קריירת המשחק של אפרת בן צור בתיאטרון גשר ובטלוויזיה נמשכת כבר יותר מעשור. בחמש השנים האחרונות היא גם זמרת -יוצרת ששרה, כותבת ומלחינה. שילוב די נדיר . עכשיו היא מוציאה אלבום שני (הנושא את שמה) שגם הוא כמו הראשון שלה, "צוללת", מביא צבעים ששייכים רק לה, תוך כדי הליכה מתבקשת של כמה צעדים קדימה.
"אף פעם לא חשבתי שאתעסק ככה במוזיקה "
"מביטה ככה, קודם לא היה לי אומץ להביט. משהו נעשה, שהיה צריך להיעשות. הלוואי ויהיה לי אומץ להמשיך. עוד לא שם אך בקרוב אהיה" ("עוד לא שם", מילים ולחן אפרת בן צור)
"כששואלים אותי מה ההבדל בין האלבום הזה ל`צוללת`, אני עונה שזה כמו מין אלבום המשך", היא אומרת, "אבל ב`צוללת` אני מרגישה שהייתה איזה נטייה לבריחה מהמציאות, לפנטזיה, המקום שם היה הרבה יותר תלותי, ובאלבום הזה אני מרגישה שיש איזה התבוננות בדברים, ומכאן גם משהו שהוא יותר אקטיבי, מקום שיש בו יותר כוח משל עצמו והוא פחות תלוי".
כבר עשר שנים שבן צור היא אחת השחקניות הישראליות המרתקות ביותר על הבמה (תיאטרון גשר) ובטלוויזיה ("הבורגנים", "פרשת השבוע"). ולמרות ההכרה והכוח שקיבל "צוללת" בזמנו, אני, באופן אישי, הייתי צריכה להיחשף לשירה שלה כששיחקה את דמותה של גליה בסדרה "פרשת השבוע" כדי להבין באופן הכי ברור את המהות שלה. דווקא שם, כשביצעה שירים ידועים וישנים, בלטה לי בבירור אותה איכות טהורה שנעה בין משהו תפילתי למשהו ילדותי במובן הטוב של המילה ואותו חיבור מיידי ומופלא שיש אצלה בין הנפש לבין מיתרי הקול. כשמוסיפים לכך גם את הטקסטים והלחנים הכל כך ייחודיים, כמעט בלתי נתפס לגלות שאלה החלו את דרכם רק לפני שנים מעטות.
"אף פעם לא חשבתי שאני אתעסק במוזיקה ככה, בטח שלא חשבתי שאכתוב. עד שהתחלתי לכתוב את `צוללת` לא התעסקתי בזה אף פעם, חוץ מחבורות זמר כאלה פה ושם. למדתי משחק אצל ניסן נתיב ועשינו שם שיעורי פיתוח קול, ואני זוכרת למשל שהיה שם ערב שירה של ז`ק ברל שקיבלתי בו תשומת לב כששרתי, אבל זה בכלל לא היה הכיוון.
"זה קרה בעצם בפעם הראשונה עם `שמתי לי פודרה` כשאביתר קרא לי לשיר איתו ואז פתאום נחשף בפניי העולם הזה והתחלתי לכתוב ולהלחין. זה קצת יותר מחמש שנים, אבל זה די חדש לי כל הסיפור הזה. אז נכון שאלבום שני זה כבר הרגשה אחרת, זה מקבל איזה סוג של בסיס, אבל זה עדיין מפתיע אותי. יש בזה משהו שהוא קסום בשבילי. אני מרגישה קרובה לזה. אני גם נורא אוהבת לשחק ומאוד אוהבת את החלק הזה אבל יש באמת משהו עם השירה שיש לי בו מיקום מאוד ברור".
אלבום מרובה מפיקים
כמו ב"צוללת", גם באלבום החדש נחלקה ההפקה המוזיקלית של עשרת השירים (שאת כולם כתבה פרט לטקסט אחד של לאה גולדברג) בין מפיקים מוזיקליים שונים שרובם מלווים אותה עוד מהתקליט הקודם, ביניהם פיטר רוט, אסף תלמודי, ברוך בן יצחק (רוקפור) וברי סחרוף, כשבראשם עומד עודד פרח.
