רותם דרור, הצלע הנשית של ג`ירפות בריאיון ראשון שחושף את אחורי הקלעים של ההרכב שבחזיתו עומד בדרך כלל גלעד כהנא. על הג`ימג`ומים, העבודה השחורה והרעוּת שמתחזקים את ג`ירפות כבר 13 שנה (כן כן).
הגרעין של הרגש
שבע שנים אחרי האלבום הקודם שלהם, "משוחח עם כסא", חוזרת להקת הג`ירפות עם אלבום חדש, "גג", ועם צבעים חדשים, מוזיקליים וטקסטואליים. השינוי הזה בצבע שמציגה הלהקה מתבטא גם ויזואלית, בעטיפת האלבום: אם הראשון היה נקי ומנוכר משהו, וייצג נאמנה גם את התוכן היותר שכלתני ומרוחק, השני מלווה בצבעים חמים שתואמים את השירים, שיש בהם הפעם משהו הרבה יותר רגשי שעטוף בצליל ובסאונד יותר חופשי, פתוח וחם. גם הטקסטים המבריקים של גלעד כהנא שאופיינו באלבום הקודם בשטף של מילים, הפכו הפעם לרזים ולתמציתיים יותר, מה שנותן מקום יותר גדול למוזיקה וללב.
"האלבום הזה הרבה יותר מלא, גם ברגש וגם בתכלס", מספרת רותם דרור (קלידים, פסנתר, מלודיקה, המונד, סימפולים, קולות, ופה ושם שירה). "יש בו המון שכבות שלא היו קיימות בכלל בתקליט הראשון, המון גיטרות של רוסו, המון בשר והמון רגש. למרות שגם התקליט הראשון היה עצוב, אם נכנסים למילים שלו, הוא היה שכלתני יותר. האלבום הזה הוא הגרעין של הרגש".
"כל אחד בלהקה מביא מדף אחר של מוזיקה"
"אכלתי כל מיני סרטים/ צחקתי כמו משוגעים/ בלי לצאת מדעתי/ פתאום זה אמיתי/ הכנרת התמלאה/ הכנרת מלאה/ מביט איך השלגים גולשים/ הדולפינים מקפצים/ רוח מזרחית חמה/ את הכי יפה/ הנה היא באה/ תקופה טובה/ סוף סוף" ("כנרת", מילים ולחן: גלעד כהנא)
- אז מה מכתיב את השינוי הזה שאת מדברת עליו ? המילים?
"גם המילים וגם המוזיקה. וגם העובדה שדרך הכתיבה השתנתה בתקליט הזה. יש שירים שגילי ויאיר קז כתבו ביחד, יש שירים שגילי כותב ויש שירים שנוצרו כשכל הלהקה ניגנה ביחד. היה גם המון חופש יצירתי בתקליט הזה שלא היה בתקליט הקודם, כי צורת העבודה עליו הייתה אחרת. אנחנו מאוד אוהבים לג`מג`ם ביחד, המון פעמים לפני ההופעות או בחדר חזרות אנחנו מג`מג`מים, ובתקליט הזה כל אחד הגיע, ניגן, חיפש, עבר לכלי אחר, הכל היה מאוד חופשי. מבחינתי יש בתקליט הזה עליית מדרגה בנגינה. יש מקומות שאני שומעת ועד היום מצטמררת, כמו הנגינה של רוסו בשיר `קל`, למשל.
"כל אחד מאיתנו בא עם מנעד מאוד רחב ומאוד שונה של מוזיקה. אני באה משעטנז של יהורם גאון, חווה אלברשטיין, פיקסיז, פינק פלויד. בבית שמעתי להקות צבאיות ואני חולה על זה, ומצד שני דיוויד בואי. כל אחד בלהקה מביא מדף אחר של מוזיקה, אבל מהר מאוד אנחנו מוצאים שפה, זה מדהים. התגובה כל כך מהירה בין אחד לשני. אם יאיר מנגן איזה אקורד, אני יודעת איך לאכול את זה".
- מה שמפתיע זה שתמיד הייתי בטוחה לפי הטקסטים שקראתי, שגלעד מביא קודם כל טקסטים ורק אז אתם מלחינים.
"גילי הרי גאון מילים, יש לו מין בנק מדהים של משפטים יפים, וכשאנחנו מנגנים זה יוצא לו בלי עכבות. הוא פשוט יוצר תוך כדי. אחר כך יש לו שיפוצים לפעמים, או שהוא מביא נניח עוד בית, אבל התהליך עצמו, רוב הפעמים, מתחיל בג`אם של הלהקה. למרות שיש גם שירים כמו `כנרת` שגילי כתב את המילים ואז הביא אותו אלינו".
חרמנות זה לא פואטי
"כשאמרו לי לצאת מיד/ כל כך בכיתי/ איפה הייתי?/ זה מהר מדי/ אין לי זמן להבין/ שום דבר/ אינו מובן מאליו/ אתמול/ אכלתי אש/ שתיתי דם/ עדיין כל כך מוקדם/ להיות כל כך חרמן/ `די, תן לי לבד/ אני לא יכולה יותר/ לא יכולה`" ("מהר מדי", מילים ולחן: גלעד כהנא)
- אתם תמיד מבינים את המילים שלו? יש טקסטים שאתם מבקשים שיסביר?
