"עלי שלכת" (פינלנד-גרמניה 2023) *****
אנסה (אלמה פויסטי) עובדת בסופרמרקט בהלסינקי. אחר כך חוזרת לדירתה הצנועה ומקשיבה לרדיו ממנו בוקעים דיווחים על מלחמת רוסיה-אוקראינה טורדת השלווה. הולפה (ג'וסי ווטאנן) עובד במפעל תעשייתי ושגרת חייו המשמימה כוללת לגימת אלכוהול בכמויות מסחריות ובילויים במועדון הקריוקי המקומי עם חברו הטוב שגם עובד איתו, האנס (ז'אן הייטיאנן). שניהם נשמות בודדות - כמצב קיומי. מפגש ביניהם, תחילה במועדון ואחר כך בהזדמנות מקרית מייצר אינטראקציה מבוישת. הוא מזמין אותה לבית קפה ואחר כך לסרט אימה. היא רושמת לו על פתק את מספר הטלפון שלה, ללא שמה, אלא שזה נשמט מידו מייד לאחר מכן. האם השניים ייפגשו שוב? 81 דקות. עלי שלכת



עלי שלכת, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

ככל שהדברים אמורים בי, לבחור לצפות בסרט של הבמאי הפיני אקי קאוריסמקי זה ללכת על בטוח. אציין כמה פרויקטים קודמים שלו, שמצדיקים את האמירה הזו. "איש ללא עבר" (2002), "חוף מבטחים" (2011), "הצד האחר של התקווה" (2017). ואם תרצו עוד אז יש גם את "לנינגרד קאובויס יוצאים לאמריקה" (1989), "הנערה מבית החרושת לגפרורים" (1990) ו"עננים נודדים" (1996). קאוריסמקי הוא ללא ספק במאי ייחודי שהטביע חותם עמוק על אמנות הקולנוע.

יש משהו מאוד קבוע, כמעט לא משתנה, בסרטיו. הלסינקי וערים אחרות בפינלנד בהן מתרחשות עלילות סרטיו, מתוארות על ידו כעגמומיות ואפלוליות. יש בהן תמצית מזוקקת של הקסם של הצפון, של סקנדינביה הקרה, פיזית וגם נפשית. לרוב עוסק קאוריסמקי באנדרדוגס, באנשים משולי החברה, שקטים, מבוישים, מופנמים, שלא השכילו לבצר את מעמדם הכלכלי והחברתי וחיים כצללים. כאנשים ללא קול. כאלה הם שני גיבורי "עלי שלכת". ולמרות האישיות המחוספסת של הולפה, אנסה נמשכת אליו. כמוהו גם היא לא דברנית גדולה, אבל הרבה יותר אניגמטית ומנסה לרקום להם סיפור רומנטי. היא רושמת לו את מספר הטלפון שלה על פתק, אבל בוחרת לא לומר לו את שמה. וכאשר הוא מאבד את הפתק העניין נראה אבוד. אבל חכו, חכו, יש עוד טוויסטים בעלילה המינימליסטית הזו, ששני גיבוריה שתקנים, אבל רגישים .

היופי האסתטי של הסרט הזה טמון גם ברטרו. אין טלוויזיות, יש מקלטי רדיו ישנים, מהם בוקעים דיווחים על מלחמת רוסיה-אוקראינה, שזה הכי לא רטרו שבעולם. ובצד הטלפונים הסלולריים, יש במקומות העבודה גם טלפונים ישנים, עם אפרכסות וחוטים מסתלסלים. שילוב מרתק של העולם הישן, המוכר, הבטוח והקבוע (מה שלא מבטיח קביעות בעבודה...), בצד זה החדש. הלא יציב והמתערער (מלחמת רוסיה-אוקראינה, כבר אמרנו?).
ויש כאן גם דיאלוג צפוף של קאוריסמקי עם הקולנוע האיכותי, של היום ושל פעם. בדייט הראשון שלהם לוקח הולפה את אנסה לסרט בבית קולנוע סטייל סינמטק. את זה אפשר לראות על פי הפוסטרים הישנים שבחוץ. היא אומרת לו לבחור את הסרט בו יצפו והוא מחליט שזה יהיה סרט אימה-זומבים, "המתים אינם מתים", של ג'ים ג'ארמוש (למה לעזאזל לא לאיזו דרמה או קומדיה רומנטית?) אבל מתברר לו שהיא דווקא אהבה את הסרט וזה כרטיס הכניסה שלו לדייט הבא איתה. אגב, לפני שהם מגיחים החוצה מבית הקולנוע, שני גברים מזדקנים שיוצאים לפניהם משוחחים על הסרט. האחד אומר: סרט טוב, הזכיר לי את "יומנו של כומר כפרי", של ברסון. והשני משיב: לי הוא דווקא העלה לתודעה את "חבורה נפרדת", של גודאר. אפרופו "המתים אינם מתים", ג'ארמוש הצהיר בעבר שהוא מעריץ של קאוריסמקי, הופיע בסרטו "לנינגרד קאובויס יוצאים לאמריקה" ולאחר מכן, כשצילם בפינלנד את "לילה בכדור הארץ", ליהק אליו כמה משחקניו הקבועים של קאוריסמקי.

