מחול - שי בלוך: הצועניה של "הטרובדור"

המצו סופרן המצליחה מדברת על התפקיד המאתגר באופרה הישראלית ועל עליותיה ונפילותיה של זמרת אופרה

המחזאי שנעשה לסלב

המחזה "הטרוּבָּדוּר" של הספרדי אנטוניו גארסיה גוּטיֶירֶז - שעל פיו חיבר ורדי את האופרה "איל טרוֺבָטוֺרה" ועולה בקרוב באופרה הישראלית - נראה כמלודרמה רומנטית גרועה או למצער, מוגזמת. אבל כאשר הוצגה לראשונה במדריד בשנת 1836, הקהל אהב את העוצמה ואת המקוריות. המחזאי, צעיר בן 23, היה לסלב.

ורדי נמשך לדמויות הרומנטיות, לגיבוריהם של ויקטור הוגו, ביירון ודומיהם. המחזה של גוטיירז הוא מלודרמה רומנטית היסטורית המתרחשת על רקע מלחמת האזרחים בספרד במאה ה-15. קאמארנו, מחבר הליברית - שמת לפני שסיים את מלאכת הכתיבה - היה צריך להבליע חלק גדול מהרקע הפוליטי (הצנזור היה נוכח תמיד בסביבה) והוא צופף את העלילה כך שהצופה המודרני יתקשה לעקוב אחריה.

גיבורי האופרה "הטרובדור" הם פרפרזה על המשולש הנצחי: הסופרן ליאונורה מאוהבת במנריקו, קצין בצבאו של נסיך ויזקאיה (טנור). מאז ששמעה את קולו לראשונה, היא מטורפת עליו – ועד כמה מטורפת תגלו באופרה. הרוזן די לונה, אציל מאַרַגוֺן (בריטון) חושק גם הוא בליאונורה, והוא יעשה הכל על מנת שהשניים האחרים לא יצליחו לממש את חלום האהבה שלהם.

מי שמוסיפה זרדים ללהבה היוקדת המשמרת את להט האהבה הבלתי אפשרית, לכאורה, היא אזוּצֶ'נָה הצועניה (מצו סופרן), המבקשת לנקום את מות אימה שהועלתה על המוקד. מן התבשיל הדרמטי – והבלתי אמין לצופים בתקופתנו - הצליח ורדי לרקוח את אחד מלהיטיו הגדולים, אופרה שמועלית בקביעות בכל בתי האופרה בעולם – וממוקמת היסטורית ברצף השיאים של ורדי, אחרי "ריגולטו" ולפני "לה טרוויאטה".

שי בלוך, צילום: יוסי צבקר

"האופרה היא התמכרות נוראית"

בהפקה החדשה של האופרה הישראלית - אזוּצֶ'נָה הצועניה, היא שי בלוך. בלוך היא פרח זמרה שנולד בעמק יזרעאל ומלבלב כיום בעיקר בבתי האופרה באיטליה.

מתי חשת באהבה לאופרה, הרי אנחנו בישראל לא בדיוק ארץ האופרה?

"האמת שהתחלתי בגיל צעיר וגם הקול שלי תמיד רצה את זה. במקור אני מגבעת אלה, בעמק יזרעאל. למדתי שם עד כיתה ו' ואז עברתי ללמוד בבית ספר 'רעות' בחיפה ושם התפתח כל העניין. נדרשתי לנגן בפסנתר למרות שהתקבלתי לשירה בלבד.

"יש זמרים שהתחילו עם מחזות זמר, עם מוזיקה קלה והגיעו לזה איכשהו. אני מגיל מאוד צעיר באופרה. נכנסתי לאקדמיה בתל אביב והתחלתי ללמוד אצל מירה זכאי וסיימתי אצל תמר רחום, ואז נכנסתי לסטודיו של האופרה. שנתיים בסטודיו למדתי עם מורים מחו"ל והמשכתי כאן באופרה ומכאן לאיטליה. עברתי תחרויות ואודישנים ובאחד מהם התקבלתי לתכנית עם מירֶלָה פרֶני (מגדולות זמרות הסופרן במחצית השניה של המאה העשרים. י"ש) היא הפכה למורה שלי. האופרה היא התמכרות נוראית. היא באה עם מחיר גבוה".

