"אדיוס בואנוס איירס" (ארגנטינה 2023) **** וחצי

דרמה. סרטו של ג'רמן קרול. בואנוס איירס, ספטמבר 2001. ארגנטינה שקועה במשבר כלכלי עמוק. ערכו של הפסו צולל מה שמעורר תסיסה חברתית גדולה. חוליו (דייגו קרמונסי), נגן הבנדיאון (סוג של אקורדיאון) ב"השכנים של פומפיי", חבורה של חמישה נגנים שיש להם מופע טנגו במועדון "תפארת ארגנטינה" במרכז העיר. זו לא פרנסתם היחידה. לחוליו, למשל, יש חנות נעליים, אבל העסקים כושלים וחוליו, שחי עם אמו ובתו, מתכנן למכור הכל, לטוס איתן לברלין ולפתוח שם דף חדש. אלא שבנסיעה שגרתית ברכבו הוא נפגע על ידי נהגת מונית, מריאלה (מרינה בלאטי), וחייו מתחילים לקבל תפנית לא מתוכננת. אט אט הוא מתחבר אליה ולבנה המקסים, החירש אילם. היא מתחילה להיות הנהגת של הנגנים, כדי להחזיר את חובה לחוליו, ובתוך החבורה מתפתח הווי פנימי, שעשוי להעניק להם, ולו רק לרגעים קטנים של חסד, תחושה של משפחה. אדיוס בואנוס איירס



אדיוס בואנוס איירס, תמונה באדיבות סרטי נחשון


ביקורת

"אדיוס בואנוס איירס" הוא סרט שמציג את כל בעיותיה ותחלואיה של ארגנטינה, ואת השפעתם על גיבורי העלילה. הדיאלוג הטעון בין חוליו ומריאלה בתחילה, שמוביל אותם לדרך חדשה. הניסיון להחזיר ללהקה זמר מעולה שכבר מאושפז מדוכא במוסד של דיור מוגן. סוגיות אידיאולוגיות של אחד מחברי הלהקה שמתקשה לתפקד בנסיבות הקיימות. הבעיות הכלכליות המעיקות על כולם והעתיד המעורפל שלהם ושל המדינה. ואת כל אלה עוטף הקסם המנחם של מוזיקת הטנגו, שהנחיל לה אסטור פיאצולה. כאשר החמישה מנגנים, הם שוכחים את כל הצרות וגם אנחנו הצופים נכבשים על ידי הצלילים המכשפים.

חוליו וחבריו אוהבים מאוד את מדינתם. הם נאלצים לספוג גזירות כלכליות. הם רואים בעיניים כלות את אלה היוצאים בזעם לרחובות, מתוך ייאוש. לגנוב,לבזוז, לשנות את מצבם המזופת. להילחם בשחיתות שנוגסת בכל חלקה טובה שעוד נשארה. חוליו עצמו נחוש לעזוב את המדינה ולטוס לברלין. והחלום הזה מזין את ההתנהלות שלו. אבל ייתכן שמתוך שברי החיים הקורסים תצמח תקווה לעתיד טוב. כמו שהיה פעם.

"אדיוס בואנוס איירס" הוא סרט חם, אנושי, רגיש, מרגש. הנאיביות שלו, האופטימיות הבלתי מעורערת – הופכים אותו לטנגו מנצח.






"קרוב אלי" (ישראל 2024)  ****

דרמה. סרטה של תום נשר. עדן (ליה אלאלוף) ונתי (עידו טאקו) הם אחות ואח הקרובים מאוד זה לזה. היא מבוגרת ממנו בכמה שנים אבל הם מחוברים האחד לשני וכמעט לא ניתן להפרידם זה מזה. לרגל יום הולדתו ה-17 היא מארגנת לו מסיבת הפתעה על חוף הים, לשם הוא "נחטף" כשהוא מכוסה בשמיכה, על ידי חבריהם המשותפים. כל החבורה נרדמת על החוף. נתי מתעורר מוקדם בעקבות הודעה שקיבל לטלפון, עוזב את המקום, מנסה לחצות כביש ונפגע מרכב. עדן מקבלת טלפון להגיע לחדר מיון בבית החולים. זמן לא רב לאחר מכן נתי מת. להלוויה מגיעה בחורה שעדן לא מכירה. עדן חוקרת ומגלה שזו מאיה (דריה רוזן), שהייתה אהובתו "הסודית" של אחיה המנוח. בין השתיים נרקם קשר מיוחד-מסובך. 107 דקות. קרוב אליי


