"הרוע אינו קיים" (יפן 2024) **** וחצי

דרמה. סרטו של ריוסוקה המאגוצ'י. טאקומי (היטושי אומיקה) ובתו הצעירה האנה (ריו נישיקאווה) חיים במיזוביקי, קהילה כפרית קטנה בקצה יער, יחסית לא רחוק מטוקיו. טאקומי חי בצניעות, מתפרנס מעבודות מזדמנות, מחובר לעונות השנה, שואב כוח מן השלווה השקטה של המקום ומיופיים של ההרים והאגמים. יום אחד מגיעים לאזור נציגי חברה מטוקיו המבקשת לבנות סמוך לביתו אתר גלמפינג לעירוניים. התוכנית עלולה להשפיע לא רק על הסביבה ועל מקורות המים אלא גם על מהלך חייהם של טאקומי ושאר תושבי הסביבה, ולכן מתעוררת התנגדות לה. 106 דקות.  הרוע אינו קיים






בתחילת הסרט אנה מסתובבת לבדה ארוכות בלב החורש, הסביבה הטבעית שלה. ניכר בה שהיא חיה את הטבע ומחוברת לכל ענפי העצים וצמחי הבר הגדלים שם. קצת יותר מאוחר, כשאביה נושא אתה על גבו, היא מכריזה על העצים אלון ואורן כשהשניים עוברים לידם. והאב מלמד אותה מה היא ארזית ומהו דובדבן הררי. הילדה מאוד צעירה אבל גם מאוד אינטליגנטית, בזכות ערש הגידול שלה במקום הזה עם האב הזה.

ואז מגיע המפגש של אנשי העיירה עם נציגת ונציג יזמי הגלמפינג (שילוב של גלאם וקמפינג, כלומר אתר בילוי ושעשועים מפנק בחיק הטבע לעשירים בעיקר). היזמים מסבירים למקומיים עד כמה הם ירוויחו מהמיזם ועד כמה תצמח עיירתם ותתפתח כלכלית בזכות העובדה שמבלים רבים ינהרו אליה ויבזבזו בה את מיטב כספם. אבל המקומיים לא פראיירים. הם מבינים שהפרויקט יכול להרוס במחי יד את איכות החיים שלהם, את משאבי הטבע היקרים של המקום שלהם, ובמיוחד את מפלי המים הצלולים. היזמים מגלים שהתושבים מתחשבים בדעתו של טאקומי ומזהים בו אולי את החולייה החלשה שעליה צריך לעבוד. אבל במקום לשחד אותו בדרך זו או אחרת, נראה כי אופי החיים בכפר, הרחק מהמרדפים של החיים המודרניים, מתחילים לקרוץ להם ולשבות את לבם. ובינתיים, האנה נעלמת ונפתחים חיפושים אחריה.

הסרט, המהורהר והאיטי במהלכו, כמו הטבע בעיירה השמורה, שכאילו קפאה בזמן, הוא יצירה מיוחדת ויוצאת דופן. שונה מסרטיו הקודמים של המאגוצ'י שראינו כאן בשנים האחרונות: "הנהגת של מר יוסוקה" (זוכה אוסקר הסרט הזר) ו"גלגל המזל". ועם כל השוני, "הרוע אינו קיים" גם דומה להם בכמה מובנים. בזרימה השקטה, האיטית והעצמאית שלו, בנראטיב האותנטי ובהתחפרות בקודים התרבותיים המאוד מיוחדים של האזורים הכפריים בהם הוא מתרחש, שקיימים בהם איזונים שאינם ניתנים להפרה בין האדם והחיים בטבע. "הרוע אינו קיים" הוא יצירת קולנוע אניגמטית ומאתגרת ששווה לנסות אותה.



הרוע אינו קיים, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

"חוצה את הגבול" (ארה"ב 2024) *** וחצי

אקשן. סרטו של דולף לונדגרן. תקרית ירי בין כנופיות סוחרי סמים מקסיקניות גובה את חייהם של מספר סוכנים חשאים אמריקאיים. טראביס ג'ונהסן (דולף לונדגרן), שוטר מזדקן, מתבקש לחצות את הגבול למכסיקו ולהביא את שתי עדות הראייה היחידות לאירוע – נערות ליווי - שנמלטו לשם. אלא שכבר בהגיע טרביס למכסיקו, העניינים משתבשים והוא מוצא עצמו נאבק במספר חזיתות – כולל מול אנשי חוק אמריקאים - מבלי לדעת במי הוא יכול לבטוח. 85 דקות.  חוצה את הגבול






הפעם הראשונה בה דולף לונדגרן השוודי נראה על המסך הייתה בסרט ג'יימס בונד "מבט לרצח" (1985). באותה שנה הוא הופיע בתפקיד גדול הרבה יותר ב"רוקי 4", שביים סילבסטר סטאלון, שהביא להכרה הראשונה ביכולותיו, כשחקן-שרירן. הוא גילם את איוואן דראגו, הבריון הרוסי שנאבק נגד רוקי בלבואה על תואר אלוף העולם באגרוף במשקל כבד. התפקיד הזה הוביל אותו לקריירה עשירה של תפקידים בסרטי אקשן. במקביל הוא לא הזניח את הקריירה הספורטיבית שלו בקראטה ואמנויות לחימה. זה 20 שנה הוא גם מביים, כשבכל שמונת סרטיו הוא גם שיחק. בין היתר הוא ביים יחד עם שמעון דותן את "כלבי יהלום".
"חוצה את הגבול" הוא סרט לא רע בכלל. אמנם הוא מבוסס על פורמולה מוכרת המכילה אקשן, שחיתות משטרתית והסתבכות עם גורמי מאפיה במקסיקו. אבל בסך הכל, בז'אנר הספציפי הזה, מדובר במותחן אקשן סביר. גם משחקו של לונדגרן בו לא מבייש את הפירמה. מי שאוהב את הסוג הזה של סרטי נוסחה גנריים – לא יתאכזב ממנו.



