("אנסלם" ) גרמניה 2023 *****

SUEUNBYRH/ סרטו של וים ונדרס. סיפור חייו ובעיקר אמנותו ודרך יצירתו של אנסלם קיפר, צייר ופסל גרמני. קיפר הוא אמן עכשווי הפועל הן כיוצר סביבתי והן כצייר של עבודות ענק המוצגות בהאנגרים רחבי ידיים שהוא עצמו מתנייד בתוכם באופניים. המעוף היצירתי שלו הוא בלתי נדלה. הוא משתמש בציוריו בחומרים שונים, אחד הבולטים שבהם קש, ולאחר מכן שורף חלקים בתוך ציוריו. הסרט מתאר את דרך עבודתו, דן באמצעות קריינות שלו עצמו בפילוסופיה שמאחוריה ואף יש בו נקיטת עמדה בנוגע לתהליכים פוליטיים וחברתיים שקורים במדינות שונות בעולם. 93 דקות. אנסלם

זוהי יצירת קולנוע מסעירה ומרתקת מבחינתי, שהייתה יכולה להיות מיצב הומוגני בחלל האמנותי-יצירתי חסר הגבולות של אנסלם קיפר עצמו. וים ונדרס, יצר כמה וכמה עבודות דוקומנטריות מרשימות, משמעותיות ועתירות פרסים, בהן "בואנה ויסטה סושיאל קלאב" (1999), "פינה" (2011) ו"מלח הארץ" (2014).

"אנסלם" מצטרף, ללא ספק, לרשימה המכובדת הזו. באמצעות המצלמה היצירתית הנעה ללא הרף של פרנץ לוסטיג, המגובה בפסקול מוזיקלי מהפנט של ליאונרד קבנר, הרכיב ונדרס יצירה סוחפת המשוטטת בכל הנופים, הפיזיים והרוחניים, של קיפר ועבודותיו. מאימאג'ים אינטימיים בטבע ועד עבודות הענק בהאנגרים. מאהדתו את הפילוסוף הגרמני הנחשב מרטין היידגר, תוך תמיהה על הצטרפותו למפלגה הנאצית ותמיכה באידיאולוגיה שלה, מה שמעורר אצל אנסלם תובנה בנוגע לאמנסיה בה לוקים לטעמו חלקים נרחבים בחברה הגרמנית באשר לאחריותה  למעללי הנאצים, ועד להשפעות ולהשראות שספג מהסופר הצ'כי מילן קונדרה והמשורר הצרפתי-יהודי יליד רומניה וניצול השואה פול סלאן.

הסרט מכיל בין היתר תיאורים פלסטי של יצירתו בזמן התרחשותה. למשל, כשהוא משתמש במבער כדי לשרוף חלקים ביצירות ענק שלו, ועוזריו מתיזים לאחר מכן זרמי מים עליהם כדי לכבות את החלקים בציור אותם שרף.

אנסלם גם מתכתב באופן מובהק עם העולם הוויזואלי, מסכי הטלוויזיה והשפעתם התרבותית, ועד זיקה ברורה גם לקולנוע. כמקובל אצל ונדרס בסרטיו העלילתיים, גם "אנסלם" הוא סוג של סרט מסע, בעקבות אנסלם. מהסטודיו והלופטים בגרמניה ועד למוזיאון המומה בניו-יורק ולאטלייה שלו בדרום צרפת.

באופן סמלי מציג ונדרס את בני דמותו של אנסלם בתקופות שונות בחייו, בהשראת ציוריו שבהם תיעד אותם, באמצעות בן משפחתו של האמן דניאל קיפר ובן משפחתו שלו אנטון ונדרס. לא פלא שוים ונדרס ואנסלם קיפר נולדו באותה שנה, 1945, באותה מדינה, ושניהם החלו את מסלולי היצירה האמנותיות שלהם בראשית שנות ה-70.

"אנסלם" הוא סרט שידבר במיוחד לשוחרי אמנות, אבל אני ממליץ עליו בכל פה גם לקהל הרחב, שאינו מתעניין באופן מובהק באמנות. יש כאן תמורה מלאה להשקעה.


