאנאדה. באזור קרלה שבדרום-מערב הודו עושים סרטים ששפתם מלאיאלאם, וכן הלאה. והקהל ההודי מת על קולנוע, כאמור. משפחות שלמות מגיעות יחד לעיתים תכופות ל"אירוע הצפייה", ולא פעם ראיתי שההמנון ההודי מנוגן לפני תחילת הסרט כשעל המסך הדגל ההודי והקהל כולו עומד על רגליו ושר אותו. הקולנוע והגאווה הלאומית צועדים בתת היבשת הקסומה הזו יד ביד. ולכן לא פלא שהבמאי פאן נלין, שאת סרטו המצוין "סמסרה" (2001) זכינו כבר לראות בארץ, יצר כאן שיר אהבה לקולנוע של פעם, של עידן הפילם, כל כך נוגע ומרגש. דרך עיניו של סמי הקטן אנחנו רואים כיצד מתחיל הקולנוע לחלחל לתוכו והופך לאובססיה האישית שלו. במובן החיובי ביותר של המילה, כמובן. זאת בדומה לסמי אחר, סמי פייבלמן מ"הפייבלמנים". למעט עניין התרבות, השפה, והפערים האקונומיים העצומים – זה בדיוק אותו עניין. כאן, דווקא בלב הדלות הרחוקה והפרובינציאלית צומחת תשוקה עזה לקולנוע. אהבה עזה וטהורה. סמי לא ינוח ולא ישקוט עד שיפענח את המקום הזה ממנו מגיע האור והופך לסיפור בתמונות רצות היוצרות תנועה, ועד שילמד את כל רזי האמנות השביעית ויהפוך אותה לשלו. ואז, בסדרה של סצנות קורעות לב, ייאלץ להיפרד מהקולנוע בפורמט הפילם עליו גדל, מה שיהפוך למסע ההתבגרות שלו לקראת לימודי קולנוע בעיר הגדולה, בברכת הוריו. ראינו כבר לא מעט סרטים שמציגים, כל אחד בדרכו, את המחווה שלו לאמנות הזו. רשימה חלקית: "לילה אמריקאי", "סינמה פראדיסו", "כיכר החלומות", "היו זמנים בהוליווד", "סינמה סאבאיה", "הארטיסט", "בבילון" ו"הצגת הקולנוע האחרונה". הסרט האחרון ברשימה כאן, ואשר שמו בעברית כשם זה ההודי, נקרא באנגלית " The Last Picture Show " וביים אותו פיטר בוגדנוביץ', ואילו הסרט ההודי העכשווי נקרא באנגלית " The Last Film Show ", והוא מתייחס להקרנה האחרונה בפילם, לפני המעבר לדיגיטל. בשורה התחתונה, "הצגת הקולנוע האחרונה" היא יצירה מעוררת השראה, קולנוע כובש ומרגש. למועדי הקרנות 
    

הצגת הקולנוע האחרונה-טריילר - YouTube





"סיפורו של אמט טיל" (ארה"ב 2022) ****

דרמה. סרטה של צ'ינונו צ'וקוו המבוסס על מקרה אמיתי. השנה היא 1955. אמט (ג'יילין הול) הוא נער אפרו-אמריקני בן 14, החי עם משפחתו המבוססת בשיקגו. חיי בני הבית טובים. ההורים הם בעלי אמצעים. לחופשת הקיץ הוריו של אמט שולחים אותו לביקור אצל בני דודיו במיסיסיפי. האם מיימי (דניאל דדוויילר) קצת חוששת שכן בנה לא מורגל בהלכות הדרום ובאמצעי הזהירות שצריך לנקוט שם, אבל היא מניחה לו לנסוע. בהגיעו לשם הוא נכנס לתומו לחנות ומתחיל לשוחח עם הזבנית הלבנה. אחר כך הוא מגיע לבית בני משפחתו, עובד כמו האחרים בקטיף כותנה ולומד את אורח החיים של הדרום. אלא שאותו מפגש תמים עם האישה הלבנה בחנות התברר כמבשר רעות. היא שולחת את חבריה לקחת אותו בכוח מבני משפחתו ולאחר זמן מה מתגלה גופתו. אמו מיימי מזדעזעת למראה הגופה המרוטשת עד לבלי הכר של בנה, אך מחליטה לחשוף אותה לתקשורת, כדי שיראו את עקבות הלינץ' הברוטלי שביצעו הלבנים הגזענים חסרי הרחמים בבנה. ואז היא פותחת בקמפיין אמיץ ונחוש כדי להביא להרשעת הגברים שביצעו בו את הלינץ' האיום והאישה שהלשינה עליו. זה מהלך כמעט חסר סיכוי, אבל אין לה מה להפסיד. עם וופי גולדברג. 130 דקות.