ילדים?

"כן. אני נשואה אבל אין לנו ילדים. אנחנו סוג של חצי שנה ביחד חצי שנה לא ביחד. הוא עובד בהיי טק. אנחנו משתדלים לשמור על מסגרת שנפגשים אחת לשלושה שבועות ולפעמים זה יוצא אחת לחמישה שבועות".

תפקיד קשה ותובעני

בואי נדבר על הקול שלך, המצו סופרן, קול שמצטייר מייד אצל חובבי האופרה בתפקידים מסוימים בלבד - כמו למשל אמנריס ב"אאידה" או ניקלאוס ב"סיפורי הופמן". האם משמעות התפקיד קשורה יותר לאופי מאשר למוזיקליות?

"קודם כל זה אומר הרבה אופי. המלחינים השתמשו בקול הזה כדי לאפיין דמויות מאוד מסוימות. אז אם הסופרן נגיד היא הצעירה היפה הנחשקת, אז המצו היא האימא, הדודה, המכשפה, המשרתת או דמויות של צועניות. יש לנו את כרמן, אולריקה ('נשף המסכות') ואזוצ'נה ('הטרובדור').

"זה הכיוון שהקול שלי רוצה והתפקידים צריכים המון קול. אני מוכנה להסכים אתך שיש הרבה תפקידי מצו סופרן שלא דורשים קול מדהים כמו הסופרניות, אבל יש תפקידים כמו אזוצ'נה שדורשים המון".

למה המון?

"אני נזכרת במשפט שמיוחס לאנריקו קרוזו, מגדולי הזמרים: "'איל טרובטורה' היא אופרה שמתגברים עליה בקלי קלות. כל מה שצריך זה את ארבעת הזמרים הכי טובים בעולם". וזה נכון. ארבעת התפקידים הראשיים באופרה הזאת הם קשים מאד, תובעניים. תפקידים שמצד אחד דורשים איכויות של בל-קנטו - כלומר לשיר היטב - ותזמורת ורדי גדולה ודרמטית. התפקיד של אזוצ'נה קשה גם דרמטית ולשיר אותה באופן שטחי לא ישרת אף אחד. הסצנות ארוכות וקשות והמנעד קשה".

הטרובדור, צילום: Michael Poehn

"זו אחת האופרות הנהדרות של ורדי"

בכמה סצנות את משתתפת?

"אזוצ'נה מוזכרת במערכה הראשונה אבל הכניסה הראשונה שלה היא בסצנה מאוד ארוכה במערכה השניה – שוורדי העניק לה את הכותרת 'הצועניה'. האריה שהיא שרה היא למעשה שתי אריות, יש לה סצנה במערכה השלישית והסצנה האחרונה במערכה הרביעית. לטעמי זו אחת האופרות הנהדרות של ורדי".

למרות הסיפור?

"כאן אנחנו מגיעים לנקודה הכואבת. אם מסתכלים על הסיפור של האופרה, ואגב על הרבה אופרות, הסיפור מאד מטופש. אבל אני כאמן לא יכולה להתייחס אליו ככה".

אז מהן נקודות האחיזה הדרמטיות שלך?

"אימא של אזוצ'נה מועלית על המוקד. הורגים אותה. מבין הלהבות היא צועקת לאזוצ'נה: 'תנקמי את מותי'. אזוצ'נה לא מהססת וברגע של טירוף היא חוטפת את הבן של הרוזן ומשליכה אותו ללהבות. מייד אחר כך היא מסתכלת לעריסה של התינוק ומגלה שמי שנמצא בעריסה הוא לא הבן שלה אלא הבן של הרוזן. היא השליכה לאש את הבן שלה. יש יותר טיפשי ומלודרמטי מזה?

