"גאוות יחידה" (ארה"ב 2022) ****

סרטו של אלגנס בראטון, בהתבסס על סיפורו האישי. אליס פרנץ' (ג'רמי פופ) הוא צעיר אפרו-אמריקני החוזר לבית אמו אינז (גבריאל יוניון) כדי לקבל ממנה את תעודת הלידה שלו. זאת על מנת שיוכל להתגייס למארינס. מתברר שאמו המאוכזבת ממנו מתנכרת אליו ואין בה חמלה כלפיו. ולמרות זאת הוא מצליח לממש את משאלת לבו, להתקבל לאימונים המפרכים של טירונות חיל הנחתים האמריקני. ואז אנחנו למדים שהוא הומו, וככזה, ברגע שהוא לא מצליח להסתיר זאת מחבריו לשירות הצבאי, מסע התלאות והייסורים הפיזי והמנטלי שלו הופך לעוד יותר קשה ומעיק. חלק מחבריו הסטרייטים לועגים לו ומנדים אותו בשל נטייתו המינית, מה שמחייב אותו לתעצומות נפש לא פשוטות כדי לצלוח את משימות הטירונות הקשות. בשארית כוחותיו נאבק אליס בקשיים, כשהוא רואה לנגד עיניו את תגובתה הצפויה של אמו וגאוותה בו כשיצליח לסיים את הטירונות ויהפוך לנחת מן המניין. האם האם ההומופובית תפרגן לו אז? עם ראול קסטרו, בוקים וודביין, ניקולס לוגאן, מקול לומברדי. 95 דקות. גאוות יחידה


https://www.youtube.com/watch?v=FOJKGER6l2g





באחת הסצנות בסרט, בה חבריו מביעים משאלות בנוגע למה שירצו לעשות במסגרת המארינס לאחר סיום הטירונות, אומר פרנץ' שבכוונתו להיות איש קולנוע שיתעד את אורחות החיים והפעילות של הנחתים האמריקניים. ובסרט, בן דמותו, הבמאי אלגנס בראטון, שזהו כאמור סיפורו האישי, עושה זאת מצוין.

הוא לא נאבק בנטייתו המינית אף שהוא נמצא בתוך מסגרת המקדשת את הגבריות הסטרייטית השרירית וההורמונלית. הוא מצליח להימנע מהפגנת אמוציונליות יתר וטיפולו בהומופוביות שקול ומרוסן. ולמרות כל זאת הסרט מכיל, באופן בלתי נמנע, גם את כל הקלישאות הקשורות לטירונות המארינס, בחיים ובסרטים: מפקדים קשוחים, שלא לומר סדיסטיים, אימונים פיזיים שמביאים את היכולת האנושית אל הקצה, ויחד עם זאת התמודדות נפשית קיצונית, שלא תמיד הרזרבות הפנימיות יכולות להכיל. הבמאי בראטון עושה זאת בפשטות ולא מתחכם, וזה סוד כוחו של הסרט. הצילום והעריכה מצוינים, אם כי פשוטים ומינימליסטיים למדי, והבחירה שלו בקולקציה של שחקנים שרובם אינם כוכבים, אם כי מוכרים מפרויקטים קודמים שלהם, הופכת את הסרט למסמך אותנטי, מאופק ומרגש.              



גאוות יחידה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


"מלכודת בלב ים" (נורבגיה 2022) ****

דרמה-מתח. סרטו של ג'ון אנדראס אנדרסן. ב-1969 הכריזה ממשלת נורבגיה על איתור שדה גז ענק, אחד הגדולים בעולם, בתחומה, בים הצפוני. במקום הוקמה תחנת קידוח ענקית שהחלה לשאוב את המשאב היקר. אלא ש-50 שנה מאוחר יותר המתקן הענק מתחיל כבר להתרופף. סדק נוצר בתחתיתו, והוא מאיים להתפרק ולהציף את הים בגז שקשה יהיה להשתלט עליו. צוות של מפעילי צוללות מיומנים מנסים לחלץ את כל האנשים הלכודים בתחתית המתקן. סופיה (כריסטין קוג'את תורפ), מנהלת טכנית מיומנת, מגלה לחרדתה שהפרטנר שלה סטיאן (הנריק בג'לאנד), שהיא מטפלת בילד הצעיר שלו בהיעדרו, לכוד בקרקעית המתקן, לשם ירד על מנת לנסות לסתום את הפרצה ולמנוע את הנזק. מבלי לדעת זאת מחליט מנהל המתקן לשרוף את הגז שנפלט ממנו, בתקווה למנוע קטסטרופה בקנה מידה עולמי. סופיה מחליטה לנסות להציל את סטיאן, גם אחרי שהלהבות היזומות כבר החלו לשרוף את הגז והן מתקדמות במהירות ומאיימות להגיע למתקן הקידוח ולמוטט אותו כליל. 104 דקות. מלכודת בלב ים



https://www.youtube.com/watch?v=8ZJKVgfKzPo




אמנם ראינו כבר סרטים מסוג זה, אמריקנים בעיקר, אחד הידועים שבהם הוא "אסון בלב ים" (2016), על דליפת הנפט במפרץ מכסיקו, אבל גם "מלכודת בלב ים" עומד בסטנדרטים גבוהים, כמו שאנחנו יודעים שהקולנוע הסקנדינבי מסוגל לו, בתקציבים הרבה יותר נמוכים. מפיקי הסרט הזה יצרו סרטי אסונות קודמים דומים ומוצלחים, כמו "הגל" (2015) והמשכונו, "The Quake" (2018). המתח הפנימי המובנה, שני מישורי העלילה: האחד, הדיונים הקדחתניים במטרה לקבל החלטה שתמנע הצפת הים בדלק, ומצד שני ההמתנה הדרוכה של סופיה להצלחת פעילותו בתחתית המתקן של סטיאן, מבלי שהיא והוא יודעים שהתקבלה ההחלטה לשרוף את הגז מבלי לדעת שסטיאן עדיין לכוד בתחתית המתקן. ואז סופיה מתחילה לנסות להצילו, נגד כל הסיכויים. נכון שהסרט נראה "נוסחתי", עובד בדיוק על פי הספר של נראטיבים מסוג זה, אבל עדיין שומר על מתח ויצירתיות ובהחלט שווה לצפות בו.         


