"טורי ולוקיטה" (בלגיה-צרפת 2022) ****
דרמה. סרטם של ז'אן פייר ולוק דארדן. טורי (פבלו שילס) בן ה-11 ולוקיטה (מבונדו ג'ואלי) בת ה-16 הם מהגרים מאפריקה שהגיעו לבלגיה בתקווה לפתוח דף חדש ולאגור כסף אותו יוכלו לשלוח למשפחותיהם העניות שביבשת השחורה. השניים, חברים לגורל המציגים עצמם כאח ואחות, מוצאים מקום מקלט במסעדה של בטים (אלבן אוקאג'), שכביכול מגן עליהם ומספק להם מחסה אבל בפועל מכשיר אותם לעבוד ברשת הסמים שהוא מפעיל בחשאי ואת לוקיטה הוא מנצל מינית מפעם לפעם. היא מרכזת את כל מאמציה להשגת רישיון עבודה, מה שיסייע לה לפרנס את טורי ואותה. אבל יש לה גם חוב לאנשים שהבריחו אותם לבלגיה והיא גם דואגת לבטחונם הכלכלי של אמה וחמשת אחיה, אותם הותירה מאחור, בקמרון. טורי, המסכן את עצמו בפעילות מורכבת של סחר בסמים, מופרד מלוקיטה ונראה כי מצבם של השניים רק הולך ומסתבך. 88 דקות.

טורי ולוקיטה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

האחים הבלגים ז'אן פייר ולוק דארדן, המביימים, מפיקים וכותבים יחד, קנו לעצמם שם ומקום של כבוד כיוצרי קולנוע חברתי בלתי מתפשר. הסרטים שיצרו עד עתה ואשר הוקרנו וזכו בפרסים בפסטיבל קאן, בהם "רוזטה", "ההבטחה", "הילד" ו"הילד עם האופניים", נתנו ביטוי לקולנוע המינימליסטי והרזה האידאולוגי שלהם. הגישה ההומניטרית והדאגה לחוליות החלשות בחברה עומדות בראש סולם העדיפויות אצלם כיוצרי קולנוע. נדמה לי שב"טורי ולוקיטה" הם הלכו רחוק יותר מאי פעם ויצרו סרט אפל ומדכא. גורלם של הנער הצעיר והנערה הבוגרת יותר, המגולמים על ידי נון-אקטורס - קשה מנשוא. אי אפשר לאתר בחייהם איזו קרן של תקווה, אלא רק התמודדות והישרדות שאינן פוסקות לרגע. ולמרות הסבל שהוא מנת חלקם, השניים מנסים כל הזמן לשרוד, לשמור את הראש מעל הייאוש המאיים להציף אותם. הקולות האילמים הלא נשמעים שלהם, הקיום הקשה והמתסכל, וההתעללות מצד האנשים שהביאו אותם לחוף מבטחים – מציגים תמונה עגומה של שני צעירים חסרי ישע שנרמסים על ידי מכונה אנושית חסרת רחמים ונטולת חמלה.      

למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=CGOOaF_iPZU





"קדחת ים תיכונית" (פלסטין-קפריסין) ****
קומדיה. סרטה של מהא חאג'. ואליד (עאמר חליחל), החי בחיפה, נשוי לעולא (ענת חדיד), אישה קרייריסטית, ולהם בת, נור (סינתיה סאלים) ובן, שמס (סמיר אליאס). ואליד התפטר מעבודתו המכניסה בבנק וחולם להיות סופר. אלא שהוא סובל מדיכאון כרוני, נפגש לשם כך עם פסיכולוגית ומבלה את רוב זמנו בבית בבהייה בטלוויזיה או בשינה, במקום בכתיבה מול המחשב. יום אחד מגיע לבניין שכן חדש, ג'לאל (אשרף פרח), נוכל עם לב זהב שמכניס הרבה רעש ומוזיקה בווליום גבוה לבניין. בין ואליד האינטלקטואל וג'לאל, שיפוצניק לעת מצוא, מתפתחת ידידות מפתיעה. ואליד קולט שלג'לאל מהלכים בעולם התחתון ומבקש ממנו לעזור לו בתחקיר עבור כתיבת רומן מתח. ג'לאל לא יודע שלואליד יש בעצם מטרה נסתרת: שיאתר עבורו רוצח שכיר, שהוא לא מספר לו תחילה לאיזו מטרה. עם יוסוף אבו וורדה, ניהאיה בישארה, סמר קופטי, שאדן קנבורה, סובחי חוסארי. 108 דקות.

