"עולם מפריד בינינו" (איטליה 2023) **** וחצי

קומדיה. סרטו של ריקארדו מילאני. מישל (אנטוניו אלבנז) עומד להתחיל חיים חדשים. לאחר 40 שנות הוראה בג'ונגל העירוני של רומא, הוא מחליט לעבור וללמד בכפר קטן בהרים. בעזרתה של אגנס (וירג'יניה רפאל), סגנית המנהל, הוא מתגבר על חוסר ההתאמה העירונית שלו ומשתלב בהדרגה. כשנראה שהכל מסתדר, מתברר שבית הספר לא עומד במכסת התלמידים הנדרשת ובקרוב ייסגר סופית. זהו תחילתו של מאבק נחוש של מישל ואגנס, במרוץ שלהם נגד הזמן כדי להציל את בית הספר, בכל מחיר. 113 דקות.  עולם מפריד ביננו



עולם מפריד ביננו, תמונה באדיבות סרטי נחשון


ביקורת

גיבור הסרט עוסק כל חייו הבוגרים בהוראה, בהקניית דעת לתלמידים צעירים. אלא שלאחר 40 שנה בג'ונגל האורבני הרועש והגועש של רומא, החליט מישל (אנטוניו אלבנז) לעבור ללמד כיתה קטנה ברופה, עיירת ספר בת 360 ומשהו תושבים, בהרים הקרים והמושלגים של מחוז אברוצו. בדרך לשם רכבו נתקע בשלג וכך הוא מתוודע לאגנס (וירג'יניה רפאל), סגנית מנהל בית הספר, שמגיעה כדי לחלץ אותו. מישל מתחיל להסתגל ולהתרגל לחיים בעיירה. על כל מנהג או תופעה מקומית לא מוכרת לו, הם אומרים לו: "ככה זה אצלנו בהרים". ויש עוד אלמנטים ביזאריים (לעירוני המצוי) בעגה המקומית שלהם.

כך נפתח הסיפור של "עולם מפריד בינינו", סרטו של ריקרדו מילאני, שהוא לא אחר מאשר בעלה של פאולה קורטלזי, שבשבוע שעבר עלה למסכים סרטה הנהדר, כבמאית וכשחקנית ראשית, "מחר יום חדש".

מה ששובה את לבו של מישל הוא בין היתר טבע החורף המושלג הקסום, שלא דומה בשום דבר למה שהוא חווה ברומא. זאבים, ושאר חיות בר מתרוצצות בשלג. היבבות שלהם בלילה טורדות את שנתו, ולמען האמת גם קצת מפחידות אותו. וכשהוא מנחיל דעת לתלמידיו, בכיתה הרב-גילית (אין מספיק תלמידים לפתיחת כיתות נפרדות לכל גיל) מתברר לו שתלמידיו, בני הפרובינציה, יכולים ללמד אותו לא פחות ממה שהוא אותם. ויש להם שאיפה שלא מסתדרת לו בתובנה: כולם רוצים להיות יו-טיוברים!

אה, ויש את הפקטור הנשי החזק, העזר כנגדו. אגנס. אישה מרשימה, רפרזנטטיבית ותומכת. כשמישל מגיע לעיירתה - קצת נבוך, קצת חסר ביטחון, היא מכניסה אותו מהר מאוד לעניינים וגורמת לו לחבב את המקום ואת תלמידיו, לשנס מותניים, להפוך מאדם די פסיבי לפעיל מוביל במאבק העיירה לשמירה על קיומה. זאת באמצעות המשך פעילות בית הספר. ואפילו אם השניים יצטרכו להביא למקום משפחות מהגרים עם ילדים, פליטי מלחמה מאוקראינה וכאלה שהגיעו מאפריקה.

האמת? מישל נראה כמו פקיד מדינה אפרורי. השחקן שמגלם אותו, אנטוניו אלבנז, הוא ממוצא סיציליאני, בן 60, ותסלחו לי אם אומר שהוא נראה מבוגר יותר. ולעומתו וירג'יניה רפאל, בת 43, נראית נהדר, ודמותה בולטת מאוד בעיירה. לא פלא שפרט לעבודתה בקולנוע ובטלוויזיה, רפאל גם מנחה את פסטיבל סן-רמו הנודע. וחזרה לסרט: אגנס ומישל הופכים יחד לפאוור-קאפל של העיירה הקטנטונת ומניעים את מה שצריך להניע בה.