"ואז העלילה מסתבכת היא מגדלת את התינוק הזה כל השנים כדי שהוא יתאהב באותה בחורה כמו הרוזן, שהוא בעצם אחיו, הבן השני של הרוזן, כדי שבסוף המערכה הרביעית, במאבק ביניהם, הוא יוציא אותו להורג ואז היא תגיד לו 'מה עשית? זה היה אח שלך!' והיא תגיד Sei vendicata, o madre!' נקמתי את מותך אימא'. אם מתארים את העלילה כך היא מטופשת לחלוטין. אבל אני אזוצ'נה. אני חייבת להבין את הדמות הזאת. למה היא זרקה את התינוק לאש".

הטרובדור, תמונה באדיבות האופרה הישראלית

ברגע של טירוף

מה על הגיל שלה? האם אזוצ'נה יותר מבוגרת ממך?

"לאו דווקא. במאה ה-19 הדמויות המבוגרות היו בנות פחות מ-40. ואני באותה קבוצת גיל. אני גם חושבת שזה לא נכון לשחק דמות מבוגרת שהיא מאוד רחוקה ממך. אתה צריך למצוא את עצמך בתוך הדמות הזאת. כשאני מסתכלת על אזוצ'נה אני רואה אישה שעברה טראומה. לראות בן אדם נשרף ולא סתם אלא את אימא שלך, זו חוויה מטרידה ומזעזעת. זה מביא רגע של טירוף שבו היא לא חושבת היא פועלת.

"היא עושה את המעשה ורק אז היא מגלה שהיא שרפה את הבן שלה ומגדלת תינוק שהיא רצתה להרוג. אני לא רוצה לחשוב אפילו על מה שעובר לה בראש בכל פעם שהיא רואה את הבן שהיא מגדלת שהוא הילד שהיא רצתה לרצוח. אבל היא מגדלת אותו ואהבת אותו אהבת אמת. יש תמיד בעיה עם הסוף הזה של האופרה. רוצחים את הבן שלה הבן שהיא אהבה ומה שיש לה לומר הוא Sei vendicata, o madre. איך מתמודדים עם הרגע הזה באופרה?"

את עובדת על המורכבות עם הקואוץ' שלך?

"ראשית, אנחנו הזמרים עובדים כל הזמן עם מורה ועם קואוץ'. זה לא מקצוע שמפסיקים לעבוד עם המורה ועם המאמן. כמו ספורטאי שתמיד צריך מאמן גם אנחנו חייבים את המאמן, את האוזן החיצונית הדמות שתשמע, תעזור ותדריך. אלה אנשים שאני עובדת איתם וגם כאן באופרה יש קוֺאוּצ'ים נפלאים. אבל אני מכינה את התפקיד עם הקואוץ' שלי באיטליה, במודנה – אליה הגעתי בעקבות המורה שלי פרֶני שם אני גרה.

"אני מאוד מאמינה שאת התפקיד - מעבר לשפה, איטלקית שאני מדברת - חשוב להכין נכון מבחינה סגנונית. באופרות צרפתיות אני עובדת עם קואוצ'ית צרפתייה שמכירה את השפה ואת הסגנון ואת כל התפקידים וגם באיטלקית שזה מה שהקול שלי רוצה".

הטרובדור, צילום: Michael Poehn

"השיטה הזאת נכנסת עמוק פנימה"

תסבירי את המשפט "הקול שלי רוצה"

"אנחנו מדברים על fach (פאך- מילה בגרמנית שמשמעותה מקצוע, י"ש). מדובר בשיטה גרמנית ומאוד נכונה. אנחנו המאזינים יודעים על חלוקה לקולות זמרים באופרה: סופרן, מצו-סופרן, אלט, הטנור והבס, אבל הפאך הולך יותר עמוק פנימה. הוא מאבחן סוגי תפקידים בכל מנעד קולי.

