תיאטרון - עולים השבוע: "תמימות" ועוד

מספר סרטים טובים מאוד עולים השבוע וביניהם: "תמימות", "בעלי ברית", "דגים גם טובעים" ועוד

"תמימות" (יפן 2024) *****

דרמה. סרטו של הירוקאזו קורה-אדה. סאורי, אם לילד בשם מינאטו (סויה קורוקאווה), מתחילה להבחין שהתנהגותו מוזרה. היא מתחקרת אותו ומתברר לה שהמורה שלו מר הורי (אייטה נגיאמה) העליב אותו במילים קשות. סאורי מגיעה לבית הספר ומתחילה להתעמת עם המורה, מנהלת בית הספר ואנשי ממסד החינוך כולו. הם מתנצלים בזה אחר זה ומבטיחים שאירועים מהסוג הזה לא יחזרו על עצמם. אבל סאורי לא מניחה לעניין ויוצאת למאבק עקרוני על זכויותיו של בנה. ובתוך כדי כך אנחנו נחשפים לקופת שרצים שנפתחת סביב האווירה האלימה בבית הספר תוך התמקדות בסיפוריהם האישיים, חלקם טראומתיים, של חלק מהנפשות הפועלות בעיר שלחוף אגם פסטורלי, ומתברר כי היא רוויית מקרים קשים וטראומות מתחת לפני השטח. והטיפול בכך נעשה ממכל הזוויות האפשריות. 126 דקות. תמימות

תמימות, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

"המוח שלי התחלף במוח של חזיר. זה מה שקורה לי. אני מפלצת". הילד מינאטו מספר לאמו שזה מה שהמורה שלו מר הורי אמר עליו. האם האסרטיבית (האב כבר לא בין החיים) מזדעזעת ויוצאת למלחמה. נגד המורה. נגד מנהלת בית הספר. נגד הממסד הפדגוגי כולו. אבל זוהי רק נקודת המוצא לאוסף הקונפליקטים בסרטו החדש, המצוין, של הירוקאזו קורה-אדה, "תמימות". הוא פותח ברשומון של עדויות לכל מה שמתרחש מתחת לפני השטח בעיר השוכנת לחוף אגם פסטורלי מתברר סיפורה של סאורי, שבעלה היה שחקן רוגבי ונהרג בנסיבות שהיא לא גאה בהן, בלשון המעטה. היא מחליטה שבנה מינאטו יגדל כמו ב"משפחות נורמליות". מתברר גם סיפורם הטראגי של מנהלת בית הספר ובעלה, והאופן בו מצא את מותו הנכד הקטן שלהם. כן נחשפת הבעיה הקשה, החברתית והפדגוגית, אליה נקלע המורה מר חורי, המואשם בהתנהגות פלילית כלפי תלמידיו. ומעל לכל אלה, מתברר הקשר האמיץ והמיוחד, שיש בו גם אקורד טעון, שנרקם בין מינאטו וחברו לכיתה יורי (הינאטה היראג'י), שמר חורי התעלל גם בו.

ואם זה לא מספיק, יש כאן גם דיון ב"קימה לתחייה לאחר המוות", נושא המעסיק את מינאטו, הרוצה לשוב ולהכיר את אביו שנהרג. וכל זאת בעיר הלכאורה נורמטיבית ושלווה, אבל כזו המזכירה יותר בהווייתה ובאווירתה את "טווין פיקס". לסיפור המורכב והמטלטל הזה אחראי התסריטאי (והבמאי בזכות עצמו) יוז'י סקאמוטו.

הירוקאזו קורה-אדה משכיל לטוות את המרקם המסובך הזה מכל הזוויות האפשריות, בתחביר קולנועי מורכב הכולל בין היתר חזרה לאירועים טורדי שלווה ועיסוק חוזר בהם. קורה-אדה הוא הבמאי היפני אולי הכי "משפחתי" בתקופה נוכחית. די אם נציין את סרטיו הנהדרים "אחותנו הקטנה", "המשפחה שלי" ו"סיפור חיי", כדי לאושש את הקביעה הזו. "תמימות" הוא עוד חוליה מצוינת במסכת הזו, אולי הטובה מכולן. קורה-אדה מיטיב להרכיב גם כאן את מרקם היחסים האנושי שבין הגיבורים השונים של סרטו. כמו בסרטים קודמים שלו, החוויה האנושית כאן מכילה גוונים רבים, מרביתם לא נעימים, אבל בסוף נוצרת תמונה שלמה, מורכבת ומעוררת מחשבה. זה סרט שתמשיכו לחשוב עליו זמן רב אחרי שתסיימו לצפות בו.