נשמע כמו אגדה? בהחלט יש לסרט המקסים הזה סממנים כאלה. אבל פרט לכך התסריט שלו כתוב נהדר, הוא מצחיק, אירוני, מבליט את הצדדים היפים של הפרובינציאליות ומעורר למחשבה. סוג של שיעור לחיים. ממליץ מאוד לצפות ב"עולם מפריד בינינו".






"קאש אאוט" (ארה"ב 2024) ***

דרמה. סרטו של רנדל אמט. מייסון (ג'ון טרבולטה) היה שודד בנקים אבל פרש בשיא ו"יצא לפנסיה". אלא שאחיו הצעיר שון (לוקאס האס), בחור גחמתי שקל לפתותאותו, מציג לו תוכנית לשוד מושלם, ואף משתף אותו בו בעל כורחו. ובעודם בחדר הכספות, יחד עם מנהל הבנק, אלא שהשוד מסתבך. חבורת השודדים מוצאת עצמה מוקפת אנשי משטרה, כוח FBI ואנשי אינטרפול. העניינים מסתבכים כשלזירה מגיעה המתווכת מטעם המשטרה, אמיליה (קריסטין דייוויס) המכירה את מייסון היטב, בהיותה בת זוגו לשעבר. למייסון יש תכנית, אבל האם יצליח להערים על כולם בו זמנית? 92 דקות.  קאש אאוט



קאש אאוט, תמונה באדיבות Red Cape


ביקורת

בהוליווד וגם באולפנים עצמאיים עושים לא מעט סרטי מתח-אקשן סוג ב'. השחקנים ה"קבועים" המלוהקים אליהם לרוב הם ברוס וויליס, ניקולס קייג', ג'ייסון סתייטאם, ליאם ניסן ועוד. כוכבים הוליוודיים גדולים לשעבר, שזקוקים היום כנראה להשלמות הכנסה. הסרטים הללו מבוססים על פורמולות כמעט קבועות, עם קטעי אקשן שאמורים לרצות את קהל היעד.

"קאש אאוט" משתייך באופן טבעי לז'אנר הזה, אלא שיש בו ערך מוסף אחד גדול. ג'ון טרבולטה. התפקיד שלו כאן טמנם לא דומה לזה שב"שיגעון המוזיקה" או ב"גריז", וגם לא בזה שב"ספרות זולה", ולמרות הכל הוא עדיין במיטבו וכשמופקד בידיו תסריט שבלוני אך לא גרוע, הוא מוכיח שהוא יכול לעמוד במשימה בכבוד ולא לבייש את הפירמה. ולכן זהו סרט סביר שבהחלט אפשר ליהנות ממנו ולו רק בזכות הופעתו של טרבולטה בו.     

 

"אדוני השופט" (צרפת 2024) ***

דרמה. סרטו של ז'אן פייר אימרי. מארי-לין (לואן אמרה) בת ה-20 חיה בנורמנדי שבצפון צרפת, ועובדת בעבודות זמניות בשביל לשרוד ולתמוך באביה שנפגע בתאונה והוא קטוע רגל, וגם אגרופוב. חייה פשוטים אבל יש בה שמחת חיים. אהבה נכזבת לאלכסנדר (ויקטור בלמונדו) גוררת סדרת אירועים מצערת שבעקבותיה היא מפוטרת מעבודתה, ואחר מוצאת עצמה בפני שופט חמור סבר (מישל בלאן), אדם פרקטי ומחושב שרגיל לפעול רק לפי החוקים. כשבין השניים נרקמת באופן מפתיע חברות והיא תהפוך לנהגת שלו, מפתיעה, הם יבינו, יחד, שאולי מה שחסר לכל אחד מהם הוא בדיוק מה שיש לשני. 103 דקות.  אדוני השופט