כלומר, מבלי שהפוקוס זז כהוא זה מהסיפור הרומנטי שהולך ונרקם אט אט בין שני גיבורינו הרגישים, ואשר דן גם בבעיית האלכוהוליזם השכיחה בפינלנד ובנושאים סוציאליים נוספים, אפשר להיווכח בנוכחות החזקה של הקולנוע בתמונה. למשל גם כשהופלה וחברו האנס יושבים בפאב, ביניהם על הקיר תלוי פוסטר של "רוקו ואחיו", של לוקינו וסקונטי.

גם פסקול המוזיקה לסרט הזה הוא תקופתי נהדר ומכיל בין היתר את ”Get On", של ה-"Hurrigans", "Mambo Italiano" של Olavi Virta, "Serenade" של Ricard Tauber ועוד פנינים מפעם ומוזיקה פינית מרגשת.

עבורי, מכל הסיבות שהוזכרו כאן, ועוד רבות אחרות, "עלי שלכת" הוא סרט מופלא. אל תחמיצו.







"ריאליטי" (ארה"ב 2023) ****

דרמה. סרטה של טינה סאטר. שבת אחר הצהרים, ביוני 2017. הצעירה הטקסנית ריאליטי ווינר (סידני סוויני), עובדת מדינה, מגיעה לביתה ומגלה שם שני סוכני FBI שיש להם צו חיפוש בנכסיה. הסוכנים מתחילים לחקור את ריאליטי באופן בלתי רשמי לכאורה. אלא שהשיחה מתגלגלת, פרטים נחשפים ומתפוצצת פרשה שחוללה סערה ציבורית גדולה בארה"ב. מתברר כי מסמך מסווג שהודלף על ידי ריאליטי לאתר תקשורת חובב שערוריות אנטי ממסדיות - עורר רעש גדול. זה אירע כשדונלד טראמפ כיהן כנשיא, והמסמך המודלף העיד על התערבות של רוסיה בבחירות שתוצאתן הייתה - כניסתו לבית הלבן. הסרט מבוסס על תמלילי ההקלטות של הבולשת הפדרלית עם ריאליטי ווינר, חושפת שחיתויות בת הדור הצעיר, עם ג'וש המילטון, מרצ'נט דייוויס, בני אלדג'. 83 דקות. ריאליטי



ריאליטי, תמונה באדיבות סרטי נחשון ו- Red Cape


ביקורת

שמה האמיתי של הבחורה בת ה-32, אותה מגלמת סידני סוויני הוא אכן ריאליטי ווינר. ובניגוד למה שהשם הזה מרמז אולי, היא לא זוכת תוכנית ריאליטי או משהו בסגנון. ב-2017 היא נעצרה בביתה על ידי אנשי ה-FBI בחשד לפגיעה בביטחון המדינה. והיא לא טיפוס של "חשודה מיידית" או מודל  שמתאים לשבלונה כלשהי. היא טקסנית חובבת נשק (ברשותה רובה ורוד ושני אקדחים). היא מגדלת בביתה כלבה וחתולה. היא בוגרת יחידת המודיעין של חיל האוויר ועובדת NSA (הסוכנות לביטחון לאומי) בתור מתורגמנית מהשפה הפרסית. אותה למדה.

