"המזח" (ישראל 2023)  ****
דרמה-מלחמה. סרטו של ליאור חפץ, בהתבסס על ספרו של ד"ר נחום ורבין "האופציה של הדוקטור". ורבין, רופא בן 29 מתל-אביב, שמגיע בערב יום הכיפורים 1973 למשימת מילואים קצרה במוצב המזח המבודד, הדרומי ביותר בקו בר-לב, לאורך תעלת סואץ, כשממול מצרים. בבית ממתינה לו אשתו, בתיה (אביב פנקס) הנמצאת בהריון בחודש התשיעי. רוב החיילים במוצב הם בוגרי ישיבות הסדר שמתכוננים לצום, ובראשם שלמה ארניסט (דניאל גד), סגן צעיר בן 21 בסך הכל, שמפקד לבדו על המוצב. מראשית השבוע דיווחו חיילי המוצב בקשר על נוכחות גדולה של הצבא המצרי מולם, אך הדבר זכה להתעלמות מהפיקוד. ביום הכיפורים שהו במוצב כ-25 חיילים, בהם ורבין ושני חיילים מהרבנות הצבאית שבאו לסייע בענייני דת, אחד מהם הוא טוראי אביחיל פלד (אמיר טסלר).

מתקפת הפתע המצרית מוצאת את החיילים מופתעים וחסרי אונים כמעט. מטוסי הצבא המצרי חולפים מעל פניהם בדרכם ליעדים ישראליים ברחבי סיני, ועשרות סירות עמוסות חיילים מצרים וטנקים צולחים את התעלה על גשרים שהקימו ומתקרבים אליהם. צוות שריון מצטרף אליהם וכך מגיע מספרם ל-42 חיילים. כמו מחלקה אחת בודדת. במשך שבוע הם הודפים איכשהו את המתקפה המצרית ובנס גם מצליחים להחזיק מעמד. ד"ר ורבין עמוס עבודה בבונקר התאג"ד, מנסה להציל את חייהם של כמה מחיילי המוצב שנפצעו, חלקם באופן קשה. לאותו בונקר מגיע גם טוראי פלד, שהתנדב להילחם על אף תפקידו המנהלי ונפצע קשות מאוד. ורבין מנתח אותו בתנאי שדה בלתי אפשריים ומצליח להציל את חייו, אם כי לזמן שאול.

כשהימים חולפים והחילוץ שהובטח להם מתמהמה מבין ורבין שהסיכוי שלהם לצאת בחיים הולך ודועך, וזה הזמן לחשוב על האפשרות המצמררת של כניעה. זה אירוע חסר תקדים. מעולם חיילים ישראלים לא יזמו כניעה. סגן שלמה מתנגד לרעיון ומתפתח בינו לבין הרופא עימות נוקב. המפקד רוצה להשלים את משימתו הצבאית – להילחם עד הסוף, והרופא מתרכז אך ורק בהצלת חיי אדם. עם דניאל מורשת, אורי בלופרב. 113 דקות.  למועדי הקרנות  

המזח, תמונה באדיבות יונייטד קינג, צילום: דני שוורצמן

את הסרט מקדיש הבמאי ליאור חפץ לאביו, ד"ר זלמן (זמי) חפץ, שהלך לעולמו ב-2020, לאחר שלקה בקורונה. הוא היה רופא במחלקה הפנימית בבית החולים שיבא יותר מ-40 שנה. לפני כן שירת כרופא חטיבת השריון 401, שהשתתפה במלחמת ההתשה בסיני ובמלחמת יום הכיפורים, והיה ממקימי גדוד הרפואה 535 וממפקדיו הראשונים. וזו נקודת החיבור האישית של הבמאי חפץ לפרויקט. 

חפץ מוכר לנו בין היתר כבמאי "הרפתקה בשחקים" (2019), אחד מסרטי הקטגוריה "לכל המשפחה" היותר טובים ואינטליגנטים שנעשו כאן. ב"המזח" הוא מפגין יכולות אחרות לגמרי. לא שלא נעשו כאן סרטי מלחמה לפני כן, אבל הפרויקט הזה, שהתאים את עצמו למועד היציאה ה"מוקדם" השבוע (שכן חפץ יצר גם סדרה בת חמישה פרקים שתוקרן בכאן 11 באוקטובר, במלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים) הוא מרתק, הדוק ואינטנסיבי. מעבר להיותו פרק המתעד פיקטיבית אירוע טראומטי אמיתי מהמלחמה הקשה ההיא, הוא דן בשאלות מוסר שהחברה הישראלית עדיין עוסקת בהן מבלי להגיע לתשובה נחרצת. השאלה, האם בנסיבות מסוימות עדיף להרים דגל לבן ולהיכנע, או להילחם עד טיפת הדם האחרונה? כלומר, "אתוס מצדה" מול קדושת החיים. ואנחנו מדברים על תקופה בה הבחירה הייתה ברורה והמקרה של מוצב המזח היה אחד הבודדים לאורך מערכות ישראל בו בחרו חיילים להיכנע וליפול בשבי מאשר למות בקרב ממנו לא היה להם סיכוי לצאת בחיים.

במספר פלאשים במהלך הסרט יושב ד"ר ורבין מול אנשי משרד הביטחון הצולבים אותו בחקירה נוקשה ומאשימים אותו ביצירת דמורליזציה בקרב חיילי המוצב ובהמרדה. סצנות הקרבות בסרט עשויות היטב ומעמידות אותו בשורה אחת עם סרטי מלחמה הנעשים בהוליווד ובאירופה בתקציבי עתק, שאין כאן.