"לא, אם כבר אנחנו דנים עליהם, אבל אנחנו מכירים את גילי כל כך הרבה שנים שזאת שפה של מישהו שאת חיה איתו כמעט. שפה שאני מאוד רגילה אליה. גם אם אני לא מבינה משהו, או לא יודעת למה הוא התכוון בדיוק, השפה שלו נהירה לי ויש לי את הפירושים שלי. אבל יש מילים שקשה לי איתם, כמו המילה חרמן בשורה `להיות כל כך חרמן`, אבל אני מקבלת את זה כי זה חלק מהשיר".
- למה קשה לך עם המילה חרמן?
"לא יודעת. לא אוהבת את הצליל שלה על השיר, משהו לא נעים לי איתו. אין לי בעיה עם חרמנות, אבל זה לא פואטי".
- קראת את הספר שהוא הוציא? ("תכנון להתאוששות מאסון", 2003)
"קראתי את הספר והיו כמה חודשים שכל פעם הייתי מדברת איתו ואומרת לו `גילי, אני לא מבינה כלום`. אבל הייתי פעם עם חברה שלי שהייתה גם המפיקה בדיסק הזה, ודיברנו על מצב תודעה של חלומות, כשאת כותבת את החלומות שלך, והתחלנו לספר חלומות אחרת לשנייה, ואחרי השיחה הזאת קראתי את אחד הסיפורים ופתאום הכל היה נהיר לי ומובן. נפל האסימון. אבל עד היום לא סיימתי את הספר... קראתי את רוב הסיפורים. אני משאירה לי דברים לעתיד".
"אני לא יכולה להסתתר כל החיים"
"שומעת רעשים/ הם מחפשים אותי/ לא רוצה/ לא רוצה לרדת/ אני שקופה/ אני רואה רחוק/ כל הנעורים נושבים/ במרפסת, פוחדת.." ("מרפסת", מילים ולחן: גלעד כהנא)
- את שרה בשיר "מרפסת", וציפור קטנה לחשה לי שזה ממש אירוע היסטורי בג`ירפות, שתהיי מוכנה ככה לשיר סולו.
"מגיל עשר עד שמונה עשרה שרתי במקהלה, `נווה שיר`, שירי מאיזבו ואני גדלנו שם ביחד. ואם גדלת למשל לנגן מוזיקה קלאסית במשך שנים, יהיה לך מאוד קשה להיכנס פתאום לג`אם. אותו דבר זה עם שירה. גם די קשה לי לשמוע את עצמי. אבל אני עובדת עכשיו קצת בבית, ובן זוגי, מייקל, הוא זמר היסטרי וכותב מדהים ואולי נשיר ביחד. `מרפסת` זה שיר שגילי כתב לי לפני המון שנים, ודי, אין לי בעיה. מה, כל דבר שמביך אותך לא תעשי? צריך לעשות, אני לא יכולה להסתתר כל החיים. אז סובלים קצת וזה בסדר.
"אני כן נהנית מההופעות, וזה שינוי משמעותי כי פעם לא נהניתי. פעם הייתי מאוד עסוקה בקהל ובלא לטעות ולא לזייף והייתי מאוד בלחץ, והיום לא אכפת לי. אני נהנית לנגן, פחות ביקורתית ויותר נהנית מהמוזיקה, ונורא כיף לנגן ביחד בהופעות. אנחנו מאלתרים הרבה וזה רגעים של עונג. פתאום אחד מאיתנו מתחיל איזה אקורד, וזאת הרפתקה כל כך כיפית, גילי עם המילים ואנחנו עם המוזיקה, זה מאוד מרגש".
"בשבע שנים כל אחד התפתח בדרכו"
"לא רואה סיבה לקום, בשביל מה, חייב לצאת, חייב לשפר את מידותיי. חייב לשכב עם כל דבר שזז יותר מהר, יותר מהר. חייב לשכב עם כל דבר שזז יותר מהר, יותר מהר ממני". ("חייב לשכב", מילים: גלעד כהנא, לחן: יאיר קז, גלעד כהנא)
- שבע שנים עברו מאז האלבום הקודם. מה קורה באותן שנות חיכיון? איך נראית הפעילות הלהקתית בשנים האלה?
"אחרי שיצא התקליט הקודם הופענו איזה שנתיים, עשינו פאוזה, ובשנתיים וחצי האחרונות חזרנו להופיע רצוף. היו איזה שנתיים שלוש שבהן לא נגענו בחומרים והתנתקנו, אבל הלהקה הזאת זה ממש כמו משפחה, ואם חמישה אנשים כלואים ביחד כמשפחה וכלהקה, חייבים את החופש כדי שזה ישרוד. אז בשבע השנים האלה כל אחד התפתח איש איש לדרכו ועשה דברים באופן עצמאי. אני, למשל, למדתי סאונד, ובזמן הזה גם מצאנו את אסי ששון, המתופף, שבא במקום דידי ארז שמוציא עכשיו תקליט משלו".