כבר מצעירותה היא הייתה בחורה מחוננת שהתעניינת בתחומים רבים, כולל תרגול יוגה. במסגרת עבודתה, בהיותה בת 25 בלבד, היא נתקלה במסמך מסווג שתיאר את הדינמיקה שבה שירותי הביון הרוסיים התערבו בבחירות בארצות הברית. ומשום שהייתה בעלת מודעות פוליטית וחברתית גבוהה, החליטה ריאליטי שהציבור חייב לדעת על כך והדליפה את המסמך לאתר "אינטרספם", הנותן במה לחושפי שחיתויות, מכל הסוגים. בכך הפכה ל"אויב הציבור" האמריקאי. אם תרצו למודל האמריקאי של ענת קם שלנו, ו/או גם לגרסה הנשית של אדוארד סנודן  וג'ולאן אסאנג'. מדליפי סודות עם קבלות.

המחזאית טינה סאטר חיברה מחזה שהסתמך על תמלול החקירה המדויק שערכו לווינר סוכני ה-FBI ג'סטין גאריק   ו-וולי טיילור, לאחר שפשטו עם צוותם על ביתה הצנוע שבעיר אוגוסטה שבג'ורג'יה. לאחר הצלחת ההצגה בברודוויי ב-2019 עיבדה אותו סאטר לסרט, וליהקה את י סוויני לתפקיד הראשי.

ניתן להבחין ש"ריאליט" הוא סוג של תיאטרון מצולם. רוב הזמן הגיבורה וחוקריה עומדים בחדר הכביסה של הדירה, העירום מתמונות-כיסאות-שולחנות וכו'. וההעמדה הזו, הלא טבעית לכאורה, תורמת מאוד למתח שנוצר בין הנחקרת וחוקריה. הסרט שואב את כוחו גם מהדיאלוגים האותנטיים של הקלטות החקירה. הנראטיב של סאטר גם כלל גם מעברים חטופים בעריכה למכשיר ההקלטות המשמיע את התמלול, כמו גם לפלאשים אחרים של תודעה, המחזקים את הקונפליקט. הדיאלוגים בחלקם מאוד מגוחכים (זכויות היוצרים שייכות לחוקרי ה-FBI), ובחלקם רציניים, וככל שמתקדמת העלילה הם כוללים האשמות ואיומים מצד אנשי הבולשת הפדרלית על האישה הצעירה. ריאליטי מסגלת לעצמה תחילה קו הגנה תמים של בחורה שעשתה דברים בחוסר מודעות ולא ממש יודעת מה רוצים ממנה. וכאן בא לידי ביטוי כשרונה של סוויני. כל משקל הסרט המינימליסטי הזה מונח על כתפיה השבריריות והיא ממש מהפנטת. אי אפשר שלא להיענות לדיבור המהוסס, למימיקה של הפנים ולתמימות המזוהמת שמתחלפת אט אט בתובנה שאין לה בעצם דרך לצאת מזה.
סידני סוויני, בת 26, ילידת מדינת וושינגטון, קנתה את עולמה בסדרות "אופוריה" ו"הלוטוס הלבן". בקולנוע רשמה תפקיד קטן ב"היו זמנים בהוליווד", ותפקידים משמעותיים יותר בקומדיה הרומנטית "רק לא אתה" ובסרט האימה "טהורה". היא מוכשרת בלמידת שפות לא פחות מריאליטי. בנעוריה היא למדה רוסית באופן אוטודידקטי והיא גם דוברת ספרדית שוטפת. ואם לא די בכך, סוויני גם פעילה בזירת אמנויות הלחימה המשולבות. תפקידה ב"ריאליטי" עשה לה שירות מצוין וכנראה יפתח בפניה עוד כמה וכמה דלתות קולנועיות. ממליץ מאוד לצפות בסרט הזה.