חוצה את הגבול, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג


"המושב האחורי" (ארה"ב 2023) ** וחצי

דרמה. סרטה של כריסטי הול. ניו יורק בערב, נמל התעופה ג'יי-אף-קיי. גירלי (דקוטה ג'ונסון), אישה צעירה, עולה למונית בדרכה למנהטן. הנהג, קלארק (שון פן) פותח איתה בשיחה מהוססת. וככל שעובר הזמן, והמונית נתקעת בפקק אינסופי, השיחה בין השניים הופכת ליותר אישית ויותר חשופה. השניים מגלים זה לזה עוד ועוד פרטים אישיים שהופכים אותם ליותר פגיעים ויותר אינטימיים זה מול זה. 100 דקות.  המושב האחורי

הסרט נפתח במפגש בין אישה צעירה ואטרקטיבית (דקוטה ג'ונסון) התופסת מונית בדרך לרחוב 44 והשדרה התשיעית. במילים אחרות: מידטאון מנהטן. מעתה ואילך, הדיאלוג והאינטראקציה שיתפתחו ביניהם – יהוו את הסרט. הוא פותח איתה בדיאלוג. יותר נכון מונולוג משלו, שימשוך אותה לשיחה. מעת לעת היא עסוקה בצ'אט עם גבר, המאהב שלה מן הסתם, שמנסה לשדל אותה לצלם לו תמונות שלה שיחרמנו אותו. שכן הערב כבר מאוחר מכדי שייפגשו.

הבחורה מספרת לקלארק, בתשובה לשאלותיו, שהיא מתכנתת מחשבים ושהיא חיה כמעט עשור בניו-יורק. היא חוזרת מביקור אצל אחותה באוקלהומה, אותה לא ראתה שנים, ושהיחסים ביניהן רעועים. האחות חיה עם בת זוג.

זו רק התחלה של דיאלוג מתמשך שככל שהוא הולך ומתארך הוא מותיר אותי פחות ופחות מתעניין בו. כל מה שנאמר ביניהם טריוויאלי לחלוטין ואין בו נקודות אחיזה שיובילו למשהו משמעותי. אז מה עם קלארק (או ויני, כך היה רוצה להיקרא) מוציא ממנה שיש לה רומן עם גבר נשוי? אז מה אם הוא אומר לה ממרום גילו (הוא מבוגר ממנה בהרבה) שלא להוציא מפיה את המילה אהבה ולהבין שמה שהוא רוצה ממנה זה רק סקס? ואז הוא מטיף לה מה כדאי לה ומה לא, כדי לשמר את הילדה הקטנה, הטובה והתמימה, שעדיין נמצאת בתוכה, אי-שם. אז אלה תובנות חדשות קיבלנו כאן?

התסריט סתמי בחלקו הגדול, נטול ערך מוסף כלשהו. הדיאלוגים שמנהלים השניים ביניהם מלמדים על מי הם ומה הם, מה עברו בחיים ומהו מצבם היום. אבל דיבורים טריוויאליים המצולמים בקלוזאפים כשברקע אורות צבעוניים באאוט-אוף-פוקוס - לא מצדיקים סרט בן יותר משעה וחצי שלא מוביל למקום כלשהו והתובנות שהוא מציע שטחיות ופשטניות. ותוך כדי הנסיעה הבחורה מנהלת דיאלוג מסרונים על החבר הנשוי שלה, שגם הוא לא מוביל לשומקום אלא נראה כתרגיל טכני להעברת עוד זמן. בגדול, זה לא מקדם אותנו ל"פתרטו כתב החידה".  

נכון שהסרט מצולם כאמור נהדר, ובין אם הבמאית התכוונה לכך או לא הוא מזכיר לא במעט את הקו הוויזואלי של "נהג מונית". אבל איפה סקורסזה, צלמו מייקל צ'פמן וכוכבו רוברט דה נירו, ואיפה כריסטי הול, צלמה היווני המצוין פדון פאפאמיכאל ושון פן? זה האחרון שחקן מופלא האוחז בשני פרסי אוסקר ("מיסטיק ריבר", "מילק") וגם ביים שישה סרטים, אם כי התסריט של "המושב האחורי" לא מתאים למידותיו. דקוטה ג'ונסון, בתם של השחקנים מלאני גריפית' ודון ג'ונסון, עושה כאן תפקיד לא רע בכלל. אבל גם עבורה, התסריט הלא מגובש הוא לרועץ. הסרט הזה הוא כנראה חלק מהמאמצים שהיא עושה להשתחרר מדימויה כשחקנית ארוטית עקב טרילוגיית "50 גוונים של אפור". בסיכומו של עניין, "המושב האחורי" הוא סרט בינוני לחלוטין.



המושב האחרוי, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג

"רצח ממבט ראשון" (ארה"ב 2023)

מתח-אימה. סרטו של ג'ייטי מולנר. הליידי (ווילה פיצג'רלד) והשטן (קייל גאלנר) יורדים מהמשאית שלו לחדר במוטל דרכים זול. אבל הסטוץ הלילי שלהם הופך לסיוט ולמרחץ דמים שמאחוריו עומד רוצח סדרתי אכזר. עם ברברה הרשי, אד ביגלי ג'וניור, סטיבן מייקל קווזאדה, מדיסון ביטי. 97 דקות. רצח ממבט ראשון








רצח ממבט ראשון, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג