מחול - עולים השבוע: "רוצחי פרח הירח" ועוד

"רוצחי פרח הירח" סרטו של מרטין סקורסזה, יצירת מופת חד-פעמית, על-זמנית, "מאבדים את הצפון" ועוד

"רוצחי פרח הירח" (ארה"ב 2023) *****

דרמה. סרטו של מרטין סקורסזה על פי התסריט שלו ושל אריק רות', המבוסס על אירועים שהתרחשו המופיעים בספר שחיבר העיתונאי דייוויד גראן ב-2017, "רוצחי פרח הירח: רציחות האוסאג' והולדת ה-FBI". העלילה מתרחשת בשנות ה-20 של המאה הקודמת בשמורה האינדיאנים אוסאג', שבצפון אוקלהומה. אנשי השמורה התעשרו לאחר שמצאו מרבץ נפט בשטחם והפכו אותו לבאר פעילה המניבה זהב שחור. בשנת 1921 נרשמו מקרי רצח מסתוריים ומיתות מוזרות אחרות בקרב הילידים שבשמורה. חלקם נורו, חלקם נהרגו בפיצוצים ואחרים מתו בעקבות מחלות לא מאובחנות, שהתבררו כהרעלות. ארנסט בוקהרט (לאונרדו דיקפריו) הוא יוצא צבא המגיע לאוקלהומה כדי לעבוד עם דודו, וויליאם הייל (רוברט דה נירו), חוואי מצליח החי עם משפחתו הקטנה ומגדל בקר בסמוך לשמורת האוסאג'. ארנסט מתחיל לעבוד כנהג ובין היתר מסיע ליעדה את מולי קייל (לילי גלדסטון. בת השמורה האינדיאנית בלאקפיט, שבמונטנה), יפהפייה מבנות האוסאג'. הוא הופך לנהג הקבוע שלה, ולאחר מכן לאיש של הייל ל"משימות מיוחדות". עד מהרה נרקם קשר רומנטי בין ארנסט ומולי והם מתחתנים ומביאים ילדים לעולם. אבל ההרמוניה בביתם לא נמשכת זמן רב. הרציחות המסתוריות פוגעות גם בבני משפחתה של מולי ובקרובים לה, והאידיליה מתחילה להיסדק. 210 דקות. רוצחי פרח הירח

רוצחי פרח הירח, תמונה באדיבות פורום פילם

מדובר ביצירת מופת חד-פעמית, על-זמנית. לא פחות. אני מקדים לציין זאת הפעם כדי להבהיר שכל המילים שאכתוב בהמשך לא יצליחו לשקף את עוצמת החוויה של הצפייה בסרט הארוך הזה ) כמעט שלוש וחצי שעות) אבל המרשים, המסוגנן והמדויק. מזווית ההתבוננות האמריקנית, יש כאן סיפור אפי הלוכד - בחיבוק דוב אפשר לומר - את יחסי האהבה-שנאה המאוחרים שבין המתיישבים הלבנים באמריקה והילידים האנדיאנים. אירוע בארוקי באופיו שיש בו אלימות, אהבה, רצח, חמדנות ובגידה, וכל זאת בטריטוריה מסוכסכת. אפשר לומר שהאפוס הזה הוא רקוויאם לאומה האמריקנית של לפני כמאה שנה. לאורך הקריירה הארוכה והמפוארת שלו נהג סקורסזה

הסיפור – אמיתי כאמור - נפתח עם הגעת ארנסט לבית דודו וויליאם, איתו הוא מתחיל לעבוד, ובד בבד נרקם קשר רומנטי בינו ובין מולי, בת שבט הילידים. דודו, המכונה "הקינג של גבעות" האוסאג'" מעודד את הקשר הזה והוא יודע למה. לדבריו, יש לו קשר מצוין איתם, עם אנשי השמורה. "הם האנשים הכי טובים, הכי נדיבים והכי יפים על אדמת האלוהים", הוא מסביר בוקהרסט. הייל הוא אדם ערמומי ומניפולטיבי, כוחני ואכזר, שיודע, באמצעים ורבליים ואחרים (אם צריך), פשוטים, מתוחכמים ואגרסיביים כאחד, איך למשוך בחוטים, למתוח ולהרפות ככל שיצטרך לתועלתו האישית האנוכית. הטוויסט הדי מוקדם בעלילה מתרחש כשמתברר שלא מעט מבנות ומבני האוסאג' נרצחים או מוצאים את מותם באופן מסתורי בנסיבות לא טבעיות, חלקם עקב הרעלות. וחקירות האירועים האלה – אם הן בכלל מתנהלות – לא מעלות דבר. השאלה היא מה הקשר שיש להייל ולבוקהרט לעניין.