"כיסופים" (ישראל 2024) ***

דרמה. סרטה של קרן נחמד. קיבוץ כיסופים של פעם. של סוף שנות ה-70, בתפר שבין מלחמת יום כיפור והסכם השלום עם מצרים. סיפורם של בני גרעין הנח"ל שעברו את שלב הגיבוש שלהם בקיבוץ, התערבבות עם בני הקיבוץ, החיילים שבאזור, והמתנדבות והמתנדבים. אלה היו ימים אופטימיים בהם אפשר היה לממש אהבה חופשית ההתרגשות שופעת האופטימיות, אהבה חופשית, חוויות מסעירות מהחיים האישיים וחלומות שכל אחד מהחב'רה האמין שאפשר לגרום להם לקרות. עם סוול אור אריאל, עפר גרינברג, יהונתן וילוז'ני, אדם גבאי, מילי עשת, פאולה קרו, ארז עובד, ליר כץ, תמיר גינזבורג, הרצל טובי. 89 דקות. כיסופים



כיסופים,  תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

היום השם כיסופים- והכוונה לקיבוץ כמובן - מאוד טעון, מסיבות מובנות. אז צריך להבהיר שהסרט צולם לפני כשנתיים, אז עוד שררה איזו אופטימיות באוויר, שלא לדבר על הנוסטלגיה, מקטע הזמן בו מתרחש הסרט – השנים שאחרי מלחמת יום הכיפורים, בואכה הגעתו לארץ של הנשיא אנואר סאדאת וההכרזה על חוזה השלום עם מצרים. הבמאית קרן נחמד, שזהו סרטה העלילתי הארוך הראשון, משכילה לשרטט את מאפייני הנוער ההוא. חברי הגרעין התעסק בעיקר בגחמות נעורים, מבילוי בבריכה ובים של עזה, משחקי כדורגל וספורט אחרים, מינגלינג רומנטי עם החיילים המוצבים באזור, ומימוש אהבה חופשית ואהבה בכלל. עבודת האנסמבל שנוצרה סבירה למדי, אבל משהו בסיסי חסר כאן. קו עלילה מרכזי שיסחוב את הסיפור, וגיבורים שיהיה לצופה איכפת מהם. התחושה היא שברבדים רבים העניין הזה של חבורת בני נוער בתפר שבין האזרחות לצבא, בפרק ההתבגרות המשמעותי הראשון שלהם – קצת מפוספס. וחבל.   






"הקבלן" (ארה"ב 2023) ** וחצי

מתח-אקשן. סרטו של רני הרלין. סטיב וייל (אהרון אקהרט) סוכן CIA שפרש ומתמחה בבנייה, חוזר לפעולה כאשר הסוכנות החשאית האמריקנית עומדת בפני סחיטה של גורמי פשע בינלאומיים, בסלוניקי, יוון. זה נפתח בסדרת רציחות של עיתונאים שפרסמו מאמרי ביקורת על פעילותה של ארצות הברית באזור, מה שמדליק נורה אדומה אצל אומאלי (טים בלייק נלסון), מראשי ה-CIA. על אף היותו זאב בודד, מתבקש וייל לשתף פעולה עם הסוכנת-אנליסטית קייט באנון (נינה דוברב). הוא לא בוטח בה אבל לאט לאט מתחיל להיווצר ביניהם אמון והם מתרגלים לעבוד בשיתוף פעולה. מתברר כי יהיה עליהם לאתר את סוכן השירות בעבר, ויקטור ראדק (קליפטון קולינס ג'וניור), שסרח, הפך לאויב הארגון, מנסה לייצר כאוס בינלאומי ותריס ביחסי החוץ של מדינות ידידות לארה"ב. וחוץ מזה, יש לו חשבון לא סגור עם וייל, מעברם המשותף. עם אורי פפר. 115 דקות. הקבלן



