שלושה לילות בשבוע" (צרפת 2022) ****

דרמה. סרטו של פלורן גוארו. בפטיסט (פבלו קאולי) הוא  צלם שעובד על תערוכת צילום בנושא הדראג. יש לו חברה, סמיה (חפסיה הרצי), אחות בית חולים, שגם עורכת בדיקות לגילוי איידס. בתוך כדי עבודתו פוגש בפטיסט את קוקי קנטי (רומיין אק), מלכת דראג פריזאית צעירה ומוכשרת, המופיעה ושרה במועדונים שונים. כמו כולם היא מחפשת אהבה, אבל זו משימה לא פשוטה עבורה. ולכן, כאשר היא פוגשת לראשונה את בטיסט היא בטוחה שהוא רוצה סטוץ איתה. קשה לה להאמין שהוא מעוניין בה באמת. אבל היא טועה. בפטיסט חושב שקוקי מהפנטת. תחילה הוא מתקרב אליה באמצעות פרויקט הצילום שלו, אבל מהר מאוד נשאב לעולמה, החדש לו. בסופו של דבר ימצא בפטיסט את עצמו במערכת יחסים מתהווה עם קוונטין, הצעיר שכמלכת דראג מוכר כקוקי. הבעיה של בפטיסט היא שהוא מעולם לא היה עם גבר ושהוא נמצא כבר במערכת יחסים בת 8 שנים עם סמיה. 103 דקות. שלושה לילות בשבוע



שלושה לילות בשבוע, תמונת יחסי ציבור

ביקורת

מפתיע לגלות שזהו סרטו הראשון באורך מלא של הבמאי פלורן גואלו. מאחוריו כמה סרטים קצרים והוא גם הופיע כשחקן במספר פרויקטים. מדובר בעבודת קולנוע מגובשת ומעוצבת, שפתחה את שבוע המבקרים של פסטיבל ונציה. זוהי יצירה שבמרכזה  דמויות מורכבות המתמודדות עם קונפליקטים לא פשוטים וחיים במילייה ואווירה טעונים ולפעמים גם מסוכנים. גואלו מציג לצופים בראש ובראשונה את הכרוניקה, הסנטימנט והפרקטיקה של חווית הדראג, על כל היבטיה. החיבור הרגשי של הצעירים העוסקים בכך לדמות של מלכת הדראג, על הביגוד, הפאות הנוכריות, האיפור וההוויה הנשית המוחצנת - היא מצב צבירה נזיל, אך ממכר ומתגמל נפשית: תחפושת ודמות משוחקת מצד אחד, וחומת מגן מפני חברה שופטת ולא חומלת מאידך.
"שלושה לילות בשבוע" מספק חוויית קולנוע צבעונית וססגונית, עטופה במוזיקה תוססת, רלוונטית לעולם הדראג, שגם נושאת את המסר הפשוט שאהבה היא אהבה היא אהבה. גואלו לא עושה עניין גדול מדי מהיציאה מהארון של בפטיסט, אלא מתאר אותה כתהליך טבעי המגיע בעקבות ההתאהבות בקוונטין/ קוקי. ועדיין, מדובר בסיפור אהבה יוצא דופן, אף כי בהקשר של הנראטיב כאן הוא מתבקש  ומובן מאליו. וזה לא בא להם בקלות. הם צריכים לחצות אוקיאנוס שלם של חשדנות, דעות קדומות, ציניות והחשש להיפגע. פבלו פאולי מצוין בתפקיד הראשי של בפטיסט, ורומן אק מייצר סוג של תפקיד כפול מרשים ומרגש, של קוקי/ קוונטין. סרט מומלץ מאוד. 
 

"גולדה" (אנגליה 2023) *** וחצי

דרמה. סרטו של גיא נתיב, על פי תסריטו של הבריטי ניקולס מרטין. פרופיל מורכב של ראשת ממשלת ישראל לשעבר גולדה מאיר, על רקע מאבקיה האישיים והפוליטיים בתקופת מלחמת יום הכיפורים ב-1973. המלחמה נחתה על ישראל לא מוכנה. אנחנו רואים את גולדה (הלן מירן) מקבלת את הדיווחים הראשונים על מתקפות המצרים והסורים, את ההתייעצויות הקדחתניות שלה עם הדרג הצבאי והמדיני בקרייה. עם משה דיין (רמי הויברגר), הרמטכ"ל דוד "דדו" אלעזר (ליאור אשכנזי) וראש אמ"ן אלי זעירא (דביר בנדק). כמו כן מכיל הסיפור את הדיאלוג היותר אינטימי   שלה, עם מנהלת לשכתה לו קדאר (קמיל קוטין), שהייתה מאוד קרובה אליה. אנחנו חווים את העישון הכבד שלה, בד בבד עם הטיפולים הסודיים-דיסקרטיים בניסיון למנוע את התפשטות מחלת הסרטן בגופה. וכל העת, כעומדת בראש מדינת ישראל היא נעה בין תקווה לייאוש. היא מוקפת גברים, בהם גם ראש המוסד צבי זמיר (רותם קינן), מפקד חיל האוויר בני פלד (אד סטופארד) ושר המסחר והתעשייה חיים בר-לב (דומיניק מפהם), אך נראה כי האדם היחיד עליו היא יכולה לסמוך הוא מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר  (ליב שרייבר). כמי שהתחנכה בארצות הברית, במילווקי (אף שנולדה בקייב), הייתה לה שפה משותפת – תרתי משמע – עם קיסינג'ר והיא סיכמה איתו את פרטי הגעת רכבת הנשק האווירית שבמובנים רבים הצילה את ישראל. 100 דקות. גולדה