"בוא נחשוב למשל על דוגמא של תפקידי קיצון. למשל מלכת הלילה ב'חליל הקסם' של מוצרט, תפקיד לזמרת סופרן קולורטורה. לא די בקול גבוה אלא גם בזריזות, ביכולת לשיר צלילים מהירים. מי שתשיר את מלכת הלילה לא בהכרח תשיר את טוסקה שזה גם תפקיד לסופרן כי הוא תפקיד ספינטו, תפקיד דרמטי יותר שדורש קול יותר מלא, יותר בשל, יותר עוצמתי למשל מסוזנה בנישואי פיגרו שהיא בין הסופרן הלירי ללג'רו - סופרן קל יותר. המלחינים השתמשו במגוון הזה כדי לאפיין דמות צעירה יותר, ממזרית יותר, מאשר טוסקה".

איפה אזוצ'נה ממוקמת במרחב הזה?

"אזו'צנה היא מצו סופרן דרמטי".

"לא אגלם דמות מבוגרת כקריקטורה של זקנה"

כשמקשיבים לתפקיד יש כלי בתזמורת שבולט יותר באריות של אזוצ'נה

"יש נוכחות של אבוב וקלרינט ושל הצ'לו. רוב התפקידים של המצו-סופרן באופרות האיטלקיות הם דרמטיים, כמו הנסיכה ב'אדריאנה לה קוברר'. זה קשור לתכונות של צבע, אינטנסיביות, מנעד כמובן. וכך זה מוכרע. כמובן שישנה גם טכניקה אבל זה לא מה שיכריע.

"לעניין הקואוץ', איתו מדברים על המון דברים בין השאר גם על הדמות. ניתוח ממשי של הדמות לא יקרה עם הקואוץ' שהוא פסנתרן בדרך כלל, אבל כל הניואנסים המוזיקליים כמו נגיד איך לבטא פחד, אם תשיר מצו-פורטה כללי כזה, תחושת הבהלה לא תבוא לידי ביטוי.

"אפילו כשאני מדברת, אם אני אומרת את המילה בהלה, אני אוציא את זה החוצה. על זה אנחנו מדברים, על הניואנסים האלה, איך זמרת שומרת על המתח ואיך מילה מסוימת מתפרצת החוצה. איך לאפיין את הדמות בעזרת הקול. מן הבחינה הזאת השיח על הדמות קיים. גם על הגיל, דיברתי על הזה הרבה עם פרני. אני כאדם צעיר לא אגלם דמות מבוגרת כקריקטורה של זקנה, כזאת שמתקשה לקום וצולעת, אלא אם כן יבקשו ממני. בדמות כמו אזוצ'נה אנחנו לא רוצים להישמע זקנים. זו לא המטרה. ורדי לא כתב מוזיקה כזאת. אם אני אעייף את הקול שלי זה לא יישמע נכון וזה לא ישכנע בתפקיד הזה".

"אני מביאה לבמה את הדמות שלי"

מה מבחינתך מיוחד בהפקה הזאת?

"אני שרה את אזוצ'נה בפעם השלישית".

אז היכן השינויים?

"תמיד יש קונספט להפקה, והוא יכתיב משהו לגבי הדמות. בסופו של דבר הדמות שאני מביאה היא דמות שאני יצרתי, חשבתי ובניתי. יש דימויים נכונים לכל ג'סטה ויש במאים שיעסקו יותר בכוריאוגרפיה או בהעמדה של ללכת ממקום למקום ופחות יתעקשו על הדמות ואז אתה יכול להביא את התפיסה שלך את הדמות".

וזה מה שקורה כאן בהפקה הזאת?