- זה עניין של קונספט שאימצת או פשוט משהו שקרה מעצמו, בלי תכנון מוקדם?
"ב`צוללת` אני זוכרת את עצמי מחפשת המון זמן מישהו להתחבר אליו. פיטר רוט היה אמור להפיק את האלבום כולו וממש לפני שנכנסנו להקלטות הוא הודיע לי שהוא לא יכול לעשות את זה כי הוא נכנס להקליט עם `מוניקה סקס`, אז זה לא יצא. ואיכשהו יצא שגם מרוב היכרויות עם אנשים, וגם בגלל הסקרנות שהייתה לי לעבוד עם כל אחד ולהתחבר לכל כישרון כזה שהכרתי, כמו אסף אמדורסקי, אסף תלמודי, ברי סחרוף, או אביתר (בנאי), מה שבאמת התאים לי היה לעבוד עם כמה אנשים שכל אחד מביא את הצבע שלו. רוב האנשים האלה הם גם אנשים שיש להם מאוד את העניין שלהם ואני לא יודעת כמה פנאי היה להם להפיק אלבום שלם.
"באלבום החדש חשבתי לעבוד עם מפיק מוזיקלי אחד, אבל איכשהו, תוך שניות זה התפזר חזרה, אני לא ממש יכולה להסביר למה. אבל אני יודעת להגיד שעודד פרח הוא המפיק העיקרי באלבום הזה, הוא הפיק ארבעה שירים מתוך העשרה, עשה את המיקסים לכל השירים, הוא אחראי על הסאונד של האלבום ומנגן ברוב השירים, ובעצם הוא ליווה את התקליט הזה מההתחלה ועד הסוף. עודד מביא צבע של אווירה יותר דחוסה וקודרת, והוא באמת יודע לצבוע כל שיר ולגרום לכך שנורא מרגישים את המקום שבו השיר קורה, את ההתרחשות שיש בו. אבל את השיר `אבוא אליך`, למשל, לא יכולתי שלא לתת לפיטר רוט להפיק כי רציתי שזה יהיה קל ובהיר. אני לא יודעת בדיוק להסביר את זה אבל זה נורא כיף לעבוד עם כמה אנשים, ובגלל שהחומר הוא כל כך ספציפי אין לי את הפחד הזה ללכת לאיבוד, להפך, זה רק יכול לתת יותר גוונים".
"כשאני שרה אני לא ממהרת לחפש דמות"
- השירה שלך, שתמיד מתוארת כמשהו שבין טהור לילדותי, נובעת נטו מהנתונים של הגרון שלך, או שמדובר במעין דמות שאת בוחרת לשיר מתוכה?
"אני חושבת שיש איזה חלק אצלי שמאוד מחובר למקום רגשי שבו אני מרגישה מאוד נוכחת, אזור שבו אני מאוד מכירה את עצמי. יכול להיות שמשם זה בא. חוץ מזה שיש לי קול גבוה, וזה לא איזה מין משהו שאני מאלצת את עצמי אליו".
- ואין לך עוד דמויות בגרון?
"לא, למרות שאני אשמח לגלות אותן. אני מרגישה שבאלבום הזה זה עדיין אותו מקום של האלבום הקודם רק יותר נמוך. עודד מאוד רצה להוציא ממני באולפן משהו יותר מתפרץ או כועס, וזה לא עובד, זה לא יוצא. כי נורא חשוב לי לשמור על מקום שהוא מחובר ברגש ושזה לא יהיה שירה שהיא לא במקום שלה. אז זה המקום בגרון שבו אני מרגישה שזה זורם, שזה משוחרר. יכול להיות שעוד כמה שנים זה יגיע. דווקא בשירה אני לא ממהרת לחפש כמו שאני עושה במשחק. בשירה אין את האילוץ למצוא איזה משהו של דמות אלא להפך, להיות אני, ואני מרגישה שפה זאת אני כמו שאני מכירה את עצמי. יכול להיות שאם זה היה חומר של קורט וייל שהייתי צריכה לבצע והייתה עובדת איתי מורה על זה, היה יוצא ממני גם משהו אחר, אבל פה זה חומר אישי שלי וזה המקום שאני מרגישה הכי אני בו".