קרוב אליי, תמונה באדיבות סרטי יונייטד קינג, צילום: שי פלג

ביקורת

"קרוב אליי", שבשלב התסריט נקרא "סוף סוף", נפתח בקצב תוסס ודינמי. ממש מסחרר. סימפולים עכשוויים של די.ג'יים דלוקים ועצבניים, נתי עושה תאונה עם אופניו בדרך למאיה, ויוצא מזה בנס. ואז עדן מביימת חטיפה וגורמת לו להגיע למסיבת החוף בהפתעה, לכבודו. אנחנו נחשפים לקשר העמוק, המאוד מיוחד, קרוב ואינטימי, שבין האחות והאח. ואז, טוויסט קיצוני בעלילה. לאחר מותו הטראגי עדן מופתעת, יותר נכון כועסת, לגלות שיש לו חברה סודית. שהוא הסתיר אותה מפניה. עדן, שחלק מהתראפיה שלה היה לחזור לעולם הבילויים-לילה-מסיבות-גברים, ובמיוחד הגבר הנשוי שיש לה רומן איתו (שלומי שבן), מרכזת עכשיו מאמץ בלחקור את מאיה ולהבין מה היה הקשר שלה לאחיה נתי.

ובמקביל יש לנו סיפור משנה, שבמרכזו ההורים של עדן ונתי. ההורים גרושים והאב שלמה (יעקב זאדה-דניאל) החי בחו"ל, רוצה לממש את מה שנכתב בחוזה, שיש למכור את הדירה אם הוא ואשתו יתגרשו. האם (נטע גרטי) נאבקת נגד רוע הגזירה ומנסה לנהל קרב עיקש נגד בעלה. עדן חיה איתה בדירה אך תומכת דווקא בעמדתו של אביה. היא לא מתה על אמה. בכלל, יש בעדן משהו טיזרי. היא בחורה יפה, אך מתריסה. היא מכירה בקסמה, אבל אם עד למותו היא שאבה את הביטחון שלה מהקשר עם אחיה, שהיה אמור להימשך לנצח, אחרי הטרגדיה היא מתפרעת, פורקת עול.

ליה אלאלוף (הזוכה הטרייה בפרס אופיר על תפקידה זה), כאילו בת דמותה של תום נשר במקרה האמיתי, דומה לה פיזית, וכשחקנית יש בה אנרגיות היפר-אקטיביות לא מרוסנות. בתפקיד עדן היא פראית, זוממת, לא צפויה. והיא לגמרי דמות חדשה בזירת הקולנוע כאן.

גם לדריה רוזן (בתו של חנוך רוזן, הפנטומימאי-שחקן-במאי) אין ניסיון קולנועי. ב"קרוב אלי" היא בדיוק ההיפך מאלאלוף. היא על תקן תלמידת תיכון קצת חנונית, קצת תמימה, קצת נבוכה וחסרת ביטחון. אבל הקשר ביניהן, שלובש ממד זוגי עם מיניות מתפרצת ואף קנאה, מוציא אותה מהקונכייה שלה. ודווקא הניגודיות הזו הופכת את החיבור בין השתיים למרתק.

"קרוב אליי", שזכה בפרס אופיר לסרט העלילתי הארוך הטוב ביותר וייצג אותנו בהתמודדות על פרסי האוסקר, מתאר כל-כולו סוג של תהליך פרידה של תום נשר מאחיה ארי נשר ז"ל. וככזה, דווקא משום שאינו נצמד לאירועים המקוריים, הוא יפה, מרגש ומעורר השראה.





"החשוד האחרון" *** וחצי

רוי פרימן (ראסל קרואו) הוא חוקר בכיר במחלק הרצח, שנאלץ לפרוש מהמשטרה לאחר שלקה באלצהיימר. פרימן מוזעק לכלא על ידי האסיר אייזק סמואל (פצ'ארו מזמבה) שנמצא אשם ברצח אותו חקר. הוא מגיע לכלא כדי לשמוע את הבקשה האחרונה של האסיר: אני לא אשם, רק אתה יכול לגלות מיהו הרוצח האמיתי ולהוכיח שאני חף מפשע. פרימן נוטה להשתכנע מכנות דבריו של האסיר ומנסה לסדר מחדש את הראיות מחקירת הרצח שהתרחש לפני עשור. הוא חושף רשת של סודות ושקרים הקשורים גם לעברו. עם התחושות והכישרון שנדמה לו שאבדו, אבל עם אינסטינקטים שעדיין עובדים, הוא יוצא למשימה של חייו כדי להציל את האסיר מגזר דין מוות. 112 דקות.  החשוד האחרון