"בעלי ברית" (מכסיקו-ארגנטינה 2023) ****

דרמה. סרטו של אלכסנדר קצוביץ'. בואנוס איירס. הסרט נפתח ב"פרלמנטים" של חבורת נשים ושל חבורת גברים – הנפגשים בבתי קפה, במקומות בילוי אחרים ובבתים פרטיים. קבוצה הכוללת חמש נשים נפגשת בדירתה של רוקיה (רוזה פרננדז) ודנה בצורך להתבונן במה שקורה בעולם מנקודת מבט פמיניסטית. הן רוצות להקים קולקטיב שיפעל למען נשים וענייניהן. שיחתן הרעשנית מפריעה למנוחת השכן גואידו (פאקו קרדוסי) הפוגש חברים בסמוך. הם מעבירים ביקורת על העולם של היום שבו השקפות השוויוניות לכאורה, שמונעות על ידי הפמיניזם, תופסות אחיזה במציאות. בפועל, השכן ואחת הבנות מקבוצת הפמיניסטיות, רומינה (אננדה ברדיצ'ה)מתחברים זה לזה, בניגוד להצהרותיהם, ומתפתח ביניהם רומן לוהט. עם אננדה ברדיצ'ה, פאקו קרדוסי, רוזה פרננדז, זואי ריוספרסיני, מרטין מיר, חואן סנטיאגו. 90 דקות. בעלי ברית

בעלי ברית, צילום מסך

ביקורת

תחילה על הרקע של הבמאי, יותר נכון של אבא שלו, ראובן (רובן) קצוביץ', שהלך לעולמו לפני כ-20 שנה. הוא עלה לארץ מארגנטינה והפעיל כאן מועדון לסרטי איכות זכור לטוב, בקולנוע "גורדון". כל מי שרצה לראות בסוף שנות ה-70, בואכה ה-80, סרטים נוסח "פאדרה פאדרונה", של האחים טוויאני, "הבלדה על נאריאמה", של שוהיי אימאמורה, ודומיהם, שלא זכו להפצה בבתי קולנוע אחרים, עשו דרכם לגורדון פינת בן יהודה.

אבל נחזור לסרט של בנו, אלכסנדר, המשקף נאמנה את הלך הרוח של הצעירים, נשים וגברים, בבואנוס איירס של ימינו. מצד אחד, יש אנטגוניזם ויריבות מסורתית בין קבוצת הנשים וזו של הגברים. בשניהם דנים לא רק בעניינים שבינה ובינו, החשובים ביותר, אלא גם בהתפתחויות הפוליטיות והכלכליות במדינה, וכיצד הן משפיעות עליהם, בני הדור הצעיר – והחרמן, צריך לומר. ועל רקע "השיחות המלוכלכות", הוורבליות בעיקרן, נרקם באופן לגמרי בלתי צפוי רומן בין רומינה (אננדה ברדיצ'ה) וגואידו (פקו נרדוסי). זה נפתח בקראש הדדי, סקס לוהט וסטוץ חסר מעצורים. אבל מתברר ששניהם דלוקים זה על זה יותר ממה שהם מוכנים להודות, והרומן הסקסי והמאוד נועז הזה, יימשך ויתפתח, אולי נגד כל הסיכויים. וברקע, קבוצת הנשים שרומינה נמנית עליהן, המפקפקות ביכולתו של קשר כזה להאריך ימים. ויש גם חילוקי דעות בין רומינה וגואידו, עד כדי פיצוץ.