שחזור התקופה בחזית התעלה נראה מעולה (אם כי השיר שמושמע בפסקול בתחילת הסרט, "יה יה מה יהיה", של להקת "השמנים והרזים" הוא מתקופה מוקדמת יותר, מ-1969). ולעומת זאת צילומי העורף קצת דלים. אנחנו רואים, מבעד לעיניה של בתיה קטע רחוב קטן בלבד ובו מכוניות מהסבנטיז ואנשים שיוצאים מתפילה כשעליהם טליתות עדיין ועולים על מכוניות שלוקחות אותם לחזית, כשברקע אזעקה. גם הסלנג לא מדויק לתקופה. לי זכור שעדיין לא אמרו אז "וואלה", "וולקאם" ובטח שלא "מסתלבט". אבל כל האי דיוקים הקטנים האלה מתגמדים מול הבנייה הנכונה של אווירת השאנטי במוצב בתעלה שמתחלפת במתח, אימה ואפילו ייאוש שאוחזים בחיילים עם פרוץ המלחמה בהפתעה גמורה. בכלל זה חיילי מנהלה שנקלעו למוצב ולא מנוסים בלחימה. התאג"ד והבונקר הופכים למקומות קלסטרופוביים והלחץ וחוסר הוודאות רק הולכים ועולים, למרות התיאום והאחווה בין חיילים חילוניים מתל-אביב וכאלה מאנשי הכיפות הסרוגות, בוגרי ישיבות ההסדר. באחת הסצנות המרגשות ד"ר ורבין מטפל בצביקה שנפצע אנושות, קצת אחרי שנשא את תפילת כל נדרי של יום הכיפורים, בהיותו החזן לעת מצוא של המוצב. כל הסיטואציות האנושיות, האינטראקציות בין החיילים, והמשחק של כל הקאסט, בראשות מיכאל אלוני ודניאל גד משובח. מומלץ מאוד לצפות בסרט הזה. מעניין יהיה לראות את הדמויות מפותחות בפורמט של הסדרה, אף היא בבימויו של חפץ כאמור, שתוקרן באוקטובר. וזאת לאחר שראינו כבר את "שעת נעילה", שהתמקדה בחזית הצפון.



            

"מאסטר שפית" (צרפת 2022) ** וחצי
דרמה-קומדיה. סרטו של לואיס-ז'וליאן פטי. קאתי (אודרי לאמי) עובדת אצל שפית סלבריטאית, המבשלת הרבה פחות טוב ממנה, וחולמת לפתוח מסעדה משלה. קאתי עוזבת את מקום עבודתה בטריקת דלת, אך מתקשה למצוא עבודה חלופית. בסופו של דבר היא מתחילה לעבוד כטבחית בקפיטריה של מרכז קליטה לנערים מהגרים המגיעים לצרפת ממדינות שונות באפריקה. בראשה עומד לורנצו (פרנסואה קלוזה). בהתחלה הסיטואציה אליה נקלעה קאתי לא פשוטה לה, אך בהדרגה התשוקה שלה לבישול גורמה משפיעה על הנערים, שמתחילים לשתף איתה פעולה ומתברר שגם להם יש שיעור או שניים ללמד אותה. 97 דקות. למועדי הקרנות

מאסטר שפית, תמונה באדיבות ניו סינמה

"מאסטר שפית" הוא חלק מטרנד מתחדש של סרטים קולינריים, כשברקע כמובן רצף תוכניות הריאליטי הפופולריות בטלוויזיה. בשבוע שעבר עלה למסכים "אומאמי", בכיכוב ז'ראר דפרדייה. ולפני כשנה הוקרנו כאן "דלישס" ו"מאסטר שף צ'נג". ואלה מתכתבים כמובן עם סרטי עבר בתחום,  ומשובחים הרבה יותר בהם, "החגיגה של באבט", "אוכל שתייה, גבר אישה", "טמפופו" ו"הטבח, הגנב, אשתו והמאהב". וזה רק על קצה המזלג. אבל, מעבר לכך ש"מאסטר שפית" נכנס לגינה ערוגה, לז'אנר קולנועי ממוסד ומצליח בדרך כלל, הסרט לא מצליח לייצר שמץ של מקוריות בקטגוריה. הסיפור שלו צפוי וקלישאי למדי ומבוסס על נוסחה שחוקה. ניסיונו להיות גם "חברתי", כלומר להציג את הפן של שיקום נערים מהגרים מאפריקה באמצעות גיוסם ל"צבא המבשלים" (במקור נקרא הסרט " "La Brigade ) – כך מצליחה קאתי להשפיע עליהם ללמוד מקצוע ולהכיר בחשיבות הערך העצמית שלהם – לא ממש משכנע. הנוסחה מוכרת ושחוקה וכל טוויסט בעלילה, מה שקורה לקראת הסוף, לא הופך את התבשיל הקולנועי הזה למוצלח. משחקם של אודרי לאמי, ופרנוסאה קלוזה (בתפקיד קטן יחסית) סביר אך לא ממש יותר מכך. נצטרך להמתין לארוחה קולנועית משובחת יותר. 

         
 
"צבי הנינג'ה: טירוף המוטאנטים" (ארה"ב 2023)
אנימציה. סרטו של ג'ף רו. האחים הצבים: לאונרדו, דונטלו, מיכלאנג'לו ורפאל (בגרסת המקור מדובבים על ידי ניקולס קאנטו, מיקה אבי, שאמון בראון ג'וניור ןבריידי נון) – מנסים להיות מקובלים בחברת בני הנוער הרגילים. אבל מהר מאוד הם מגלים שנגזר עליהם  להתעמת עם ארגון פשע ידוע לשמצה ואף להיאבק בצבא של מוטאנטים. 100 דקות.  למועדי הקרנות