"פיוריוסה" (ארה"ב 2024) ****

בדיוני. סרטו של ג'ורג' מילר. כשהעולם קרס, פיוריוסה הילדה הצעירה נחטפת מ"המקום הירוק של אימהות רבות" ונופלת לידיה של חבורת רוכבים פראיים החיים, בעצם שורדים, בשממה המדברית, נטולת המשאבים. בראשה עומד שר המלחמה ד"ר דמנטוס (כריס המסוורת'). כשהוא ופיוריוסה איתו רוכבים דרך השממה הם נתקלים במצודה שנשלטת על ידי אימורטל ג'ו (לאצ'י הולמה). בזמן ששני המצביאים נלחמים זה בזה על השליטה בבאר נפט יקרה, פיוריוסה (אניה טיילור ג'וי) נאלצת לשרוד מבחנים רבים, כשהיא מנסה לפלס את דרכה חזרה הביתה, למקום של השפע בו גדלה. 148 דקות. פיוריוסה


פיוריוסה: סאגת מקס הזועם, תמונה באדיבות Tulip Entertainment


הבמאי האוסטרלי ג'ורג' מילר בן ה-79 עדיין ממשיך לייצר סיקוולים לפרויקט חייו. זה התחיל ב-1979 עם "מקס הזועם". שנתיים לאחר מכן יצא המשכונו, "מקס הלוחם בדרכים", וב-1985 יצא "מקס הזועם וכיפת הרעם", שכביכול סגר טרילוגיה. בשלושתם כיכב בתפקיד הראשי מל גיבסון. אבל מקץ 30 שנה, יצא פרק נוסף בסאגה, "מקס הזועם: כביש הזעם", עם גיבורה נשית, שרליז ת'רון. וכעת כאמור לפנינו עוד גיבורה, פיוריסה, אלא שהסרט הוא פריקוול, כלומר עלילתו מתרחשת לפני ארבעת הפרקים הקודמים, כשהמקום בו חיה הגיבורה הצעירה, וממנו היא נחטפת, נראה כגן עדן עלי אדמות, רווי צמחיית יער והמון מקורות מים. הנראטיב של החטיפה והמשכה מציפים לנו לתודעה, באופן בלתי נמנע, את ה-7 באוקטובר הטראומתי, שנצרב בנו לעד. ברור שזה מקרי לחלוטין, אבל קשה להשתחרר מתחושה הדז'ה-וו.

בכל אופן, מילר עדיין שולט, כאמור, ביד רמה ביצירה הדיסטופית ובאקשן הווירטואוזי המסחרר וחסר הפשרות. אניה טיילור ג'וי, שפרצה לגדולה בסדרת נטפליקס "גמביט המלכה", היא בעלת נוכחות כובשת, למרות שלרוב היא לא מדברת. כריס המסוורת' מגלם דמות יוצאת דופן למדי, שמוציאה אותו קצת מאיזור הנוחות שלו - סרטי מארוול. אני חייב לציין ש"מקס הזועם כביש הזעם" היה יותר סוחף, מהנה ומתגמל לעומת הסרט הנוכחי. גם "פיוריוסה" רווי אדרנלין ואקשן, אבל השלד העלילתי שלו יותר רזה ודליל.           



"הבריחה הגדולה" (אנגליה 2023) ****

דרמה. סרטו של אוליבר פרקר. סיפורו האמיתי של ברנרד ג'ורדן (מייקל קיין), יוצא צבא בריטי שמחליט בגיל 89 לחמוק מבית הדיור המוגן בו הוא מתגורר עם אשתו איירין (גלנדה ג'קסון) ולנסוע מאנגליה לצרפת על מנת להשתתף בטקס לציון 70 שנים לפלישה לנורמנדי, בה נטל חלק.

השכם בבוקר הוא מתעורר, יוצא מהמוסד ועולה על אוטובוס מבלי לספר לאיש. בדרכו, בעודו על המעבורת שבין דובר לצרפת, הוא פוגש במקרה סוס קרבות ותיק נוסף, ארתור (ג'ון סטנדינג), והשניים ממשיכים את הדרך יחדיו. ובינתיים במוסד הדיור המוגן חרדים לו. רק רעייתו מבינה לאן הוא "נעלם" לה. 96 דקות. הבריחה הגדולה