האווירה של הסרט כובשת. הצילום (פרנסיסקו בוזאס) פשוט אבל שובה לב ומתעכב על נופיה האורבניים של בואנוס איירס. ומוזיקת הטנגו אה-לה פיאצולה מספקת את הסאונדטראק המושלם. ומעבר לכל אלה, נראה כאילו השחקנים כאן פשוט מבטאים את עצמם פיזית ורגשית כאילו היו נון-אקטורס. וזה יתרון עצום בסרט שכזה.

בשורה התחתונה, הבמאי אלכסנדר קצוביץ' יצר כאן עבודת קולנוע מרעננת, אותנטית ופורצת גבולות בסוגה. מצד אחד הנראטיב של הסרט מאוד אופייני בסוגת "בחור פוגש בחורה". ומאידך, הנטורליזם שלו, הרומנטיקה הישנה והטובה שבבסיסו, העטופה – כבר אמרנו – בקצב מוזיקת טנגו. אלה הופכים את הסרט לסיפור קולנועי סקסי מרגש ופשוט חודר ללב.

"דגים גם טובעים" (ישראל 2024) ****

דרמה. סרטם של רוברט יון ואנטון צ'יקישב. רומן (רוברט יון) הוא מהגר מרוסיה, גבר נשוי מובטל החי בחדרה. הוא נשלח על ידי לשכת התעסוקה נשלח לעבודות ייצור במפעלי נייר חדרה, חומק מאבי אשתו הרואה בו נטל וכישלון כיוון ש"אינו פורה". היחסים שלו עם אשתו במשבר קשה. אבל מפגש אקראי שלו עם שתי דמויות במפעל אליו נשלח לעבוד עשויה לסמן שינוי. עם משה מלכא, טלי ליסר חזן, יוחנן הרסון, הלני דגן, אסי יצחקי, עדי וייס, עינת ויצמן, ערן טובול, מיכאל לנבר, ניסים לוי, בירו טשלה, יועד מיק, בני נחשונוב, רונן פינקלשטיין. 85 דקות. דגים גם טובעים

דגים גם טובעים, תמונת יחסי ציבור

ביקורת

אם מתייחסים לזה כאל כאלגוריה, זהו סיפור על גבר הנכשל בתפקידיו המסורתיים - הן כמפרנס והן כמביא ילדים לעולם. והדבר הזה מכעיס את אבי אשתו, המשתוקק לנכד. אבל אשתו מתרחקת ממנו , מה גם שהיא כועסת על כך שאינו מוכן לעבוד אצל אביה. רומן מוצא מפלט בעולמות הדמיוניים שהוא בונה לעצמו, בורח לעולמו הפנימי ומתנתק. הוא כותב רומן על העולם התת-מימי, אבל הוצאות לאור דוחות אותו שוב ושוב.

האירוניה היא שהגיבור עובד במפעלי נייר חדרה, ויש לו נייר כתיבה בשפע. חברו לעבודה מנסה לשכנע אותו לאנוס את אשתו, ומביא חבר נוסף כדי לערוך אתו סימולציה. אבל זה לא עובד, גם לא ניסיון האונס עצמו.

רומן שב ושוקע בעולם התת-מימי שלו. נראה כי רק שם, עם נימפת ים יפהפייה, דגים, סוסון ים ויצורי מים אחרים, הוא יכול למצוא את שלוות הנפש שלו. והוא עדיין מגיע לפגישות עקרות עם פסיכולוגית ומפנטז על הוצאת הספר שלו.

"דגים גם טובעים" הוא סרט הזוי, חווייתי, אבסורדי, אקספרימנטלי - אבל בכל זאת יש בו משהו. בתמהיל שבין העולם האמיתי הקשוח, שרומן לא מסתדר אתו, לקוסמוס החלופי שמתחת לפני המים, שם הוא טובע, צף או שוחה באין מפריע. ונמצא בשאנטי שלו. ואת המסע שלו מלווה מוזיקה מהפנטת שהותאמה לסרט ואשר מסייעת בפענוח הלכי רוחו, אותם הוא לא מצליח לבטא במילים.

