"פייר ומרתה: אמנות ואהבה" (צרפת 2023) ****

דרמה. סרטו של מרטין פרובו. סיפור חייהם המשותפים של הצייר הנודע פייר בונאר (ונסן מקיין), ממייסדי תנועת האמנות "הנאבי", ובת זוגו, שנודעה כאחת המוזות המפורסמות בהיסטוריה: מרתה דה מליני (ססיל דה פראנס). בלמעלה משליש מעבודותיו של בונאר, שכונה "צייר האושר", מתועדת מרתה, שהפכה למוזה שלו ולציר מרכזי סביבו התנהלו חייו. הם היו מחוברים נפשית ורגשית, ואופייה הסוער השפיע עליו. אהבתם העזה חרגה מהנורמות המקובלות לתקופה וידעה עליות ומורדות, שיאים ורגעי שפל. ולמרות הכל הגיעו השניים להגשמה אמנותית ולחיים מלאי יצירה ותשוקה. 122 דקות.  פייר ומרתה: אמנות ואהבה


פייר ומרתה, תמונה באדיבות New Cinema



ביקורת

בביוגרפיות הרשמיות של הצייר פייר בונאר היא כמעט לא מוזכרת, אבל זה מה שהופך את סיפורה של מרתה לאניגמטי. אין ספק שהיא הייתה המוזה שלו, ועל כך יעידו מאות ואלפי ציוריו שהיא עמדה במרכזם. מהאילוסטרציות הראשונות שלו ב-1890 ועד עבודותיו האחרונות על בדי קנבס ב-1940. הייתה לה אובססיה נאורוטית להתקלחות באמבטיה, וציורים רבים שלו מתעדים אותה במצב הזה. הם חיו תקופות ארוכות בבית המרוחק שלהם ביער פסטורלי, ליד אגם, זאת משום שהיא שנאה אנשים ודחתה את קרבתם, בניגוד אליו.

באשר לרקע שלה: היא עבדה בחנות יוקרתית בפריז שהתמחתה בפרחים מלאכותיים ופגשה את האמן הבוהמי ברחוב במקרה ב-1893. היא הפכה למוזה הקבועה של בונאר עד מותה ב-1942. מה שתרם למסתורין סביבה הייתה העובדה שהיא התחזתה והציגה עצמה כיתומה מבית אצולה איטלקי. היא קראה לעצמה מרתה די מליני בעוד ששמה האמיתי היה מרתה בורסין. על פי עדויות מסוימות היא גם הייתה נשואה לאיש בשם  מיסייה רנארד, אם כי לא נמצאו הוכחות לכך והמידע הזה נותר בגדר אניגמה.

הקשר של מרתה עם בונאר, שגילה שהיא חולת אסטמה ולפי הערכת רופא לא נותרו לה שנים רבות לחיות, הפך במידה רבה לאובססיבי והרסני עבורו. כאישה דומיננטית ואסרטיבית היא נעשתה תובענית, פרנואידית ואנטי-חברתית ודאגה שבונאר לא יתרועע עם הרבה אנשים.

מרתה נישאה לבונאר לבסוף רק על מנת להרחיק אותו מרנה (סטייסי מרטין), מאהבת צעירה שלו שהייתה מטורפת עליו. מרתה אילצה את מונאר להינשא לה (ב-1925) במקום לרנה, וזו התאבדה עקב כך. למעשה, המוזה של בונאר הפכה בעצם להיות הסוהרת שלו. היא לכדה אותו והוא לא הצליח להשתחרר מלפיתתה. ולמרות הכל נראה כי הייתה ביניהם אהבה גדולה, ששום דבר לא יכל לה. אפילו לא המאהבות שהיו לבונאר מעת לעת. הסרט מתאר גם את מימושה האמנותי של מרתה כציירת אף היא, שהציגה את עבודותיה בתערוכה.

"פייר ומרתה: אמנות ואהבה" הוא סרט מסוגנן בדרך. הבמאי מרטין פרובו ("סראפין", "המיילדת") הצליח להרכיב את סיפור האהבה ואהבת האמנות המיוחד הזה כשהוא עוקף שבלונות וקונבנציות נראטיביות מקובלות. הוא זורם עם הדמויות, בייחוד זו של מרתה, הכריזמתית והלא צפויה, כשמשחקה המטלטל והמרגש של ססיל דה פראנס לגמרי עושה את העבודה.