הבריחה הגדולה, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


זהו סרטה האחרון של גלנדה ג'קסון, שהלכה לעולמה  ב-15.6.2023 בגיל 88. היא אמנם משחקת כאן בתפקיד משנה, אבל בחרתי לפתוח בה כי זוהי פרידה מלכותית ממנה, כפי שיאה לסכם דרך של שחקנית ואישה מסוגה. אני זוכר אותה מסרטיה בשנות ה-60 וה-70, שציינו את הפריצה הגדולה שלה: מתפקיד המשנה גונב ההצגה שלה ב"מארה סאד", של פיטר ברוק, דרך סרטו של קן ראסל "נשים אוהבות", על פי ד.ה. לורנס, כשלצידה אוליבר ריד. ועד "מגע של איכות", של מלווין פרנק, כשלצידה ג'ורג' סיגל. מעבר לתפקידיה הרבים הנוספים, ג'קסון גם הייתה חברת הפרלמנט הבריטי ואף כיהנה כשרה בממשלתו של טוני בלייר. אבל תמיד חזרה לתפקידי משחק נוספים. כאן, תפקידה אולי קטן ושולי, אבל מאוד מהותי. היא הטריגר שמניע את ג'ורדן, גם כשהיא מאחורי הקלעים. ובנוגע למייקל קיין, שבתפקיד הראשי כאן. הוא יודע תמיד לבחור בתפקידים שמתאימים לגילו. ראינו את זה לפני שלוש שנים כשכיכב בסרט "המסע שלי עם האריס", על סופר בדימוס שאשת הוצאת ספרים צעירה ונמרצת מנסה לעודד אותו לכתוב ספר חדש. מה שעוד מעניין לגביו הוא שגם בסרטים בהם היה צעיר מאוד, למשל "תיק איפקרס סודי ביותר" ו"אלפי", כבר אז פניו נראו "מבוגרות". יחסית לגילו ובכלל. כך שהוא אחד מאותם מקרים נדירים שפניהם לא משתנים בהרבה לאורך השנים.

התמהיל של שני השחקנים המצוינים האלה, זוכי אוסקרים ושאר פרסי קולנוע ובמה, עושה את הסרט. גם הקרבה למציאות חייהם. קיין קיטר לפני כמה חודשים בריאיון שהוא כבר לא מסוגל ללכת כמו שצריך. ולכן, כשרואים אותו מתנהל בסרט עם הליכון, ברור שזה משהו שהוא עושה גם בחיים הפרטיים. האותנטיות הזו, יחד עם העובדה שמדובר בסיפור אמיתי, שמאחוריו עומד במאי מיומן כאוליבר פרקר ("בעל אידיאלי", "חשיבותה של רצינות" ועוד רבים) מעניקים לסרט הזה, למרות הפשטות הנאיבית שלו, ארומה של כנות ואיכות.  



"אמצע החיים" (ישראל 2023) ** וחצי

דרמה. סרטם של דני רייספלד ויריב הורוביץ. יונתן (צחי הלוי) הוא טייס שביום הולדתו ה-40 מתגלה בגופה של אשתו שרי (חן אמסלם) סרטן. הוא מנסה ליישר את ההדורים איתה, לאחר שהיא גילתה כי הוא בגד בה. שרי מגלה לו שבעבר סירבה לעזור לאחינועם (מורן גרוס), אחותה הצעירה והנון-קונפורמיסטית, שנותרה חסרת בית. כעת מבקשת שרי שיונתן יסייע לה בפיוס ביניהן, בעזרת הרב ניסים (שלום אסייג) הכריזמטי. זה עומד בראש קהילה אמונית-קיצונית של צעירים בהתנחלות קטנה ביהודה ושומרון, אליה הגיעה אחינועם ופתחה שם דף חדש בחייה. כל המשפחה נפגשת ביישוב הזה, בתקווה לעשות תיקון של אמצע החיים. 92 דקות. אמצע החיים


אמצע החיים, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


דני רייספלד הוא הבמאי המוביל של הסרט הזה, כשיריב הורוביץ חברו הצטרף להפקה לבקשתו. מבין סרטיו של רייספלד אהבתי מאוד את "פנתר לבן", סרט הביכורים שלו מ-2013. הוא יצר גם את "אל תחכי לי" (2020) ו"אמצע החיים" הוא סרטו השלישי. מצד אחד הוא משרטט מערכת סבוכה של קשרים משפחתיים שעלו על שרטון ויש צורך לעשות סדר בבלגן וליישב את ההדורים בין הנפשות הפועלות. מצד שני הסרט מתנהל כמו טלנובלה, קיצונית למדי. אין איזונים במערכות היחסים עד כדי כך שלרגעים התנהלות האירועים בסרט נראה כמו פארסה, אף שלא זו הייתה הכוונה. וזאת למרות שיש כאן שחקנים מצוינים, כמו צחי הלוי, חן אמסלם ושלום אסייג. ואפילו הצלע הפחות מוכרת יחסית, מורן גרוס, דוגמנית-שחקנית שהופיעה במספר סדרות. כדאי יהיה לשים אליה לב אליה בפרויקטים הקולנועיים הבאים שלה.





"היט מן" (ארה"ב 2024)

קומדיה. סרטו של ריצ'רד לינקלייטר. גארי ג'ונסון (גלן פאוול) הוא הרוצח השכיר המבוקש ביותר בניו-אורלינס. עבור לקוחותיו הוא כמו דמות מסרט, מעין מחסל מסתורי להשכרה, אבל האמת היא שהוא עובד כסוכן סמוי בעבור המשטרה. וכאשר הוא לא בתפקידו זה הוא בכלל מורה חנון בקולג'. אם אתם שוכרים את שירותיו לרוב תמצאו את עצמכם בכלא. כשהוא מקבל במסגרת הכיסוי שלו עבודה - "לחסל" את בעלה המתעלל של מדיסון (אדריה ארחונה), בחורה יפהפייה, הוא מתאהב בה והופך בעל כורחו לרוצח השכיר שהוא מתחזה אליו. 115 דקות.