"לדעת מוזיקה - זה חסר לי"
- קראתי פעם שאת מלחינה רק על מיתרי הבסים של הגיטרה. זה עדיין ככה?
"כן. עוד לא התחלתי ללמוד לנגן ואני מרגישה שחבל".
- זה לא בהכרח רע. כל חסרון הוא, הרי, גם יתרון, וההלחנה הזאת שלך מייצרת לחנים מאוד ייחודיים.
"זה נכון, ואני זוכרת את הדפקט שהוא אפקט... אבל אפילו בתקשורת עם מוזיקאים, לדעת מוזיקה, זה חסר לי. אבל אני מרגישה שאין לי זמן לעשות את זה בצורה רצינית בגלל המשחק, ואם זה לא יהיה בצורה רצינית אני אמשיך להיתקע עם הגיטרה ב`יונה פעמונה`... והאמת שהתחלתי ללמוד והפסקתי, זה היה לי קשה. יכולתי לנסות לבחור כלי אחר... אני חושבת שזה מקום שאני צריכה יותר להתאמץ בו ולא לוותר לעצמי. אולי אפילו לנגן על חליל או משהו".
- השיר הלפני האחרון באלבום, "הילדה שרה לנחל", הוא לחן שלך למילים של לאה גולדברג.
"זה שיר מתוך הערב שניצן זעירא הפיק, `נשים שרות לאה גולדברג`. שיחקתי בתיאטרון גשר בהצגה `הנהר`, והדמות ששיחקתי גדלה על הנהר ומחכה לאהוב שלה, והיא הכי טובה בלשיר. וכשהאהוב מגיע, יש לי שם איזה קטע שחוגגים את בואו והייתי צריכה לשיר ואז הם מתאהבים. ב`גשר` רצו למצוא שיר בעברית ולהלחין בשביל שאני אשיר, ונורא פחדתי שיביאו לי טקסט שאני לא אוהבת, אז הסתכלתי בכמה טקסטים ומצאתי את הטקסט הזה של לאה גולדברג והטקסט התאים בול. והלחנתי אותו, ובאתי מוכנה לחזרות, ופתאום ככה קלטתי את עצמי ואמרתי לעצמי `אפי, את שחקנית פה, יש פה מוזיקאי, אל תבלבלי, תשמרי על גבולות`. אז בסוף עשינו שיר אחר שהוא כתב, שיר מקסים בפני עצמו".
חוזרת להופעות
- בדרך כלל כשאני שומעת אלבום די קל לי לזהות איזה תקליטים שומעת היוצרת, והפעם דווקא התקשיתי עם זה קצת.
"אני נורא אוהבת את בק, ואת הופ סנדובל ממאזי סטאר, ואת בת` גיבונס. אני אוהבת מאוד גם את רונה קינן. כשהייתי ילדה שמעו בבית גם מוזיקה טורקית ויוונית, וגם פינק פלויד שהאחים שלי הביאו, וכמובן רביץ ואלברשטיין שאני מאוד אוהבת, ואסתר עופרים".
- הקריירה שלך כשחקנית הרבה יותר ארוכה מאשר כמוזיקאית, את גם מרגישה יותר שחקנית בזהות שלך?
"חמש שנים עכשיו לא הופעתי. הופענו קצת אחרי `צוללת`, אבל אחרי זה התחושה הייתה שאתה עושה מוזיקה אבל זה לא בא לידי ביטוי על במה ובהופעה ובאינטנסיביות בחיים שלי, אז בחמש שנים האחרונות הייתי יותר שחקנית, אבל עכשיו כשאני עושה חזרות להופעה, וזה יותר קרוב ומוחשי, אני שוב מרגישה זמרת, שוב מרגישה קשורה לזה מאוד".
אפרת בן צור, אפרת בן צור, נענע.
04/07/2006
:תאריך יצירה
|