"אסיר מספר 466" (ארה"ב 2023) ** וחצי

מתח. סרטם של צ'אק קונצלמן וקארי סולומון. לכלא השמור ביותר בארה"ב, לתא של אסיר 466 (שון פטריק פלאנרי) שהורשע כרוצח סדרתי ועומד להיות מוצא להורג, מכניסים את הפסיכולוג של שירות בתי הסוהר ד"ר ג'יימס מרטין (ג'ורדן בלפי). מפקד הכלא מזהיר אותו שהאסור ינסה "לשחק לו בראש" ומציע לו להתעלם לחלוטין מדבריו. ד"ר מרטין אמור, לאחר שיחה עם האסיר, לחתום על פקודת ההוצאה להורג. מרטין מתחיל לשוחח עם האסיר וזה טוען שהוא נשלט על ידי ישות עליונה. ד"ר מרטין מסביר לו שהוא אתאיסט ולכן אין טעם לנסות לספר לו מעשיות. אבל האסיר בעל הכריזמה טוען כי לפני שד"ר מרטין ייצא מתאו הוא יהפוך לרוצח סדרתי ויבצע שלוש רציחות. הפסיכולוג מגלה שהרמז הראשון שנתן לו הרוצח מתחיל להתממש. 97 דקות. אסיר מספר 466




אסיר מס' 466, תמונה באדיבות סרטי שובל וסרטי יונייטד קינג

ביקורת

מהרגע הראשון ברור כשמש שזהו ניסיון לתפוס טרמפ על מיתוס חניבעל לקטר ו"שתיקת הכבשים". העניין הוא שזה כך שקוף עד כדי מביך. אמנם שון פטריק פלאנרי הוא שחקן טוב וראינו אותו בין היתר בשני סרטי "הקדושים מבוסטון", ב"אינדיאנה ג'ונס הצעיר" ובעוד כמה סרטי מתח-אקשן. גם לתפקיד ב"אסיר מספר 466" הוא מגייס את כל המיומנויות הדרמטיות שלו ודווקא עושה דמות לא רעה של אסיר נידון למוות, שמדי פעם משתלטת עליו רוח רעה המנסה לגרום לו לערער את בטחונו של הפסיכולוג שמולו. אלא שזה נראה כמו ספת פסיכולוג לעניים. מתברר כי הנידון למוות למד את הפסיכולוג שבא לראיין אותו ומתחיל "לשחרר תחמושת" מולו.

אילו לא חווינו את "שתיקת הכבשים" (לפני 33 שנים כבר) ייתכן שהייתה יכולה לסרט הזה להיות השפעה עלינו, אבל מאחר שהמצב שונה – הסרט הזה די מיותר. אני משוכנע שגם אלה שלא חוו בזמן אמת את העימות הפסיכולוגי בין הפסיכופת חניבעל לקטר (אנתוני הופקינס) וסוכנת הבולשת קלריס סטרלינג (ג'ודי פוסטר) השלימו את החומר. ואלה שלא (אם יש כאלה) סביר להניח שיתרשמו ממשחק המוחות שבין האסיר והאנליסט שלו. אבל בגדול, הנושא כבר מוצה, ויותר מפעם אחת. 