גולדה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


ביקורת

ב-1982 נעשה סרט טלוויזיה אמריקני, "אישה ושמה גולדה" (בימוי: אלן גיבסון), בו גילמה את ראשת הממשלה הישראלית המיתולוגית אינגריד ברגמן. מעניין – אם כי די בלתי אפשרי - לערוך השוואה בין שתי הענקיות ברגמן ומירן. על כל פנים, גולדה הנוכחית הרבה יותר קשורה נטו להיום, למועד ציון מלאת 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. סרטו של גיא נתיב, שהוא כידוע זוכה אוסקר הסרט הקצר ("סקין") ובמאי עם עוד קבלות ראויות, בהן "מבול" ושני סרטים נוספים אותם ביים יחד עם ארז תדמור, "זרים" ו"הבן של אלוהים", לא עושה לצופה חיים קלים. מצד אחד הוא מדגיש את היותה של גולדה מנהיגה מוקפת גברים, ומצד שני מחפש דימויים ואלגוריות שיעידו על אישיותה המורכבת והמרתקת: כמו עשן סיגריות סמיך המיתמר אל-על ועשרות יונים הבורחות מהשובך.

לי אישית קשה כאן עם כמה דברים. הסרט דובר אנגלית, אם כי גם העברית משתרבבת לתמונה בדרכים שונות וזה יוצר שעטנז מבלבל. הלן מירן אמנם עושה עבודה טובה, אבל כמי שחי את התקופה (הייתי אז חייל במודיעין ביחידה 848, היום 8200, במדור שהתריע על המלחמה שבפתח), ראיתי לא מעט את גולדה בטלוויזיה ומירן נכנסה לדמותה, אם כי לטעמי לא עד הסוף. ייתכן שזה משום שנתיב ויתר על אפיון ריאליסטי נטו שלה, ובחר כאמור לעטוף אותה בשלל דימויים הממחישים בין היתר את רגעי המתח-חרדה-ייאוש שאחזו בה בתקופת המשבר הגדול ביותר בתולדות המדינה. או שאני פשוט זוכר גולדה אחרת, שייתכן כי נתיב אפילו לא ניסה להציג אחת-לאחת. על כל פנים, יש בדמותה בסרט מן הגרוטסקיות הקריקטוריסטית, מה שמרמז על כך שהבמאי בחר להרכיב פרופיל אמנותי שלה, סוריאליסטי במידה מסוימת, שפחות מתכתב עם המציאות והחיים עצמם. גם שורת השחקנים שמגלמים את המדינאים ואנשי הצבא של אותם ימים לא בהכרח תואמים את נפשות הפועלות האמיתיות של אז, שאני עדיין רואה לנגד עיניי, ממרחק השנים.   

"במלכוד" (ארה"ב-צרפת-גרמניה-ספרד 2023)

מתח-אקשן. סרטו של נמרוד אנטל, גרסה אמריקנית לסרט הספרדי "נסיעה ממולכדת" מ-2015. מאט טרנר (ליאם ניסן) הוא איש עסקים אמריקאי מצליח שעובד בברלין ומתמרן את זמנו בין קריירה פיננסית משגשגת ובין מחויבויות משפחתיות. באחד הבקרים כשהוא מסיע את ילדיו לבית הספר מקבל מאט  שיחת טלפון מסתורית ממתקשר אלמוני המאיים עליו כי פצצה הוטמנה מתחת למושב שלו ברכב. הפצצה תתפוצץ אם מאט לא יבצע במהירות את המשימות שיוטלו עליו. בעודו לכוד במכוניתו עם ילדיו ונאלץ לנהל מרדף נגד הזמן במהירות מסחררת ברחבי העיר, מאט חייב למלא אחר ההוראות המסוכנות אותן הוא מקבל מאדם זר, הכל כדי להגן על בני משפחתו. 91 דקות.  במלכוד



"סלאם דאנק הראשון" (יפן 2022)

אנימציה. סרטו של טקהיהו אינו. הסיפור עוקב אחר ריוטה מיאגי בן ה-17 שמתקשה להגשים את חלומו של אחיו הבכור המנוח - להפוך לכוכב כדורסל. הוא מתמסר למהלך של משחק כדורסל גורלי אחד שישנה את חייו ואת חיי חבריו לקבוצה. 124 דקות.