סיפורו של אמט טיל, תמונה באדיבות פורום פילם


בסוף הסרט "ממשלת ארה"ב נגד בילי הולידיי", שעלה כאן למסכים בשבוע שעבר, מופיעה כתובית על המסך: "בפברואר 2020 החוק לאיסור ביצוע מעשי לינץ' על שם אמט טיל הועלה בסנאט, אבל עדיין לא עבר". והאבסורד הזה מעיד שאמריקה הלבנה גזענית ומפלה מיעוטים גם היום. וזו סיבה טובה מאוד לשוב ולעשות עוד ועוד סרטים כמו שני אלה. "סיפורו של אמט טיל" של הבמאית האפרו-אמריקנית צ'ינונו צ'וקוו הוא סרט מטלטל ומזעזע שלא חס על הצופה. ובצדק. כדי להבין שיש לשרש את העוולות האלה אחת ולתמיד צריך להציב שוב ושוב מראה מול הלבנים ומצלמה מול הקורבנות מקרב האפרו-אמריקנים ולכבס בחוץ, קבל עם ועולם, את הכביסה המטונפת הזו. וכך עשתה הבמאי צ'וקוו וסרטה אפילו לא צלח, ולגמרי לא בצדק, את רף המועמדויות לאוסקר. "אנחנו חיים בעולם ועובדים בתעשייה שמחויבת באופן אגרסיבי לאג'נדה הלבנה שלה ונוהגת במיזוגניה כלפי נשים שחורות", האשימה הבמאית אחרי טקס חלוקת פרסי האוסקר השבוע. זה אכן סרט אפרו-אמריקני חזק וטעון, ולא רק בתוכנו ובמשחק המדויק של שחקניו, אלא גם באמצעים האמנותיים המלוטשים שלו: צילום, עריכה, עיצוב אמנותי. אמנם הוא לא מצויד בגלריה של כוכבים, אבל הדבר דווקא מעצים אותו ומציג את האג'נדה הדורסנית של הלבנים כנגד האפרו-אמריקנים הפשוטים וחסרי ההגנה, לא רק בשנות ה-50 אלא גם היום. מיימי טיל הפכה לפעילה מובילה בתנועה לזכויות האזרח השחור ופעלה ללא לאות בתחום עד שהלכה לעולמה בינואר 2003. חשוב מאוד לראות את הסרט הזה למרות שעבור אנשים שאינם בעלי קיבה חזקה זו עלולה להיות חוויה לא פשוטה. למועדי הקרנות        

דרמה. סרטו של ג'יימס גריי. סיפורה של משפחה יהודית בניו יורק בראשית שנות ה-80, כשבמוקד העניינים פול (בנקס רפיטה), נער הנמצא בתחילת שנות העשרה שלו ומחפש לבטא את עצמו בבית ובכיתה בציור ובאמנות. בבית הספר הוא מתיידד עם חבר ממוצא אפרו-אמריקני, ג'וני (ג'יילין ווב) והשניים מרבים לבלות יחד, למגינת לבם של הוריו, אסתר (אן התאוויי) ואירווינג (ג'רמי סטרונג), הבטוחים שלג'וני יש השפעה רעה על בנם. בן המשפחה הנערץ עליו הוא סבו, אבי אמו, אהרון (אנתוני הופקינס) שמבטיח לו לשגר יחד איתו טיל ואומר לו שאם לא ימצא את עצמו באמנות, יוכל להיות אסטרונאוט. מותו של הסב, שהיה חולה תקופה לא קצרה אך הסתיר את מחלתו מפול, מטלטל את כל המשפחה. בתו אסתר נכנסת לתקופה קשה ופול, שהחיכוכים בינו ובין אביו, על רקע היחסים שלו עם ג'וני, מתגברים, מתפתה לממש תוכנית עבריינית מסוכנת שאם תעלה יפה הוא יצליח להצטרף לחברו ג'וני המתכנן לנסוע לבן משפחתו בפלורידה ומציע לפול לבוא איתו כדי להצטרף שם לנאס"א ולממש את חזונו של סבו. 114 דקות.


