הצגת היחיד החדשה במדיטק, מספרת על עגל שונה מחבריו, שמחפש את דרכו היחודית ונעזר בחברים מעולם החי והצומח
העצמה אישית, ייחודיות, תחושת ערך – כל אלו מילים מאוד חשובות שיכולות להשפיע רבות על התנהלותם של ילדים ומבוגרים. יחד עם זאת, לא תמיד פשוט ללכת נגד הזרם והחברה עלולה לגבות מחירים כבדים ממי שמחליטים להיות נאמנים לעצמם וללכת עם האמת שלהם עד הסוף. ההצגה "סיפורו של פרדיננד" שמה במרכז הבמה את המתח הזה בין הרצון להיות כמו כולם לבין שמירה על הזהות האישית.
בדיוק כמו שאני, ככה זה טוב
פרדיננד הוא עגל שלא מתנהג כמו יתר חבריו העגלים. בעוד שהם רוצים להתנגח בכוחניות זה בזה, הוא מעוניין ביציאה לטבע ובניחוחות של פרחים; בעוד שיתר החברים מנסים לגרור אותו למלחמות והתנגחויות כדי להוכיח את עוצמתו, פרדיננד עושה ככל יכולתו כדי לחמוק מהסיטואציה. במהלך ההצגה פוגש הפר המיוחד דבורה קטנה שמלמדת אותו שיעור חשוב בלהישאר נאמן לעצמך. פרדיננד מבין שלכל עגל יש את האופי שלו, את תפיסת עולמו ואת הדברים שאותם הוא אוהב. המסר שעובר כחוט השני הוא שבידי כל אחד ואחת מאיתנו יש את יכולת הבחירה – האם להיות כמו כל העדר או לשמור על זהות וקול ייחודי.
סיפורו של פרדיננד, צילום: כפיר בולוטין
"סיפורו של פרדיננד" היא הצגת יחיד המוצגת בחלל שבו אין הפרדה בין השחקן לבין הקהל. ברחבי האולם מפוזרים שטיחונים וכסאות לנוחיות הקהל ובעצם השחקן נמצא כל הזמן בגובה העיניים. ההימצאות על אותו מישור מאפשרת לשחקן לנהל דיאלוג עם הקהל, שמצידו לוקח חלק פעיל בהצגה ומסייע בקידום העלילה. אחד הקסמים שנעשים מול עיני הילדים הוא התפאורה. בתחילת ההצגה התפאורה מאוד מינימליסטית. ככל שהעלילה מתפתחת כל חפץ שנמצא על הבמה לובש ופושט צורות חדשות וסוחף את הקהל לתוך עולמו של פרדיננד.
ההצגה החדשה מבוססת על רב המכר של הסופר מונרו ליף. העיבוד המחודש מצליח להתעלות מעל הזמן ונותן גם לילדים וילדות שהם "אאוטסיידרים" לגיטימציה להיות בדיוק מי שהם. המונולוגים בהצגה שנונים, חלקם בחרוזים, מה שמאפשר למסר לחלחל בקלות, בלי לייצר אנטגוניזם. לאורך ההצגה יש לא מעט רגעים שאפשר בקלות לשכוח שהגיבור הוא עגל. הסיבה היא ש"סיפורו של פרדיננד" מצליח לאפשר לקהל לראות את האתגרים החברתיים מזוויות מעט שונות, להבין שיש יותר מפיתרון אחד לשאלות שמטרידות ושכוח הוא לא בהכרח התשובה לתחושות של חוסר שייכות. בעצם, זו כמעט אף פעם לא התשובה.