 "פרח אדום" (ישראל 2024) ***

דרמה. סרטו של חיים בוזגלו. אנט ואלברט מתכוננים לשמחת תורה בביתם שבשדרות. הוא מתפאר באתרוג עם הפיתום, מתוך ארבעת המינים, שקנה. השניים מתיישבים לארוחה בסוכה. ואז מגיעים לשם בנו אליה, חברתו שקד וחברם אביב. הם מספרים להם שהחליטו לבקר אותם לפני שהם הולכים למסיבת טבע, ברעים. לפנות בוקר אנט ואלברט מתעוררים מאזעקות צבע אדום, שנמשכות זמן רב. הרבה יותר מ"הרגיל" באזורם. זמן לא רב לאחר מכן אלברט קולט מחלון הממד מכוניות עם חמושים ברחוב שלהם. הם שומעים פיצוצים קרובים ולא מעזים לצאת מהממד. השניים מתעדכנים על הקורה בחוץ באמצעות צפייה בטלוויזיה. הם מנסים להשיג בטלפון את בנם אליה, וזה כותב להם שהוא מסתתר בפח אשפה ליד אתר המסיבה ברעים ושהשטח רווי במחבלים. הוא מבקש מהם שיתקשרו למשטרה ויבקשו סיוע. עם איתי בוזגלו, עידן דהמן, שקד פרשני, אביב בוזגלו, יוגב קינן.80 דקות.

ביקורת

חיים בוזגלו הוא יוצר קולנוע ותיק, עם הרבה זכויות וקבלות. אבל נראה שאתה הסרט הזה הוא יצר ברישול (אולי מכוון?). וזה לכל אורך הקו. נראה כי אנט כהן ואלברט אילוז יותר מאלתרים מאשר משחקים על פי טקסט כתוב. רוב החומר הוויזואלי נראה כמו צילומי וידאו ביתי. מצלמה עצבנית רועדת לא אחת, קומפוזיציות פשוטות, מדיום שוטים די משעממים שחוזרים על עצמם. וזהו בערך. וגם צילומי מסכי ערוצי טלוויזיה המעדכן בהתפתחויות. וזווית נוספת היא זו המציצה מבעד לחרכי התריסים, וממנה רואים את הכאוס שמתחולל ברחוב. ואחר כך את ההתרחשות הדרמתית בתחנת משטרת שדרות שנכבשת על ידי מחבלי החמאס, וכוחות צה"ל מנסים להשתלט עליהם. סרט מינימליסטי בעל שלד רזה במיוחד. גם בתכנים וגם באמצעים הטכניים. הוא בעל אפיונים של דוקו-דרמה ונשען על סיפורים אמיתיים. נראה כי הוא צולם (על ידי יורם מילוא) ברובו במצלמה המוחזקת ביד. ושוב – בכוונת מכוון כנראה. הטריגרים לו נמצאים בכותרות הסיום, בהן מצוינות הנפשות הפועלות להן הוא מוקדש. אחת מהן היא השחקנית הראשית אנט כהן, שאיבדה את אחייניתה רווית חנה אסייג, שאף לה מוקדש הסרט. ואכן המשחק של אנט כהן כאן מצוין ומכיל את כל גווני הרגש.   

"איך לשגע את אבא ב-10 ימים" (צרפת 2023) **

קומדיה. סרטו של לודוביק ברנרד. לאחר שפוטר מעבודתו, אנטואן (פרנק דובוסק) הפך להיות אב במשרה מלאה, כאחראי  על הטיפול בארבעת ילדיו, בעת שאשתו איזבל (אור אתיקה) שבה להתחיל קריירה כעורכת דין.  עבור אנטואן, חופשת הסקי המשפחתית המתוכננת היא אופציה למנוחה, כשסוף סוף יוכל לקחת הפסקה מהטיפול בילדים וליהנות מאתר הסקי היוקרתי. אבל בדיוק כשהם אמורים לעלות לרכבת איזבל נקראת חזרה לעבודה, לטפל במקרה חירום ואנטואן צריך להתמודד בעצמו עם ארבעת ילדיו המופרעים, שמשחררים כל רסן במלון הפאר ובמדרונות המושלגים של אתר הסקי. מהר מאוד הופכת החופשה ״הרגועה״ לכאוס מוחלט. 96 דקות. איך לשגע את אבא ב-10 ימים



איך לשגע את אבא ב-10 ימים, תמונה באדיבות סקטי שובל וסרטי יונייטד קינג

ביקורת

זה סוג של בייביסיטר. סרט לילדים, ועוד מדובב, שאמור לאפשר להורה המלווה להשאירם באולם ולצאת לנהל את ענייניו בחוץ, עד שהסרט יסתיים. הכל כאן צפוי, מכוון ומאוכוון לייצר עניין אצל הילדים. קצת בלגנים בין האב וארבעת ילדיו, קצת החלקות בשלג, כמעט עד כדי אובדן שליטה, וקצת דינמיקה משפחתית. לא משהו מלהיב במיוחד, בלשון המעטה. אה, ו"הנקודה הישראלית". את אור אתיקה אנחנו זוכרים מסרטו של אבי נשר "סוף העולם שמאלה". 