אנסלם, צילום מסך
"חמדה" (ישראל 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של שמי זרחין. שָשי (ששון גבאי) ואֶפי (אסי לוי), בני זוג שיש ביניהם פער גילים לא קטן – היא בת 50, הוא בן 73 - עובדים קשה. הם מתרוצצים מסביב לשעון בין מקומות עבודה שונים במרחבי הגליל העליון, שם הם מתגוררים במושב קטן וציורי. השניים מתמודדים עם החובות הגדולים שהותיר דרור (רועי אסף), בנו של ששי, בטרם יצא לגלות כפויה בבריסל. אין להם ילדים משותפים, אבל מחברת אותם זה לזה אהבה גדולה והומור, השומרים עליהם מפני העייפות והייאוש. באחד הימים נקלעים לחייהם שני צעירים – עומרי (מאור לוי), נכדו ההורמונלי וטוב הלב של ששי, ודויד (עדי אלון), תלמיד לשעבר של אפי, הצופן סוד מהעבר המשותף של שניהם, המעיק עליה. השגרה – הקשה בלאו הכי - של חיי בני הזוג ואהבתם הבצורה עומדת פתאום למבחן, אולי הגדול והמשמעותי ביותר שידעו עד כה. 125 דקות. חמדה



חמדה, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


18 שנה לאחר "אביבה אהובתי" מפגיש שמי זרחין שוב את ששון גבאי ואסי לוי לעבודה משותפת בסרט שלו. והם מגיעים לזה "אפויים ומבושלים" לחלוטין, בין היתר בזכות הניסיון שרכשו מאז בנפרד. תחת שרביטו של התסריטאי-במאי זרחין מספקים כאן השניים תצוגות משחק לא פחות ממושלמות. אגב, גם מאור לוי ("בתולים") עושה תפקיד מצוין וראוי לתשבוחות, כנכדו של גבאי. המשחק של לוי וגבאי זוהי אכן גולת הכותרת של הסרט, אבל זרחין שוב מפגין את היכולת שלו לקלף את הישראליות על כל חוזקותיה וחולשותיה.

מתחילת הסרט, בו מתלבטים הגיבורים האם ששי, שעבר ניתוח פרוסטטה מורכב ואיבד את הזיקפה, צריך לעבור ניתוח שיאפשר לו להמשיך ולקיים יחסי מין, ועד אחת העבודות של אפי, כמדריכת מוזיקה במועדון התרבות של המושב. מההפתעה שנוחתת על ששי, שנכדו עומרי בן    ה-18 נוחת עליו לאחר שנעלם מבית אביו – בנו של ששי - שבבריסל. ועד ההפתעה של אפי שתלמידה לשעבר דויד שנפצע במלחמה ומגיע אליה כ"גיבור ישראל" לטיפולי וואטסו (סוג של הידרו-תראפיה) בבריכה - עוד ג'וב שהיא לוקחת על עצמה עקב צרכי ההתפרנסות המשפחתיים - והיא טעונה כלפיו בגלל סוד הטמון בעברם המשותף.

ויש כאמור גם את עומרי, נכדו של ששי, המייצג כאן את הצעיר השובב, ההורמונלי, המתהולל ושובר הסטיגמות. מעין קונטרה לעולם הכביכול ישן ושמרני של אפי וששי.  וזהו רק חלק מהמארג המשפחתי והחברתי בסרט, הכולל נפשות פועלות אותן מגלמים ליטל שוורץ, לבנה פינקלשטיין, איציק כהן ושאדי מרעי. זרחין, שמאחוריו קולקציה מובחרת של סרטים (ברשימה: "הכוכבים של שלומי", "לילסדה", "מסוכנת", "העולם מצחיק", "המילים הטובות", "שתיקה") אשף גם בכתיבה (מאחוריו שני ספרים שחיבר). וכמו במקרים הקודמים התסריט שלו כאן מלוטש ומכיל תובנות חיים, הומור פנימי ואירוניה, ככל דמות מקבלת את מאפייניה המיוחדים. גם זו שמגלם רועי אסף (בנו של ששי), הממוסגר בתוך פריים משלו, והוא בעצם הטריגר להתמודדויות של אפי וססי.
"חמדה", שמתמודד על פרס אופיר, בתחרות שנפתחת בימים אלה, הוא סרט מומלץ מאוד לצפייה).   

"בחורים רעים: הכל או כלום" (ארה"ב 2024)

מתח-אקשן. סרטם של עאדיל אל ערבי ובילאל פלאח. פרק רביעי במעלליהם של צמד הבלשים במחלק הסמים של מיאמי, מייק (וויל סמית') ומרקוס (מרטין לורנס). הקפטן שלהם לשעבר, קונרד הווארד (ג'ון פנטוליאנו) אמנם כבר לא בין החיים, אבל השניים ינסו לטהר את שמו,  שיש המנסים להכפישו. אלא שמהר מאוד הופכים השניים מרודפים לנרדפים, כשקרימינלים כבדים וסוחרי סמים דולקים בעקבותיהם. (115 דקות) . בחורים רעים: הכל או כלום