רוברט יון (שם בדוי) הוא במאי (יחד עם אנטון צ'יקישב)-תסריטאי-שחקן-מפיק שונה לגמרי מכל מה שאנחנו מכירים בנוף תעשיית הקולנוע המקומית ממה שאנחנו מכירים. אבל אני מעדיף את יצירת האינדי-אלטרנטיב הקולנועית שלו, המפוצצת מרעיונות, חלקם מגובשים, חלקם קצת פחות, מרוב סרטי המיינסטרים שנעשים כאן.

"חדר המורים" (גרמניה 2023) ****

דרמה. סרטו של אילקר צ'טאק. קרלה נובאק (ליאוני בנש) מתחילה עבודה חדשה כמורה למתמטיקה וספורט בבית ספר תיכון ומתבלטת מיד במחויבות המוחלטת שלה לתפקיד. כאשר מתרחשת סדרת גניבות בבית הספר ואחד התלמידים שלה חשוד במעשה, קרלה מחליטה לרדת לשורש העניין. היא חוקרת ביסודיות את העניין ומפענחת את הפרשה. אבל ככל שהיא מנסה לעשות את הדבר הנכון כך היא הולכת ומסתבכת .98 דקות. חדר המורים

חדר מורים, תמונה באדיבות New Cinema

ביקורת

מצד אחד זהו סרט פדגוגי מובהק. מצד שני הוא מציג מעין מיקרוקוסמוס של החברה הגרמנית. קרלה מנסה לעשות טוב, את הדבר הנכון והצודק, אך נקלעת לסיטואציה קפקאית וכמעט הופכת ממאשימה לנאשמת. הסרט מטיל זרקור על בעיות מוסר שבאופן אירוני מקבלות טווסט הפוך. מוצגים בו גם פערי המעמדות הסוציאליים של מורי, הורי תלמידי בית הספר ואלה העובדים בו בתפקידים שונים. הסרט גם מציג את הפריווילגים ואלה שלא בחברה המרכיבה את הנפשות הפועלות בבית הספר ובסביבתו. את ליאוני בנש המצוינת ראינו ב"סרט לבן", של מיכאל הנקה.

"שקר גאוני" (ארה"ב 2024) ****

דרמה. סרטו של ג'יי-סי לי. לין (קלינה ליאנג), בחורה מבית סיני-אמריקני מהמעמד הבינוני, מתגלה כגאונה וזוכה במלגה מלאה לתיכון יוקרתי. היא מתחברת שם לגרייס (טיילור היקסון), בת למשפחה עשירה, וזו משכנעת אותה לסייע לה ולעוד כמה מחבריה, לעבור את בחינות הסיום של התיכון. לין מפתחת שיטות מתוחכמות לאפשר לחבריה לקבל ממנה בתוך מהלך הבחינות, את התשובות הנכונות. היעד הבא של לין וחבריה הוא לצלוח את הבחינות הפסיכומטריות, שמובילות לקבלה למכללות יוקרה. לין עצמה מנגנת בפסנתר ושואפת ללמוד בג'וליארד. 96 דקות. שקר גאוני

שקר גאוני, תמונה באדיבות פורום פילם

ביקורת

לין היא מודל לבחורה ממשפחת מהגרים ממוצעת, שמעמדה הכלכלי לא אפשר לה לשאוף גבוה מדי. אבל התברר שהיא גאונה, ואז כל האפשרויות נפתחו בפניה. אפילו כשהיא עוסקת בטריקים של נוכלות ורמייה, היא מתבססת על מוחה המבריק, עתיר ההמצאות, וכך מצליחה ללעוג למערכת החינוך. הסאבטקסט הלא מודגש, אבל נמצא בין השורות, הוא שאלה שלא מקבלים הזדמנות שווה להצליח, ימצאו את הדרך לעשות זאת בדרכם שלהם. אפילו אם בעורמה, ואפילו אם זה בא על חשבון התקנות הנוקשות של מערכת החינוך. הסרט הוא מיינסרימי מובהק, אבל תוסס, דינמי, קצבי, מצויד בפסקול מקפיץ ומתנהל גם כמותחן לכל דבר. אתה דרוך בכיסא לראות איך יעבוד ללין ולחבריה הטריק הבא. ההנאה מובטחת.