מלכודת בלב ים, תמונה באדיבות סרטי שובל

"הטוב שבך" (ארה"ב 2023) ***

דרמה. סרטו של זאק בראף. בני הזוג אליסון (פלורנס פיו) ונייתן (צ'ינזה אוצ'ה) עומדים להינשא. אליסון נוהגת ברכבה עם בני משפחתה ומשפחת חתנה המיועד כדי למדוד שמלת חופה. ברגע אחד של חוסר שימת לב הרכב מעורב בתאונה קשה שבעקבותיה נהרגים שניים מנוסעי הרכב ואליסון בת ה-25 נפצעת קשה. כעבור לא מעט זמן היא מתאוששת פיזית אבל הרוסה נפשית ומחרבת את היחסים עם נייתן. בינתיים דניאל (מורגן פרימן), בן ה-83, שבתו נהרגה בתאונה, לוקח תחת חסותו את בתה, ראיין (סלסט אוקונור), בת עשרה  תוססת ומרדנית. אמה של אליסון, דיאן (מולי שאנון), עושה כל שביכולתה כדי לגמול את בתה ממשככי הכדורים אליהם התמכרה. בדרך לא מתוכננת נפגדים אליסון ודניאל בסדנה לגמילה מהתמכרויות ולמרות האיבה השוררת ביניהם (דניאל רואה בה אחראית למות בני משפחתו) מתחיל להתפתח ביניהם קשר מחודש, מהוסס. 129 דקות. הטוב שבך


https://www.youtube.com/watch?v=lH0RR_RB-Tk





זה סרט על אובדן והניסיונות למצוא באפלה הזו קרן אור שבה ניתן להיאחז כדי להמשיך הלאה. אליסון, שתקוותיה להתחתן ולנהל חיי משפחה עם אהובה התנפצו. ודניאל, שהסיבה היחידה לחייו לאחר האובדן זה הטיפול המסור בראיין. יש לו היסטוריה של אלימות במשפחה והוא חושש לשוב ולהיגרר לדפוסים האלה. הסרט מתנהל בשני המישורים האלה – שבסופם ייפגשו השניים. אבל למרות ששני השחקנים המובילים, מורגן פרימן ופלורנס פיו, מנוסים ומיומנים – פרימן כמובן הרבה יותר מפיו – התוצאה מאכזבת למדי. זאת בעיקר משום שתסריטו של הבמאי-שחקן בראף (ביים בין היתר את "פורשים בסטייל", גם בו שיחק אצלו פרימן, ו"הלוואי והיית כאן") הוא אלמנטרי ושטחי מאוד בכל הקשור למרכיבים רגשיים-פסיכולוגיים. הוא עוסק בסיטואציה של אובדן, אבל בורח לקלישאות של התמכרויות ועושה זאת באופן לא אמין בעליל, ולכן לא מצליח לגעת. החלק השני של הסרט, הנראה כמו סדנה פסיכולוגית מרוכזת בטיפול באובדן ובמערכות יחסים, משורטט באופן מאוד סכמטי, כמו הרצאה למתחילים בתחום. ולכן הוא מפספס את העיקר: אנושיות ונגיעה אמיתית במצוקותיהם של בני אדם.         



הטוב שבך, תמונה באדיבות פורום פילם


"רנפילד" (ארה"ב 2023)

אימה. סרטו של כריס מקיי. רנפילד (ניקולס הולט), עוזרו של דרקולה, אחרי מאות שנים של שירות נאמן של המסטר שלו, הרוזן דרקולה (ניקולס קייג'), הוא מחליט לעזוב ולמצוא לעצמו חיים חדשים בניו-אורלינס של ימינו אלה. אלא שהוא מתאהב בשוטרת תנועה קשוחה ואגרסיבית, רבקה קווינסי (אקוופינה), והפאזה החדשה שלו מתבררת כמוטרפת לא פחות מהקודמת. עם בן שוורץ, ברנדון סקוט ג'ונס, שרון אגדשלו. 93 דקות.  רנפילד     


https://www.youtube.com/watch?v=wEthD6_08ik




"סוזומה" (יפן 2023)

אנימציה. סרטו של מאקוטו שינקאי. סיפור התבגרותה של סוזומה הגיבורה בת ה-17, כשהיכרות מקרית משנה את חייה. סוזומה בת ה-17 פוגשת אדם צעיר ומסייעת לו לסגור דלתות אל הצד האחר, שדרכן עלולה להיות מופצת מחלה. אלא שבהמשך מתפתה סוזומה לסובב את הידית. דלתות מתחילות להיפתח בזו אחר זו ברחבי יפן ואז משתחרר הרס על כל מי שבסביבה. סוזומה יודעת שעליה לסגור את הדלתות כדי למנוע הרס נוסף. ביקום הזה התחושה היא שהזמן נמס ומתמזג לשמיים. ההרפתקה של סוזומה נותנת קרן אור של תקווה להתמודדות האישית שלנו עם הקשיים בדרך, החרדה ומגבלות חיי היומיום. 122 דקות.   סוזומה

https://www.youtube.com/watch?v=BCDyuUXFCzY