קדחת ים תיכונית, תמונת יחסי ציבור

התקציר הזה הוא רק חלק מהנרטיב המפותל והמפתיע של "קדחת ים תיכונית", שהקאסט שלו כולל בין היתר את יוסוף אבו וורדה, ניהאיה בישארה, סמר קופטי, שאדן קנבורה, סובחי חוסארי ועוד. שם הסרט לקוח מהמחלה, שבה לוקה לכאורה שמס, בנו של ואליד, שהסימפטומים שלה תוקפים אותו פעם בשבוע בעת הלימודים בבית הספר, לפני שיעור מסוים. הקולנוע של מהא חאג' מרתק בעיניי. היא מספרת סיפורים מחוננת במיוחד, שיודעת לפרק את התאים המשפחתיים שעומדים במרכז סרטיה למיקרו-רזולוציות הנכונות. פרופילי שתי המשפחות - הבורגנית של ואליד והעממית יותר של ג'לאל - אותן משרטטת חאג', הם מדויקים ואמינים, והן נעות בתפר הפריך שבין חיי היומיום האישיים והמציאות המקומית הגלובלית המורכבת. בסיפורים שלה יש תמיד הומור ואירוניה דקה, שהם בין היתר פועל יוצא של ההוויה הפוליטית האבסורדית בה אנו חיים. הקונפליקט של הפלסטינים החיים בתוכנו משתרבב לסרט, לכאורה באופן אגבי אבל בעצם כאמירה ברורה ונוקבת. הקאסט מצוין והעבודה של חאג' עם השחקנים ראויה לציון. כל אחד מהם תפור על העלילה ומולחם לתוך המשבצת המתאימה לו. אבל גם כשאנחנו בטוחים שאנחנו מכירים את הדמויות ויכולים לצפות את צעדיהן הבאים, צפויים לנו טוויסטים מפתיעים בעלילה. "קדחת ים תיכונית" זוהי קומדיה שחורה מקאברית, הנפתחת עם גופה בסלון ונמשכת עם מורבידיות קיומית. האם משאלת המוות המתוארת בו היא באמת פועל יוצא של משבר הגבריות של הגבר הפלסטיני, או שזוהי אמירה מובהקת על המצב המייאש של העם הפלסטיני החי בתוכנו, עקב הכיבוש המתמשך? תחליטו בעצמכם אחרי שתראו את הסרט, שאני ממליץ לכם מאוד לצפות בו.

למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=Xeqq2tr54i8

אח ואחות, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


לבמאי הצרפתי ארנו דפלשן יש ברפרטואר האישי כמה סרטים מוכרים, בהם "הרוחות של ישמעאל", "מלכה אחת ושלושה מלכים" ו"סיפורי חג". מה שמאפיין את עבודותיו בעיקר זה שהן מורכבות, מסובכות ואפילו לא מובנות. כך מתקבל גם הסרט הזה. דפלשן מציג סיפור משפחתי מסובך ומסורבל, עם קורטוב של מלודרמטיזציה טרגית, כשעד סופו לא ממש ברור מהו מקור הנתק הקיצוני בין האחות והאח. מצד אחד נוצרת סקרנות כמו בסרט בלשי להבין מה מסתתר מאחורי הנתק בין השניים, אבל בפועל הצופה לא מגיע לסיפוקו. כך אני חשתי לפחות. מריון קוטיאר היא שחקנית נהדרת, אבל כאן היא מרבה להתייפח, אם צריך וגם אם לא. בסך הכל הסרט השאיר אצלי תחושה של סיפור קולנועי לא אפוי עד הסוף.   

למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=avFO4q0Kn0E





"המירוץ של טייסון" (ארה"ב 2022) ** וחצי
דרמה. סרטו של קים באס. טייסון (מייג'ור דודסון) בן ה-15 מצטרף לראשונה בחייו לתיכון ציבורי, שבו אביו בובי (רורי קוקריין) עובד כמאמן קבוצת הפוטבול. בכיתה הוא מתגלה כידען גדול, אך מחוץ לכיתות הלימודים חלק מהתלמידים לועגים לו ומשפילים אותו בגלל היותו על הספקטרום האוטיסטי. טייסון מתיידד עם שני תלמידים, שאנון (לילה פלדר), המגנה עליו מפני התלמידים המציקים לו, ואקלילו (ברקהד אבדי), בחור ממוצא אתיופי שממנו שואב טייסון את האהבה לריצות למרחקים ארוכים. הוריו חלוקים בדעותיהם, האם הוא מוכן לאתגר של ההשתלבות בחברה ה"נורמלית". אביו מפקפק ביכולתו להתמודד עם נערים בסטנדרטיים רגילים ואילו אמו אלינור (איימי סמארט) סומכת על שיקול דעתו של בנה. טייסון שומע על המרתון העירוני הראשון שנערך במקום ונחוש ללמוד איך לרוץ. הוא נעזר באקלילו כמאמנו האישי ומאמין כי אם ישתתף בו, ואולי אף ינצח, יוכל לזכות בהכרה של אביו ביכולותיו. הוא מגלה שמעבר לטכניקה הפיזית, הכל מתחיל ונגמר באמונה עצמית ובאומץ לעשות צעדים בטוחים בדרך ארוכה, חדשה ולא מוכרת. 103 דקות.