הקבלן, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

ביקורת

רני הרלין הפיני הוא במאי אקשן לא רע. ברקורד שלו, בין היתר, "סחרור מסוכן" ו"מת לחיות 2". אהרון אקהרט צבר כשחקן כמה וכמה סרטים ששמו אותו בפרונט. ברשימה, "ארין ברוקוביץ", "האחות בטי", "האביר האפל", "המטרה הבית הלבן", "הקרב על מידוויי" ועוד. אבל איכשהו, החיבור בין השניים כאן לא ממש עולה יפה. וזה בעיקר בגלל התסריט הקלוקל. "הקבלן", שהוא בעצם בנאי הנושא עמו את ארגז כלי העבודה שלו, זה תירוץ קלוש לבניית הסיפור הזה אבן על אבן, וגם לטייח בסוף. עדיף היה שלא לתפור לוייל מקצוע, ובטח שלא מתחום הבנייה. זה פשוט נראה מגוחך. הסרט בכללו משדר מוצר גנרי, גיבוב של חומרים שכבר ראינו לא מעט, כאלה שלא מתכנסים לכלום. הניסיון כאן הוא אולי ליצור סצנות אקשן מרשימות (באתרים פוטוגניים של סלוניקי), שאולי יחפו על הנראטיב הקלוש, אבל זה לא עובד. אני מודה שהתקשיתי להבין את הפלוט, את הרצף העלילתי, מי נגד מי, כמה ולמה. הכל כאן כל כך שטחי, נדוש ולא מתאמץ להגיע לרמה של קולנוע סביר. אבל אולי חובבי קרבות וסצנות אקשן, מרדפים וכו' ייהנו יותר ממני. אולי גם בזכות אורי פפר שלנו, שיש לו כאן תפקיד משנה.





"מטוסי על: הסרט" (דרום קוריאה-סין 2023)

אנימציה. סרטו של זיאוקווינג קאי. ג'ט הוא מטוס הסילון המהיר בעולם המוסר חבילות לילדים ברחבי היקום. הוא חבר בצוות מטוסי העל שממהרים לסייע לכל הזקוקים לעזרה בדרכים יצירתיות ובעזרת הכישורים הייחודיים של כל אחד ואחת מהם. באחד הימים ג'ט נקלע יחד עם פיי, בלוגרית מוזיקה צעירה ומוכשרת, למזימה של בילי ווילי, הנבל העירוני. זה מנסה לגרום לשיבושים ברחבי העיר, אבל הוא הסתבך עם החבורה הלא נכונה. פיי יוצאת בעקבותיו להציל את אמה ואנשים נוספים שבסכנה, וג'ט, הרוצה להרחיב את תחומי האחריות שלו, מצטרף אליה להרפתקה. ולמרות הכוונות הטובות, המטרות של השניים מתבררות כמנוגדות והדברים מסתבכים ויוצאים משליטה. ואז, מטוסי העל הנאמנים - דיזי, דוני, ג'רום, אסטרה ופול - מתייצבים לעזרתם. 89 דקות. מטוסי על: הסרט






"החתול בעל 10 הנשמות" (אנגליה-קנדה 2024)

אנימציה. סרטו של כריסטופר ג'נקינס. בקט, חתול רחוב שאומץ על ידי רוז הצעירה, נהנה מאד מחייו החדשים בבית החם. הוא הופך לעצלן, גרגרן, וגאוותן. אבל כשהוא מאבד את נשמתו התשיעית הוא מתחנן לקבל הזדמנות אחרונה לשנות את דרכיו. בקט זוכה לקבל את הנשמה העשירית, אבל היא מגיעה עם כוכבית קטנה – הוא יכול לחזור לחיים נוספים לצד רוז, אך בכל פעם כחיה אחרת. בקט חוזר והשיגועים מתחילים. האם רוז תזהה את החיה האהובה עליה? האם בקט יצליח להציל את רוז מהסכנה המתקרבת?  88 דקות.  החתול בעל 10 הנשמות






"בלו לוק: אפיזוד נאגי" (יפן 2024)
אנימציה. סרטו של שונסוק אישיקאווה. "זו טרחה" היה המשפט האהוב על נאגי סיישירו במהלך שנתו השנייה בתיכון בזמן שחי חיים אפורים. עד שמיקאג' ריאו, חברו לכיתה שחלם לנצח בגביע העולם, גילה את כישוריו הסודיים של נאגי ונתן לו את ההשראה והמוטיבציה לחלוק את כישוריו יוצאי הדופן עם העולם. באחד הימים הוא מקבל הזמנה לפרויקט "בלו לוק" המסתורי, שם יזומן לו מפגש עם טובי השחקנים מרחבי המדינה. חלומו של נאגי הוא להיות הטוב ביותר. ריאו ייקח אותו לעולם שלא הכיר, וכעת כישרונו ואישיותו של נאגי יהיו ידועים בכל רחבי עולם הכדורגל. 91 דקות.