"אל תוציא מילה" (ארה"ב 2024) ****

אימה. סרטו של ג'יימס ווטקינס. בני הזוג האמריקאים בן (סקוט מקניירי) ולואיז (מקנזי דיוויס) נופשים באיטליה עם בתם בת ה-11 אגנס (אליקס ווסט לפלר), שעדיין צמודה לבובת הארנב החביבה עליה מילדותה. מפגש עם בני הזוג הבריטים פרדי (ג'יימס מקאבוי) וקיארה (אשלינג פרנצ'וזי) עושה טוויסט לעלילה. בין שתי הזוגות מתפתחת כימיה. הזוג הבריטי ידידותי במיוחד, בעיקר פרדי הכריזמתי והפעלתן. לזוג הבריטי יש גם בן מופנם ואילם בשם אנט (דן יו). הזוג האמריקאי עשה רילוקיישן לבריטניה בעקבות העבודה של בן. בעקבות ההיכרות הקצרה עם הזוג הבריטי, אלה מזמינים אותם לאחוזתם המבודדת, בלב הטבע. ושם, במקום לזכות בזמן איכות נחשפים בן ולואיז להתנהלות מוזרה של פרדי, שהולכת ומקצינה עד כדי כך שבני הזוג האמריקאים ובתם רוצים לעזוב את המקום, אלא שזה כבר מאוחר מדי. 110 דקות. אל תוציא מילה

אל תוציא מילה, תמונה באדיבות Tulip Entertainment

ביקורת

"אל תוציא מילה", סרטו של ג'יימס ווטקינס מבוסס על הסרט הדני "לשון הרע", שביים כריסטיאן טאפדרופ. זה נפתח באידיליה שמתפתחת בין שני זוגות וילדיהם, שלא הכירו זה את זה קודם לכן. בשלב כלשהו בהיותם בחווה הכפרית הרחוקה, מתחילה להתפתח אי נוחות אצל בני הזוג האמריקנים. פרדי מאלץ את לואיז הצמחונית לטעם אווז, ומתווכח איתה בהתרסה כשהוא שואל מדוע דגים כן ובשר לא. וזוהי רק ההתחלה. כאשר לואיז תגלה שבתה ישנה בלילה במיטתו של פרדי, היא תחליט שזה כבר מוגזם ושעליה ועל משפחתה למהר לעזוב את המקום. אלא שמהר מאוד הם יבינו שזו משאלה בלתי אפשרית. וזו ההתחלה של הסיוט הקשוח שהם עתידים לחוות. אבל את זה ניתן לכם להרגיש על בשרכם בעצמכם, אם אתם מתחברים לסוג זה של סרטים. אין ספק שזה סרט אימה-בעתה, הבמאי ווטקינס ספג כנראה השפעה מקלאסיקות עבר שסרטו של משתווה אליהן, אבל תמיד אפשר לנסות. ג'יימס מקאבוי מפגין משחק כריזמתי מטורף, אפל וקיצוני, כמו שמעולם לא ראינו. הוא הזכיר לי (וסליחה על ההיתלות באילן הכי גבוה) את ג'ק ניקולסון והטירוף שלו ב"הניצוץ", של סטנלי קובריק. והמאבק האלים בסוף עורר לי אסוציאציות ל"כלבי הקש", של סם פקינפה. שוב סליחה על האסוציאציה. ובכל זאת, אזכור השמות הללו בהקשר של הסרט הזה מעיד על כך שווטקינס בכל זאת עשה משהו טוב. הוא לפחות שואב את האנרגיות שלו בסרט הזה משתי קלאסיקות אימה של מייסטרים בלתי נשכחים.