המירוץ של טייסון, תמונת יחסי ציבור


זה אחד מאותם סרטים שחורטים על דגלו את נושא ההתמודדות של בעלי המוגבלויות בחברה, ובעניין הזה הוא עושה עבודה טובה, אפילו מעוררת השראה, גם אם ניקח כנתון את העובדה שהוא לא ממש אמין במבחן המציאות. הסרט עצמו פשטני ונאיבי למדי. דמותו של טייסון כאוטיסט בתפקוד גבוה שטחית ושבלונית למדי. הוא אומר את הדברים הנכונים בזמן הנכון. הוא לוקח על עצמו אתגר רציני, לרוץ הכי טוב שאפשר בריצת מרתון, להשיג את אהבתה של שאנון ואת הכבוד והאמון של אביו כלפיו. השבלונה כאן מאוד ברורה והיא לא משתנה מההתחלה ועד הסוף. משחקו של מייג'ור דודסון סביר מאוד, אבל זה מה שמצופה ממנו לעשות. הצצה ברשימת סרטיו מגלה שהוא הפגין נוכחות בולטת בסרטי אימה, והאמת היא שגם טייסון הוא דמות שאפשר להגדירה כמודל בפריק-שואו, ולא בקטע הרע של ההגדרה. בשורה התחתונה, זהו פשוט סרט פיל-גוד/ קראוד-פליזר. הוא אמור לעשות טוב לקהלו ולפחות את זה הוא כנראה עושה.   

למועדי הקרנות

https://www.youtube.com/watch?v=wXPK69Xnz0E





"כלואים" (ארה"ב 2022) ** וחצי
מתח-אימה. סרטו של פטריק לוסיר. קלואי (בילי מדיסון), סטודנטית לקרימינולוגיה, מזייפת את מותה באמצעות נטילת חומר מרדים זמני, כדי לפרוץ לחדר מתים מקומי בעיר קטנה. זאת על מנת לגנוב ראיות שקושרות את אחיה הצעיר בעל המוגבלות, טי.ג'יי (אנתוני טרפל), לפשע, בו מצא את מותו לכאורה הפרטנר שלו, רוס (כריס לי) איתו יצאה קלואי בעבר. לאחר שהיא מצליחה להתגנב לחדר המתים היא מגלה מהר מאוד שהפתולוג המקומי (ג'רי אוקונל)  משתמש במקום כבסיס לעסק החולה והמעוות שלו: מכירת חלקי גוף. כאשר חוקר מקרי המוות מגלה שקלואי לא מתה, נוצר ביניהם משחק מפחיד של חתול-עכבר, כשהוא מאיים להוציא איברים גם מגופה בשביל הביזנס שלו. קלואי נוכחת לדעת שהדבר המפחיד ביותר בחדר המתים הוא לא המתים, אלא החיים. 106 דקות.

כלואים, תמונה באדיבות סרטי יונייטד


הסרט הזה נפתח כמותחן משטרתי. השוד אותו מנסים רוס וטי.ג'יי לבצע נכשל. גופתו של רוס מגיעה לחדר המתים. טי.ג'יי מגיע לבית אחותו ושניהם מתכננים בריחה, אלא שהוא נזכר שמכשיר הסלולר של רוס נשאר בבגדיו בחדר המתים. לשם כך קלואי מביימת את מותה ונכנסת לשם כ"גופה". שם מתברר לה למרבה הזוועה שכליה הוצאה מגופו של רוס, שהוא עדיין בחיים, והפתולוג המתועב הקשר לרשת הפצת איברים, לא מתכוון להפסיק. טי.ג'יי מנסה לחלץ את אחותו מהמקום, אבל גם הוא נלכד שם, ושניהם נותרים לחסדי הפתולוג עם מסור חיתוך הגופות שלו. הסרט, שכאמור התחיל כמותחן פשע, הופך לסרט אימה מעורר חלחלה. יש בו אלמנטים של טראש וג'אלו, ז'אנר סרטי האימה האיטלקיים הנודע, שדאריו ארג'נטו הוא אחד ממוביליו. אין הרבה היגיון בסרט הזה, אבל לא נראה לי שזה מה שצריך לחפש בסרטי אימה מקפיאים ומזעזעים מהסוג הזה. הוא נראה - במכוון - כ"בי מובי" לא מלוטש ולא מהוקצע, קאסט השחקנים, למעט אוקונל, אף הוא מסוג ב'. יחד עם זאת ההרפתקה המדממת הזאת שומרת על מתח פנימי ומי שמחובר לז'אנר כנראה לא יתאכזב.  
  
למועדי הקרנות 
  
  

https://www.youtube.com/watch?v=KEnpB9wHXoU