מחול - צלילים מדברים במוזיאון מגדל דוד

תערוכת "צלילים" במוזיאון מגדל דוד בירושלים היא הכלאה משובבת עין ואוזן בין קונצרט לתערוכה. יוסי שיפמן ממליץ על חוויה לילית מרתקת בבירה.

ההפתעה

לפני שנים רבות, נכנס אלינו הביתה ילד כבן אחת-עשרה ושאל "מה זה?" על רהיט שניצב בסלון ליד הקיר ולא נראה לו שמיש. מישהו ניגש לרהיט, הרים מעין דלת אופקית המחוברת בצירים לכל אורכה ומתחתיה התגלו קלידים שחורים ולבנים. מישהו ניגן משהו. הילד היה אפוף התפעלות. הוא לא ידע שיש חיה כזאת. הוא לא ידע לחבר את המוזיקה שהוא שומע בית ברדיו לכלי אמיתי. "פסנתרי צעצוע לילדים ראיתי", הוא אמר, "אבל כזה דבר גדול!?", הוא הוקסם.

תחושת ההפתעה, בייחוד זו הנולדת מתוך ציפייה לדבר אחד וקבלת דבר אחר תחתיו, היא הבסיס לתערוכה החדשה, "צלילים" המוצגת במוזיאון מגדל דוד בירושלים. האם מדובר בקונצרט שבו המאזינים זזים מכלי אחד למשנהו, או בתערוכה שהמוצגים בה החליטו למשוך את תשומת לב הצופים באמצעות צלילים? גם זה וגם זה, כשהיסוד הבולט הוא כאמור יסוד ההפתעה.

למשל הקונטרבס, שהוא כלי גדול גם ביומיום, מקבל כאן צורה משוטחת, ולמעשה מתפקד כמין רמקול כפול ארבע כדי לתת את הבסיס הנמוך למוזיקה. גם הנבל בתזמורת המוזיאון מפתיע בממדיו: שלושה מטרים לגובה, כשעל המיתרים פורטות מעין "נוצות" או אצבעות. דווקא הפטנט הזה נראה מוכר. לפני כשמונים שנה, עוד לפני שהמוזיקה המוקלטת כבשה את העולם, צעצועים מכניים זכו לפופולריות גדולה. כלים שמנגנים בעצמם נעימות מוכרות נמכרו לבתים פרטיים, למועדונים, לברים ולאולמות קולנוע. צעצוע שכזה חיבר את צליל הפסנתר והכינור: קשת מכאנית נעה על המיתרים בעוד עשרות אצבעות מכאניות לוחצות על הקלידים המיתרים ומרפות מהן, לפי תכנית נתונה מראש.

את החלל הפתוח של המוזיאון מאכלסים גם אורגן קקטוסים, נוצות מתכנת שזוכות כאן לשם "טווסים" ומערכת שמפעילה סוגי תופים שונים ומצילות למיניהן. במרכז האתר ניצב עץ פעמוני זכוכית. זהו מבנה אליפטי שעליו תלויים כשבעים פעמוני זכוכית חברון כחולה. כשהמסגרת האליפטית נעה על צירה משמיעים הפעמונים קול דנדון. אני לפחות תהיתי מתי הרוח תגבר על הזכוכית ונשמע קול ניפוץ, אבל זה לא קרה.

חוויה לילית

את תערוכת "צלילים" יצרו המעצבים יעל טבת ורואי רוט ואת המוזיקה למקורות הצליל השונים חיבר דידי פייר. אני מאמין שהיוצרים כולם חשבו על הוספת צלילים לצליל הלילה הירושלמי המזוהה כבר שנים ומשלב קול מואזין, פעמוני כנסיות, קריאות רוכלים, רעש מכוניות שמחוץ לחומה ורחשי הצועדים בסמטאות הסמוכות. לשמוע את השילוב הזה קשה, כי הקהל הממלא את המוזיאון - בעיקר משפחות הסבים, ההורים והילדים - הוא יצרן קולות רציני ביותר בעצמו והוא מצליח להתמודד בכבוד עם הקולות שבאים מבחוץ.

"צלילים" היא חוויה לילית שכן לכל כלי תאורה משלו הנדלקת ונכבית לפי תכנות ולעתים מוחשך כל החלל ושב ומואר. התערוכה מרתקת ומאירה את יכולת הקליטה הצלילית שלנו באור מחודש ובשפה של מיצבים מוזיאליים. רצוי לחשוב על בילוי ממושך ולגשת אל המוצגים יותר מפעם אחת. במשך השעתיים שביליתי שם, אני עדיין לא משוכנע ששמעתי את כל הצלילים שתוכנתו למוצגים השונים ואולי אי הידיעה היא אחד מסודות המקסם המוזיקלי הזה?!

לפרטים נוספים