החשוד האחרון, תמונה באדיבות סרטי שובל


ביקורת

זה סרט שהנראטיב המפותל והיומרני שלו שואב מז'אנר הפילם-נואר מצד אחד, ומאידך אולי גם מנסה להיאחז במשהו מסרטו המופתי של כריסטופר נולאן, "ממנטו". אבל בנגיעה בכל אחד מהאספקטים האלה הוא לא הולך עד הסוף. ממש לא. סמואל, האסיר שעומד להיות מוצא להורג בעוון רצח ד"ר ג'וזף וויידר (מרטון כסוקאס), מגלה לרוי שהפרטנר שלו לשירות הבלש ג'ימי רמיס (טומי פלאנגן) הוא זה ששכנע אותו להודות ברצח אותו כלל לא ביצע, לדבריו. רוי פוגש את ג'ימי ומנסה לברר מדוע השניים לא חקרו בזמנו את החשוד השני ריצ'רד פין (הארי גרינווד), שהמון טביעות אצבעות שלו היו פזורות בביתו של וויידר. אלא שפין מת לפתע ופרימן מגלה שהאישה שאותה אהב לורה ביינס (קארן גילאן) עבדה עם ד"ר וויידר על התזה שלו והיה ביניהם גם קשר רומנטי. לאחר מכן לורה ביינס נעלמת ומאוחר יותר חוזרת כד"ר אליזבת ווסטלייק. כפי שניתן להבין הפאזל האנושי כאן רק הולך ומסתבך וגם נפתחת מסכת של עדויות סותרות, שעשויות לשפוך אור על זהות הרוצח, או שמא לשלול הכל. שברי זיכרונות של פרימן קושרים אותו לאירועים ולנפשות הפועלות.

הסרט, מרובה הפלאשבקים, חלקם ארוכים מאוד, חלקם רסיסי זיכרונות, מנסה כאמור לינוק מהפילם-נואר (כולל לורה ביינס/ אליזבת ווסטלייק כפאם פטאל טיפוסית). אבל המעטפת הזאת היא תפאורה שטחית למדי, והסיפור נראה מלאכותי ולא בעל יסודות מוצקים. גם החיבור לדמנציה של רוי והטיפול הניסיוני המיוחד שהוא מקבל, נראים בשלב מסוים שתולים ולא קשורים לסיפור. ועדיין, הסרט מצליח לשמור במידה מסוימת על מתח ועניין, לא מעט בזכות משחקו של ראסל קרואו. למרות התסריט הלא מעמיק והלא שלם - בלשון המעטה - שהוגש לו, הוא עושה עבודה טובה, בדרכו המאופקת והמכובדת.



     

"לא לשחרר לעולם" (ארה"ב 2024)

אימה. סרטו של אלכסנדר אג'ה. כאשר הרוע משתלט על העולם שמעבר לסף דלת ביתם של אם (האלי ברי) ושני בניה התאומים, ההגנה היחידה שלהם הוא הקשר העמוק ביניהם. כדי לשרוד הם נאלצים להשאר צמודים האחד לשני – ואף קושרים עצמם האחד לשני בחבלים – הם נאחזים זה בזה ומעודדים האחד את השני לא לשחרר לעולם. אך כאשר אחד הבנים תוהה האם הרוע מעבר לדלת בכלל אמיתי, הקשר ביניהם נחלש מה שמוביל למאבק הישרדות אימתני. לא לשחרר לעולם





טרילוגיית "שר הטבעות" (ניו-זילנד-ארה"ב-אנגליה 2001)

ב-2001 יצא לבתי הקולנוע בעולם "שר הטבעות: אחוות הטבעת", הראשון מבין שלושה סרטים (שצולמו יחד, אגב) בבימוי פיטר ג'קסון, על פי כתבי ג'.ר.ר טולקין. הסרטים צולמו בזמנם בפילם והוקרנו בחו"ל בפורמט 70 מ"מ ובארץ בפורמט 35 מ"מ.

כעת, לראשונה זה יותר מ-20 שנה, ניתנת לקהל הזדמנות חדשה לראות את הטרילוגיה ששינתה את פני הקולנוע המודרני על המסך הגדול. שלושת הסרטים: "שר הטבעות: אחוות הטבעת", "שר הטבעות: שני הצריחים" ו"שר הטבעות: שיבת המלך", יוקרנו בזה אחר זה באותו יום בעותקים דיגיטליים באיכות משוחזרת מיטבית שנעשתה מהסרטים המקוריים. סדרת סרטי ההרפתקאות מתארת כזכור את מסעו של פרודו בגינס, אחיינו של בילבו, בדרכו להשמיד את הטבעת. הדרך היחידה לעשות זאת היא שרפתה באש הר הגזירה, המקום בו חושלה - הנמצא בתוך מורדור, מקום משכנו של סאורון. את מסעו של פרודו מלווה לכל אורכו סם גמג'י, משרתו הנאמן, והוא זוכה לעזרה מהאיסטרי גנדלף עם ליב טיילר, אלייז'ה ווד, שון אסטין , ויגו מורטנסן, איאן מקלן, דומיניק מונאהן, אורלנדו בלום, קייט בלאנשט, אנדי סירקיס. 

שר הטבעות: אחוות הטבעת ,   שר הטבעות: שני הצריחים ,   שר הטבעות: שיבת המלך