בשפה מדודה ובבימוי מדויק כמו שעון מביא יענקל`ה יעקובסון הצגה יפהפייה שמתאימה גם לנוער וגם למבוגרים.
חן וקסם
שיתוף הפעולה בין המחלקה לתיאטרון של סמינר הקיבוצים לבין תיאטרונים מקצועיים הניב בשנים האחרונות כמה וכמה הפקות מצוינות. כך גם שיתוף הפעולה הנוכחי עם תיאטרון אורנה פורת לילדים ולנוער בעבודתו של המחזאי-במאי יענקל`ה יעקובסון, שמצא את המפתח לדבר אל קהל צעיר - ואל ההורים - באמצעים מקצועיים משובחים. זו הצגה שכל כולה חן וקסם.
המחזה "הדוד הנק" נכתב על ידי יעקובסון על פי סיפור שסיפרה תלמידתו אדוה בולה בשיעור הראשון שהעביר לכיתתה בשנה ב`. בהמשך הוסיפה לו בולה קטעי זיכרון אוטוביוגרפיים וביוגרפיים שעסקו בבני משפחתה שמוצאה מהולנד. שנה וחצי אחר כך היא מספרת אותו שוב, אך הפעם כבוגרת המחלקה ויחד עם ששת חבריה מועלית על הבמה גרסה לסיפור הזה שהיא קצת שלה וקצת שלו, ואולי באמת גם קצת של כולנו.
המחזה מסופר על ידי שניים, המנהלים ביניהם דיאלוג-סיפורי. המספר האחד הוא החתול הג`ינג`י נזק, המדבר מעולם האמת, שאליו הגיע אחרי שנדרס בדרכו אל אחוריה של חתולה פרסית לבנה. המספרת האחרת היא אפרת, המדברת על מערכת יחסיה עם הדוד הנק, אוהד קבוצת הכדורגל איאקס אמסטרדם, עם הוריה ועם שתי אחיותיה. זהו סיפור עדין, שנע סביב מערכת יחסים מעוררת תמיהות בין אפרת לדוד.
שבע דמויות מלאות
הטקסט כתוב כמעט בלקוניות, ורובו בדיאלוגים קצרצרים. מרכיב חשוב ביותר בטקסט הוא השימוש בשפה ההולנדית (בתרגום מעברית של ישעיהו בולה), בדרך כלל בפי הדוד וההורים, והשחקנים משמיעים אותו כאילו זו שפת אמם, ככל הנראה בזכות ההדרכה המצוינת שקיבלו מסיגל ויסביין. את החסר לכאורה בטקסט משלים יעקובסון בבימוי מעוצב לפרטיו, כשהוא נעזר מצוין במוזיקה שכתב וערך אלדד לידור - שאיננה פועלת כשחקן בהצגה אלא כטקסט של המחזה שאותו משמיע עודד גדיר בקלידים ובתכנות. סיוע חשוב אחר הוא בתנועה שעיצב יחזקאל לזרוב בהתאמה מוחלטת לאופי הטקסט.
התוצאה של כל אלה היא ששבע הדמויות שבמחזה מתקבלות מלאות ואמינות. רועי חמאי בתפקיד האב, נטאלי לאור בתפקיד האם ורון ביטרמן בתפקיד הדוד החידתי מצליחים להיות מבוגרים מבלי שיעמידו פנים של מבוגרים. משחקם מופנם מאוד, והם מבטאים את הבגרות שלהם מתוך הטקסט או המצבים. אדוה בולה טבעית ובהירה מאוד בתפקיד המספרת בת דמותה, אפרת. מעין לאוב ועדי אמון מגלמות את האחיות, וכל אחת מהן מעניקה לדמותה הלקונית נפח ואפיון רציפים.
לילי בן נחשון עיצבה את התפאורה היפה והפשוטה למראה - קיר שחור שעליו יושב החתול ומתגנדר, מתגרד ומתפנק - במשחקו המרתק של הג`ינג`י חן אברהם. ברגעים מסוימים עולה האור מאחורי הקיר ומאיר חלון אליפטי המעביר אותנו למגרשה של איאקס או ליער ליד בית שמש. את התפאורה משלימה קבוצת כסאות שיוצאים ונכנסים יוצרים מבנים תואמים למיקום התמונות, בבית במכונית ועוד. חני ורדי עיצבה תאורה מדויקת מאוד שיוצרת מיקומים ואווירה, ומירית היובל עיצבה תלבושות טובות ונוחות.
"הדוד הנק" בסיכומו של דבר היא הצגה עדינה ויפה, שכדאי לראות בימים אלה בסמינר הקיבוצים או אחר כך בהרצה של תיאטרון אורנה פורת.
לפרטים נוספים
17/08/2006
:תאריך יצירה
|