"אין צל במדבר" (ישראל-צרפת 2024) *** וחצי

דרמה. סרטו של יוסי אבירם. אורי (יונה רוזנקיאר), בן 45, מלווה את אימו ניצולת השואה (ז'רמן אוניקובסקי) העומדת להעיד במשפטו של פושע נאצי המתקיים בתל-אביב. באולם בית המשפט הוא רואה לפתע את אנה (ולריה ברוני-טדסקי), סופרת צרפתייה יפהפייה, אותה הכיר 25 שנים קודם לכן בטורינו, איטליה. היא הגיעה לכאן כדי להיות נוכחת במשפט, שגם אביה אמור להעיד בו. אבל אנה מתעקשת שהם לא נפגשו מעולם. אורי חש שמצא את האישה שתציל את חייו, שתציל אותו מעצמו. אבל היא מתכחשת לסיפור האהבה שהיה ביניהם. הוא ייאלץ "לחטוף" אותה למדבר, אולי שם יתבררו הדברים. 102 דקות. אין צל במדבר

אין צל במדבר, תמונה באדיבות בתי קולנוע לב

ביקורת

הבמאי יוסי אבירם והכוכבת האיטלקייה-צרפתייה-יהודית ולריה ברוני טדסקי, כתבו יחד את התסריט. יש בו
מרכיבים יפים, אבל משהו בו לא שלם. ולריה ברוני טדסקי היא שחקנית ובמאית מחוננת, בעלת קבלות, וגם כאן היא עושה עבודה טובה. גם הליהוק של ז'רמן אוניקובסקי הוותיקה עושה טוב לסרט. ובכל זאת, הסיפור מתפזר לכמה כיוונים, לא שומר על מיקוד ברור ולעיתים אפילו מעייף במקצת. דווקא את האניגמה שבבסיסו אהבתי, ההליכה הזו על התפר שבין הידיעה ואי הידיעה. אבל לטעמי היה כדאי לעשות עוד מאמץ כדי להדק את הסיפור ולהביא אותו לכלל כוהרנטיות.

"בית ספר לחיות מדברות" (צרפת 2023) ***

קומדיה. סרטו של סוון אונטרוולד ג'וניור. יש בה כמובן תלמידים רגילים, אבל בכיתה הזו יש גם חיות מדברות. יש פינגווין מהיר דיבור, שועל חכמולוג, צב משעשע וזיקית פוזלת. הם מסייעים לילדים להתמודד עם הבעיות שלהם בכיתה ובין החברים ואף לחקור תעלומה המתרחשת בין כותלי המוסד. מנהל המוסד כתב מחזה יבשושי לסוף השנה, אבל התלמידים חיברו מחזמר הרבה יוצר מדליק. הם נחושים לבצע אותו מאחורי גבו של המנהל, והחיות המדברות נרתמות לעזרתן. 90 דקות בית ספר לחיות מדברות

בית ספר לחיות מדברות, תמונה באדיבות Red Cape

ביקורת

בסך הכל מדובר במעשייה חביבה לילדים, בדיבוב לעברית. סיפור על ילדי כיתה אחת, החיכוכים שנוצרים ביניהם ונפתרים, יחסים שמתפתחים בין בנות ובנים, והחיות המדברות שמתערבות כשצריך. ומעל לכל – החזרות למחזמר והפקתו, כמזימה שהמנהל לא שם לב אליה, וגם כשהוא מגלה זאת הוא לא מצליח לבטלה.

"המהנדס" (ארה"ב 2023)

מתח. סרטו של דני איי. פיגוע התאבדות בת"א מזעזע את ישראל. איתן (אמיל הירש), סוכן שב"כ קשוח, מוחזר לתיק "המהנדס" – הטרוריסט יחיא עייאש שיצר את הפצצה שגרמה לפיגוע גדול בתל-אביב. במקביל, הסנאטור האמריקאי דייוויד אדלר, שבתו נהרגה בפיגוע, שוכר את אבי, סוכן מוסד לשעבר, לנקום במבצעי הפיגוע. שני הצוותים – הרשמי והבלתי רשמי – רודפים אחר המהנדס ברחבי ישראל והשטחים. למרות שיטות חקירה שונות, שניהם נתקלים במבוי סתום. כשנתיבי החקירה שלהם מצטלבים, איתן ואבי מחליטים לשתף פעולה. עם צחי הלוי, אושרי כהן, אנחל בונני, הישאם סולימן, דן מור, ירדן תוסיה כהן. 92 דקות. המהנדס