אדוני השופט, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב


ביקורת

מאז "משפחת בלייה" (2014) לא ראינו את השחקנית והזמרת הצעירה לואן אמרה. כעת כאמור היא שבה למסך, יש לה נוכחות טבעית כובשת והאינטראקציה בינה ובין בלאן טובה למדי. זאת לא מעט בזכות התסריט שאפשר ליצור קונפליקט בין השניים ואחר כך לפתור אותו. יש כאן גם דאחקה על חשבון פרנסואה טריפו. אלכסנדר, שיצא עם מארי-לין מספר פעמים, עזב אותה והכניס אותה למשבר. הוא קיטר על כך שהיא בחורה פשוטה שאפילו לא יודעת מי זה פרנסואה טריפו. זאת בעוד הוא חולה על קולנוע של פעם. אגב, מי שמגלם אותו, ויקטור בלמונדו, הוא לא אחר מאשר סבו של פול בלמונדו עליו השלום. בסופו של יום מארי-לין עשתה תיקון, צפתה ב"ז'יל וג'ים" ואפילו נהנתה. 

"צאי מזה" (ארה"ב 2024) **

דרמה. סרטה של זואי קרביץ. במהלך מסיבה שעורך המיליארדר והסלבריטי סלייטר קינג (צ'נינג טייטום) משרתת אותו מלצרית בשם פרידה (נעמי אקי). בעקבות ההיכרות היא מוזמנת לאי פרטי של המיליארדר. שם, באווירה של מסיבה נהנתנית מפוארת ומתמשכת באי הטרופי, פרידה ושאר המשתתפים מתכבדים במשקאות יוקרתיים, בסמי הזייה פסיכו-אקטיביים, בארוחות גורמה ובאירוח יוקרתי. אלא שבהדרגה מתחילים להופיע רמזים לכך שמשהו בהתנהלות של המקום אינו כשורה. עם כריסטיאן סלייטר, ג'ינה דייוויס, היילי ג'ואל אוסמנט, אדריה ארחונה. 101 דקות.  צאי מזה



צאי מזה, תמונה באדיבות Tulip Entertainment


ביקורת

זהו סרטה הראשון של זואי קרביץ, בתם של השחקנית ליסה בונה והזמר לני קרביץ. עד עתה היא שיחקה בסרטים ובטלוויזיה אבל לא בתפקידים מותירי חותם. היא גם זמרת ודוגמנית. ברזומה הרומנטי שלה השחקנים עזרא מילר וקארל גלוסמן וכעת היא מאורסת לצ'אנינג טייטום, האוחז בתפקיד הגברי הראשי בסרט זה. אין ספק ש"צאי מזה" מתכתב , או לפחות מהדהד באופן ברור לסיפורי "מי טו" ולניצול נשים על ידי סלבריטאים, נוסח ג'פרי אפסטין וביל קוסבי.

לי אישית הוא דווקא עורר אסוציאציה לסרט "מה", של רומן פולנסקי, בו צעירה תמה ויפה, בכיכובה של סידני רום, מגיע למקום שהוא גן עדן אמיתי וחווה אותו בתענוג כשהיא רוב הזמן בעירום מוחלט. "צאי מזה" הוא הנגטיב, או הצד המאוד אפל שלו. מה שמתחיל כבילוי כיפי מתדרדר מהר מאוד לניצול, להתנסויות בטריפים ובסמי הזיה פסיכו-אקטיביים, ואף לטראומות מדממות. נקודת המבט היא פמיניסטית, כלומר פרידה מתמודדת עם מה שמנסים להפיל עליה – בגבורה. יש כאן אלמנטים של סרטי אימה ופנטזיה, אבל דומה שגם את זה כבר ראינו בוורסיה אחרת. הנראטיב מצד אחד מסוגנן בכל הקשור לצילום, לסאונד ולמוזיקה, אבל קשה להתעלם מהעובדה שהוא לא מגובש מספיק, ושזואי קרביץ עדיין צריכה למצוא את הקול האמיתי שלה כיוצרת קולנוע.