- איפה באמת הביטוי המוזיקלי שלכם חוץ מאשר בג`ירפות?
"ארז רוסו כותב ומלחין, והוא גם ניגן קצת עם כל מיני אמנים, יאיר קז הוא מפיק מוזיקלי מדהים שהוציא דיסק אינסטרומנטלי, אסי ששון כותב ומלחין וגם מתופף עם עמיר לב, כל אחד והתהליך שלו".
- ואת?
"אני כותבת, אבל אני מבקרת את עצמי עוד הרבה לפני שיוצאת לי מילה. אני כותבת ומהר מאוד נבוכה מעצמי, ממה שיוצא לי, ושם זה עומד כרגע. אני בשלבים של בניית אולפן בבית סוף סוף והחלום שלי הוא קודם כל אינסטרומנטלי. להגיע למצב שיש מולי מחשב ואין מולי אף אחד, לכתוב לעצמי בלי אף להקה על הראש, כשמותר לי לעשות הכל, כל מה שעולה לי במוח, כל העיבודים וכל החלומות. אבל זה לא יהיה תקליט או משהו, אלא בשביל ההנאה שלי, כי ככה אני חיה. גם כשאני מציירת אני עושה את זה בשביל הכיף שלי".
"אני לא כל כך חושקת בפרונט"
למרות שהוציאו רק שני אלבומים, קיימת הלהקה כבר 13 שנים, שבהן העומד העיקרי בפרונט הוא כהנא, להטוטן המילים האקספרסיבי שמצטיין כדובר כמו שהוא ככותב. רותם (35), עורכת סאונד באולפני "די בי", היא כנראה ההיפך המשלים של כהנא, עם חוסר הנוחות הבולט שלה מול החשיפה.
"תמיד שואלים, וזה טבעי, `מתי תכתבי`, או `למה את לא כותבת`, אבל מאוד חשוב לי להגיד שיש אושר גדול גם בלהיות הפועלת על הבמה. אני מאוד אוהבת את זה. לא שאני אומרת שיש משהו לא טוב בפרונט, אבל זו גם הנאה גדולה להיות מאחורה עם החבר`ה ולתת את האדמה. אני לא כל כך חושקת בפרונט על הבמה, זה לא בדם שלי. כן הייתי רוצה לעשות המון עיבודים בבית ולשיר ולנגן, אני עם עצמי, אבל על הבמה מרגש אותי באותה מידה לעשות ג`אם טוב בתור להקה שיושבת טייט. אני מוצאת המון כיף בעמל השחור. יש אנשים שאוהבים עבודה שחורה ואני אחת מהם, בהכל בחיים. זה באמת מרגש אותי. אני יודעת שחברים טובים שלי יודעים שעשיתי את זה מאחורה שם, ובשבילי זה פרונט אישי. גם הבחירה שלי בלעבוד בסאונד זאת בחירה במשהו שהוא מאוד מאחורי הקלעים. אף אחד לא שם לב לסאונד בדרך כלל, אם זה טוב זה נשמע תמיד טבעי ולא יודעים שזה משהו שעבדו עליו המון".
- מה זה באמת אומר, עורכת סאונד?
"עריכת סאונד זה השלב שאחרי עריכת התמונה. כשהתמונה נערכת, הרבה פעמים הדברים נשמעים חרא ובקולנוע זה צריך להישמע טוב. זה מה שאנחנו עושים. גם לזה הגעתי דרך המוזיקה, כי נמאס לי לשמוע מהבנים בחזרות מונחים שאני לא מכירה כמו `קומפרסור` ו`דיליי` ולא להבין בזה, אז הלכתי ללמוד סאונד ב`הד` וזאת נישה שמצאתי לי ויש לי בה ביטוי מלא, אז זה כיף".
"יש הרבה שיחות נשים בלהקה"
- יש, באמת, משהו אחר בחוויה של להיות בת יחידה בלהקה של בנים או שהם מתייחסים אליך כמו אל אחד הבנים?
"אני לא כמו אחד הבנים, והם מנסים להיות יותר עדינים אליי. בגללי, למשל, הם מפליצים פחות... גילי אמר לי שאם לא הייתי שם אי אפשר היה לנשום בוואן... אבל רוב השיחות לפני ההופעות הם מין פורקן כזה, אז זה שיחות מאוד נמוכות בנושאים איומים כמו הפרשות, ושם אני משתלבת מצוין, אני מאוד נהנית מזה.
"להיות בת בחבורה כזאת של בנים זאת חוויה שיש בה את כל הרגשות שאפשר להכיל ביחד. אין לזה תחליף. הם בכלל חבורה שכולם שם גברים יותר נשיים, יש בהם צד נשי מפותח, אז יש הרבה שיחות נשים בלהקה".
- את מספרת להם סודות? אני אהרוג אותך...
"לא, לא שיחות נשים כאלה אלא יותר שיחות של כוסיות. סודות נשיים זה סודות נשיים, לא מגלים..."
ג`ירפות יופיעו ביום שישי, 11 באוגוסט ב-22:00, במועדון הבארבי בתל-אביב.
09/08/2006
:תאריך יצירה
|