"מגלופוליס" (ארה"ב 2024)

דרמה. סרטו של פרנסיס פורד קופולה. העיר "רומא החדשה" עומדת במוקד הקונפליקט בסיפור הזה שבין צזאר קטילינה (אדם דרייבר), אדריכל מבריק שתכנן את העיר האוטופית העתידנית, ובין ראש העיר פרנקלין סיסרו (ג'יאנקרלו אספוזיטו). בין שניהם ניצבת ג'וליה סיסרו (נטלי עמנואל), הנאלצת לחלק את נאמנותה בין אביה פרנקלין ואהובה צזאר. עם אוברי פלאזה, ג'ון ווייט, שיאה להבוף, לורנס פישבורן, טליה שייר, ג'ייסון שוורצמן, בלתזאר גטי, קתרין האנטר, דסטין הופמן, די.בי סוויני, גרייס וונדרוול. 138 דקות.  מגלופוליס




  
 
"רוז הרובוטית" (ארה"ב 2024)

אנימציה. סרטו של כריס סנדרס. כשמשלוח ימי של רובוטים אובד בסערה, מספר ארגזים מצאו את דרכם לחוף. רוב הרובוטים בארגזים נהרסו או יצאו מכלל שימוש, למעט ארגז אחד ובו רובוטית אחת, רוז. כשהיא פוקחת את עיניה לראשונה, היא מגלה שהיא על אי בודד. אלא שהאי הזה אינו בודד כלל: היא מוקפת בעשרות בעלי חיים מכל הסוגים והמינים שמתייחסים אליה בחשדנות ורואים בה מטרד. אבל לאט לאט לומדת רוז להסתגל לסביבת האי הקשה, להפוך לאם מאמצת לגוזל אווז יתום, ובדרך גם לכבוש את לב כל חיות האי. 101 דקות. רוז הרובוטית






"מלצרית – המחזמר" (ארה"ב 2023)
מיוזיקל. סרטם של דיאן פאולוס, ברט סאליבן. מבוסס על סרטה של אדריאן שלי שהפך ללהיט ענק גם בגרסתו התיאטרונית בברודוויי. סיפור חייה של ג'נה האנטרסון (שרה ברליס), מלצרית וקונדיטורית מוכשרת שתקועה בחיים שגרתיים ולא מספקים בעיירה קטנה בארה"ב. ג'נה מוצאת נחמה באפייה וחולמת לזכות בתחרות עוגות, בעיקר כדי לברוח מחייה האפרוריים. כשהיא נכנסת להריון לא מתוכנן היא מחליטה לקחת סוף סוף שליטה על חייה, בעזרת חברותיה מהעבודה ורופא חדש וחתיך. ג'נה תצטרך להתמודד עם הפחדים והעבר שלה, על מנת שתצליח לשנות את חייה. 144 דקות. 



"מערכה שנייה" (שבדיה 2023)
דרמה. סרטו של מרטן קלינברג. החיים של אווה היו יכולים להיות טובים יותר. בעלה עזב אותה והבן שלה כבר לא זקוק לה. אווה עומדת לפני יציאה לפנסיה מעבודתה כאחות, למרות שהיא לא ממש מעוניינת בכך. אבל הכל משתנה בשיחת טלפון אחת. השחקן המפורסם הרלד סקוג זקוק לעזרתה כדי לגלם את תפקיד חייו:הדמות המרכזית ב"סירנו דה ברז'ראק". אווה מחליטה לקחת את העבודה החדשה, בעיקר בשביל להתרחק קצת מהבדידות שהיא חשה בחייה. אלא שהמפגש עם הכוכב המרוכז בעצמו עתיד להפוך למשהו אחר לחלוטין גם עבורה. 114 דקות.  מערכה שנייה