מחול - בהופעה: גלעד בלי השוטים

בראשון האחרון, יום לפני הפסקת האש, הלכה מיכל בן דוד להופעה של גלעד ("שוטי הנבואה") במועדון הזאפה בתל אביב. כבר מהשיר הראשון היא הבינה שהבריחה ממהדורות החדשות היא הדבר הטוב ביותר שאפשר לעשות בימים אלו.

מסרים גלויים וסמויים

הגעתי להופעה טבולה ראסה, כמעט בלי הכרות מוקדמת עם אלבום הבכורה שהוציא גלעד לפני כמה חודשים - "המכנה המשותף". אחרי שעה ומשהו עם ויטל מסתבר ששם האלבום אינו מקרי והוא אכן מכוון לאותו מכנה משותף, קצת מושמץ לפעמים, שמחבר בינינו. לכשעצמי נראה לי שארכוש את האלבום בקרוב.

בניגוד לאופי הרוחני-משהו ולהומור שמאפיין את "שוטי הנבואה" הטונים של גלעד סולו שונים לגמרי. השירים מלאים מסרים גלויים וסמויים, ובהחלט יש למה להקשיב כבר בשמיעה ראשונה. כך למשל השיר "הבן של דויד", שהוא בכלל שיר על המשיח, שמדבר על הכמיהה של כולנו למושיע שמשום מה קצת מתמהמה.

מבחינה מוזיקלית שולטים בשירים דיסטורשנים ותופים, שלעתים נשמעים קצת כמו רוק כבד להמונים. יחד אתו על הבמה נמצאות שתי זמרות מלוות (שלי שור וגלי שדה) בעלות קולות מופלאים וגם ארבעה נגנים: יניב טייכמן בגיטרות, עידן כרמלי בתופים ולרי ליפיץ בבס ואורן סלע בתופים. על הבמה נוצר שילוב מנצח בין מילים שחודרות ללב למוזיקה שעושה חשק לקום ולנער את כל הדאגות והחששות שמלוות אותנו בחיי היומיום.

באמצע המופע פתאום גלעד לוקח את הגיטרה ומתחיל לשיר עם הקהל את "בשנה הבאה" - מעין אתנחתא ארצישראלית עם שיר אהבה למולדת שמקבלת נופך מרגש במיוחד ביום שבו חיילים רבים הקריבו את חייהם כדי שנוכל לשבת בתל-אביב ולשיר בצוותא. הניגודיות הזו בין מה שקורה מחוץ לזאפה לבין מה שקורה בתוכו הייתה ללא ספק אחת מנקודות השיא במופע.

ציפיתי לכמה שירים מהרפרטואר של "שוטי הנבואה", אבל הקישור היחיד, הבלתי נמנע כנראה, בינו לבין השוטים הוא הקול שלו, שמזוהה כל כך כקול המוביל את שירי הלהקה. גלעד מתמקד בשירי הסולו שלו, שהמוכר מביניהם הוא כנראה "תקווה" שהקהל שר ביחד אתו. רגע מרגש אחר נרשם כשהוא שר את "עד שהגעת" שמוקדש לאשתו ומודה בחינניות בסוף השיר שהתבלבל בין הבתים כי חשב עליה ולא על השיר.

אחרי כמעט שעה יורדים גלעד והלהקה מהבמה, ושבים אליה כמיטב המסורת אחרי כמה דקות. במקום הדרן הוא שר שוב את "הבן של דויד" ואת "פאדיחה מכוכב אחר" ( שעוסק במה חושבים עלינו יצורים שרואים אותנו מכוכב אחר). שני השירים, שגם פתחו את המופע, מהווים סיום הולם לערב ומחברים שוב את הקהל למעין תפילה קולקטיבית לשלום ולשלווה.

בתום המופע גלעד עומד על הבמה, מודה לכולם שעזבו את האקטואליה ובאו לקבל שעה ומשהו של מוזיקה. התודה שלו הייתה כל כך כנה וישירה שעזבתי את המקום עם חיוך.

לפרטים נוספים
אורן בר-אל על "המכנה המשותף"