ימים של תום, תמונת יחסי ציבור

הבמאי ג'יימס גריי חתום על כמה סרטים ראויים למדי, בהם "הלילה הוא שלנו", "שתי אהבות" (בשניהם שיחק אצלו בין היתר מוני מושונוב), "קשרי דם", "המהגרת" ו"העיר האבודה Z". דומה כי "ימי התום" הוא הפחות מוצלח ומגובש מבין סרטיו. הבחירה בבנקס רפיטה לתפקיד הראשי בעייתית מאוד. הוא לא מצליח להעביר מספיק טוב את ההתלבטויות וחיבוטי הנפש של פול כנער מתבגר המחפש את דרכו. גם הקונפליקט המרכזי כאן, היחסים המורכבים שלו עם הוריו, בעיקר עם אביו, כמעט נטול רגש ואמפתיה, אף שאת הוריו מגלמים התאוויי וסטרונג, הטובים בדרך כלל וכאן הם חיוורים ונטולי אנרגיה. ואילו מערכת היחסים של פול עם ג'וני מאוד שבלונית וקלישאית (השחור תמיד יהיה זה שיידפק). לתחום הפופולרי הזה של סרטי נעורים אין לגריי הרבה מה לתרום. סרטו מגומגם למדי ולא מספק את הסחורה.

למועדי הקרנות           

https://www.youtube.com/watch?v=o0cd7qZJb8E




"לוויתן" (ארה"ב 2022)

דרמה. סרטו של דארן ארונופסקי. צ'ארלי (ברנדון פרייזר) הוא אדם בעל משקל כבד. הוא שוקל כמעט 300 קילו וכתוצאה מכך לא יוצא מפתח ביתו. הוא מלמד כתיבה דרך האינטרנט, מזמין אוכל ישירות הביתה, וחיי החברה שלו מתחילים ונגמרים בקשר עם חברתו הטובה ליז (הונג צ'או) שמבקרת אותו תכופות ודואגת לוודא שהוא בסדר. בשלב מסוים נוצרת לו הזדמנות לחזור ולתקשר עם בתו אלי (סיידי סינק) שבחייה לא היה נוכח כמעט בכלל. הוא מחליט לנסות ולחזור להיות חלק מעולמה, לפני שיהיה מאוחר מדי. 117 דקות. למועדי הקרנות          

https://www.youtube.com/watch?v=iNcQsvrUNtA



"מה הקשר לאהבה" (אנגליה 2023)

דרמה. סרטו של שקאר קאפור. עבור יוצרת הסרטים הדוקומנטריים זואי (לילי ג'יימס), הגלישה באפליקציות השידוכים סיפקו לה עד כה רק אכזבות, כלומר שורה ארוכה של גברים לא מתאימים. זאת למורת רוחה של אמה האקסצנטרית קאט (אמה תומפסון). מצד שני, חבר הילדות שלה קאז (שזאד לטיף), חושב שהדרך היחידה היא ללכת בעקבות המסורת של הוריו ולבחור בנישואין מסודרים מראש. במקרה שלו מדובר בכלה מבריקה ויפה מפקיסטן שהוריו שידכו לו, כאמור. כדוקומנטריסטית מחליטה זואי לתעד את מסעו של ידידה מלונדון לעיר ההודית לאהור, על מנת להתחתן שם עם אישה זרה שבחרו לו הוריו. בתוך כדי המסע זואי מתחילה לתהות האם אולי יש לה מה ללמוד מהגישה המסורתית הזו למציאת אהבה, השונה בתכלית מגישתה שלה. 108 דקות.  

למועדי הקרנות           
 
  

מה הקשר לאהבה?, תמונה באדיבות פורום פילם
  
 https://www.youtube.com/watch?v=0oNoe9oR1AI