"מבחינתי כן. כמובן שהשיח צריך לעסוק גם בקשר שבין הדמויות, אבל בסופו של דבר אני מרגישה שאני מביאה לבמה דמות שקיימת אצלי כבר די הרבה זמן".

להיות בכאן ועכשיו

מה השתנה מאז הפעם הראשונה ששרת את אזוצ'נה

"המון. קודם כל, ובדיוק כתבתי את זה לחבֵרה, אי אפשר לתאר את הניסיון שאתה מביא לתפקיד לאחר שכבר שרתָ אותו. ולא משנה כמה תפקידים שרתָ לפני זה, זה שונה כשאתה חוזר לתפקיד. זה מביא איזושהי שלווה שאף פעם לא קיימת כשאתה שר את התפקיד בפעם הראשונה. כשאתה מגיע אתה מגיע לחזרות עם תזמורת בפעם הראשונה, יש - מעבר למתח ולהתלהבות - גם ספקות. אתה חייב למצוא את הדרך שלך, את ה'אני' שלך.

"אנחנו עובדים הרבה עם הקלטות אבל בשלב מסוים אתה חייב לעזוב את ההקלטות וליצור את הקו המוזיקלי שלך ואת הדמות שלך. וזה קורה תמיד בפעם הראשונה שעושים הפקה. כשמתחילים לחזור מגיעה איזושהי שלווה.

"אנחנו תמיד מרוכזים אבל בתוך הריכוז אתה יכול למצוא המון שמחה, חיפוש של עוד דברים, של חוויית הרגע שאתה נמצא בו, ופחות את התכנון מראש ואת מפת הדרכים שאומרת לי איך אני רוצה לבצע את התפקיד. להגיב למה שקורה באותו רגע".

שי בלוך, צילום: חיים קמחי

"אתה מרגיש על גג העולם"

מתי את מרגישה מרוצה?

"התחלנו את השיחה ואמרנו שהמקצוע הזה דורש המון. אפשר להגיד שאני אף פעם לא מרוצה. שזה חלק מן המחיר של להיות אמן. ואני עובדת עם זה, כי זה מה שמקדם אותנו להיות אמנים יותר טובים. ועם זאת כשאתה מסיים הופעה, כל הזמרים יגידו לך שאתה לא יכול ללכת לישון. אדרנלין גבוה, תחושת שמחה ואני אעז להגיד תחושת גַדלוּת. אתה מרגיש על גג העולם, באופוריה".

את מרגישה שהיית טובה בסוף ההופעה?

"כן, אני מקליטה הכל. את כל החזרות ואת כל ההופעות כי אני זקוקה לאישור שכל מה שהיה לפני היה בסדר ואז אני יכולה להגיד שאני מרוצה. והמרוצה זה עוד לא אוֺשֶר. התחושות מאוד קיצוניות בין דַאוּן לבין אוּפוֺריה".

לצד האופרות את שרה לידר או דברים אחרים?

"כמו שאמרתי הקול שלי רוצה משהו מסוים ואני עסוקה במשהו המסוים הזה ופחות מתפנה לעשות דברים אחרים. חייבת לומר שאני מתגעגעת לזה".


16 ביוני בשעה 13:00, 18 ביוני ב שעה 19:30 (בכורה), 21-19 ביוני בשעה 20:00, 23 ביוני בשעה 13:00, 25-25 ביוני בשעה 20:00, 26 ביוני בשעה 18:00, 28 ביוני בשעה 20:00. מחירי כרטיס: 195- 445 ₪.  שעה לפני תחילת כל מופע מתקיימת הרצאת מבוא באורך כחצי שעה באולם, הכניסה להרצאה חינם לבעלי הכרטיס באותו הערב. המופעים מתקיימים בבית האופרה ע"ש שלמה להט (צ'יץ') שד' שאול המלך 19, תל אביב. להזמנת כרטיסים: 03-692777 . לרכישת כרטיסים. לאתר בית האופרה