האופן שבו מגולל הבמאי את העלילה מרתק, כתמיד. יש בסרט את אותה אנרגיה איטנסיבית שמאפיינת כמעט תמיד את עבודותיו, שחזור תקופה מהפנט, סצנות עשירות ועמוסות כשצריך וגם קטנות ואינטימיות, בהתאם למתבקש מהתסריט. צלם הסרט, המכסיקני רודריגו פריאטו ("בבל", "ארגו", "הזאב מוול סטריט") מרכיב פנורמה פואטית רגישה, רחבת יריעה, המכילה מסצנות גדולות ועד צילומי פנים אינטימיים, בעלי אווירה. אי אפשר לשכוח את הסצנה בפתיחת הסרט בה מתגלה באר הנפט ואנשי השמורה נראים כסילואטות בעודם רוקדים בסלואו-מושן מול זרמי הנפט הבוקעים מן האדמה. ולכך צריך להוסיף את מוזיקת הבלו-גראס הנהדרת של רובי רוברטסון, חבר "הלהקה", שסקורסזה יצר עליה סרט דוקומנטרי מעורר השראה, "הוואלס האחרון". רוברטסון הלך לעולמו באוגוסט השנה וסקורסזה, שעבד איתו לא מעט לאורך הקריירה, מקדיש לו את הסרט.

סקורסזה בן ה-81 מנסה כאן את כוחו לראשונה במערבון, בעצם סוג של, כשבמקביל הוא משוטט בטריטוריות אותן הוא מכיר היטב: עולם הפשע, פרוטקשן, גניבות, הברחות, מעשי אלימות, הימורים, סמים, זנות ומה לא. אבל כל זה לא קורה כשברקע רחובות ניו-יורק של הסבנטיז, כור מחצבתו של הבמאי הנודע, אלא שכאן אלה הן ערבות אוקלהומה של שנות ה-20. הבמאי היה בראשית דרכו היה אחד מששת עורכי סרטו הדוקומנטרי של מייקל וודלי "וודסטוק", ואת הקולגה שלו לעריכה שם, תלמה שונמייקר, הפך לעורכת הקבועה שלו, החתומה גם על "רוצחי פרח הירח". הסרט הזה עומד ללא ספק בשורה אחת עם יצירותיו הגדולות ביותר, "נהג מונית" ו"השור הזועם".
סקורסזה נגע גם בעבר לא אחת בפרקים בהיסטוריה של ארצות הברית. למשל, בסרט "הטייס"

"מאבדים את הצפון" (איסלנד-גרמניה 2023) ****

קומדיה. סרטו של הפסטיין גונאר סיגורסון. קבוצה קטנה של אנשים החרדים מטיסות עוברים קורס שיסייע להם להתגבר על הפחדים שלהם. בחבורה שרה (לידיה ליאונרד), אשת נדל"ן המסתירה מפני בן זוגה טום (אימון אליוט) את פחד הטיסה שלה ומתכננת טיול איתו ועם בתו; אדוארד (טימותי ספול), סופר ידוע; קוקו (אלה רומפף) ואלפונס (סבריר גודנסון), צמד משפיעני רשת שכל אחד מהם טוען שהוא עצמו לא פוחד מטיסות אלא הגיע כדי לתמוך בשני; המדריך הטירון שלהם צ'רלס (סימון מניונדה), העוזר של המדריכה הקבועה אסתר (אשלי מגווייר) שהוזנק לראשונה במקומה לטיסת החניכה שלהם. מתברר שהטיסה שנבחרה היא לאיסלנד. אחרי טיסה מסויטת, הכוללת תקלה טכנית/ כיס אוויר הם מגיעים ליעד חיוורי פנים. וכשמתברר להם שטיסת החזור מתעכבת, כל אחד מחברי הקבוצה נכנס ללחץ, מסיבותיו שלו, מה שמוביל לשינוי תוכניות ספונטני, לגלישה להרפתקאות חסרות שליטה וכמעט לאנרכיה. 97 דקות. מאבדים את הצפון

מאבדים את הצפון, תונה באדיבות קולנוע חדש

הבמאי הפסטיין גונאר סיגורסון הוא יליד רייקיאוויק, אסלנד, וזה כבר חדשות טובות. ראשית, כי הקולנוע האיסלנדי בכללותו הוא חדשות טובות, ושנית כי גם כשבמאי מהאי הצפוני בעל הדימוי האקזוטי מחמם מנועים בקטע כאילו אמריקני, כמו פוביות, זה חייב לצאת הרבה יותר טוב ממוצר שטנץ הוליוודי גנרי. וזה בדיוק מה שקורה כאן. מדובר בהומור שחור במיטבו. מה שאמור להפחיד - מצחיק להחריד. כבר מראשית הסרט ברור שחרדת הטיסה של שרה, הדמות המרכזית בדבוקה, תיקח אותה לעוד ועוד מצבי קיצון, שיגרמו לה כמעט לאבד את בן זוגה. גם הפרטנרים שלה לחרדות מדובר בהפתעה נעימה ומשובבת נפש, קומדיה שחורה עם המון פאנצ'ים, סיטואציות קומיות לא צפויות ואוסף של דמויות אקסצנטריות. כולם טובים, אבל אי אפשר שלא לציין במיוחד את טימותי ספול הבריטי עתיר הקבלות שבדרך כלל מוכר כשחקן דרמתי, המפגין כאן את הצד הקומי שלו, המשובח לא פחות.

"השף" (אנגליה 2021) *** וחצי

דרמה. סרטו של פיליפ ברנטיני. לילה סוער אחד בחייו של אנדי, שף במסעדת יוקרה. המצלמה עוברת מחדר לחדר במסעדה, אין זמן לנשום והתרחשות רודפת התרחשות, ולאט לאט אנו נחשפים לחיים המאתגרים של עובדי המסעדה, בעוד לילה שמתחיל רגיל ולאט לאט צובר תאוצה. אנדי, השף הראשי, מגיע באיחור למסעדה כדי לגלות שהערב הוא לא סתם עוד ערב – משרד הבריאות הגיע לערוך בדיקה, מנהלת המסעדה מצליחה להרגיז את הסו-שף ואנדי מקבל טלפון מבנו הצעיר, מסתבר שיש גם חיים מחוץ למסעדה. השף

שם הסרט באנגלית, Boiling Point (נקודת רתיחה) מתאים הרבה יותר מהשם הסתמי שניתן לו בארץ: "השף". הסרט משקף את המירוץ האקסטטי המתרחש במסעדה וגורם לכל העובדים בה להיות באטרף אינסופי. לרצות את השף, וכמובן את הלקוחות, והפעם יש גם שתי סיבות נוספות לעמוד בסטנדרטים מושלמים: שף עמית מבקר במקום ולצידו גם מבקרת מסעדות מחמירה, שדעתה קובעת להמון אנשים. יש כאן וירטואוזיות של צילום כל הסרט כמעט בשוט אחד, כשכל הנפשות הפועלות חייבות להיות מתוזמנות בהתאם.

"רנסנס – סרט של ביונסה" (ארה"ב 2023)

דוקומנטרי. סרטה של ביונסה. ב-29 ביולי 2022 הוציאה הזמרת את אלבום האולפן השביעי שלה, "רנסנס", שזכה בהצלחה מסחרית ובשבחי הביקורת. אם כי האמנית נמנעה במקרה זה מהוצאת קליפים וחומרים ויזואליים אחרים, לתמיכה באלבום, כפי שעשתה ביצירותיה הקודמות. ב-9 באוגוסט 2022, פרסמה ביונסה טיזר לרצועת הפתיחה של האלבום, שכלל מונטאז' מהיר של יותר מעשרים תלבושות שמדיה פירשה כצפייה מקדימה בקליפים עתידיים לכל אחת מרצועות האלבום. ב-1 בפברואר 2023 הכריזה ביונסה על סיבוב ההופעות שבעקבות האלבום. הוא החל ב-10 במאי 2023, בשטוקהולם, שוודיה, והסתיים ב-1 באוקטובר 2023 בקנזס סיטי, מיזורי. ב-30 בספטמבר 2023 דווח כי ביונסה תוציא סרט הופעה, בדומה לזה של טיילור סוויפט, שהופץ השנה. 150 דקות. רנסנס: סרט של ביונסה

"חג ההודיה" (ארה"ב 2023)
אימה. סרטו של אלי רות'. המהומות שפרצו בקניון בבלאק פריידיי הסתיימו בטרגדיה גדולה שגבתה מחיר יקר של הרבה קורבנות אדם. שנה לאחר מכן באותה עיירה, פלימות, שבמסצ'וסטס, רוצח מסתורי מטיל אימה במקום. הוא פוצח במטווח דמים מספר ימים לפני חג ההודיה. מעלליו יגיעו לשיאם הרצחני והמזוויע בחג ההודיה עצמו. השאלה הגדולה היא השריף אריק ניולון (פטריק דמפסי) ואנשיו יוכלו לאתר את המרצח ולחסל אותו. עם ג'ינה גרשון, טיי אולסון, ריק הופמן, קרן קלישה, גבריאל דבנפורט. 106 דקות. חג ההודיה